הזוהר הקדוש לומד מהמילה "נגע" המופיעה הן בפרשתנו- " וַיְנַגַּע ה' אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם. (בראשית יב,17) והן ביציאת מצרים - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם--אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה:(שמות יא,1) כי מטרת הירידה למצרים של אברהם ושרה היתה ליצור "חוב" של פרעה כלפי עם ישראל. חוב שבגינו יוכל ה' בבוא העת להכות את פרעה ולהוציא את עם ישראל ממצרים.
כלאמר: היתה זאת מסירות נפש של אברהם ושרה, לרדת למצרים ולהלכד בארמונו של אותו רשע. ללא חטא זה של פרעה, לא היתה "קופת השרצים" שלו מספיק גדולה על מנת "לחטוף" נגעים כה גדולים במכות מצרים - נגעים שבגללם נאלץ לשלח את עם ישראל מארצו.
הזוהר מלמד אותנו שכל 'בעייה' לכאורה שאנו נתקלים בה, נועדה לטובה. בראייה לטווח רחוק (שעה, שנה, או דור) נראה כי המכה לכאורה, הינה רפואה (גם תרופה היא לפעמים מרה - אבל לטווח רחוק מרפא אותנו). *-- START OF FOOTER*
|
|
