דין הנאה ופרנסה מלימוד תורה?

השאלה עלתה בראשי כששחרית הביאה את דברי ר'יהודה "כל שאינו מלמד בנו אומנות – מלמדו ליסטות. ליסטות ס"ד? אלא, כאילו מלמדו ליסטות.

הגמרא בברכות לה מביאה מחלוקת עקרונית בין ר' ישמעאל לר' שמעון בר יוחאי. ר' שמעון בר יוחאי אומר, שאם יטרח אדם על פרנסתו, " תורה מה תהא עליה?", לפיכך על האדם לעסוק בתורה, שהרי כתוב: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה"
ר' ישמעאל אומר, שיש לשלב יחד לימוד תורה עם דרך ארץ (עבודה מפרנסת) ולכן אמרה התורה בפרשת והיה אם שמוע : "ואספת דגניך..." שתנהיג בהם מנהג דרך ארץ. במסקנת הגמרא אומר אביי: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כר' שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידן" ונפסקה הלכה כר' ישמעאל. והוסיפה הגמרא את דברי רבא לתלמידים החכמים: " במטוטא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא" – כלומר, רבא אומר לתלמידים: בימי הקציר ובימי דריכת הגתות והבדים לשעיית יין ושמן, לא תבואו ללמוד אלא תתעסקו בפרנסתכם, כדי שלא תהיו טרודים בפרנסתכם במשך כל השנה.

הגמרא בפסחים קיג. אומרת : "פשוט נבילתא בשוקא וקבל אגרא ולא תומא כהנא רבא אנא"
בבבא בתרא ק : "לעולם יעבוד אדם עבודה שהיא זרה לו, ואל יצטרך לבריות"

באבות: אל תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם וכך היה אומר הלל : ודאשתמש בתגא חלף, הא למדת כל הנהנה מדברי תורה – נוטל חיו מן העולם"
הגמרא בנדרים לז דורשת על הפסוק : " ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' ": מה אני בחינם אף אתם נמי בחינם – על פי גמרא זו פסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פא,הז) שאסור ללמד תורה שבעל פה בשכר, אלא בחינם, כפי שמשה רבינו לימד את התורה שבע"פ חינם לישראל.

פירושו של הרמב"ם למאמרו של ר' צדוק אל תעשם עטרה..." שלא תחשוב את התורה כאמצעי לחיות בו ומי שיהנה בעולם הזה בכבוד התורה הריהו נוטל חייו מן העולם הבא"
הרמב"ם מתקיף בחריפות את אלה שמסיכלות גמורה קבעו שראוי וחובה היא לתמוך בתלמידי חכמים העוסקים בתורה ותורתם אומנותם, וזו טעות גמורה שכן לא נמצא בתורה דבר שיאמת זאת. ואין לתמיכה בפרנסת תלמידי חכמים כל יסוד בדברי חז"ל. בדברי חז"ל נמצא שהיו עניים, לא ביקשו ממון מבני אדם, ולא קיבצו נדבות למען הישיבות, דלא לראשי גלויות ודייניהם ולא למרביצי תורה. וחלילה לנו לחשוד בדורות ההם שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקת. שאילו החכמים היו פושטים ידם בודאי היו מקבלים ביד רחבה. אלא שלא רצו ליטול שכר עבור עיסוקם בתורה והיו מתפרנסים ממלאכתם, אם ברווח ואם בדוחק, והרמב"ם מביא את הלל הזקן היה חוטב עיצים והיה עני שבעניים, ולמד תורה מפי שמעיה ואבטליון והתפרנס מיגיע כפו בדוחק, ולא נטל מהציבור והגיע לגדלות התורה מאין כמותה עד שהיו לו תלמידים שנמשלו כמשה ואהרון.ואין ספק שאילו היה הלל מניח לאנשי דורו לתמוך בו ולפרנסו - לא היו מניחין לו לחטוב עיצים ולהתפרנס בדוחק

וכך הוא מאריך ומספר את סיפור העדפתם של חז"ל את המלאכה על לעשותה עטרה וקרדום לחפור בה.

אני דווקא אמרתי זאת ברצינות ולא בלשון סגי נהור...

