תורה שלא לשמה, הכיצד ?

יקירתי, לא צריך להתעצבן (ובטח שלא לסלף את דברי)...

האם תוכלי להסביר לי כיצד באופן רציונלי-שכלי משה רבנו הגיע למסקנה ששליחת שעיר מצוק ביום ספיציפי בשנה תביא לכפרת עוונות? או שמא מסתבר יותר שמשום שמדובר במנהג שהיה קיים בקרב עובדי ע"ז באותה תקופה הוחלט ל"ייבאו" לדתנו באופן ממוסד (כפי שהתורה עצמה מעידה במקום אחר, "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים")? האם המישור התכליתי-תועלתני בתורה לא ברור לעין?

אינני יודע מהיכן לקחת מדברי שאני רואה בר' עקיבא או בר' אלעזר חולי נפש חלילה. אין בכלל קשר בין קיום המצוות לשם קבלת שכר לבין מציאת תכלית במצוות עצמן.

ההבנה של הרמב"ם לחלוטין אינה "שלי" (לא ידוע לי על חוקר אחד שאינו סבור שהרמב"ם העמיד את המצוות על מישור תועלתני), והיא אפילו הייתה גם הבנתו של ליבוביץ בתקופה מוקדמת יותר. ביהדות עם יהודי ומדינת ישראל ליבוביץ מצטט דברים שנשא בשנת 1943 (עמ' 59): ""אין החינוך הדתי אלא הטלת עול תורה ומצוות על האדם, אעפ"י שברור וגלוי הוא לפנינו שאין לימוד תורה וקיום המצוות המעשיות ממצים את התורה. בתורה עצמה – עם כל היותה התכלית לעצמה – יש אלמנטים שהם בגדר אמצעים ואלמנטים שהם בגדר תכלית ("כוונה שניה" ו"כוונה ראשונה" של הרמב"ם); עצמה ומהותה של הדת מובעים ב"ואהבת"." [הדגשה שלי]

אינני מתעצבנת אני מציעה לך ללמוד תורה בצורה רצינית ואז לחלק ציונים מי חולה נפש, מה אפשרי, למה הרמב"ם התכוון . או למה ליבוביץ התכוון.

אולי תועיל לענות על שאלותיי, כדי שניוכח שאינך צריך ללמוד יותר כדי להבין יותר.

זה מה שהרמב"ם אומר במורה (אתה לא אח של זאכיס במקרה?)

"ישתבח בעל הרצון אשר לא תושג תכליתו וחכמתו" ח'א פ'ב.





תוקן על ידי - איקה - 07/10/2003 2:23:57

איקה

תהיה נא רוחך טובה ביחס לרוח דרומית.
אני יכול להבטיחך כי הוא בקיא ברמב"ם ובלייבוביץ...

ואני שותף לפרשנותו בדעת הרמב"ם.

הדרישה "הווה חפץ במצוותיו ולא בשכרן" לא באה למעט את התועלת החינוכית שבמצוות, אלא את הפיכתן לקרדום להגשמת שאיפות שאינן חינוכיות - לפחות לדעת הרמב"ם עד כמה שאני מבין אותו.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

"עצמה ומהותה של הדת מובעים ב"ואהבת" מה פירוש הדברים האלה שאומר ליבוביץ, זה מלמד על שינוי בעמדתו?

זה שאתה שותף לדעתו, לא עושה לא אותו ולא אותך יותר מבינים ברמב"ם או בליבוביץ, כבודך במקומך מונח, ואותך אני לא אשלח ללמוד תורה, מפני שזה סף ההבנה שלך ואתה תלמיד חכם בעיניי.

ואולי גם יש סיכוי שתשנה את דעתך, אף פעם לא מאוחר להבין



אני מקווה שאתה לא שותף לדעותיו בשאר דעותיו....

ואולי גם תענה לשאלות ששאלתי את רוח, שנבין מה ההבדל בין הכוונה בתכלית או בשכר מיצווה ? לאור סיפורי עשרת הרוגי מלכות?

או מה קרה לאלישע בן אבויה, וכדומה....?

