שמחה תורה - מדוע דווקא היום?

בלבוש על אתר עומד בשאלה זו, ומבאר שבעקרון היו צריכים לסיים את התורה בראש השנה, אך לבלבל את השטן (שוב...) אין קובעים בראש השנה. וכדי שלא יצטרכו להפסיק מיד אחרי ההתחילה בקריאות המועדים, כבר דחו את ההתחלה לסיום המועדים.

ואגב האמור לעיל על שמחת תורה למנהג הקריאה בארץ ישראל:

מישהו עמד על כך ש"שמחת תורה" כבר מופיע ארבעה פעמים בזוהר (מהם בבמדבר רנו, ב ברעיא מהימנא), ועל שתמוה אם נתחבר הזוהר בארץ ישראל?

בן איש,
כמדומני שקראתי פעם מאמר (של פליישר?) שטוען שגם בני ארץ ישראל שקראו קריאה תלת-שנתית נהגו לחגוג "שמחת תורה" מדומה בשבת-בראשית של בני-בבל.
עוד משהו,: במאמרו של פליישר "לוח מועדי השנה בפיוט לר' אלעזר בירבי קיליר" (תרביץ נב,ב (תשמג) 223-272) הוא מוכיח שגם בארץ ישראל עצמה היה נפוץ המנהג החד-שנתי גם בתקופות קדומות מאד (פליישר סבור שהמנהג החד-שנתי קדום יותר).

יעקב,
המנהג שצוין על שמחת תורהה מדומה לא היה בארץ ישראל. בקהיר היו שתי בתי כנסיות, עיראקי כמנהג בבל ושאמי כמנהג א"י. גם המנהג השאמי שם נהג בקריאה מעורבת, שנים מקרא מחומשים כמנהג בבל וקריאת סדר מספר תורה, כך שהיתה להם מעין שמחת תורה ביו"ט שני של שמיני עצרת.
פליישר מציין שהיתה תקנה בקהיר שביום שמחת תורה של הבבלים יחגגו כולם ביחד בבית הכנסת השאמי.
בהזדמנות זו, ספרו של פליישר, תפילה ןמנהגי תפילה ארץ ישראליים בתקופת הגניזה מומלץ מאד לקיראה.

לא. אני מדבר על מנהג אי"י קדום בהרבה לחגוג בשבת שלאחר שמיני עצרת עם התורה בלי קשר למסגרת הקריאה.
אבל הנקודה השנייה שציינתי היא החשובה בעיני יותר.

מאמרו של פליישר הוא מאמר יפה מאד ומרשים מאד.

לעניין עצמו. להוי ידוע כי בחוץ לארץ חילקו בין הימים ביום הראשון של שמיני עצרת עשו הזכרת נשמות והתפללו תפילת גשמים וביום השני שמחו את שמחת תורה וסיימו את התורה.

בארץ ישראל עם יחוד היום איחדו גם את האירועים וכיום עוברים ממצב של שמחה למצב של תפילה והדברים קשים אהדדי.

לאחר שמחה של מצווה, במקומות מסויימים עם משקאות חריפים וקידוש הגון, מזכירים נשמות ומתפללים על הגשם. ואין הדעת פנויה להתפלל על הגשם. אבל אין היהודים שמים על לב ומערבבים חסד עם דין, שמחה עם תחינה, ויום אבלות עם יום משתה.

וקדושת יום זה גבוהה היא מכל הימים, שבכל הימים מחלקים בין הדין לשמחה וביום הזה בארץ ישראל שקדושתה גבוהה היא מכל ארצות מאחדים היהודים בין הקדושות ומדבקים בשניהם ומקיימים אותן כאחד.

עד כאן דרוש.

מכאן ואילך נדון בעניין. כבר בגמרא מגילה כתוב בסדר קריאות התורה כי קריאת התורה של יום שני של שמיני עצרת הוא וזאת הברכה. ובתוספות מובא שם שיטתו של ר' האיי גאון לקרוא בהפטרה "ויהי ממחרת" בספר יהושע. ורק השנה הבנתי כי בהפטרה נמצא מעניינו של יום שהוא חיזוק לימוד התורה- "והגית בו יומם ולילה". וכך עולה בפרשת וזאת הברכה- "תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" וכן "...מימינו אשדת למו".

הבינו מתקני קריאת התורה כי בזאת הפרשה אין רק תורות וציווים אלא גם מבט אחורנית על התורה כולה. וכך נאמר הנאום של משה בגוף שלישי- "צווה לנו משה", "ויהי בישורון מלך" (שלפי הפשט מתייחס למשה), לשון של שירה- "תכו לרגליך", "רצון שוכני סנה" ודברי תאלוגיה- "מעונה אלהי קדם ומתחת זרועות עולם", "וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב".

