| נשלח ב-9/10/2003 06:05 |
 |
| |
מוישי וארבעת המינים...
בערב אבא אמר לי שמחר ניסע לקנות את ארבעת המינים אצל בלומברג.
כבר לא יכולתי לחכות.
הייתי כל כך נירגש.תמיד אצל בלומברג יש הרבה אנשים בחצר.בלומברג גר ברחוב "אשרי וטוב לי".
הוא איש גבוה ורזה.הוא לא מדבר הרבה.אפילו אפשר להגיד שאולי יש לו פנים קצת כעוסות.
אבל אבא שלי אומר שהוא איש ישר מאוד.
ואפשר גם לשלם לו בתשלומים.
נכנסנו לחצר של בלומברג, היו שם ערמות של לולבים בתוך פלסטיקים כאלה שקופים.
אבא לא הרשה לי לגעת בכלל.
גם היו כאלה קופסאות גדולות וארוכות שבתוכן היו גם אתרוגים.
לא ראו את האתרוגים כי הקופסאות היו סגורות.
מישהו צעק מאחורי"הלו אתרוגים מהודים".
אבא שלי אמר שאם משלמים כסף צריך לראות מה קונים.
ולא קונים חתול בשק.
אמרתי לאבא שאף פעם לא קונים חתול בתוך שק.
כי הוא בטח שורט את מי שמחזיק אותו.
אבא שלי בדק את הלולב שבלומברג הראה לו ,ואיש אחר ביקש לראות אותו גם.
האיש התלהב מאוד מהלולב של אבא .
הוא בדק את הלולב בזכוכית מגדלת,והסתכל מכל הכיוונים..
אבא שלי אמר לו שאם הוא כל כך רוצה את הלולב הזה הוא מוכן לתת לו אותו.
אינ קצת כעסתי בלב .כי לא רציתי שאבא שלי יתן למישהו אחר לולב כזה טוב.
אבא שלי אמר לי שזה לא משנה אם מוותרים על לולב לטובת מישהו אחר כי יש לבלומברג המון לולבים טובים.
המשכנו לדוכן של ההדסים.
היה לחץ גדול של אנשים.
איש אחד החזיק תינוק ביד.
ביד השניה הוא ניסה לבדוק את ההדסים.
העובדים של בלומברג הפעילו את הרמקולים והיתה מוסיקה חסידית חזקה.
אבא שלי בדק את ההדסים.
הם נראו לו מצוינים.
הוא ביקש מהבן של בלומברג לעטוף לו אותם בזהירות.
המוסיקה מאוד הפריעה לשמוע את הדיבורים של כולם.
אז אבא שלי צעק קצת.
עטפו לאבא
את כל ארבעת המינים,ויצאנו מהחצר של בלומברג.
ברחוב היו עוד אנשים ואבא שאל אם אפשר לקחת מונית ביחד לרחוב שלנו.
איש אחד הסכים לבוא איתנו.
ואחר כך הצטרפו עוד אנשים.
לקחנו מונית וביקשנו מהנהג שיביא אותנו לרחוב
"אורחות מאמינים 9".זה הרחוב שלנו ושל השכן שגר בפינת הרחוב שלנו.
במושב הקדמי ישב האיש שבדק את הלולב בזכוכית מגדלת.
בדרך לאורחות מאמינים 9 ניסה לעצור אותנו איש אחד.שגר קרוב אלינו .
אבא שלי אמר שיש עוד מקום אחד ואפשר מצידו לעצור.
האיש מקדימה שבדק את הלולב בזכוכית מגדלת,אמר שהוא לא מסכים שיעצרו עכשיו.
בטח תבוא עוד מונית בקרוב...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2003 08:51 |
|
| |
מוישי
יש לך אבא בעל מידות טובות! כדאי ללמוד ממנו!
אתה יודע, כשקראתי את הסיפור שלך, חשבתי ברגע הראשון שהאיש הזה, עם הזכוכית מגדלת, לא כל כך בסדר. הוא לא יודע לוותר. הוא נראה כמו אדם שחושב רק על עצמו. קוראים לזה "אנוכי".
אבל, במחשבה שניה, אולי זה לא נכון.
זה לא יפה לבקש לקנות לולב שמישהו אחר בוחן אותו לפניך. אבל מותר לאדם שנוסע במונית עם חברים, בשותפות, כאשר כולם מתחלקים בתשלום, לומר: אין לי זמן. איני רוצה להתעכב. אפילו אם הוא יושב מקדימה, והוא לא יידחק.
