|
|
| נשלח ב-17/10/2003 00:07 |
 |
| |
בינתיים כל הכותבים כאן דנים ל"שיטתם" היינו מוסכם שיש בעייה של אור המקיף השאלה היא רק אם זה גורם לפטור מצטער או לא אם יש בזה בטלה דעתו או לא וכו'.
חושבני שהנידון צריך להתחיל מה משמעותו של מושג זה "אור המקיף" ו"קדושת הסוכה" ומה האדם בימינו חסר לו וכו' עד כדי שיש בזה פטור "מצטער".
האבסורד שבטענת הפטור אינו ברמה ההילכתית שאת זה אפשר לעגן איכשהו. אלא ברמה העקרונית שלקחו רעיון מופשט ועקרו מצווה.
דבר כזה לא מצינו בדיונים ההילכתיים לגבי "מצוות" שקבלה עוקרת הלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2003 01:16 |
|
| |
סוכה-צוותה תורה שישנה אדם את דירתו מהבית לסוכה ישכון בה וינהג בה כאילו היא ביתו.
הנהגה זו כוללת כל מה שאדם עושה בביתו. אם בביתו אדם מקצה מקום לבית הכסא או לפנות שם כליו המלוכלכים גם בסוכה הידור יהא אם יכין מקום לצרכים אלו. שהרי בכך יש יותר "תשבו כעין תדורו".
וזה לשון הרבי נבג"מ [הובא לעיל]. "בשעת השינה אין אדם שולט בעצמו. יתירה מזו, עצם לבישת ופשיטת הבגדים וכיו"ב יוצר בהכרח יחס של חולין למקום שמשמש כחדר שינה. הפחתה ברמת היחס לסוכה (כזו שנעשה ע"י השינה בתוכה כנ"ל) מכפי שהי' צריך להיות היחס ההולם את מצוותיו של הקב"ה, שבהן הוא קידש כל יהודי, בודאי תורגש ע"י חסיד חב"ד עד עומק נפשו כתוצאה מידיעותיו בתורת החסידות וחינוכו החסידי, ותגרום לו צער רוחני עמוק".
וכאן נראה להיפך! הייחס ההולם לסוכה הוא שיהיה לזה ייחס כמו לבית שילבוש יפשוט את בגדיו וכיוצ"ב. שיהא לזה ייחס של בית חולין. האלהת הסוכה ועקירת משמעות המצווה "כעין תדורו" גרמה להשקפה מעין זו של לא לתת לסוכה ייחס של חולין.
כמובן לא ראוי להתייחס לסוכה בזלזול אלא כדירה מכובדת שלו, כיאה לתשמיש מצווה "זה אלי ואנוהו" שלכן כתב ברמ"א [תרל"ט א'] "ואל יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו".
זו כנראה גם טעם הש"ך לא לשמש מיטתו כיון שזה כביזוי הסוכה אפילו שעושה כך בביתו, וכמו להשתין בסוכה שכתב בח"א [הובא במשנ"ב שם] ש"אסור להשתין בסוכה אע"פ שעושה כן בביתו".
ונראה פשוט שאם ייחד חדר מיוחד לעשות צרכיו שם או חדר מיוחד לדיורין עם אשתו בזה יודו הש"ך והחיי אדם שאין בזה ביזוי הסוכה, אלא להיפך הידור של תשבו כעין תדורו וכמו שהביא הביה"ל [שם] בשם אחרונים שתשמיש המיטה אינו תשמיש בזוי אלא בכלל תשבו כעין תדורו.
קדושה של דבר היא לפי הייחס הנדרש לדבר. אם הייחס הנדרש הוא על ידי עשיית הסוכה כדירתו לכל דבר, או אז תהפך הסוכה ל"קדושה".
אגב. אמרה נאה שמעתי "עיקר החיים הם ימי החול החגים הם רק קישוט לימי החול".
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2003 03:19 |
|
| |
להעיר - סליחה, לא הבנתי את כוונתך!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2003 08:25 |
|
| |
אזורי  - להודעתך השניה.
לגבי הודעתך הראשונה, ראה למעלה שהעליתי "שני דינים" בסוכה מצד המקרא ומצד דרשת חז"ל, שמצד האחד יש לישון ומצד השני אין לישון ושלכן הרוצה לקיים את דין הקדושה יימנע מדין השינה.
לזה לא יספיק את שכתבת בהודעתך השניה, שיעשו בסוכה חדר מיוחד לשינה, כי למקיים את דין הקדושה זה לא יספיק. כי לכאורה לפי מנהג חב"ד גם לעשות שירותים וכו' לא יעזור כי ברגע שהסוכה היא סוכת מצוה ממילא מקיימים בה את דין הקדושה ולא יאות לעשות בה שירותים וכד' ואולי זה אף יפסול את הסוכה כפי שהעירו.
