רמות שונות של חברה - הדרך ליצירת חברה

[הדברים לא נכתבו בדקדוק, אלא כקו כללי]

הרמה הבסיסית של המושג חברה, מתבטא בחברות לבילוי ועשייה משותפת, שלא בהכרח מתוך אידיאולוגיית חיים זהה. אני מאמין שחברה של אוהדי קבוצת כדורגל, אין להם דעות זהות בשאר מישורי החיים, כמו היחס לזולת, דרך אכילה, בריאות עישון, וגם לא לגבי דת. המשותף מצטמצם בבילוי המשותף המסוים הזה ותו לא.

רמה גבוהה יותר, היא זו שלמשתתפי החברה יש ערכים זהים, ולו יהי שהם ערכים מצומצמים. למשל קבוצת "צער בעלי חיים", הם חברה של קיבוץ אנשים שהחליטו שנושא זה חשוב להם במיוחד, והם משלבים ידיים לפעול וליזום לקידום העניין. מן הסתם טבעי דבר, שיהיו ביניהם קשרי חברות מהרמה הפשוטה, כמו לבלות יחד וכיו"ב. במקרה זה, עדיין יתכן וכן האמת שברוב ערכי החיים אין שייכות חברתית זו משפיעה, וכן החזקת פלוני בערך הסותר לאלמוני אינה מהווה ניגוד לערך החברתי שיש להם, מתוך ההתחברות לגבי האידיאולוגיה המסוימת הזו של צעב"ח.

רמה גבוהה עוד יותר, זו קבוצה שערכיה היסודיים לגבי החיים כמכלול זהים, ומחוזקים על ידי הגיבוש לחברה. הדתיים למשל, מהוים חברה המאוגדת ביסודות החיים של כל אחד עם הקבוצה, מתוך שייכותם לערכי יסוד חופפים. דווקא מתוך השיוך ההדדי העוצמתי הזה, נוצרת בעיה. מהיות והמשותף לחברי החברה הזו כוללים יסודות השייכים לכלל החיים וכמעט לכל פרט ופרט, אזי כל שוני ניכר של חבר, מוציא אותו מהכלל במידת מה, והאינדיבידואליות שלו נשחתת, גם במקום שאין זה שייך ישירות לערכים הבסיסיים. העובדה שה"תורה" המשותפת לחברה היא גלובלית, יוצרת כמיהה ומבנה של זהות מוחלטת. חברה כזו, מתוקף תכניה, מזיקה לפרט המתקדם ומועילה לפרט הסטטי או העצל וכיו"ב.

לסיכום:
1. יש חברה לבילוי, ללא משותף עקרוני. ברור שסתירות חדות [כנאצי ויהודי] לא יאפשרו גם חיבור כזה, אך אין צורך בזהות אידיאולוגית במובן הרגיל.
2. חברה לערך או ערכים מסוימים ומוגדרים, אשר מטבעה טובה גם כחברה בעלמא, וכן האידיאולוגיה הכללית אינה מאוימת או מנגדת לחברה הזו.
3. חברת ערכים "מושלמים", השואפת מטבעה לזהות כוללת. זו מזיקה למתקדם ומועילה לזקוק חיזוק.

לאור הדברים ניתן לבחון, איך ראוי ליצור חברה חלופית, או שונה, שתסיר מוגבלויות ומאידך תתרום את התרומות הרצויות שבחברה הסגורה.

לפני הדיון, מי צריך, ואת איזה חברה הוא צריך, להחליף או לקיים -

מן הראוי להדגיש שוב, שלמשל בחברה החרדית, מי שהוא מקורי או פחות פתי מאמין, נשלל ממנו, כאמר, גם את החברה הפשוטה של בילוי שיח משותף ללא עוינות.

יתירה מזו, הוא חושש מפחד ולרוב אף מוקף עוינות, ומי שאינו יודע מה הכוונה שיברר קצת. כל מי שהעיז להביע דעה פתוחה בחברה הסגורה, נידון לעוינות, כולל מחבר הספר אודות תורה ודרך ארץ, ועד למשקיפים היכן שגבלו כסלים שלא להשקיף וכיו"ב.

נניח והנדון של "יצירת חברה" היה נאמר לגבי קהילת עצור כאן חושבים, הרי שיש לדרג את השייכות הסוציולוגית לכמה דרגות.

