כתבתי במהירות, ולכן לא שמתי לב שבציטוט מופיע הספר "מטפחת ספרים" של היעב"ץ חזרתי ובדקתי ואכן הציטוט הוא מהספר תשובה מאהבה (חלק א סימן כו ) מרבי אלעזר פלעקיש תלמידו המובהק של הנוב"י .
I sometimes wonder if the debate, or at least the passions it arouses, about the authenticity of Cabala and other mystical phenomena, is not in part motivated by a fixation of the ''unknown'' on one side, and a fear from it on the other side. Perhaps, rational people that deny Cabala, cannot accept that there is something ''out there'' that they have no real clue how to go about it. By denying its very existence, they are protecting themselves against that boogeyman. On the other hand, those that gravitate to mysticism have a need for something mysterious in their lives.
It cannot be denied that every religion has a mystical side to itself, some more so than others. The ''heavenly chariot'' of the prophets was a form of mysticism in its primitive state. Chazal had their own ideas about the world of the unknown. Later, the Rambam created his own idea of Jewish mysticism, based on his rationalistic, philosophical approach to the Torah.
Modern Jewish mysticism feels little connection to these old schools of mystical thought. Nowadays, it is Cabala in its Lurianic form, seen through either a Chasidish or Mitnagdish lens, that reins in the world of Jewish mysticism. That shift may be the main reason why modern-day Jewish rationalists feel comfortable with the primitive and the philosophical schools of mysticism, since they are safely removed from its effects and intrusions in their daily lives. Cabala, however, is still something that haunts them, and therefore needs to be neutralized.
I want to make it very clear that I am in no way trying to insult the intelligence of those that participate in the debate about the origins and development of Cabala. I, myself, am not much into mysticism. Maybe, I am simplifying it, but I sometimes feel that our own personal fears and desires take part in shaping the debate.
נשלח ב-22/10/2003 21:24
מיימוני,
אמת תורנית = דבר שהתורה מחייבת להאמין בו, ומכאן שהוא אמת.
נשלח ב-22/10/2003 21:33
ארי"ש,
הצד השוה שבשני הצדדים שבמקום לנתח ולברר בין הידוע לבלתי ידוע [היינו מה ידוע מתוך הבלתי ידוע בשלימות], יוצרים עוד ועוד הבלתי ידוע עד שהידוע באמת נהיה מבולבל לגמרי!
נשלח ב-22/10/2003 21:35
זה היה טוב אפרים
הברקת השנה בפורום
שנה טובה
נשלח ב-22/10/2003 21:53
ווטו
נשלח ב-22/10/2003 22:15
אריה
ירבו כמוך בפורום, בישראל ובאומות העולם
איקה, הברקת השנה? הסבירי נא איך 'התורה מחייבת להאמין = אמת'? יכולים להבין ולהסכים שמה שאינו אמת, לא מתקבל שהתורה ציותה אותו ולכן צריך לפרש את התורה בכיוון האמת. אבל לומר שמה שיאמרו לי בשם התורה הוא אמת, זה בלתי אפשרי. כל עוד התורה היא מילים מסורים והאמת היא מה שנוע בצורה ישירה במציאות, הרי זה שקר לומר שכל מה שיאמר לי פלוני הוא אמת. ואם יבחר מאיזו סיבה לומר לי שקר?
נשלח ב-22/10/2003 22:29
אני מציע למקד מעט את נושא הדיון.
לא האם מותר או אסור להאמין בקבלה, אלא, האם חכמת הקבלה יכולה להוות בסיס לשנוי מנהגים והלכות מפורשות.
כמו כן, האם אנחנו רשאים להתחקות אחרי הסיבות לשינויים הנ"ל (ואולי אנחנו חייבים להתחקות!).
נשלח ב-22/10/2003 22:33
אפרים לייב
תודה על ההבהרה. זה שונה לגמרי ממה שחשבתי תחילה שבאת לטעון.
אך אם הבנתיך עכשו, אזי הגדרתך מעוררת שני קשיים עקרוניים:
א. האם התורה יכולה לצוות על אמונה כלשהי? אמונה היא נכונה או לא נכונה. לא הציווי קובע את נכונותה, אלא התאמתה לעובדות, לכך ולא אחרת של המציאות.
נכון שאנו מוצאים בתורה גילויים על עובדות וידיעות, ובהן הידיעה החשובה מכל - מציאות ה'. אך הידיעה על ה' נכונה לא בגלל שהתורה צוותה עליה, אלא בגלל שכך הוא באמת.
ב. כאשר אנו מוצאים פסוק או ענין בתורה, שממנו נובעת מסקנה שמופרכת בעינינו, מה נעשה? האם נקבל את דבר התורה כאמיתי גם כאשר עינינו הרואות ושכלנו היודע שזה לא כך? הפתרון שמציעים הראשונים, מהרמב"ם וריה"ל עד הרשב"א, הוא לדחות את הפירוש המוקשה בפסוק שיוצר את הקושי, ולחפש לו פירוש חדש, שאינו סותר את המציאות הידועה לנו.
לפי דרכנו למדנו שאין מקום למצוא בתורה ידיעות שכפויות עלינו רק מצד הציווי לבד.