ואי הציפיה לשכר היא כפשוטו, אתה מקיים כי זו האמת! ולא כדי להשיג דבר כלשהו!אתה מקיים כי אתה רוצה להיות בקירבתו, בקרבת האמת, ועל ידי עשיית המצוות אתה איתו, ובאי עשייתן אתה לא איתו!




תוקן על ידי - איקה - 07/10/2003 3:10:25

למרות שאינני בקי מספיק בכתבי ליבוביץ , קראתי קצת מדבריו ואני חושב שיש כאן בלבול מסויים . ליבוביץ איננו טוען שכל מצוה ומצוה בנפרד היא ערך בפני עצמו ושרק מי שמכריע לקבל עליו כל מצוה בנפרד הוא בגדר עובד לשמה . אין צורך להסביר את האבסורדיות שבטענה כזאת .

לדעת ליבוביץ כל המערכת ההלכתית היא יישות אחת שאדם יכול לקבלה או לדחותה . ברור שגם ליבוביץ מודע לכך שלמערכת הזאת יש היסטוריה ארוכה ושהיא עברה התפתחות במשך דורות רבים . המצוות הם הדרך של העם היהודי לעבוד את האל . ואדם יכול לקבל על עצמו את הדרך היהודית לעבוד את האל כערך .

גם לדעת ליבוביץ יש הגיון בעיסוק בטעמי המצוות . אלא שלדעתו הטעם הלגיטימי היחיד למצוה מסויימת היא ערכה לעבודת ה' . אם אדם מניח תפלין כדי לקיים את הפסוק 'וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך' , הרי הוא מקיים מצוה לשמה ודוקא בגלל שהוא מוצא בה את הטעם הזה . לעומת זאת אם הוא מקיים זאת כדי לזכות בשכר לעולם הבא או , גרוע מכך , כסגולה לשמירה מפני המזיקים הרי הוא מקיים מצוה שלא לשמה . קיום מצוה ללא שום מטרה יתכן שאינה בגדר לשמה בכלל , אף לדעת ליבוביץ . צריך לקיים מצוות מתוך מטרה , אלא שהמטרה הזאת צריכה להיות עבודת ה' .

ישנם אומנם מצוות שבהם קשה או בלתי אפשרי למצוא טעם . אבל גם אותם צריך לקיים בגלל קבלת כל המערכת ההלכתית כערך .

מו"נ,

כפי שאני מבין את ליבוביץ, שאלת ההיסטוריה של התפתחות ההלכה איננה רלוונטית בעיניו. ליבוביץ מנסה להעמיד את קיום תורה ומצוות כהכרעה העומדת בפני האדם.
איך ההלכה נראיתה לפני 2000 או 3000 שנה לא צריך לעניין (לשיטתו). ההכרעה היא בהענות או בחוסר ההענות לציווי כפי שהוא מוצג היום.

ליבוביץ טוען שייחוס תועלתנות למצוות התורה הופכות אותה מעבודת ה' לעבודת האדם. זוהי דעה מעניינת ונעלה, אבל כל שאני טוען זה רק שזוהי לחלוטין איננה גישתו של הרמב"ם.
ואם נצא מנקודת הנחה (הנראית סבירה) שלפני 3500 לא כל עם ישראל היו ליבוביציאנים, נראה שהעם שקיבל על עצמו עול תורה המצוות (בתהליך שהוא עפוף מסתורין ולדעתי הוא אחת החידות הגדולות ביותר בעולמנו, מה הניע עם לקבל על עצמו מערכת חוקים שכזו) ראה באותן מצוות משהו מועיל. בין אם למען תיקון הגוף והנפש, ובין אם למען השגת האמת.

הנה לינק למאמר של ליבוביץ על המצוות.
הקטע היותר רלוונטי מתחיל ב:"אם מצוות מעשיות הן עבודת-ה' ולא שירות לאדם" ומסתיים בסוף המאמר בערך.
http://users.tapuz.co.il/leibowitz/leibarticles.asp?id=31

רוח אולי תניח לליבוביץ לנוח על מקומו בשלום


ונחזור לאחת המשניות הראשונות במסכת אבות (משנה ג של פרק א') היא מאמרו של אנטיגונוס איש שוכו : אל תהיו כעבדין המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדין המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס, ויהי מורא שמיים עליכם"
מאמרו של אנטיגונוס איש סוכו – יש לו "היסטוריה" לפי מסורת חז"ל (אדר"נ) היה נקודת מוצא לתסיסה רעיונית שהצמיחה את כתות הצדוקים והבייתוסים. מסופר שהיו לאנטיגונוס שני תלמידים, צדוק וביתוס, והם הבינו מדבריו של רבם שאין שכר לעשיית המצוות ואין עונש לעבירה עליהן, משום כך פרקו מעליהם עול תורה ומצוות וייחדו את עצמם להנאות החיים, בחינת אכול ושתה כי מחר נמות.

