אולי אסביר את עצמי למה הכלל אמת ואנתח את זה מכיוון שבו התכוונתי.
לאמונה בא-ל אחד דרושים שני דברים
א, לדעת שהוא אחד ואין בלתו.
ב. להבין שהדבר גם במציאות , כי הרי אם לא משיגים את ההנהגה איך אפשר להאמין שהוא אחד , כמו שנאמר "ידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"
וע"כ האמונה היא לא אקסיומה שאין להבין אותה כי אם כך התורה היתה צריכה לאמר "ותאמין" , למה התורה אומרת "וידעת" משמע שצריכה להיות ידיעה , ואם כן אם יש לך ידיעה שהבורא אחד בכל העולמות ,אין לך באמת צורך ללמוד "קבלה" , אבל לא נראה לי שאפשר להגיע להשגה באמונת הבורא ללא לימוד הקבלה , אלו הדברים שכותב הרמ"ק.
ולכן הטענה היא אמת .
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-17/11/2005 10:00
הדיון על הצורך וההכרח בעיקרון שטבע הרמ"ק כי בלי לדעת "איך" אי אפשר להאמין, קיבל אשכול משלו
"על ההכרח והמשמעות של הדימוי הקבלי" על שם דורש אמת כמובן.
דורש,
על מה שכתבת לבאבא,
כלום לא היו מחלוקות מהו הצמצום בין קבלת האר"י לבית מדרשו של הגר"א?
תוקן על ידי - אריק123 - 17/11/2005 12:08:43
נשלח ב-17/11/2005 13:03
בין האר"י להגר"א לא היתה מחלוקת.
היה מחלוקת בין הבעש"ט להגר"א איך ללמוד את האר"י .
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-17/11/2005 13:17
סליחה,
טעיתי
ואף על פי כן?
נשלח ב-17/11/2005 13:18
אריק
אז מה אתה מציע ?
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-17/11/2005 13:19
מיימוני
אולי יש אשכול מיוחד לענין הרמ"ק, אם כן אשכול זה נראה כמיותר.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-17/11/2005 13:23
היכן ה'קבלה' כאן?
זה נשמע כמו כל מחלוקת למדנית.
נשלח ב-17/11/2005 13:45
דורש האמת
תסלח לי על השאלה, אבל אתה בא לשכנע על אמונת הקבלה, וכששואלים אותך הסבר בסיסי אתה מתחמק, ואומר שהאשכול מיותר, אז את מי אתה רוצה לשכנע, את אלה שלא מחפשים הסבר, או את אלה שלא יודעים לשאול שאלות.
תוקן על ידי - דרום_חוקר - 17/11/2005 13:45:37
נשלח ב-17/11/2005 13:51
אמרתי שהאשכול מיותר כי אם נדון על דברי הרמ"ק תפתר כמו כן שאלת אשכול זה.
ועיין באשכול סמוך שהשבתי.
קבל את האמת ממי שאומרו.
ניכרים דברי אמת
נשלח ב-24/3/2008 07:10
מועבר כאן דיון [בהשמטת הטחות אישיות שלא נרקמו בדיון עצמו ועם מיימוני הסליחה על אי השמטת כולן] שבעיקרו הוא בין מיימוני לא_ב_ג_ד על הנאמנות לקבלה שהתפתח [א.] כהמשך לחלק מהודעת א_ב_ג_ד באשכול "מה תכליתו של הפורום?" על היחס לקבלה בפורום [וב. לפי טענתו שכאילו חיפוש האמת בפורום הוא מתוך היהדות דווקא ושכאילו יש בו גרעין עיקרי המחזיק ותומך בדעות מיימוני על הקבלה.]
חלק מההודעה האמורה השייכת לכאן:
א_ב_ג_ד:
ג. אכן, הקבלה. אין ספק שהיהדות כמו שהיא, יחד עם תורת הסוד, היא יהדות אחרת לגמרי. החל ממאמרי חז"ל, הפירושים לתורה, הערכה לפסקי ודברי הקודמים ועוד.
xxx
*****
מיימוני: [החלק השייך לכאן]
באשכולות הבאים יש דיון על האמונה בקבלה, האם זה חיוב הכרחי ומדוע.
xxx בכל ההודעה הארוכה xxx מצאתי "טענה" אחת שכבר התייחסתי אליה באשכול אחר, אך אעשה זאת שוב:
א. אי הזכרת החכמה אינה שונה מאי הזכרת המשניות בספר יהושע. [היא אפילו פחות בעייתית כמו שיובא בהמשך.]
