ברוך דיין האמת - הפילוסוף ר' בני לוי

הפילוסוף ר' בני לוי (פייר ויקטור) תלמידו חבירו של הפילוסוף סארטר, הלך לבית עולמו.

יהי זכרו ברוך .

להלן קטע קטן מסקירה שנכתבה בעקבות ערב עיון ביפו במסגרתו נתן פרופ' לוי ז"ל הרצאה.


אגב העיסוק הפילוסופי עם סארטר בכתבי אפלטון, ויקטור (בני לוי) הגיע איפוא אל ההוגה עמנואל לוינאס. (לוינאס - יהודי ליטאי במקור, שחי את רוב חייו בצרפת). יחד התחילו השניים לעיין בכתביו של ההוגה היהודי, בסוגיית היחס לזולת. "פתאום היה לי פיצוץ בראש. מתוך המשפטים היהודיים-צרפתיים שלו, למדתי איך התורה פועלת בפילוסופיה. מתחת המילים שלו היה משהו אחר לגמרי, כמו חול הים מתחת לאבני המרצפות; (כסיסמת מהפכת הסטודנטים בצרפת). הפילוסופיה היתה האופן הנגלה והתורה היתה שם באופן הנסתר. הרגשתי את העוצמה ואת המוזרות. זה היה שוק - וזו היתה התגלות. הרגשתי איך התורה פועלת בכתביו".

"כדי להבין את כתבי לוינאס צריך ללמוד את מדרשי חז"ל ואגדותיהם, ולהבדיל את כתבי שייקספיר וטולסטוי וראסל", ממשיך לוי. "וככל שדנתי עם סארטר בסוגיות הבעייתיות בכתביו, נדרשנו יותר ויותר ללוינאס. לימדתי אז באוניברסיטה את רוסו ואת סארטר, ושיתפתי אותו בהכנת הרצאותי. סארטר קינא קנאה עזה כשראה את עוצמת אהבתי ללוינאס".

מהו יסוד הפילוסופיה של ההוגה היהודי לוינאס שהשפיעה עליך כה עמוקות לשנות כיוון בחיים?

"שני דברים בסיסיים למדתי מהפילוסופיה של היהודי לוינאס: [א] על המבוי הסתום שבפילוסופיה של סארטר, על היחס לזולת, שהוא יחס מצוין וקרוב למושגים הכי חשובים בהגותו של רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל להלן) ההבחנה הזו של לוינאס מאוד הועילה לי בשיחות עם סארטר, שהתרשם מאוד לטובה ואף הושפע מרעיונותיו של לוינאס; [ב] ההבחנה הראשונה היא חשובה מאוד לכשעצמה, אך ההבחנה השניה היא יותר חשובה ממנה. משום שמצאתי בספרי לוינאס הכרח ללימוד את תורת ישראל. כלומר, נוכחתי לראות בספריו שהרעיונות הפילוסופיים העמוקים שלו נובעים ממעין מים חיים אחר, לא מפילוסופיה מערבית קלאסית, אלא ממקורות תורת ישראל. המשפטים, צורת החשיבה ומושגי תובנה שלו היו מאוד מוזרים בהתייחס למקובל במערב. לדוגמא, היחס שלו לזולת: הוא אומר שאם אתה רואה את פניו של אדם זר, אתה רואה מין גילוי הקיים מעבר למה שאתה רואה, כלומר "צלם אלוקים". דומה בדיוק לנקודת ראותו של הרמח"ל וזהו הנרטיב המרכזי בהגותו הפילוסופית. בתחילה סארטר התנגד לרעיונותיו של לוינאס, אך עם המאמצים שלי בדיונים, הוא השתכנע בצדקת דברי רעיונותיו".

ומה אם כן חשב עמנואל לוינאס על המוסר האוניברסלי של עשרת הדיברות?

