מוקדש בהוקרה לעצור כאן חושבים

איקה,

חן חן לך על עבודתך בקודש!


ראיתי את הבעת התודה כלפיי באשכול אחר, אך אין בעד מה כי לא עשיתי למען זולתי מעולם כי אם למען מילוי המוטל עליי וממילא היה זולתי לחלק מעולמי!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

וזה מוקדש לכל "הקבליסטים המסורתנים" שפגעתי בהם


"מדוע משדי לא נצפנו עיתים ויודעיו לא חזו ימיו" (איוב כד/ א)

"אני אל שדי (אהיה אשר אהיה) התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז/א)



אני אוהבת את אל שדי
אפילו יטיל עלי להתייסר כל חיי.
אהבתי אליו אינה מותנית –
בהתגלויות בהן משתנים סדרי הטבע
שאל שדי משדד הטבע - במן, ובעמוד הענן.
אהבתי אליו היא בשל:
מעשיו הנפלאים המתבטאים בעולם כמות שהוא
היש למטר אב? או מי הוליד אגלי טל?
מבטן מי יצא הקרח? וכפור שמיים מי ילדו?
אף על פי שלאל שדי כנראה העסק די כדאי
לשנות סדרי עולם אפילו לכדי ששניים:-
יהושע בן נון, וכלב בן יפונה – יגיעו.
שישים ריבוא שלמענם שינה סדרי עולם

וכמו שכל זה שעשה במדבר
הכל היה ליחידי סגולה משישים ריבוא
שאל שדי הוא מודד במידת הרחמים
שלא כמו אלוהים שמודד במידת הדין








תוקן על ידי - איקה - 03/10/2003 14:53:59

לאיקה,

"כי יצפנני בסכה ביום רעה
יסתירני בסתר אהלו
בצור ירוממני
...אשירה ואזמרה לה'" (תהלים כז)

ה' יראה ללבב, רוב הזמן אנחנו לבד, אבל לעתים קורה שנפתח אשנב, צוהר, ללב הזולת ואז יש תחושה שהכל לא לשוא, שיש טעם, שראוי וכדאי.

שנה טובה לך, שתהיי כמים רבים שלא ייגרו ארצה אלא ישטפו, יאירו,יעירו ויחיו.

תודה, תודה תודה

לכל המעודדים באישי, אין לי הודעות יוצאות


ולשם הבהרה הציטוט שהבאתי בשמה של רחל הוא פרפראזה על המשפט המקורי "רק על עצמי לספר ידעתי" - תודה שחרית







תוקן על ידי - איקה - 03/10/2003 15:16:53

גם לי הקטן הסבת עונג רב. שבת שלום.

איקה

לא הכרנו עד היום את מעיינות שירתך...

צרפתי זה עתה את האשכול שלך לרשימת אשכולות השירה של הפורום ברשימת העוגן של המומלצים.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תודה, אמה עבריה - ניסיתי לא הצלחתי להוציא הודעה, ולכולם היות ואני לא בטוחה שכולם יודעים אני שוב מתנצלת - לא מצליחה להוציא הודעות יוצאות

אני מודה מראש גם לכל אלה שעוד לא קראו ויחמיאו לי -תודה

וזה מוקדש לנישטאיך במיוחד, ולכל המעודדים בכלל



"כינור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר"
(תלמוד בבלי, ברכות, פרק א')



השעון הביולוגי שלי מכוון לזריחה
אני ממהרת לקום לכתוב
לפני שגל המחשבות השכלי
יתערפל בגלי הדמיון האורב-
שידוע, שלהט החרב המתהפכת, והכרובים-
הושמו: לשמור על דרך עץ החיים.
המגירות העמוסות בפרטים לרב-
מחכות לשבת במקומן בתמונת הפאזל השלם.
הניצן רוצה להיות בהקשרו הטבעי בין הפרח לפרי
האבן רוצה לחזור לקרקעית למטה
והאש תמיד שואפת למעלה.
ככה אני כותבת כמו
אויר לנשימה

לאיקה המשוררת הגיבורה,
שתהיה לך שנה של צמיחה, שירה ואושר.

זה בשביל התודה של מואדיב

"ושם בחלל הפנוי, יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג את בחינת החלל הפנוי. וכל החוכמות הבאות
משם יש בהן כבדות לב, כי הן נשארות
בקושיא על השם יתברך" (נחמן מברסלב)



רגע אחד נדיר נאחז
תלוי בלבי
משתלשל כחוט שעון המטוטלת
והוא נע מצד לצד
מקיש על מצילי נשמתי
מהדהד בכל פינות לבי
מבשר כל פעם מחדש:
אוחז בך לעד !
בחוצות אזעק שלי אתה, שלי!
כמו קרן זורח אתה בתוכי!
אם יקרע וינתק הרגע
לא אדע נפשי
כי אז ייפול לתהום הפעורה
בתחתית הנשמה
ואהפוך לנציב מלח מקולל
שמהלך מקצה העולם אל קצהו
בישימון.

תודה. את לא לבד.

שמתי לב

השיר הזה מוקדש לכל הפמניסטיות/ הגיבורות.

-"וכאור בקר יזרח שמש,," (שמואל ב. ד')

"פעמים נוצץ לנו האמת עד שנחשיבהו יום.ומיד יעלימוהו החמרים וההרגלים"
(הרמב"ם פתיחה מורה נבוכים)




להמצא כשמפציע השחר
משמע : לראות את השחר.
משמע להבין את:
אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם-
של עמודו של עולם.
זה להסתכל בשמיים ולקרוא בעננים
למצוא את התשובה לשאלת הלב החושב.
לראות את מיזוג האור בחושך, וללמוד ממנו.
לחזור לקרוא בעננים שעכשיו יותר ברורים.
והם כמו מחזקים את התשובה- שכבר ניתנה.
לחזור לראות בעננים -
לראות את התשובה מיטשטשת
ולדעת. שמעכשיו הכל תלוי בנו.

שהחכם שכרו חוכמה.
ידו בכל, ויד כל בו.
הוא זורק חכמה קטנה -
ומיד מחזירים לו פי כמה.
הולך ומצטמצם מפנה מקום.
עד שלא ישאר ממנו
וכל העולם יבלע אצלו.