1. חושבים, המתמידים בחשיבתם, עד לשורש, ועד ליישום מעשי. ללא פחד ומורא, בעיקר מעצמם - הרגלם ואמונתם הקודמת.
2. חושבים, החושבים מידי פעם, או באופן כללי, ומה שהם מבינים במאת האחוזים, הם לפעמים מיישמים. אך אין בהם מחזבה מתמידה עקבית שורשית ונטולת חוסר בטחון ניכר.
3. השמחים בחשיבה, ואף מייצרים תזות, אבל זה נשאר ב"עולם המחשבה" בלבד.
4. חושבים, המתעוררים מחשיבת אחר ונהנים מהעניין, ללא מחויבות.
5. מסתננים החושבים באופן ממוצע ללא פתיחות להעמיק מעבר לרמת הבינוניות.

אם החלוקה הזו נכונה, נוכל להתייחס בהמשך, ליישום אקט חברתי על הקטגוריות האמורות, או חלקן. לפני כן מן הראוי להדגיש מה שנראה ככלל כללי לגבי מיסוד חברה, או עיצובה, בהודעה הבאה -

תוקן על ידי - יהוסף - 20/10/2003 22:25:21

הכלל בכל יצירה מחייבת, או שמשנה הרגלים, שיהא התהליך מתוך הזדהות טבעית ונוחה, שלאט לאט עם "קבלת הטעם" [הטעימה], יבוא התהליך המתקדם יותר בטבעיות ואף ללא תשומת לב מיוחדת.

כל קשר חדש, לרוב הוא מחייב - תשומת לב, נימוס, דאגה ושאר מיני מתנות חברות למיניהם. אם אני אבוא ואציע לאדם שיהיה לו חבר טוב, יתכן שיסרב בהפתעה שכזו.

לכן מיסודות החברה המתגבשת, במידה והיא כזו, להציב יעדים נוחים וטבעיים. אי לזאת ברור שלהציב את הנקודה המיוחלת כמטרה ראשונית, שתהיה משגה חמור ואך לסלידה וחוסר נוחות היא תגרום.

לכן מן הראוי לחשוב, כאשר דנים על יצירת חברות שיש להתאמץ עבורה, איך לגרום לדרך המוביל אליה, להיות נעימה נחמדה ואף מושכת לכיוון המיוחל באופן הטבעי ביותר ששייך. כל יוזה אינה טבעית לחלוטין כאשר מדובר על דבר שאין דעת האדם מורגלת לחשוב על כך, אך בהנחה שמאמץ זה כדאי ואף הוא מאמץ קל, ניתן לאמר את האמור - שיש ליצור את הדרך אליה באופן נעים.

לצורך כך נסתייע בשני הסולמות, סולם החברה, וסולם החברים בה.

בשלב ראשון, על פי האמור, ניתן להניח בבטחה, שאסכולה 1 וגם 2 אינם יכולים לרוב להוות חברה פתוחה, ללא מורא והסתייגות, עם אסכולה 5 ואולי גם 4.

מסכימים?

עכשיו העבודה תהא קלה, בין 1 2 3, האם ניתן ליצור חברה, ואיך הדרך, האם בין כולם או רק בין חלק, או שמא אין לכל אסכולה אלא את קבוצתה.

מה דעתכם?

לגבי אסכולה 1 ו2, יצירת שיתוף חברתי, מותנה בפתיחות האסכולה השניה למעשי האסכולה הראשונה.

למשל אם אסכולה 1, מדלגת על קטעים מהתפילה, או אינה נוהגת מנהגים המושתתים על זוהר, או שאר בסיסים הנחשבים בעיניהם מיסטיקה, או כשלב שעבר עליו הקלח, יהא זה גרוע מאוד לחושב הנועז פחות והבלתי נועז, בראותו את מעשי איש 1 הנוהג בהכרח בזלזול, או חוסר התחשבות, במנהגים שמשום מה או מתוך אידיאולוגיה חשובים לאיש 2.

כך שכאמור, לא ייתכן חברה נוחה, במובנה השלם, גם בין אסכולה 1 ו2, אם לא שיש פתיחות ומרחב אישי ודינאמי לכל אחד כלפי השני. הן איש אסכולה א' אינו פוגע באיש אסכולה ב' והן איש אסכולה ב' אינו נפגע ופוגע בשל אסכולה א'.

רק כאשר יש פתיחות, ניתן ליצור חברה בת מכנה משותף מהסוג השני, בו ישנו עיקרון אחד משתף ומאחד, והוא חקר פתוח, שמרחבו גדול דיו להוות מרכז שיתופי נכבד. ובפרט כאשר אסכולה 2 אינה בזה למחקר אודות הנושאים בהם מתעניינים אנשי אסכולה א'.

נניח ואני ובוגי או טוהר האמת, חושבים על חברותא, התנאי יהיה שכל אחד מכבד את עמדת השני, וגם יוצא מנקודת המוצא המשותף אשר הוביל את שנינו לדרך שלנו - קרי מחקר ופתיחות לפי העניין, וללא הרגלים ומניעים מוצהרים של צמצום הדעת.

מסכימים?