אך מעניין לדעת אם בחב"ד ישנן סוכות עם שירותים? שאם כן זה יסתור למנהגם!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2003 13:03 |
|
| |
ווטו
אתה מתבדח??
ברור שלא
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 10:06 |
|
| |
תגלית נזדמנה לידי.
אגב לימודי, גיליתי את הרא"ש הבא:
רא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן ח
משום ר' שילא אמרו החתן פטור והשושבינין וכל בני החופה חייבין הני תנאי אית להו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא ת"ק מחייב להו בק"ש משום דעיקר כוונת קריאה היא בפסוק ראשון ובקל יוכל לכוין וליישב דעתו בפסוק ראשון ורבי שילא סבר דחתן אי אפשר לו לכוין דעתו כלל. רבי שילא לא קאמר דשושבינין ובני חופה חייבין אלא בק"ש אבל בתפלה ותפילין מודה דפטורין ולא משום דעסיקי במצות נינהו דא"כ אפילו מק"ש נמי נפטרי אלא ודאי לא מיקרו עוסקים במצות והא דפטירי מתפלה (לפי שמתוך שמחתן אי אפשר להם לכוין להתפלל) משום דשכיחי בחופה שמחה וקלות ראש והא דפטירי מסוכה משום דאי לא חדו בהדי חתן מצטערין היו
עכ"ל (=עד כאן לשונו) הצריך לענייננו.
הנקודה המעניינת כאן היא סוף דברי הרא"ש. הוא מסביר כי הפטור של שושבינין הוא מפני שהם חפצים להיות עם החתן. אמנם, לשם כך עליהם לוותר על הסוכה, אבל שהות בסוכה תוך כדי ויתור על שעשוע החתן היה גורם להם צער. והמצטער פטור.
ואין זה פטור מחמת מצוה, כפי שמוכיח הרא"ש, שאם כן היו פטורים מעוד מצוות.
לפי דרכנו למדנו שמי ששהות בסוכה גורמת לו צער אפילו מחמת ההעדר הרי זה מצטער מספיק להתפטר ממצוות סוכה.
זה דומה לטענה שהעלה הרבי מחב"ד האחרון מדוע חסיד חב"ד פטור מהסוכה. היות שהרבי עצמו פטור מפני שהוא מצטער מחמת השגתו שאין המקיף שווה אצלו לפנימי, החסיד, שאינו בר הכי להשגה זו, מצטער שאין הוא בדרגתו של הרבי, ואף זה מצטער הנהו.
וצריך לומר שאם ייכנס לסוכה, יצטער יותר ממה שהוא חש בכל מקום ובכל זמן. כי אחרת, הריהו מצטער במידה שווה בכל מקום, ואחד כזה שוב אינו פטור מן הסוכה.
והרי זה כעין דברי הרא"ש, שאפילו צער מחמת העדר איזה דבר אצל המצטער נחשב מספיק לפטרו ממצוות סוכה.
יש לשים לב כי הטעם הזה חל גם אם יאמר מישהו שכל ההבדלה בין מקיף ופנימי והצער מחמת זה היא דמיון. כיון שהצער הוא אמיתי – פטורים מחמתו. (אמנם יש לדון לפי החיי אדם שמי שמצטער מחמת נימוק שגוי יש ללמדו שלא להצטער ואינו פטור). על כל פנים, ברור שהרבי מחב"ד וכל החסידים מאמינים בלב שלם שהסיבה לצער היא אמיתית ולא עוד אלא היא ברומו של עולם.
האם יש לחלק בין דברי הרא"ש לטעמו של הרבי?
אני יכול לחשוב על שני חילוקים בדבר.
א. אפשר לנסות לחלק בין צער מחמת שאינו זוכה לשמוח עם חברו לבין צער שאינו זוכה להיות בדרגת רבו. (והרי מי יכול להגיע לדרגת רבו).
כלומר, יש לבנות חילוקים והבדלים ודרגות של סוגי צער וטעמי צער.
ב. אף הרא"ש לא אמר אלא בשעת השושבינות, אבל בשאר שעות מקיימים מצות סוכה.
כתבתי כאן את העולה על הדעת בעיון ראשון, ואשמח על הרחבת הענין בידי המומחים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 10:54 |
|
| |
רעיון נחמד.
אמנם לגופו של דבר נראה, וכבר הערתי על כך, שאין טעם לחפש סיבות מדוע השינה בסוכה בזמנינו היא יותר צער מאשר בזמן התלמוד. השינה בסוכה היא לא הפרט היחידי שהיום אין מקיימים בגלל שאנו כולנו איסטניס ומצטער בדבר הזה.