ניתן לטעון, כפי שעשה רס"ג, שהתורה מלמדת אותנו עקרונות שבעצם ניתנים להשגה ולבירור שכלי, אך כיון שלא כל בני האדם נחנו באותה רמת שכל וידיעות, וגם החכמים זקוקים לזמן כדי לפתח את ידיעותיהם, לכן התורה מקצרת לנו את הדרך ומכינה לנו את הידיעות הנצרכות מההתחלה.
אבל גם לפי הסבר זה לא יתכן, כדברי ריה"ל, שתהיה סתירה בין התורה לבין הכרתנו את המציאות. "חלילה לדבר ה' שיסתור את השכל".
כדי שיהיה ברור, איני מתכון לטעון שיש אוצר ידיעות שהשכל מבין מעצמו שהן נכונות. איני שייך לאסכולה השכלתנית הקלאסית.... אך דוגמא לסתירה המתעוררת: לפי פשט הכתובים בפרשת בראשית ועוד מקומות, מבנה העולם הוא כזה שיש מים מתחת לאדמה והיא שוכנת עליהם (ואפשר שהעולם נתפס כשטוח). אך אנו יודעים שאין זה כך, ועלינו לחפש הבנה אחרת בפסוק.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-22/10/2003 22:36
בוגי? מה קורה לך בזמן האחרון, אתה לא מכיר את הדעות שלי?
נראה לך שהייתי רצינית?
הרגשתי צורך לעודד את אפרים שלא יברח לנו
< כבר אי אפשר להתלוצץ בפורום הזה >
נשלח ב-22/10/2003 22:42
אריה שאג
יישר כוח על הבחנותיך החדות.
אסכם בקיצור את מה שהבנתי:
א. יש מקום לחשוד את מתנגדי הקבלה שהם פוחדים ממנה.
ב. יש מקום לחשוד את אוהדי הקבלה שהם נתפסים לה בגלל הנטיה והאהבה למסתורין בנפשותיהם.
אכן, זכיתי לכוון לדבריך, וכמדומה לי שהזכרתי את הנטיות הנפשיות האלו בעבר.
למעשה, אם איני טועה, באשכול על המיתוס טענתי בדיוק את טענה ב' וניסיתי להראות את מקומה בחיי הנפש אצל כולנו.
אבל חשד אינו עובדה, וגם אם עובדה היא שיש שפוחדים מן הקבלה - אין זה אומר שדבריהם אינם דברי טעם. וכן המחפשים את המסתורין ויוצאים להגנת הקבלה צריכים שדבריהם ייבדקו לא מחמת המניע שלהם, יהיה מה שיהיה, אלא מצד התוכן.
לפי המינוח של פופר, שמוזכר הרבה בפורום היום, צריך להבדיל בין הקשר גילוי להקשר תקפות. לא המניע להשמעת טענות צריך לעניין אותנו כאן, אלא נכונותן העובדתית.
ואילו המקום לדיון בכוחות הנפש של האדם ונטיותיו בעד ונגד המסתורי והמיתי - נושא חשוב ביותר בפני עצמו - צריך להיות באשכול אחר. ואם יימצא האשכול על המיתי, אפשר שזה מקומו הראוי.
תשובה דומה אני מציע לרוח דרומית. יש לנו כמה אשכולות על קבלה. את האשכול הזה רציתי לייחד לנושא של ההשפעה החברתית של אמונה בקבלה או שלילתה. ורק מעטים שבמעטים התייחסו לזה.
כמובן, כדרך הפורום והאינטרנט אפשר לגלוש מנושא לנושא. אך בעיני עדיף להתמקד בנקודה העיקרית ולפתוח אשכולות אחרים בנושאים קרובים אך שונים.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
נשלח ב-22/10/2003 22:46
מיימוני,
אם אין השכל מבין מעצמו את נכונות הידיעות [כי אינך שייך לאסכולה השכלתנית הקלאסית], א"כ למה "חלילה לדבר ה' שיסתור את השכל"? אדרבה, בדיוק כפי שאתה אומר יאשר השם "דעו לכם שגם אני לא שכלתני [אלא מסורתני-לא קבלי ] וזאת אני אומר לכם [שתבינו שאני אומר עם המקל נונו, לא עם השכל,] שהאמת היא לא כמו השכל אלא כמו אי השכל.
אשרי העם שהווה אלוקיו!
נשלח ב-22/10/2003 23:00
מיימוני,
א. הציווי אינו קובע את נכונות העובדה, אלא מגלה אותה.
ב. דבריך נכונים בנוגע לענין בתורה בכלל, אבל לא בנוגע להלכה. ההלכה אינה סובלת פירוש שאינו על-דרך הפשט.
אם נראית לנו סתירה בין ההלכה למציאות חזותית - זוהי בעצם סתירה בהלכה עצמה, שכן המציאות החזותית היא בעלת תוקף הלכתי, ולכן הדבר טעון יישוב.
אם הסתירה היא בין המציאות להנחה שאנחנו בטוחים בה, אבל אינה מציאות חזותית - עלינו לבדוק את תוקפה של הנחה זו בקנה מידה הלכתי. אם ההנחה אינה מוכחת במידה מספקת לפי קנה מידה הלכתי, תידחה ההנחה מפני ההלכה.
] וזאת אני אומר לכם [שתבינו שאני אומר עם המקל נונו, לא עם השכל,] שהאמת היא לא כמו השכל אלא כמו אי השכל.