נכון שאיננו יודעים למה האיש שליד הנהג לא רצה לעצור לנוסע, אבל בגלל זה התורה נתנה לנו מצוה של "לדון לכף זכות". זה אומר שאם איננו יודעים מדוע מישהו עשה משהו, ואפשר למצוא הסבר חיובי ואפשר למצוא הסבר שלילי, אז אם זה אדם מן היישוב וכל שכן צדיק - צריך לדון אותו לכף זכות, שהיה לו מניע מוצדק.
אבא שלך ודאי יודע זאת. ראינו את זה מהסיפור שלך. תשאל אותו והוא כבר יסביר לך.
***
התבהרות
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2003 10:33 |
|
| |
מוישי,
גם אם לבלומברג אין עוד לולבים טובים עשה אבא מעשה טוב. נטילת המינים באה להכיר את טובת השם שמעניק לנו את הצמיחה ממנה אנו חיים ונהנים. ככה אנו נדבקים בהשם. מטרת ההדבקות היא למען "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת". סך הכל נטילת הלולב מסייעת לכך שנהיה לבני אדם טובים יותר כלפי סביבתנו. לכן בכך שאבא היטיב לזולת הרי קיים את תכלית מצות הלולב. כך גם נהג אבי אומתנו אברהם אבינו ע"ה שעזב את דביקותו בהשם כדי לקבל אורחים!
טוב עשה מיימוני שדן את האיש עם הזכוכית מגדלת לכף זכות ושכנראה אם מבקש הטרמפ היה לולב ולא אדם, גם לא היה מסכים לעצור לו. אבל מבחינתך מוישי תלמד כאמור ש"היה אדם" הוא הבסיס ל"היה יהודי".
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2003 19:42 |
|
| |
אני חושב
שלא צריך לקחת את מוישי לכל מקום.
נראה שהוא ממש סובל מכל מה שהולך סביבו.
תשאירו אותו בבית ליד המחשב, לקרא סיפורים על ילדים שהולכים לקנות....
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2003 20:32 |
|
| |
מוישי'לה
כל כך נהניתי לקרוא את הסיפור שלך, הפעם באמת ראיתי שיש לך מחנכת טובה, היא סיפרה לנו סיפור יפה על מצוות יפות, ואפילו לא היו עקיצות ולעג למנהגי ישראל היפים כל כך.
אשריך שיש לך כזאת מחנכת טובה.
חג שמח.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2009 18:45 |
|
| |
נחמדניק: קנית ד' מינים מהודרים
ממשמשים ובאים ימי המועדים,וכבר ניתן לראות בניצני המודעות על מכירת ד' מינים,נראה לי שכאן זה הבמה הראויה לדון בתופעת קנית ד' מינים מהודרים,ולדון אותה באספקלריא של תורה אמיתית,האם הדרך הנהוגה במחוזותינו היא הדרך הנכונה.
את התופעה לא צרכים להציג,כולם מכירים את התופעה בו טורחים אברכים להשיג ד' מנים מהודרים וטורחם בזה טירחא רבתי הן בזמן הן בממון.
בהסתכלות הפשוטה נראה שיש כאן דבר לא ישר, ולכן ראוי לבחון האם באמת אין זה הדרך הישרה או שמא ההסתכלות הפשוטה טעות היא,ומנהג רבים מבני דורנו הוא המנהג הנכון.
ההסתכלות הפשוטה אומרת,שבכסף הזה שמוצאים להידור של ד' מינים יש דברים הרבה יותר חשובים לאין ערוך שהיה אפשר לעשות, ולכן יש כאן משהו שלא בפרופורציה הנכונה.
אתן כמה דוגמאות,בכסף הזה שאתה מהדר וקונה אתרוג מהודר,היה אפשר לעשות שעןד הרבה יהודים יחזרו בתשובה לצור מחצבתם,כידוע שבדורינו אפשר בכסף להחזיר יהודים לצור מחצבתם,ונשאלת השאלה מה עדיף לקב"ה ההידור שלך באתרוג,או שעוד יהודים שבכלל לא נוטלים ד' מינים יטלו ד' מינים,נקטתי דוגמא זו כיון שזה על אותו מטבע שבו האדם מקיים את המצוה אבל כשמסתכלים על התופעה של להחזיר יהודים לצור מחצבתם,לא צריך להגיע לפרט הזה ישנם דברים הרבה יותר חשובים מחלק זה,.
בכסף הזה היה אפשר להרנין לב יתום ואלמנה,האם זה לא יותר חשוב וכן על זה הדרך.