לגופו של עניין, לא כל אחד בנוי להיות מאוכלי המן בלשונו של רשב"י (מכילתא דר"י, בשלח). צריך תועפות נפש מיוחדות להתקדש ללימוד בלי לדאוג למחר ומתוך אמונה שהקב"ה יספק את מחסורו.
אבל האם ניתן לכלול את חובשי ספסלי הכויללים (כמו גם כמה מקבלי מלגות באוניברסיטה...) בכלל זה?

תוקן על ידי - שחרית - 13/10/2003 16:04:33

שחרית,

רק התלוצצתי (מותר לי?)

אני חושבת שמעבר להיות הבן אדם "טיפוס" בשביל להיות "מאוכלי המן",שהם בודדים, שמסוגלים לשמור על "המידה האמצעית" המוסריות בכללותה, בדרך ישרה, כדי להגיע למטרה שהתורה מציבה לתלמיד חכם, הרי יש לו תכלית להגיע למקסימום השלמות שיוכל לה.זה עקרוני , זה לא עניין להעדפות אם זה מכובד, או אם זה קשה, או אם זה מביא לאינטרס של "עם ישראל". נפש האדם בנויה ככה שהיא צריכה ל"ואספת דגניך"ואם לא, סופו שמלסטם על הבריות!



תוקן על ידי - איקה - 13/10/2003 16:16:12

דבורים של הרמב"ם לא היו סתם תיאוריה, והוא מהווה דוגמא אישית לכל תלמיד חכם.


מתוך מכתבו של הרמב"ם לתלמידו אבן עקנין "אגרות הרמב"ם"

"ואשר הזכרת בדבר הליכתך לבגדד – היני נותן לך רשות לפתוח בית מדרש וללמד ולפסוק הלכה, ועם זה תתמיד בלימוד החיבור בע"פ. אבל חוששני לך שמא יארע לך סכסוכים עמהם תדיר, ולא תהיה שום תוצאה טובה חוץ מהסיכסוכים, ועוד אם תתמסר להוראה – יבטל מסחרך, ולקבל מהם שכר- לא איעצך, אלא אפילו דרהם (מן מטבע) אחד מחייטות, או נגרות, או אריגה בתור שכר שכיר – טוב בעיני מרשות ראש הגלות. ואם תעשה עמם פרקמטיא – תרד מנכסיך, ואם תקח מהם- תתבזה. עצתי היא שתעשה עיקר יגיעתך המסחר ולמוד הרפואה, ובאותו הזמן תתעסק בתלמוד תורה אמיתי ..."


מואדיב תודה


כבר חשבתי שתהיה לי הודעה בלי תיקון






תוקן על ידי - איקה - 13/10/2003 17:39:09

אני מבינה שכולם מזדהים עם מואדיב, ולא נוח להם לדון בסוגיא (היא באמת מפחידה אני מודה)ובכל זאת אנסה למשוך אתכם אליו (מיימוני, רואה איזה שיפור? שמת לב? אני מתקדמת בקצב מסחרר)



לפי מה שאני מבינה - גם בר יוחאי, וגם רבי ישמעאל מסתמכים על פי דאורייתא "לא ימוש..."בני אדם שאפשר שיהיו "מאוכלי המן", הם מעטים, חריגים, שנמצאים במעלה כזו "ששוחד יעוור עיני צדיקים" – לא פעל עליהם.
לדוגמא: שמעתי שרק אחרי שבגלל שהמרצפות בביתו של הרב אליושיב (כפי שמבטא אותו העתונאי בן חיים)היו עקומות ושבורות נפל, ושבר את האגן או משהו כזה, החליטו בשבילו לשפץ את הבית. – או להבדיל ממנו בגין ז"ל, שחי באותה הדירה עם זוגתו בדפי מפתח עד סוף ימיו. בני אדם נדירים מעטים, עד שאי אפשר לכנות אותם כת כפי שמתבטא הרמב"ם בפרק נ"ג במורה, כשהוא נותן את יעקב כדוגמא שהוא מבקש מה' רק את ההכרחי, לחם לאכול, בגד ללבוש וכו'