ב. חז"ל דיברו על גילוי סודות, גילוי טעמי תורה, גילוי סתרי תורה, מעשה מרכבה ועוד. אם כן, רובד נסתר לתורה שלנו הוא לא נימוק שנחשב כ"תירוץ" שהופיע אח"כ, אלא סיבה שכתבו חז"ל בעצמם לכך שהם לא מגלים את סודות התורה. [מאי למכסה עתיק <יומין> זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין ומאי נינהו סתרי תורה, ואיכא דאמרי זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין מאי נינהו טעמי תורה]
ג. גם בחז"ל ניתן למצוא משפטים המעידים על חכמת האמת [כוח בירושלים של מעלה, חישוב תקופות ומזלות וכדו']. כמובן שאפשר "לתרץ" [כשאין ברירה], אבל כשמודעים לברירה - לאמת - אפשר גם להבין את הדברים במשמעותם העמוקה [ולא המגשימה].
ד. חכמי האמת - גדולי ישראל שהחזיקו בקבלה מתקופת הרמב"ן ועד בעל הסולם, העידו שהחכמה הזו היא היא הרובד הנסתר של תורת ישראל, הרי שמי שרוצה לטעון את ההפך צריך לנמק את דבריו.
xxx
וכדי לא להשאיר את פניותיך אליי ללא מענה,xxx אענה ממש בקיצור:
א. למשל באשכול "מי האיש" תמצא שאלות שאינן אובייקטיביות, לעומתו אני מניח שתוכל למצוא לבד את אחד מהאשכולות שניתחת לאחרונה ואינו נוגע לקבלה.
ב. העדר בסיס לאי קבלתך את חכמת האמת. xxx *****
מיימוני:
כיון שאין הדיון כאן נוגע לפורום אלא לשיטתי ולי אישית, אני מעביר את הדיון לאשכול הזה
כתבת דברים חמורים מאד. אם אתה צודק, ודאי שאני רוצה לדעת זאת.
לכן, אם טענתך היא נגד הפורום על היחס לקבלה, נדון בכך כאן. אבל זה לא יהיה מדוייק, לגולל על הפורום שמכיל רבים ושונים את גישתי שלי, גם אם אשמח לדעת שיש לה אוהדים ומסכימים.
אם כוונתך לדון בגישתי, הקפצתי אשכול שמלונקק כאן ומופיע בינתים בעמוד הראשון, ובו העתקתי את דבריך ותשובתי. האם ראית את דברי שנכתבו באריכות?
אין בדברי כאן הסכמה לביקורת שלך. אבל אני בהחלט אשמח לדון בדבריך. בחר נא את האשכול המתאים. אם עקרונית, אז כאן. אם אישית עלי, אז שם.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
הערת עצכח: "כאן" הנאמר בהודעה זו נכתב על אשכול "מה תכליתו", אך עקב ההעברה לכאן, הרי "כאן" כאן.
****
א_ב_ג_ד:
קראתי את הדברים שכתבת [גם באריכות]. בעניין מיקום המשך הדיון: הסברתי מה אני חושב והדיון ימשיך היכן שתרצה. מבחינתי אין בעיה להמשיך את הדיון גם כאן בכך שנספק דוגמאות מדיונים שכבר התקיימו xxx.
*****
מיימוני:
אבגד
הבה נפצל את הדיון למה שנוגע אלי אישית ולמה שנוגע לפורום.
בנוגע לחוסר יושר אינטלקטואלי, אשמח לראות דוגמאות רק שאני מבקש לכתוב זאת באשכול שלינקקתי אליו עלי אישית. זה לא נוגע לפורום ואין הפורום חייב לסבול בגלל שכותב, אם גם ותיק, נכשל בכשלון חמור שכזה.
בנוגע ליחס לקבלה, אדרבה. העלית כמה טענות ולדעתי הן לא מדוייקות. אז הבה נבדוק יחד.
א. היחס לקבלה אינו מייצג את הפורום. גם מפני שזה חלק מן הנושאים שיש כאן. וגם מפני שיש כאן מאמיני קבלה ותומכיה, לכל דורות הפורום ושנותיו. צא ובדוק.
ב. אולי כדאי להבהיר: מה נקרא אצלנו, בדיון זה, "קבלה"? ספר הזוהר? שיטת הספירות? גילויי האר"י שנתחדשו רק אצלו לפי הודאתו והודאת תלמידיו?
ג. אתמקד בשתי טענות כפי שביקשת.
1. בטענה אחת יסודית למדי. מאמיני הקבלה טוענים שהזוהר יצא מתחת ידי רשב"י המקורי, התנא, או למצער מידי תלמידו רבי אבא. החוקרים טוענים, בהסתמך על ניתוחים שונים, שהניסוח מאוחר. יש דברים בזוהר שלא יכלו להיכתב בימי התנאים.
דוגמא לדבר הם אוסף של מנהגים ומה שהתקבל להלכות שנהגו בספרד במאות השנים שלפני פירסום הזוהר, אבל לא היו ידועים קודם. יש דוגמאות למכביר באשכול "קדמות הזוהר".
וזו נקודה משמעותית. מאמיני קדמות הזוהר רואים בקדמותו ענין עקרוני (לא כולם. יש גם נבוני דבר שמודים כי יש לחלק בין הניסוח לבין התורות שרמוזות בו. התורות לדבריהם עתיקות ורק הניסוח התחדש בספרד של התקופה ההיא).