מאמר זה של אנטיגונוס מתיחס לשאלה הגדולה בהגות הדתית בדבר התכלית שיש לקיום המצוות בתודעתו של מקיימן, אנטיגונוס אינו מתיימר לדעת או להגיד למה נתכוון נותן התורה בהטילו את מצוותיו על בני האדם, אבל לאדם קשה להימנע מלהגות בשאלה – מה משמעותו של קיום המצוות לגביו הוא עצמו? מלכתחילה אפשר להבין את דבריו באחד משני המובנים
א. שהם מכוונים לתודעתו של העובד את ה'
אם הוא עובד את ה' כדי לקבל פרס, או אם הוא מתכוון לעצם העבודה, שאותה הוא רואה כמשמעות מבחינת עצמה, מחובה המוטלת עליו
ב שמבחינה אובייקיטבית אין קשר בין העבודה ובין גורלו של האדם - אין קיום המצוות גורר דווקא גמול, ולא הפרתן עונש. ברור הוא שההכרעה מבחינת א איננה מכרעת לגבי ב, ואילו עם קבלת ב כבר הוכרע א.

דבריו של אנטיגונוס מציגים את ההבדלה הגדולה והחשובה בין עבודת ה' לשמה – לעבודת ה' שאינה לשמה
עבודת ה' שאינה לשמה שאנטיגונוס מסתייג ממנה איננה פסולה בחינה דתית, גם המתייחס למצווה כאל אמצעי להשגת דבר נכסף ועושה אותה מתוך מגמה מפורשת לאותה השגה – נחשב למי שעשה את המצווה, והיא נזקפת לזכותואפשר למצוא סימוכין לעניין זה בסוגיה הגדולה של " מצוות צריכות כוונה או אינן צריכות כוונה" כוונה למה? לקיים את המצווה או כוונה להשיג משהו על ידי קיום המצווה? אנטיגונוס מפריד בין "שימוש הרב "= עבודת ה' שהיא עשיית המצוות. ובין ה"פרס" האם נתכוון רק להפרדה בכוונתו של עובד ה', כלומר שלא יתכוון להשיג פרס על עבודתו, או שמא נתכוון גם להפרדה בתודעתו, כלומר שידע שאין פרס?

וזה פירושו של הרמב"ם למאמר זה של אנטיגונוס

"על מנת לקבל פרס, יקרא הגמול אשר יגמול האדם למי שאין לו טובה עליו אבל יעשה זה דרך החסד והחנינה, כמו שיאמר אדם לעבדו או לבנו הקטון או ואשתו: עשה לי כך וכך ואתן לך דינר או שניים זה ההפרש אשר בין פרס לשכר, כי השכר הוא שיתנן בדין ואמר זה החסיד, שאתם לא תעבדו את הש"י על מנת שיטיב לכם ויגמלכם חסד, ותקוו לגמילות חסד. רצה בזה שיהיו עובדין מ"אהבה" כמו שאמרנו בפרק העשירי בסנהדרין. ועם כל זה לא פטרם מן היראה...

מה שהוא בעצם אומר : האדם ה"שלם" בעל בגרות רוחנית אשר החכמה- והאמת שהאדם משיגה בחכמתו- הן לו התכלית עצמה ולא אמצעים להשגת תכלית אחרת, הוא מבין "שאין תכלית לימוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד, ואין לתכלית האמת אלא שידע שהיא אמת" והוא מאמין באמת לעצם האמת, ואינו מעלה על דעתו את השאלה – מה תועלת יש בה?

אולי תסביר לי במה שונה משנתו של אנטיגונוס ? ממשנתו של ליבוביץ?