"אני לימדתי אתכם חוקים.....כאשר ציוני ה'" ניתן לכלל ישראל "לאנשים רגילים" שהטבע האנושי " הטבעים וההרגלים" "האספקלריא המלוכלכת" הם המחיצות המבדילות בין הכרת ה' לבין האדם, הם שמפרידים בינו לבין הכרת ה', כפי שכתוב "ועוונותיכם מפרידים, עומדים ביני לביניכם"
(ועל הביטוי הזה סומכים כל החסידים למשל :אפרים לייב ידידנו כשהם משווים בין משה רבנו "ששימש אמצעי" בין ה' לבין העם, משה רבנו ראה דרך אספקלריה מאירה שאין למעלה ממנה,שאינה ניתנת להשוואה לשום אדם, כי מכל העם "ויגש הוא לבדו"- וההסמכות על הדברים האלה בדבר : הרבי שמשמש אותם כאמצעי, ולפי הרמב"ם, זה יותר דומה לאמונת השילוש רח"ל)
דהיינו המעלות המוסריות שרק משה היה שלם בהם, קשות להשגה מפני שזהו טבע האדם שנתון תחת תאוותיו, ויצריו, עליהם הוא צריך להשתלט כדי להגיע למצב בו – הדין – הצדק האלוקי, האמת- המעלות השכליות, והשלום- המעלות המידות המוסריות- כפי שנאמר ועשיתם" חסד משפט וצדקה בארץ.המצב האידיאלי, מה שנקרא: ימות המשיח, הגאולה.

הקביעה העכשוית כי העם נמצא במצב של אין ברירה ועלינו לדרבן את היהדות מהבחינה הלאומית – נוגד את המטרה הסופית התכלית אליה צריך להגיע האדם כדי להפוך לבן אדם.

האם יש דאורייתא פחות, ודאורייתא יותר ז"א פה יש מחלוקת על הלכה מסיני וזה חמור ביותר!










תוקן על ידי - איקה - 14/10/2003 1:04:21

יש שרצו להביא ראיה להיתר הנאה מהתורה, מהגמרא בברכות י':

"הרוצה להנות – יהנה כאלישע, ושאינו רוצה – אל יהנה, כשמואל הרמתי" משם הסיקו שאלישע נהנה ונטל מהציבור מתוקף היותו נביא, ושמואל לא רצה להנות"

בדברים אלו מתרצים אלה שרצו להתיר את הפרנסה וההנאה מלימוד התורה, ומכאן הסיקו שאלישע נהנה ונטל מהציבור מתוקף היותו נביא, ושמואל לא רצה. על כך אומר הרמב"ם על ראיה זו שאין משם ראיה כי אלישע הנביא לא לקח ממון מבני אדם ולא ביקש שיתנו לו, אמנם כיבדו אותו בכך שנתנו לו מידי פעם מטה ומקום להתאכסן אצל אדם בעוברו אצלו, והיה אוכל מלחמו בלילה ההוא או ביום ההוא, אך אחרי כן היה שב לביתו ולא התפרנס בדרך קבע. ושמואל כלל וכלל לא רצה להנות כלל מאחרים.

הרמב"ם אומר שיש דברים בהם ניתנו זכויות יתר לתלמידי חכמים ואלו הן:

א. שיתנו ממונם לאדם לעשות בו סחורה מרצונו הטוב, ויהיה השכר כולו להם אם ירצה. ושהעושה כך יש לו שכר גדול, וזהו המטיל מלאי לכיס ת"ח האמור בברכות לד/ב יש זכות קדימה לתלמידי חכמים שתמכר סחורתם לפני סחורה של אחרים כפי שרואים בגמרא בבא בתרא כב.

ב. בנדרים סב אומרת הגמרא שצורבה מרבנן מותר לו לומר על עצמו צורבא מרבנן אני דונו את דיני קודם לאחרים דכתיב בשמואל ב פ' ח " ובני דוד כהנים היו" מה נוטל בראש, אף תלמיד חכם נוטל בראש.

ג. תלמידי חכמים פטורים מתשלום ארנונה ומיסים, כפי שמובא בנדרים סב : על זכויות אלה אומר הרמב"ם שאלה חוקים שקבע להם ה' יתברך כמו שקבע מתנות לכהן ומעשרות ללוי, וכמו שפטרה התורה מחצית השקל מן הכהנים, כך פטרה התורה תלמידי חכמים מתשלומי מיסים ושאר דברים.

