|
|
| נשלח ב-7/10/2003 11:02 |
 |
| |
מואדיב
הקשית לבקש, בשל מעלת המושג וקוצר המשיג והמסביר.
אבל אנסה בכל זאת. (חשבת לרגע שלא?).
אני מתכוון למעשה לשני הסברים של ר' נחמן, שקשורים אמנם יחד.
א. ר' נחמן מדגיש את התשובה של הקב"ה: "שתוק, כך עלתה במחשבה לפני". יש כאן שתי רמות: מחשבה ודיבור - אלא שהדיבור נאסר כאשר משה צווה לשתוק.
ר' נחמן מסביר: התהליך הכללי של הבנה הוא דיאלקטי. אם נאמץ שני מונחים מעולם הקבלה, שר' נחמן עצמו משתמש בהם כאן, הרי יש ידיעות שהן בבחינת פנימי, כלומר הן הושגו על ידינו. ויש ידיעות שהן בבחינת מקיף. כלומר, הן עדיין אינן ידיעות במשמעות המדוייקת של המילה. הן קיימות רק באופק התודעה. (שים לב לדמיון היפה בין שני דימויים, אחד מעולם הקבלה בעיבוד ר' נחמן ואחד מהפילוסופיה המודרנית).
המקיף אינו נתפס על ידינו, אך הוא ניתן להיקנות על ידי התהליך הדיאלקטי של שאלה ותשובה. זה תהליך מחזורי של הבנה מתקדמת ושאלות מתקדמות. ידיעת הפנימי מעוררת שאלה. התשובה עליה היא בבחינת מקיף. כאשר משיגים אותה (איני זוכר אם הוא דן כיצד השאלה מוליכה לתשובה) היא הופכת לפנימי - ואז מתעוררת שאלה חדשה.
ניישם את ההסבר הזה של המנגנון הזה על התשובה של הקב"ה למשה. נקבל שמשה הציג את השאלה "זו תורה וזו שכרה" על פי הפנימי שלו. ברגע שהציג את השאלה, במלים, התשובה החלה לרחף אצלו בעולם המחשבה בחינת מקיף. אילו היה אומר אותה במלים, היה הופך אותה לפנימי.
אבל הקב"ה חסם אותו ולא הרשה לו לבטא אותה. מדוע? בגלל ההתפתחות הדיאלקטית. אין תשובה ללא שאלה חדשה. אילו היה משה מוציא מן הכוח אל הפועל את התשובה (שוב דימוי מעולם פילוסופי אחר), היא היתה הופכת לפנימי, אבל אז היתה מופיעה שאלה חדשה במקיף. וזה הקב"ה לא רצה.
מדוע? יש להבין כנראה כי השאלה הבאה היתה חמורה עוד יותר, וזה מוביל אותנו לקטע הבא.
ב. יש שפירשו את תהליך הבריאה בתור צימצום. לצימצום זה יש כמה הסברים (עד לרוטנברג, עם הפירוש הסוציולוגי שלו...). ר' נחמן מפרש זאת כי הצימצום הותיר מקום לשאלות על הבריאה והבורא - ואלו שאלות שאין להן תשובה. לא יכולה להיות להן תשובה, כי הן נובעות מן הצימצום. זה הכרח אונטולוגי!
ככל הנראה, לשאלה הבאה, שהיתה המקיף של התשובה שמשה רבנו לא הורשה לבטא במלים, לשאלה הקודמת של "זו תורה וזו שכרה", כבר לא היתה תשובה מחמת הצעד האונטולוגי של הצימצום.
לכך כיוונתי כאשר כתבתי לעיל שיש שאלות שהן נמנעות תשובה באופן עקרוני.
התנצלות הכותב (טוב מאוחר מאשר לעולם לא): אני מקווה שלא עיוותתי את דברי ר' נחמן. סוף סוף, איני חסיד ברסלב, אלא רק מעיין ומתפעל מדבריו (את הניתוח הזה קראתי כמדומה אצל וייס או חוקר אחר, ותיארתיו כפי שהבנתי אותו).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2003 11:24 |
|
| |
"ושם בחלל הפנוי, יש כבדות לב, כי אי אפשר להשיג את בחינת החלל הפנוי. וכל החוכמות הבאות
משם יש בהן כבדות לב, כי הן נשארות
בקושיא על השם יתברך" (נחמן מברסלב)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/10/2003 11:49 |
|
| |
תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2003 01:36 |
|
| |
אח יקר
הכל עניין של פרספקטיבה. בדיוק כך.
הבט, לפני אמונתינו, החיים שלנו כאן הם אפי' לא קצה קרחון ביחס לתמונה הכוללת.