אני גם עוד לא קיבלתי תשובה על דבריו של ר' אלעזר?במיצוותיו - ולא בשכר מצוותיו.

ואם כבר מיימוני העיד עליך שאתה בקיא ברמב"ם אז מה ההבדל מבחינתו בין עבודה שאינה לשמה, ולשמה?

"ייחוס התועלתנות למצוות התורה הופכת מעבודה מאהבה – לעבודת ה' מתוך פחד מהעונש והציפיה לשכר" במקום עבודת האדם? את הנוסחא הזו היית מקבל?




תוקן על ידי - איקה - 07/10/2003 19:48:05

אני אינני מדבר כלל על השאלה אם יש או אין שכר למצוות, או אם ראוי שאדם שמקיים מצווה יצפה לקבל על כך שכר.

אני התייחסתי רק לשאלה אם למצוות ישנה תכלית תועלתית מיידית בעצם ביצוען.

ולשאלה אם יש להתייחס למישור התועלתי בתורה נא להתבונן בדברי הרמב"ם בהלכות מעילה: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולידע סוף עניינם כפי כוחו."

ובהלכות תמורה: "אף על פי שכל חוקי התורה, גזירות הן כמו שביארנו בסוף מעילה, ראוי להתבונן בהן; וכל שאתה יכול ליתן לו טעם, תן לו טעם."

ובמורה נבוכים חלק ג פרק נא: "ודע כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאלו התעסקת בו יתעלה לא בזולתו.
ולכן אם אתה מתפלל בנענוע שפתיך ופניך אל הקיר ומחשב בממכרך ומקחך, וקורא את התורה בלשונך ולבך בבניין ביתך מבלי להתבונן במה שאתה קורא, וכן כל זמן שאתה עושה מצווה אתה עושה אותה באבריך, כמי שחופר גומה בקרקע או חוטב עצים מן היער מבלי להתבונן בעניין אותו המעשה ולא ממי בא ולא מה תכליתו, אל תחשוב שהגעת אל תכלית, אלא תהיה אז קרוב למי שנאמר בהם 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'.

ובחלק ג פרק לא: "יש בבני אדם אנשים שקשה בעיניהם מתן טעם למצווה מן המצוות, ויותר חביב עליהם שאין להשכיל לציווי ולאזהרה עניין כלל
ואשר הביא אותם לידי כך, הוא חולי שמצאוהו בנפשם, ואינם יכולים לבטא אותו, ואינם מצליחים להסבירו, והוא: שהם חושבים כי אילו היו המצוות הללו מועילות במציאות הזו, ומשום כך וכך נצטווינו בהן, הרי כאילו באו ממחשבה ומרעיון בעל דעה. אבל אם היה דבר שאין להשכיל לו עניין כלל, ואינו מביא לתועלת, הרי הוא בלי ספק מאת ה', שהרי אין בינת אדם מביאה לידי דבר מזה."

ודע....כי מעשה כל העבודות הוא רק תחילת ההסבר של הרמב"ם מהי אותה תכלית של לעשותן כדי לעשותן.... כי ההשגה היא תוך העבודה......
בסוף פרק נ"א חלק שלישי במורה הארוך הוא מסיים "*תן דעתך להבין פרק זה,* ושים כל מגמתך להרבות באותם העתים אשר אתה בהם עם ה' או בסעייה אליו, ובמיעוט אותם העתים אשר אתה בהם עם זולתו ובלתי סועה אליו,* ויש בהנחיה זו די כפי מטרת המאמר"*

פנ"ב - וכבר בארו הפילוסופים כח הכוחות הגופניים בזמן הבחרות עוצרים רב המעלות המידותיות, כל שכן בעד המחשבה הזו הזכה הנישגת על ידי שלמות המושכלות המביאה לחשוק בו יתעלה, שמן המוכחש שיושגו עם רתיחת ההרכבה הגופנית, אבל כל זמן שעושם נחלשים כוחות הגוף ועממה אש התאוות, מתחזק השכל ומתפשטים אורותיו ומזדככת השגתו ויחשוק במה שהשיג עד שכאשר בא השלם בימים וקרב למות מוסיפה אותה ההשגה תוספת גדולה, ויגדל הלהט באותה ההשגה והחשק למושג עד אשר תפרד הנפש מן הגוף אז במצב אותו העונג, ועל עניין זה רמזו חכמים במיתת ואהרון ומרים כי שלושתם מתו בנשיקה – מה שנקרא למות מאהבה