לדעתי יריעה זו רחבה מאוד ולא התפנתי לערוך אותה בטוב טעם,ואדרבה יבואו אחרים וישלימו היריעה,רק אציין עוד כמה נקודות,כשדנים בסוגיא זו יש לחלק זה לסוגי ההידור יש הידור הלכתי וישנו הידור של נוי בעלמא,יש הידור שקשור לדין דאוריתא וישנו לדין דרבנן,יש לחלק בין שנה שמקימים מצוה דאוריתא לשנה שמקימים רק דין דרבנן.
יש לזכור שנושא זה של הידור לכאורה יש מקרים שהוא גדר של חיוב עיין ב"ק ט' ב 'ובכלל יש מקום להבין שבד' מינים יש ענין להדר יותר מכל המצוות כיון שנזכר בו הדר,ויש לזה סימוכין בראשונים.
רק נסיים לעת עתה את היריעה שיש לזכור שיש מצוה לקנות לאשה בגד לחג, ואפשר שזה דין דאוריתא, וגם את זה יש לקחת במערך השיקולים בסוגיא זו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/8/2009 23:48 |
|
| |
אדרבה ואדרבה, באנרגיה הזו שמשקיע יהודי לקנות ארבע מינים מהודורים מתרבה הקדושה והאמונה, וחוזרים בתשובה יהודים הרבה יותר מאשר אם יתרום את הכסף לארגון הידברות או לקשקשתא כזה או אחר. מוישי הקטן יראה כמה אבא מחבב מצוה נדירה ושמח בה ומוכן להשקיע בה, אבל אם אבא עושה זאת בשהיל להיסתלבייט, זה כבר ענין אחר, אצלינו לא עושים כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2009 23:15 |
|
| |
אומרים שאם את המרור היו אוכלים בבית הכנסת , ואת הלולב היו מנענעים בבית או אז מחירה של חסה מהודרת היה מגיע אפילו ל 300$ ומחיר האתרוג לא היה חוצה את עשרת השקלים
מה דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2009 23:37 |
|
| |
אתרג ראשי תיבות-
אל תביאני רגל גאוה -------(וההמשך מתבקש) ויד רשעים אל תנידני
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 00:06 |
|
| |
נידונו פה שני נושאים. האחד שפעמים אנשים מדקדקים במצוות בנ"א למקום ולא בבנ"א לחברו (כמשל של הגרי"ס על המצליף בציציותיו על פני חברו בשעת התעטפותו בטלית). נושא זה מעסיק רבות את בעלי המוסר, כידוע.
לצערנו, עולם המוסר בדורינו איבד את יוקרתו, וזה פוגע רבות בנושאים שונים בעבודת ה'. יש ע"ז אשכול בפורום (לינקי?), אך הוא, לדעתי, קצת מפוספס.
הנושא השני (בעיקר בדברי 'נחמדניק') הוא על היוקרה לה זוכה מצות ארבעת המינים, טפי ממצוות אחרות. העובדה שיש מצוות שמדקדקים בהן הרבה - היא טבעית ונורמלית (בלנ"ד כשיתאפשר לי, אצטט מדברי הגרשז"א בענין זה).
אולם, בעיני רבים נראה שכאן הפריזו על המידה מאד, במשאבי הזמן והכסף. נושא זה ראוי לדיון, כשיש להעמיד את הערכים השונים: חיבוב מצוה מול ביטול תורה, וכיו"ב.
נושא שלישי שראוי דיון הוא המסחר שעושים בשוקים אלו, וכבר אמרו שממכירת ד' מינים ומצות מתפרנסים כל השנה, ולכך קבעו חודשי תשרי וניסן לימי בין הזמנים, כדברי רבא לתלמידיו בברכות לה: "במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא".
יש לדון, אולי ראוי שחכמי הדור יקבעו הגבלת מחירים, כנזכר במ"ב סי' רמב ס"ק ב שאם מוכרי הדגים מיקרים השער, נכון שלא לקנות דגים כמה שבתות. (אגב, שמעתי שמכירי הבשר בהכשרים "מהודרים" עולה לפני החגים, וא"כ זה ממש דומה לדברי המ"ב).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 00:54 |
|
| |
אנסה לעמוד בדיבורי.