מבט שכזה אמור גם להשתקף בקריאת פרשה זו ולכן תקנו את קריאת פרשה זו ביום מיוחד שכזה- יום שמחת תורה. כפי שהערנו הסתייע הדבר בידיהם כיון שבחוץ לארץ הוקדש היום הראשון לחג שמיני עצרת ואת היום השני אפשר היה להקדיש לשמחת התורה. בארץ הושמט יום שמיני עצרת כיום נפרד והפך כולו ליום שמחת תורה.

ושמע האמת ממי שאמרה.

<"שאלני כהן אחד היום, למה בראש השנה, שבהרבה בתי כנסיות עורכים קידוש לפני התקיעות, עולים הכהנים לדוכן?">

הבעיה אינה הקעדוש אלא השכרות, שהיא אחת ממצוות היום.

בעירי ישנו מוהל שהיה נוהג להשתכר בכל שנה בליל שמחת תורה, ומאחר והשנה הוא לא היה יכול לעשות זאת, מפני שהוא היה צריך לערוך ברית מילה בשמחת תורה, הוא השתכר בליל שמיני עצרת.

______________

אריק

<"אחד הדברים המרתקים מחקר הוא כמות האיסורים שהתירו בשמחת תורה מפני כבוד ושמחת התורה. כגון, ריקוד ביום, קידושא רבא לפני מוסף ללא הקפדה על כמות האוכל וכו'">

מה שמרתק אינו שהתירו, אלא שהתירו את כל המנהגים מפני שהם נעשו "לכבוד התורה".

מדברי המג"א (בסימן תרס"ט ס"א), ניתן להבין, שהיו מקומות בהם היו נוהגים להצית נפצים.




עולם הפוך אני רואה

אחלה אשכול, מאוד שימושי...תודה


---------------------
שימושון מומלץ

מגילה לא ב  תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה

כשלא סיימו את התורה בכל שנה היו קוראים קריאות אלו כדרך שאנו קוראים ארבע פרשיות בחודש אדר, אולם לאחר שנתקבל המנהג לסיים את התורה במחזוריות כל שנה הסתדר יפה להצמיד את המחזור לתקנת עזרא וכך נפל הסיום בשמיני עצרת המרוחק מכי תבא כדי שבתות בודדות. מאיר

מאיר.
מה המקור של חתן תורה. הרי זה לא מופיע בשום מקום?

ירוחם

למה אתה קורא חתן תורה שאין לו מקור?
לכך שמישהו עולה לתורה לפסוקים האחרונים? וכי במה הם נופלים מכל התורה שנקראת על ידי עולה פלוני?
לכך שהמסיים הוא העולה המאושר? זה דורש מקור? מאיר

מופיע כבר בראשונים, ושוב צריך להפנות לספרו של אברהם יערי 'תולדות חג שמחת תורה'.
הייחוד בפסוקים האחרונים מופיע כבר בב"ב דף טו "כמאן אזלא הא דא"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן" ובראשונים שם.

בעל

מכיר את הסוגיא ואת שיטותיה, אלא שאיני סבור שצריך לחפש מקור לכבוד שנפל בחלקו של המסיים, נכון שיש גם מקורות אך מקורותיהם של המקורות הוא בהרגשה הפשוטה הזו ואם לא היו מקורות היה אפשר ליצור אותם. מאיר

מאיר ובעל.
השאלה היתה מה  ומאיפה בא המילה המשמעותית של חתן תורה.
זה הרי מזכיר את חתונתו של שבתאי צבי עם התורה. דבר שעורר סערה גדולה בעם ישראל וזכה לתגובות חריפות ביותר, מצד כל גדולי הדור ולאחריה.מאיפה זה צץ שהאחרון העולה הופך פתאום לחתן
לחתנו של התורה. מכריזים עליו כחתן קוראים כאילו תנאים, הכרזה על היותו חתן, עושים לו חופה ,רוקדים לפניו כאילו כיצד מרקדים. ועוד דברים משונים ומוזרים.
 אבל אתם כדרככם בקודש מדלגים על כל המיכשולים שאתם נתקלים בהם ועונים לא לענין השאלה.
 או אולי גם רבותיכם לא אמרו לכם.     את האמת על מנהג משונה זה. חלילה- זה קצת יערר את מנהג אבותנו בידנו
.  אבל אני הולך רכיל ומגלה סוד אגלה לכם סוד כמוס זה.
מנהג קדמון היה  שהעולה אחרון בשמחת תורה היו קוראים לו יעמוד חתם התורה= חותם התורה. לא כולם שמעו היטב ובעקר היושבים בשורות האחרונות. ולאחר שחזרו לבתיהם ולעירותיהם הם ידעו, כי לאחרון בשמחת תורה קוראים חתן התורה. וכך זה הפך למנהג יפה
המעיד כאלף עדים על מנהג אבותנו בידנו

ירוחם

וחתם בראשית???