"ומטרת מאמר ז אשר העירותיך עליה בזה הפרק היא מטרת עשיית המצוות כולן, כי בכל הפרטים המעשיים ובחזרות עליהם תושג ההכשרה ליחידים נעלים, אשר ישלימו השלמות האנושית, ואז ייראו את ה' יתעלה ויפחדו ויחרדו וידעו מי עימהם, ויעשו אחר כך מה שראוי, כי מעשה המצוות כולן השגת ההתפעלות הזו אשר כבר הוכחנו בפרק זה.........

אתה הבאת את ההתחלה! ואני הבאתי את הסוף!

תועלת במצוות יש רק אם הן נעשות כעבודה יומיומית, פרוגרמת חיים שתוך כדי אתה עובר משאינה לשמה ומגיע לשמה,,, זו כוונתם כשהם אומרים שמתוך שאינה לשמה תבוא לשמה,,, זה התהליך הרצוי והראוי אבל לא כולם מגיעים לזה.


עבודת ה' אינטנסיבית זו היא היא התכלית אתה נעשה שלם "כמוהו" - וזה השכר שקיבלת או זו התועלת הגיעה אליך!

מקווה שהבנת
אם לא, אני אמשיך לשכנע אותך כי ליבוביץ הוא לא המקור!

מה שאתה טוען זה שיש הבדלים בין הדברים של ר' אלעזר, הרמב"ם, אנטיגונוס איש שוכו לבין ליבוביץ - ואני לא רואה כל הבדל, נא להצביע עליו!
טרחת לראות את תגובתי הקודמת שם העלתי מ'אנטיגונוס' את סוגיית הכוונה שאתה הבאת מהרמב"ם, ואתה מיחס לזה איזה הבנה עמוקה של מטרת התפילה!?



תוקן על ידי - איקה - 07/10/2003 20:50:13

איקה

לא ליבוביץ' הנחיל לנו את הבעייה הגדולה של תורה לשמה ולא לשמה. הבעייה הזו ידועה עוד מזמן חז"ל, אבל היה זה ליבוביץ' שבכושר הניסוח החריף שלו הדגיש את השוני.

על כנה נותרה השאלה הנוקבת של משמעות המצוות שלא לשמן עבור אדם מן היישוב.

אולי התשובה מצויה בראיית היהדות גם כדת מכוננת-חינוכית ? כלומר, כמו שבצבא אין כולם נעשים אלופים, המסגרת קיימת ומאפשרת כמעט לכל אחד להגיע לדרגה כזו. על אותו משקל, היהדות היא המסגרת בה, ואולי רק בה, יכולים אנשים להתעלות למדרגת אמונה לשמה.

תכלית המסגרת היא עבודה לשמה, אבל רק מעטים מגיעים לכך. למרות שמעטים מגיעים לפסגה האמונית הקשה הזו, אין אדם חופשי להבטל מהמסגרת הזו.

ברור שעדיף שאדם שתקוע ועובד שאינה לשמה ידע את הסבריו של הרמב"ם לכוונת המצוות – וזו גם הסיבה שכתב אותם – רק שיש דרגה יותר גבוהה שיש כאלה שאינם מסוגלים להעלות אותה על דעתם בכלל, יש שמסוגלים להבין אותה, אבל אינם מצליחים ליישם,ורק מעטים מגיעים לדרגה זו.

רוח? אתה בטוח מה שאלת בתחילת האשכול? אתה טענת שיש הבדל, עכשיו השאלה היא אחרת?