דמיין אדם תמים שנכנס לחדר ניתוח ונחרד לראות את המנתח מבתר את גופו של המטופל, במבט נקודתי זהו אקט אכזרי בהחלט....
מנקודת הנחה אפשר להתקדם בזהירות ולנסות לתת הסברים.
hydepark/upload03/031010_011045-687_bambi2000.jpg
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2003 08:39 |
|
| |
במבי
המשל שלך חשוב ומאלף. ואכן רבים נוהגים להשתמש בו.
אמנם, יש לבדוק אם הוא חופף למציאות.
כבר כתב על כך פילוסוף (אנליטי) כלשהו (פרפרזה מהזיכרון):
כן, כשרואים את הרופא מנתח את האיש כדי לקטוע את רגלו עם הנמק עלולים לטעות ולחשוב שהוא פושע אכזר, בעודו מנסה להציל חיי אדם.
אך מה נגיד אם יתברר לנו כי שבועות קודם לכן, הרופא הוא שהזריק לחולה את הזריקה שגרמה לו למחלה, והניח אותו במשך שבועות במצב כזה שרק החמיר את הנמק - ורק עתה הוא יצא להצילו?
השאלה היא איזה משל קרוב יותר לעולמנו: המשל שבו שהרופא - האלקים - הוא שמדביק את האדם במחלה, או המשל שבו האדם החולה הוא שמביא על עצמו את המחלה בשל חטאיו, והרופא הרחמן נאלץ לקטוע את הרגל כדי לא להניח לבעיה חמורה יותר להתפשט?
מתיאורו הנפלא של הרמ"ק במשל המלך והמורד ב"תומר דבורה" ניתן לראות כיצד האדם הוא שמביא על עצמו את העונשים, ואילו האלקים הרחמן עושה כל נסיון לגונן עליו ולחסוך ממנו עונשים - עד שהאדם עצמו מביא על עצמו את הייסורים.
מישהו מעוניין במשל?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2003 01:47 |
|
| |
מיימוני היקר,
אני מעוניין במשל.
מבחינת התיאולוגיה היהודית יש לשלול בחריפות את תפישת האל כפונקציונר של העולם. אלוקים איננו רוה"מ עילאי או שר ביטחון עילאי עם אחריות כלפינו.
הא-ל אין לו תפקיד בעולם, ו'עולם כמנהגו נוהג'. יש אנשים מרושעים בעולמנו, יש אנשים טיפשים בעולמנו ולכן המציאות לעיתים מטופשת ולעיתים מרושעת.
העיר פרופ' ליבוביץ' על היוצא בשאלה השופט חיים כהן שהוא איננו איבד את אמונתו באלוקים, שזו מלעולם לא הייתה! מי שמאמין בע"ה איננו מאמין ב-ה'.
אלו לא דברים פשוטים, לא מבחינת ההבנה (אדרבא,הם בהירים מאוד), אלא מהבחינה הפסיכולוגית.
אם כבר העלו כאן את נושא ה'צימצום בבריאה', הנושא הזה ידוע לי כבר מזה 8 שנים, ועדיין לא הבנתי כיצד הוא מסביר תמורה כביכול בא-ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2003 07:18 |
|
| |
מותק
למה שהאל שאיננו חיצוני לבריאה לא יכלול גם את התמורה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2003 07:20 |
|
| |
מותק
אביא בפניך הסבר של ר' נחמן - הסתירה הבראשיתית שאינה ניתנת להבנה
"כאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, לא היה מקום לבוראו מחמת שהיה הכל אינסוף. על כן צמצם את האור לצדדין, ועל ידי צמצום זה נעשה חלל פנוי.
בתוך החלל הפנוי הזה נתהוו כל הימים והמידות, שהם בריאת העולם. וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבינו ולהשיגו כי אם לעתיד לבוא. כי צריך לומר בו שני הפכים, יש ואין. כי החלל הפנוי הוא על ידי צמצום, שכביכול צמצם אלוהותו משם ואין שם אלוהות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי והכל אינסוף, ואין מקום לבריאת העולם כלל. אבל באמת לאמתו, בוודאי אף על פי כן יש שם גם כן אלוהות, כי בוודאי אין לי שום דבר בלעדי חיותו. ועל כן אי אפשר להשיג כלל את בחינת החלל הפנוי, עד לעתיד לבוא"
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2003 13:41 |
|
| |
איקה ובוגי,
הנושא של "צמצום בבריאה" הוא נושא מעמיק מאוד, שראוי לאשכול חדש משלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2003 14:00 |
|
| |
מותק
לא בכל נושא אפשר להעמיק, הרי ר' נחמן אומר שאי אפשר להשיג בחינת החלל הפנוי, והרמב"ם אומר "ישתבח בעל הרצון אשר לא נדע....
