בידוע שגוי, כשמתגייר, מייד צומחת לו שן אחת נוספת - ויש המכנין אותה "שן עורלה" שבאה כפיצוי למשהו אחר שאיבד כשנעשה יהודי.
מצו"נ:
מאחר והמונחים המדעיים שונים מאד כיום מאשר היו לפני מאות שנים, אין ללמוד מתאורי האנטומיה החז"ליים בדרך שבה אתה עושה. לא ברור מהי הגדרת "חוליה" או באיזו מלה בדיוק משתמשים שם.
ודוגמא מאוחרת יותר:
כשהרמב"ם, בהלכות קידוש החודש, כותב אודות "המולד האמצעי" , הוא מדבר אודות אורכו הממוצע של חודש לבנה. לא מעט אנשים שאני מכיר הבינו ביטוי זה בדרך שגויה.
נשלח ב-7/10/2003 12:12
מואדיב
לעתים אכן אפשר ליישב בדרך זו , אבל לא תמיד . במקרים רבים אנחנו כן מסוגלים להבין את שפתם של חז"ל ולדעת למה התכוונו . לגבי חוליות בחוט השדרה מאוד מענין מהו הפירוש האחר שאפשר להמציא עבור המונח ההזה .
ככלל , התבוננות בתמונה של שלד אדם תוך כדי לימוד המשנה מעלה סתירה ברורה . שום דבר ממה שמתואר במשנה אינו נראה מקביל בשום צורה למה שרואים במציאות , גם אם תמציא פירוש אחר למונחים עצות וחוליות. מענין מה שיש למומחינו לענייני אנטומיה לומר בענין. בכל מקרה אין זה כל כך קשה לומר שחז"ל פשוט טעו .
נשלח ב-7/10/2003 12:42
.
בבית הספר לרפואה בהדסה, אומרים לסטודנטים בשנה א' ללימודים, כי חלק מהדברים שילמדו, יוכחו כלא-נכונים עוד טרם סיימם את בית הספר.
רובם, חושבים שזו הגזמה כשהם שומעים את האמירה. עד תום לימודיהם, הם מגלים שההצהרה היתה נכונה לגמרי.
אין חשש לומר כי בעובדות מדעיות טעו חז"ל, ויש לעיין בדבריו של הרמב"ם במורה הנבוכים בנושא זה, לגבי הסתמכות על מיטב הידע המדעי הנכון לתקופה. לו היינו רוצים להעלות טעויות מדעיות במקורותינו, הרי היינו יכולים להביא דוגמאות טובות ומוחלטות מאלו, שהרי דוקא ידע אנטומי בסיסי היה נפוץ בתקופתם, שהרי הרופאים היוונים ניתחו גופות והכירו היטב את גוף האדם.
לעיתים, כשאנו באים לנתח טקסט בן מאות ואלפי שנים, יש להזהר במידת הנחרצות שלנו, שעלולה להיות נתונה לטעויות הנובעות לא מהשתנות הטבעים, אלא מהשתנות משמעויות המלים. השפה היא דבר חי, ולא הרי "קיבוץ מדיני" בעברית בת ימינו, כמשמעותו המקורית בעברית של ימה"ב.
נשלח ב-7/10/2003 12:55
אני מודה שכללית אתה צודק , אבל במקרה הזה לא נראה לי כך . אם אתה חושב שאפשר לתאר מציאות אנטומית שתתאים בצורה כלשהי עם מה שכתוב במשנה אשמח מאד לשמוע הסבר כזה .
נשלח ב-7/10/2003 13:22
ואני דוקא רוצה לדעת את גישתו של הרמב"ם לנושא. ולדוגמה:
המשנה אומרת (נדה יז, ב): משל משלו חכמים באשה החדר והפרוזדור והעליה.
כל נושא העליה אינו מובן לפי הידוע לנו מהרפואה. הרמב"ם (בפירוש המשניות ובהל' אסורי ביאה ה, ה) מנסה להסביר זאת ולתווך בינו לבין הרפואה (וכמו נקב כו'), ומכל מקום אינו פוטר את המשנה ואומר פשוט: לפי הידוע לנו היום אינו כן.
נשלח ב-10/10/2003 05:42
מיימוני,
כפי שאמר ר' דוד : העולם טועה בשלוש. חושבים שתלמיד חכם אינו טועה אף פעם, וחושבים שאם טעה שוב אינו תלמיד חכם.וחושבים שטועה הוא תלמיד חכם.
נשלח ב-10/10/2003 06:01
מיימוני, תמיהני עליך: אני שאלתיך אם ידיעת מקורות גורמת לאדם להקרא תלמיד חכם גם אם הבנתו את המציאות היא שגוי', ואתה עניתני שלא מן השורה.
לדידי, אדם שיודע הרבה מקורות אבל חסר חוש הבחנה ועוד זאת שהוא מאמין בעצמו ומוציא פסקים ומביע דיעות בנושאים שאינו מכיר, לאו תלמיד חכם מיקרי.
התנאי הראשוני בתלמיד חכם (בעיקר לפי דבריך) הוא השאיפה להגיע לאמת. היכן רואים זאת באדם המביע דיעות בנושאים שאין לו ידע בהם כלל?
נשלח ב-10/10/2003 07:35
אם אריסטו היא מקור הראשון שאומר שלאשה פחות שינים מאשר לאיש, אז כדי "להצדיק את הצדיק" או יותר טוב "כדי להחכים את החכם" נוכל לומר שבמקרה היה לאשתו של אריסטו פחות שיניים מאשר לו וזה היה מקור טעותו
נשלח ב-30/12/2004 22:41
ע"פ ההלכה יש לגוי שן אחד פחות וזה כבר מובא במפורש בשם בעל היתד הנאמן זקוצקוללל"ה.