האידיאל היה להתפרנס מיגיע כפיים ולא מן הצדקה, אך במקביל יש לעסוק בתורה ולשאוף לגדלות בה. המתירים אומרים שבעטיה של ירידת הדורות וחלישות הדעת , והשכחה שנתפשטה בעולם נוצר מצב שכדי לגדל גדולי תורה יש צורך בהשקעת כל זמנו של אדם בתורה שאם לא כן לא יהיו גדולי תורה, וחלילה עלולה התורה להשתכח מישראל, ומשום "עת לעשות להשם הפרו תורתך" הדרך שהיתה דיעבד הפכה להיות לכתחילה.

בפרק א הלכה י"ב בהלכות ת"ת מביא הרמב"ם דוגמא: "כיצד היה בעל אומנות היה עוסק במלאכתו שלוש שעות ביום ובתורה תשע....
ידוע שהחפץ חיים לא רצה להטיל פרנסתו על הציבור והיה מוכר במכולת במשך כמה שעות ובשאר היום עסק בתורה.
וכן החזון איש התפרנס ממכירת ספרים.

ואם יאמרו שהדברים אמורים ב"מציאות נורמלית" ולא בזמנים כמו בימינו, אשאל את חבריי המלומדים, המצב בזמנו של הרמב"ם היה יותר טוב? היתה מציאות נורמלית? הרי הוא כתב את משנה תורה משום "עת לעשות לה' הפרו תורתך" עשה דבר שאף גדול תורה לא העיז לעשות , ואינני מעלה על דעתי שגדול תורה יעשה זאת אי פעם.. הרי מצב היהדות העולמית היתה במצב הרבה יותר גרוע מכיום, למה לא התיר הרמב"ם להנות ולהתפרנס מכתרה של תורה.

האם חלק מהתדרדרות המוסרית והבעיות הסוציואקנומיות שמובילות את האדם לסיטואציה בה ההשרדות עומדת בעדיפות ראשונה, ומובילה לכל מעשה השחיתות והפשע שאוכלת ומכרסמת בכל פה בחברה החרדית? חשבתם פעם שאולי "כל זה" כתוצאה מטעות חמורה בשיקול דעת המנהיגים, שעליה משלמת ועוד תשלם "החברה החרדית" והיהדות בכלל?

האם באמת מחשבה מציאותית ונכונה היא שאדם מסוגל ללמוד מבלי לאוורר את הראש ואת המוח ממאמץ של לימוד התורה, הרי זה בלתי אפשרי לאדם באשר הוא אדם
עד מתי יעסקו בכבודם של הבריות ויניחו כבודה של תורה?

" והוא אמרם זכרונם לברכה : דירה נאה, ואשה נאה, ומטה מוצעת לתלמידי חכמים" כי הנפש תלאה, ותעכר המחשבה בהתמדת העיון הדברים העכורים והעמוקים, כי כמו שילאה הגוף בעשותו המלאכות הכבדות עד שינוח וינפש, ואז ישוב למזגו השוה – כן צריך האדם גם כן להתעסק במנוחת החושים, עד שתסור ממנו הלאות (מאמץ השכל)" ש"פ

מכאן אנו למדים שאי אפשר לו לאדם "רק" ללמוד, זה בלתי אפשרי לאדם . האם לא צריך לשקול את הדבר שוב ולהחליט החלטות שהן רלוונטיות לבני אדם, ולא למלאכים.

האם התוצאה = תלמידי חכמים בודדים שהופכים להיות באמת גדולי תורה, מכל אותם עשרות אלפים. האם לא בכל מקרה הם היו הופכים במילא להיות "גדויילים", כי הם עושים את זה מאהבה, ולא בשביל להפוך לגדויילים!


אגב, אביו של אלישע בן אבויה "הועיד" אותו שיהיה גדול תורה, כדי שיקבל כבוד. זה לא השיקול של רב הלומדים? לפי הסיפורים נראה לי שברב המקרים זו הסיבה.



תוקן על ידי - איקה - 15/10/2003 8:53:01

איקה,

מועדים לשמחה!

דובר כבר על הנידון ועל גנות החיים מיד הזולת. אך נקודה חשובה ראויה שיחזרו עליה, שעצם תלות האדם בזולתו מעוותת את נפשו ודרך חשיבתו. [זה כרעיון דומה למה שהעלו באשכול של קוני לאחרונה שמי שיש לו נטייה המקשרת אותו לצד שהוא הרי זה עושה אותו לסובייקטיבי עד כדי פסילה לעדות.]

ווטו

כיונתי לכונתך, זה מטרת הדיון אליו אני שואפת.