"הוא הבין שבפרצופו של אדם אחר אתה רואה את האיסור החמור של "לא תרצח". פניו של האחר אומרים "לא תרצח" דווקא ולא משהו אחר, משום שה"לא תרצח" הוא אלמנט בסיסי ביחסי אנוש; וכך כל החוטים התחילו להתחבר אצלי במסע הארוך הזה מן המהפכות אל הנוצרים הראשונים ואל לוינאס. הבנתי שיש משהו מוקדם הנצרות. המסקנה היתה ברורה מאליה: היתי חייב ללמוד לשון קודש", הוא מספר. המורה היה חברו הפילוסוף שמואל טריגנו. "בראשית ברא", זה מה שענין אותי, לא שיח לוחמים שאתו לומדים עברית באולפן".
המסע של פייר ויקטור אל מורשת עמו התעצם. הוא החל להשתתף בשיעורי תורה אך בתום כל שיעור עדיין נהג לצאת לאכול במסעדה לא כשרה. "אבל משהו הכה בי", הוא מספר, "ולא ממש אינטלקטואלית. אי אפשר לשמוע דברים עמוקים של הגאון מוילנה על משמעות גיד הנשה ואז לצאת ולאכול את זה. הרגשתי לא נוח, הרי אני אקסיסטנציאליסט. אני אמרתי, אעשה אם אבין - אני יצור חושב. אבל תורת ישראל עובדת במקום שהקוגיטו ("אני חושב - משמע אני קיים" מאת הפילוסוף רנה דקארט) לא עובד. היא פועלת דרך השכל, אבל לא מה שנקרא בפנומנולוגיה קוגיטו. זה קרה כשבני עמד להגיע למצוות. אני עסקתי בכל הבעיה של העקידה, של היחסים בין האב לבן. זו היתה הבעיה הכי פנימית שלי. ראש הישיבה בשטרסבורג בא לבר-מצווה וקנה טלית-קטן מתנה לבני היקר. אבל הוא גם קנה טלית-קטן שני ופשוט הלביש אותו עלי. "ככה זה יותר טוב", הוא אמר, וזה היה בעיתוי הנכון. היתי בכיוון התורה והרב ראה שאני "מבושל". אני מאוד מודה לו על כך. כעבור זמן ניסיתי לעשות את אותו המעשה לחבר שלי, וזה לא הלך. צריך טביעת עין חדה וחכמה בשביל דבר כזה". כיום, הוא טוען, פלפול קצר במסכת יבמות מבהיר לו סוגיות לא פתורות בפילוסופיה. ואיך לא?! חבריו בבית מדרשו של הרב משה שפירא בירושלים, (מגדולי הוגי המחשבה היהודית בדורנו), בו הוא לומד, נהנים לשמוע אותו מצטט עוד ועוד מדברי סארטר, אפלטון וכמובן לוינאס. "לימים איבדתי את החזון הפוליטי, את הראיה הפוליטית של העולם", מטעים לוי. "חשבתי שאני פשוט עומד למות מזה, כי היתי מרוקן לגמרי, לגמרי, אבל התורה באה אלי כמים חיים. מצאתי בה את כל העומק המטאפיסי שחיפשתי. את החירות האמיתית - לימוד התורה. היא פנתה אלי, בדיוק אלי". דרכי הפילוסופיה הובילו אותו לתורת ישראל והתורה הובילה אותו לארץ הקודש. בה הוא "כואב את הקרע והרס הקיטוב בעם כולו". כיום, פרופסור באוניברסיטת פאריס, מלמד סמינרים במטאפיסיקה בירושלים, הוא מקים את "מכון לוינאס". מכון שנועד ללימודי ההגות של לוינאס, השוכן ברח' הרמב"ן, שכונת רחביה בירושלים. וזו השנה השניה בה למעלה מ 200 - סטודנטים חובשים את ספסליו מידי ערב. "מקום אברהמי" הוא קורא לו, שנועד לכל מי שתוהה ועובר כמוהו, טלטלות גדולות, בין עולם שנטול רוחניות לעולם רוחני חי ומקורי. "שתהיה נקודה שבה אוכל לפגוש את מי שמרגיש את האור והוא יוכל לפגוש אותי,במחשבה הגבוהה ביותר".

אם סארטר היה פוגש אותך היום, האם הוא היה גאה בך, בכךשבחרת בפילוסופיה יהודית ואורח חיים יהודי לכל דבר?

"אם הוא היה מתוודע לכל שלב אותו עברתי לכל אורך הדרך, אני חושב שהוא היה מאוד מעריך אותי ומעודדני להמשיך ולעלות מעלה ומעלה בהר ה'. אך אם הוא היה רק שומע שקרתה אצלי מן מהפכה רוחנית-פילוסופית ותו לא, אני מניח שלא כל כך. כמו שזה נכון יהיה לומר כלפי כל אדם אינטליגנטי ונורמלי. אין לי ספק בכך שאם היתי מספר לו על כל שלב ושלב שעליתי בסולם ערכי היהדות ויישומם הלכה למעשה - אני מניח שהיה מאוד מעריך אותי, כפי שהעריך ואהב את צורת החשיבה המיוחדת לה זכיתי על ידי הבורא יתברך".

באותו ערב עיון שהתקיים ביפו, כאשר נזרקה לחלל האוויר שאלה מהקהל:
"מה אתה כפילוסוף צרפתי דגול וכיהודי שומר-מצוות מצפה מאתנו, בתור מילוי חובתנו המוסרית לזיכרון הקולקטיבי שלנו?"
היה זה תענוג לראות את פרופ' לוי עונה כדרכו, שלא בשנינות יתירה: "אם אתם תגיעו לנקודת ראותו הפילוסופית של סארטר על היהדות - דיינו! דרושה רק הכרה בכך שתורת ישראל היא משהו יקר ערך שצריך ללמוד ולהוקיר. המינימום הוא ההכרה שאליה הגיע סארטר, והמקסימום הוא יישומה הלכה למעשה".
http://www.netaim.co.il/katava.asp?id=116

נישטאיך,
לא תהא שיחת חולין של תלמידי חכמים, [יתד ודוגמתו] כשיחת עמי הארצות, [בר אילן ודומיהם]
והרי נודע לכל באי שער בת עמנו, כמה יגיעות יוגעים שלא תצא תקלה מתחת ידיהם, שמא ישמיטו גאונותו של גאון ויקראוהו הרב, ועל אחת כמה וכמה שאין חשודים שיכשילו את כלל ישראל, ויכתירו גאון כגאון גדול, ועל הא שדמית הני גוילי קדישי, להני דפי דחוצפא קבכינא.
מיימוני,
ככל הנראה כוונתם למכון עמנואל לוינס שהקים כשבא לירושלים.
[אגב, עובדה זו מעניינת מאוד בהתחשב בעובדה שהגדיר את עצמו כתלמיד של ר' משה שפירא, היה מעניין לדעת מה דעתו של ר' משה על לוינס, או איך בני לוי שילב בין השניים]

[שמעתי שר' משה שפירא מעריך מאד את לוינס ונשא עליו הספד במותו.]