הליכות שלמה (ראש השנה, פ"ב אורחות הלכה 11, עמ' כה-כו):
"אירע פעם בר"ה שסיפר אחד מהמסובים על שולחן רבנו [- הגרש"ז אוירבך זצ"ל] על ת"ח פלוני שראה את אחד המתפללים מתרגש ביותר בעת ברכת התקיעות, ואמר לו וכי בברכת אשר יצר וכדו' הנך ג"כ מתעורר כל כך, ומאי אולמיה דהאי מהאי, הלא חיובם שווה, ולא נרעשת בברכה זו דוקא. ובשמוע זאת רבנו נזדעזע ואמר בסרת רוח, היאך מלאו לבו של אותו ת"ח לצנן התעוררותו של אדם בזמן נעלה כזה. ולא נתקררה דעתו זמן רב ממאורע זה.
ובעובדא נוספת ששמע רבנו מפי תלמידו הערה כגון דא, הוכיחו רבנו שאין זה נכון כלל, ובודאי מרדכי דיקדוק ההלכה הוא להזהר לפעמים בדבר מסוים יותר מבחברו כפי נטיית והרגשת הלב, והראהו דברי הגרקע"א ז"ל במכתבו (מכתבי רעק"א סי' יב) לענין מצות אכילת מצה וז"ל: ולדעתי מי שיש לו מח בקודקודו ומאמין בתורת ד', איך לא יחוס על נפשו ולא יהא מתיירא שמצוה גדולה כזו, שאין לזכות בה עד יעבור שנה, ומי יודע אם יהיה נפסד בידו, ודי לנו בעו"ה במצות הרגילין כמו תפילה וברכת המזון שאין אנו מקדקדקים בה, ולמה כזה במצוות אלו, עכ"ל ע"ש"
הליכות שלמה (פסח, פ"ט אורחות הלכה 151 בסופו, עמ' רמב-רמג):
"ושמענו מנכד רבנו, הרה"ג ר' שמעון שלו' טרגר שליט"א, שהטעים פעם רבנו [- הגרש"ז אוירבך זצ"ל], דאם מחד גיסא כך היא הדרך הנכונה להתעורר ולדקדק ביתר שאת בקיום מצוה הבאה מזמן לזמן, דחביבה מצוה בשעתה, כדרכן של ישראל קדושים... מ"מ מאידך גיסא על האדם להשכיל להמשיך את רגשי ההתעוררות המתחדשים בקרבו עתה, גם על מצוות הנוהגים בכל יום, שגם אותם עלינו לקיים מתוך הידור והתעוררות".
ועוד שם (עמ' רמג) מבקיאות העורכים (- הרב יצחק טרגר והרב אהרן אוירבעך שליט"א):
"ור' עוד לשון השל"ה מסכת פסחים פרק נר מצוה: יחשוב האדם המצוה הבאה לו פעם אחת בשנה ואחר כך כל השנה אלו מצוות עוברות ממנו, על כן בשעתם יכבדם ויאהבם וידבק בהם, עיי"ש, וכ"כ שם גם במסכת מגילה: ראוי להיות אדם ירא וחרד במצוות, ומכל שכן במצוה העוברת, כלומר שאינה נוהגת אלא פעם בשנה, ראוי להיות זריז בה כהנה וכהנה".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 22:38 |
|
| |
מתוך הספר 'דרך שיחה' [- משולחנו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שנאמרו ל"נאמן ביתו", הרב אליהו מן שליט"א, ונרשמו ע"י הרב צבי יברוב שליט"א] כרך ב (בני ברק ה'תשס"ח) עמ' רצד-רצה:
"שאלה:
סיפר הג"ר אריה לוין זצ"ל, כי בחג סוכות אחד ראה הרב מטעפליק זצ"ל* יהודי ת"ח גדול, שהיה עני מרוד, שהגיע לביהכנ"ס עם אתרוג יפה ומהודר ביותר. הרב מטעפליק ניגש אל אותו הת"ח ושאלו: ושמלה קנית לאשתך הרבנית לכבוד החג? הרי זו מ"ע מן התורה, והיא לא יכולה לצאת בזה ע"י שמלה של חברתה...
תשובה [- הגרח"ק]:
יכולה האשה למחול על הבגד, מה גם שלבגדי צבעונים אין שיעור, ובקונה לה דבר מה - יוצא יד"ח אם האשה שמחה בו, משא"כ האתרוג שכל דרגת הידור יתירה - הוי טפי קיום מצוה בהידור."
- ומה אתם אומרים, מי צודק, הרב מטעפליק זצוק"ל או - יבדל לחטו"א - הגרח"ק?
__________________________
* ר' אודותיו בוויקיפדיה (http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9F_%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99) ובלינק המצורף לעצכ"ח.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2009 22:50 |
|
| |
הנבדל לחטוא ודאי שלא יכול להיות צודק,
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