בעוונותינו יש ירידת הדורות, ואם ראשונים כמלאכים...
בדורות שבעבר הקפידו על קלה כחמורה ואם כתוב במפורש "ואף אתה הקהה את שיניו" אז היו מכים את הרשעים בשיניים. היום שלא מקפידים על קיום המצוות השארנו לגויים את כל השניים.
והדברים פשוטים עד מאוד. ונראה לי שזו שיטת ההמודיע בפירושו בתוספות "כל הזמן" בסוגיה.
וכמו שכתוב והגיתם בו יומם ולילה אז אני חייב לחזור לעיתון.
נשלח ב-30/12/2004 23:27
הלבן
ידיד שלי הסביר לי את הגמ' של "החדר והעליה והפרוזדור" כך: החדר הוא החלל של השפתיים, העליה שלפוחית השתן, והפרוזדור הנרתיק.
נראה לי שבצורה זו הכל על מקומו בא בשלום.
-----------
מצו"נ
בספר "מדריך להלכות טרפות"
ישנו הסבר עם תמונות לרמ"ח איברים ע"פ המשנה באהלות.
אם אני לא טועה שמעתי פעם שהרשימה הנ"ל מתייחסת לעצמות מסוימות שמראש הם מחולקים ולאחמ"כ מתאחדים כמו עצמות הקרקפת של תינוק שמתחברים כשהוא גדל. וכן לסחוסים מסוימים שבשלב מסוים מתקשים והם נכנסו כך להגדרה של עצם, ויל"ע. בכ"א לא נראה לי שניתן להשוות את המשנה הנ"ל שמוכיחה ידע בהחלט רב באנטומיה, לסיפורי חתניו של הרב אלישיב.
נשלח ב-31/12/2004 07:49
אשר,
ע"פ פרשנותך, במציאות - ה"עליה" אינה מחוברת ל"פרוזדור".
נשלח ב-31/12/2004 08:36
לציקלה
ולגופו של שן, רבות תמהתי, באיזה צד נמצאת השן הלא סימטרית שמספרה 31, האם בימין או בשמאל, למעלה או למטה, והאם זה קבוע, או שיש בענין הזה פלוראליזם.
יתכן גם שזה מחולק לפי ארבע מלכויות, שלכל מלכות השן החסרה נמצאת בצד אחר. ולמקובלים חגיגה.
אין ספק, כל הענין הזה זה שיאו של ביזיון אינטלקטואלי, שבושה להיות חלק ממנו, ועוד מנוי ל"ע גם כן.
נשלח ב-31/12/2004 09:32
האם ניתן להסיק מכאן שאני לא יהודי?
נשלח ב-31/12/2004 09:55
האם אריסטו היה נשוי. את אשתו של סוקרטס אנו מכירים, אבל אריסטו, שסבור היה שחוש המישוש חרפה הוא לנו, אולי לא היה נשוי? ואם כן לא יכול היה לבדוק בעצמו. מצד שני ישנה דעה, שאריסטו לא האמין בניסויים, ולא רצה לקבל ראיות מן המציאות, בטענה שאם למשל היו מראים לו שלזבוב יש יותר מארבע רגלים, היה אומר שהזבוב הזה אינו נורמלי. בכלל איך יתכן להביא ראיה מזבוב טיפש מול מוחו וחכמתו של אריסטו?
אולם מצד שני שמעתי שאין כלל מקורות נאמנים לטענה זו שדעת אריסטו הייתה שלא להסתמך על ניסויים מהמציאות, ושכל דעותיו נשענות רק על חכמתו הגדולה. מכל מקום מקובלת הדעה, שההתקדמות המדעית בעולם התעכבה למשך למעלה מאלף שנה בגלל ההימנעות והאיסור לחלוק על אריסטו.
שמעתי ששאלו את ר' חיים מבריסק מה היא התכונה החשובה ביותר שיש לבקש אצל רב, כשבוחנים את התאמתו לתפקיד. והשיב, בידקו אם הוא יודע לומר איני יודע...!
נשלח ב-31/12/2004 10:03
דגים
קשה בעיני לתלות את חוסר ההתקדמות המדעית דווקא באריסטו.
הוא אינו מהפילוסופים החביבים עלי. אבל חוסר הנכונות לבדוק את העובדות מבחינה אמפירית לא יצא ממנו.
מקובל בין ההיסטוריונים של המדע (עד כמה שידוע לי) שהבחינה האמפירית החלה רק עם רוג'ר בייקון.
הדבר מומחש בצורה סיפורית יפה בחוברת שקראתי בעבר בהוצאת אוניברסיטה משודרת. המרצה מתאר ויכוח למדני באוניברסיטה פלונית באירופה - נניח במאה ה12 - על השאלה אם שמן קופא בטמפרטורה מתחת לאפס.
הרוחות מתלהטות. הבחורים מביאים הוכחות שונות. עד שבסוף מישהו מעלה את הרעיון הגואל.
הכל לובשים סוודרים ומעילים, לוקחים נרות שמן - ויוצאים אל ליל החורף הנורא והקפוא.
לא, לא בגלל מה שאנו חושבים...
הם רוצים לרדת אל המרתף, לחפש בכתביו של המורה הגדול. לראות מה הוא אומר...
שאלה טובה היא מדוע בני אדם התרגלו להסתמך על סמכות במקום לבדוק בעצמם. התשובה שסמכותו של אריסטו מנעה זאת מהם נראית לי לא מדוייקת. אני משער שיש לכך סיבות אחרות. ולא כולן נובעות מיחס בין דת למדע.