נניח שהסכמתם

מעתה נשוב אל האמור לעיל לדרך התפתחות החברה.

כאמור, חברה שאינה אחידה ממש בכיווני חשיבתה או מעשיה, נדרשת להיווצרות איטית הנגררת להיווצרות טבעית.

למשל, אם אני ובוגי נתיישב לדון, על אכילת בשר למשל, או לפרש את משמעות העקידה, לא תהא כאן שום התאמצות למשותף מלאכותי, אדרבא נושאים אלו מהווים פונקציות שוות לשנינו, למרות שבדברים האחרים אין אנו בהכרח סוברים את אותה דעה.

כך בנמשל, אם אסכולה א' וב', שהמשותף ביניהם הוא חקר, וההבדל הוא במרחב של אותו חקר ובתקיפותו, יישבו לדון על אפיקים משותפים, הן משותפים מבחינה מעשית, או אך מבחינה עיונית והתעניינות אקדמאית, הרי שזהו השלב הראשון והבלעדי, היכול להבטיח את האפשרות של יצירת קרבה והיבנותה הטבעית של החברה המשותפת ביניהם.

משם והלאה, ניתן להגיע רחוק עד מאוד. כשם שבין בני זוג, עושה האחד את מה שאינו אוהב כשלעצמו, אך הדבר נהיה נאהב מחמת בן הזוג, כך בחברה שהקשר הוא אמיץ וקרוב, ברבות הימים, הרי שייתכן אף לכלול במסגרת זו, את הדברים השונים בין האסכולות, אך קרובים למטרה ואחווה שתשרור ביניהם. אך שוב, זה אינו אלא בשלב מאוחר יותר -

השלב הראשון של יצירת חברה בין אסכולה חושבת נועזת ומיישמת, לבין אשסכולה חושבת ומתונה יותר [1 ו2], הוא בריכוז המשותף המוחלט לנקודת מוצא והתאגדות משותפת

לזה אכן ראוי לשאוף [אם זה מתאפשר]

יהוסף,
הניתוח יפה ונאה, אך חוששני שברגע שנוגעים למישהו בציפור נפשו הוא מאבד את סובלנותו. לדוגמא שני אנשים דתיים ומשכילים יכולים לנהל שיחה תרבותית על פילוסופיה סינית ולחלוק בתוקף אך בנימוס איש על עמדת רעהו, אולם אם אחד מהם מאמין בכל לבו בקבלה ונוהג על פיה והשני הוא דרדעי, אזי הוויכוח ביניהם יהיה חריף ותוקפני בהרבה. דוגמא נוספת לכך היא צורת הוויכוחים הפוליטיים בארצנו שהם חריפים ביותר הואיל והם נוגעים לשאלות קיומיות. לכן חוששני שכל הכוונות הטובות לחברה דתית פתוחה וכו' הן בגדר משאלת לב והלוואי אני טועה.

אריק, אתה צודק, אלא -

כפי שאני מכיר מהחברים הרי שאף אם יטען להם טוען -
או שהתורה הבל
או שכל אות מרמזת
או שמשה רבינו טעה פה ושם
או שמשה רבינו אינו אלא משל
או שהזוהר יותר חכם מהתורה

הם יבחנו את הדברים לגופם, ולכל הפחות יקשיבו וינסו להבין אותו ללא תרעומת כלל!

לא כולם, אבל חלק!

ואם כבר, זו הזדמנות המחשה, שכן אם נניח אסכולה 2 אינה מעיזה לשמוע טיעונים התומכים לדעת הטוען את הטענות האמורות, אכן הסיכוי פחות יותר לקשר חברתי טוב ונחמד.

[גם במצב שכזה, בו הם כן ישללו התעסקות מהזן האמור, ייתכן ויימצא משותף חזק ויציב, שיוכל לתמוך בקשר מועיל וראוי].

יהוסף,

החברה שאתה מנסה "לגבש",

האם היא אמורה להיות מהסוג השני שפירטת בהודעתך השניה: "חברה לערך או ערכים מסוימים ומוגדרים"
או שהיא בסופו של דבר אמורה להיות מהסוג השלישי: "חברת ערכים מושלמים"

רו"ד

אכן כוונתי כפי ששיערת כנראה, לחברה מהסוג השני, ולא השלישי. דהיינו חברה עם משותף נרחב, אך לא שלם כמו דת, שזהו הסוג השלישי.

באחת ההודעות ציינתי, שלגבי שלבי יצירה ראשוניים, לעולם עלינו להתחיל מהקל אל הכבד, אלא אם כן זו חברה המלקטת קיצוניים מאוד מאוד מוגדרים.

מחיקת מרווח:

תוקן על ידי - ווטו1 - 22/10/2003 0:17:26