ולכן רואים אנו שאי השינה בסוכה בזמנינו אינה דוקא בתנועת חב"ד וכיו"ב. וחששני לומר שרוב השואלים כאן ובמקומות אחרים על הנהגת חב"ד, גם הם אינם יושנים בסוכה מטעם הפשוט של מצטער.
אלא שא"כ, למה ומדוע הוזקקו כאן בסוכה לביאור מיוחד?
והביאור הוא, כי כאן בסוכה ובחב"ד רואים אנו פרדוקס, מצד אחד מחמירים ומדייקים הרבה יותר מהאמור בשו"ע ומהנהוג בחוגים אחרים, שאין שותים אפילו מעט מים חוץ לסוכה, ואפילו בזמן הגשם אוכלים בסוכה, אף שעפ"י ההלכה פטורים מסוכה מטעם מצטער. ולאידך רואים שלענין שינה לא החמירו לישון בסוכה כלל, אפילו בזמן שאינו גשום ואינו קר.
ע"ז בא הסבר מיוחד שביאר האדמו"ר. ואם מישהו, כאן או במקומות אחרים, קשה לו להבין את הביאור שניתן, אזי, שיפרש הדברים כפשוטם, שבפרט אחד אין מתחשבים כלל וכלל עם הצער, גם בשתיית כוס מים וגם בעת הגשם והכפור, ובפרט השני מקילים לגמרי מחמת הצער, אף בימים שאינם גשומים ואינם קרים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 14:32 |
|
| |
נהניתי מכך, שבאופן יוצא מהכלל לגמרי, הוספת לינק עם נימוק, ולא רק לינק יבש כרגיל.
אמנם לענינינו ודאי יבין כל מעיין שאין כל תוכן בהערתך, מהטעם שבארתי כאן למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2005 14:36 |
|
| |
צירפתי את הלינק כמראה מקום לנימוק נוסף/מצטרף/משפיע
בברכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 18:10 |
|
| |
בספר "ותורה יבקשו מפיהו", מאת הרב שלום דובער הלוי וולפא, מתרץ המחבר בפירוט רב כמה קושיות על דרכו של הרמ"מ מליובאוויטש זצ"ל. פרק ה מוקדש לנושא השינה בסוכה. רוב הנימוקים המובאים שם כבר נדונו כאן; אך סיפור אחד לדעתי עבר את הגבול: "ושמעתי מהגה"ח ר' מענדעל וכטער שי', שקודם שנעשה חסיד ליובאוויטש היה נוהג כמובן לישון בסוכה, בכל עת ובכל מצב, וזה היה אצלו דבר שאי אפשר בלאו הכי. וכאשר התקרב לחסידות, היה לו קשה מאד לשנות הנהגה זו. וכששפך את ליבו לפני הגה"ח ר' יואל כהן שי', אמר לו: "עד עתה היה לך מסירות נפש לישון בסוכה, ומעתה יהיה לך מסירות נפש שלא לישון בסוכה".
אם כך, אותו אדם ביטל גם את מצוות "בסוכות תשבו" וגם את מצוות "ושמחת בחגך", וכל זאת כדי לקיים את מנהגי חב"ד.
אם הסיפור אכן נכון, הוא בהחלט יכול להסביר את הדברים שנאמרו בשם הרב שך זצ"ל, על כך ש"חסידות חב"ד היא הדת הקרובה ביותר ליהדות".
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 19:04 |
|
| |
אראל סגל
אם הסיפור נכון, עדיין יש להבדיל בין המצוי לבין מה שראוי לפי חב"ד.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 21:14 |
|
| |
האם כבר צויין פה, שע"פ הנהוג בענייני צנעת הפרט בימינו, השינה בסוכה סותרת את המצוה לשמח את אשתו בחג?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 21:46 |
|
| |
כן, צוין.
עייני פה:"שע"פ הנהוג בענייני צנעת הפרט בימינו, השינה בסוכה סותרת את המצוה לשמח את אשתו בחג".
תוקן על ידי - הבאבא_תור - 22/11/2005 22:16:53
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2005 22:12 |
|
| |
מיימוני
המצוי הוא שדברים מעין אלה שנשמעים מפי רב מתורגמים על ידי הקהל חסידיו וגורמים לעיוות והזנייה של הביטוי, מסירות הנפש, וזה לא פשוט :
לפי אותו ההגיון של התחשבות באיסטנסטים והוראה על מסירות נפש שלא לישון בסוכה מגיעים להתחשבות עם "חמי מזג" שמחליטים לגאול את עם ישראל מיסוריו על ידי מעשי רצח וכו'ועוד עוסקים בחישובים אם מקבלים על זה שכר או לא
|
|
|
|
|