וכו' אפשר לצטט מעוד רבים וטובים, קבלה היא עניין שמתקבל על האינדיוידואל בהבנה שלו של הכרת האמת, ואי אפשר שאדם "יסביר" לאדם אחר "הכרת אמת"
מסובך? אני אנסה שוב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2003 05:41 |
|
| |
אין תשובה אמונית לשאלה ששאלת כמו שאין תשובה אמונית לשאלת השואה.
כמו שכתב ישעיהו לייבוביץ "לשום הכרעה ערכית אין הנמקה רציונלית" וכמובן אמונה בקב"ה היא שאלה ערכית ברורה. או שאתה מאמין או שאתה לא. שום הסבר רציונלי לא יהפוך אדם מאמין ללא מאמין או אדם לא מאמין לאדם מאמין. אמונה היא עניין רגשי טהור. כמובן שהאדם תמיד מחפש סיבות רציוליות לאמונה שכבר שוכנת בליבו.
אתה לא תחזור בתשובה או תחזור בתשובה בגלל הסבר הלכתי, קבלי, חסידי, רפורמי, קונסרבטיבי כזה או אחר. לפני שתחזור או לא תחזור בתשובה תעבור תהליך אמוציונלי שיוביל אותך לחיפוש תשובות רציוליות לאמונה שכבר שוכנת או לא שוכנת בלבך.
למעשה נראה לי שאת זה אתה כבר עושה. יש לי תחושה כי בליבך יש חוסר אמונה ועכשיו אתה מנסה למצוא לכך סיבות רציוליות הנובעות מהמציאות הקשה אותה הזכרת.
אני יכול לתת לך את הפתרון האישי שלי לבעיה אמונית זו. אני מאמין בקב"ה אבל לא בהשגחה אישית. לא זה האשכול לדון במהות ההשגחה האישית ומקורותיה. אני מאמין שיש השגחה כללית שיש לה מטרות חשובות יותר מטיפול בצרותיו של אדם זה או אחר. במערכת של השגחה כללית אפשר לנסות להבין את השואה את הפיגועים, את הסרטן או כל צרה שלא תבוא.
אחת הסתירות המענינות בנושא זה היא תגובת אנשים מאמינים לאירועים. לא תמצא מתנחל חרדי או דל"י שיקום יום אחד ויגיד אולי כל זה קורה כי לא שמרנו על מצוות הגר החי בקרבך? אותו מתנחל או איש ימין מיד ימצא הסבר לכך שפלסטינים הם לא גר וכו'. כמו שאמרתי ינסה למצוא הסברים רציונלים לאמונתו.
מכאן ניתן להבין שאנשים שונים ימצאו הסבר שונה על האירועים הנובע מאמונתם.
אבל אני ממליץ לך לא להאמין להם כי לאף אחד מהם אין קשר ישיר לקב"ה ואף אחד מהם לא מקבל הסברים על מה ולמה. כל מה שיש להם להגיד נובע מליבם ואמונתם והדברים החשובים להם. כי אנחנו האנשים מוגבלים בחשיבתינו ובהבנתינו.
שלא נדע עוד צער ושיבוא השלום על הארץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2003 07:23 |
|
| |
יהוד"מ,
אמנם כן שרוב החזרה בתשובה נעשית מסיבות אמוציונליות יותר מאשר רציונליות [כפי שהובא כבר בפורום מראשי תנועות התשובה].
אבל מאידך המשפט הליבוביציאני שהבאת מוטעה מיסודו!
לכל הכרעה ערכית -קרי לכל בחירה- זיהוי רציונלי. אין יכולת לאדם לבחור -קרי לקבוע דבר כנבחר- אלא אם זיהה בו מובחריות מסוימת. הזיהוי יכול להיות קשה למיקוד או תת-מילולי ואפילו מוטעה בהתבססו על התעלמות מחלקי ידע, אבל הוא תנאי מוקדם לכל בחירה.
גם האמונה שאינה אמונת הפתי מבוססת על ידיעה שקושיה דורש אמונה. [ראה באשכול סמוך "אמונה - ידיעה או הטלה?".]
*****
אגב, קבלן_דעות "לשיטתו",
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=517168
תוקן על ידי - ווטו1 - 28/10/2003 13:54:20
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2003 09:29 |
|
| |
יהודימרחוק יקר,
ליבוביץ' אומר במפורש: "ההכרעה הרצונית היא ביטוי לחשיבתו הרציונלית" ( מה שלמעלה מה שלמטה עמוד 35). הוא רק מבדיל בין ידע לבין הכרעה רצונית, אבל כל הכרעה רצונית ניתנת הנמקה רציונלית פנימית כפי שהאדם מבין אותה ורוצה בה.
|
|
|
|
|
|