תוקן על ידי - איקה - 07/10/2003 21:26:24

ראשית, אני מקווה ששכנעתי אותך שהרמב"ם מעמיד באופן ברור את המצוות על מישור תועלתני. ניתן גם לזהות הקצנה שלו בגישה הזאת. אם בפירוש המשנה הוא כתב: "תכלית ידיעתה לעשותה" ובמשנה תורה ידיעת תכלית המצוות נראית כהמלצה (|כל שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם" , "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולידע סוף עניינם"), הר שבמורה נבוכים כבר כתוב שמי שמבצע מצווה מבלי לדעת את תכליתה הוא כחוטב עצים ביער או חופר גומה בקרקע ומי שטוען שאין לחפש אחר תכלית במצוות (זוהי בדיוק עמדתו של ליבוביץ!) הוא חולה נפש.

ומכאן ברורים ההבדלים בין הרמב"ם לליבוביץ.
אצל הרמב"ם המצוות הן אמצעי. אצל ליבוביץ הן התכלית (ליבוביץ ניסה לכפות עמדה זאת גם על הרמב"ם אבל ללא הצלחה, חפשי במאמר המצורף "הדיאלקטיקה הנוקבת". ניתן גם להוסיף על דברי כותב המאמר שליבוביץ כשהוא מתבסס על מה שהרמב"ם כתב בחלק ג פרק נא, מתעלם לחלוטין ממה שהרמב"ם כתב משפט אחד לאחר מכן, שמי שאינו משיג את מטרתה התועלתנית של המצווה אינו "ממצה" את התועלת הגלומה במצווה שעיקרה כפי שכתבת הוא ההתקרבות לה').http://users.tapuz.co.il/leibowitz/about.asp?id=10

בוקר טוב

רוח תפסיק לדקלם לנו את ליבוביץ!


וכך מסתיים לו הויכוח המרתק שבו קובע רוח דרומית שליבוביץ חולה נפש.(אני לא הבאתי את שאר האשמות, והכפשות שאתה מעליל על אחרים)

וחד משמעי הרמב"ם משאיר את המציוות כאמצעי.
וזה לפי הקדמה שהוא נותן לטעמי המיצוות.

הבעיה היא שנשארה לך בעיה עם אנטיגטנוס איש שוכו ור' אלעזר ששניהם נחשבים בין חז"ל, השאלה גם הם חולי נפש?
או שאולי תצטט לנו מדבריהם כמו שעשית עם הרמב"ם?

שלחתי אותך ללמוד שנה, עכשיו לפני שאתה לא עושה לפחות מחצית מהשקעתו של ר' עקיבה, אין לך צ'אנס לומר פה את השטויות שלך.

ומעניין מכל חברי הפורום רק אני חושבת שאצל הרמב"ם האמצעים הופכים לתכלית, תגלית!

פרק י הלכות תשובה - משנה תורה






הלכה ב

העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה, ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה והיא המעלה שצונו בה הקב"ה על ידי משה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך, ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה מיד יעשה כל המצות מאהבה.



הלכה ג

וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך, והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה.



הלכה ד

אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה, ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו' אלא מפני שהוא הרב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה.



הלכה ה

כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר או כדי שלא תגיע עליו פורענות הרי זה עוסק שלא לשמה, וכל העוסק בה לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה, ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה.



הלכה ו

דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה, לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה





תוקן על ידי - איקה - 08/10/2003 6:57:42

אני מבין שאת לא רוצה להבין (זכותך).

לא כתבתי שליבוביץ חלילה היה חולה נפש. רק הראיתי את הניגוד בין שיטתו לזו של הרמב"ם. את רשאית להתעלם מכך (זכותך).

אני לא מבין למה את מתעקשת לחזור אל אנטיגונוס איש סוכו ור' אלעזר. איש אינו חולק על כך שהרמב"ם ראה בקיום מצוות מתוך ציפיה לקבלת שכר מגרעת. אבל זה לא סותר את העובדה שהרמב"ם ראה במצוות מכשיר שמתקן את האדם והעולם הזה. ליבוביץ שלל התייחסות כזאת אל המצוות.

אני אינני בא לקבוע מי צודק (לדעתי שיטתו של ליבוביץ בלתי אפשרית מבחינה היסטורית). רק הראיתי את ההבדלים.

עכ"פ, אין טעם להמשיך אם את לא רוצה להבין (נמשיך בעוד שנה אי"ה אחרי שאלמד קצת :-)

תוקן על ידי - רוח_דרומית - 08/10/2003 7:15:58