2. הזוהר והקבלה דורשים את הניקוד של האותיות, כפי שהן מקובלות אצלנו (קמץ, פתח וכל השאר) גם מבחינה גרפית כרמזים לסודות וכאילו הם מימי מתן תורה. זה נובע מאי ידיעתו של המחבר שלא ידע כנראה כי יש שתי שיטת ניקוד שהתפתחו בארץ ישראל מאות שנים לאחר ימי המשנה והגמרא.
אז הנה שתי ביקורות, שאינן נוגעות לתוכן הקבלה, שהוא רחוק ועמוק ונסתר, אלא להשלכות של אמונות מאמיני הקבלה, אך עם נפילתן, דומה שנופל הבנין. ומתערערת האמונה שהקבלה יסודה כולו אמת.
אתה מוזמן להסביר, כאן או שם.
ואין כוונתי לפתח דיון בשאלות אלו בדווקא, אלא להראות ששאלות אלו הן חשובות ומשמעותיות ואינן שטחיות.
ד. האם באמת האמונה שהקבלה היא חלק מהתורה היא אחד מעיקרי התורה? זה מפליא, מפני שחז"ל לא גילו לנו את הסודות האלו ולא תבעו לראות בהם הלכה למשה מסיני. אותו חלק מהקבלה שהוא גילוי מחודש מהאר"י ודאי שאינו מסיני. אז מדוע שתצא בכל תוקף נגד מי שמפקפק באמיתות אלו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
*****
א_ב_ג_ד:
מיימוני
xxx בינתיים רק אומר ששלושת האשכולות שהצגת קודם בעניין הקבלה לא מספקים טענה אחת שיש בכוחה לפסול. אפילו תכליתם לא התיימרה לספק הסבר כזה. אם חלק מההודעות שנכתבו שם נראות לך ככאלו שסיפקו הסבר כלשהו, אשמח אם תפנה אותי לאחת מהן xxx.
לגבי הטענות שלך כעת:
א. xxx כשמנתקים את היהדות מהרובד הפנימי שבה היא יהדות אחרת.
ב. רמב"ן, זהר, עץ חיים, רמח"ל וכל ספר שהתקבל אצל חכמי ישראל.
ג. כבר התמקדת בשבע טענות באשכול אחר. לא שיש לי בעיה להשיב לך על עוד טענות, אם כי ראוי שיהיה סדר.
1. הזהר התקבל אצל המקובלים בגלל חכמת הקבלה שבו [הרובד הנסתר של התורה]. ככל שהתפרסמה חכמת הקבלה כך התרבו גדולי ישראל שתמכו, התפעלו והתפלאו מעצמתו של ספר הזהר. אני לא יודע לאיזה שנה מייחסים החוקרים את ספר ויקרא או דברים ואם זה אומר לך משהו, אך ספר הזהר לא יונק את עצמתו מהשנה אליה החליטו לייחס לו החוקרים. עד כמה שידוע לי אף מקובל לא טוען שהספר נכתב בשלמותו ע"י רבי שמעון בר יוחאי. דיון בנושא הזה xxx לא יביא אותנו לשום מקום, מהסיבות שכתבתי.
2. האם תוכל לתת דוגמא לדרשה, להסביר אותה, להסביר את המשמעות הנובעת ממנה ואת הטעות שיש בה? נדמה לי שלא ראוי שתטען כנגד משהו שרק שמעת עליו, כשבעצם אתה לא יכול להצביע על טעות לימודית או תורנית שנגרמת מכך.
ד. שוב שאלה שלא תוביל אותנו לתכלית ורק תסיט אותנו. האר"י ז"ל לא המציא דבר. גם אם הוא חידש משהו ש"לא מסיני", הוא בסה"כ חידש דרך לקרב את הדברים אל השכל - את אותם דברים ואותם הסודות שהיו כבר בימי חז"ל.
משפטים/מילים שלא מתאימים לפורום הוחלפו באיקסים.
תוקן על ידי עצכח ב- 16/07/2008 0:07:09
נשלח ב-24/3/2008 22:09
אבגד
תודה על התגובות. והנה תשובותי:
א.
1. אני מניח את השאלה אם יש "גרעין עיקרי" לפורום או לא בצד.
2. כתבת ש"כשמנתקים את היהדות מהרובד הפנימי שבה היא יהדות אחרת." אני מסכים שאלו שני סוגי יהדות, עם ובלי קבלה, (לפי המונח שהגדרת כאן). השאלה הגדולה היא איזו מהן היא האותנטית...
ב. אתה מזהה את ה"קבלה" עם כל הספרים שנכתבו בידי אישים כמו
רמב"ן, זהר, עץ חיים, רמח"ל
אך גם
וכל ספר שהתקבל אצל חכמי ישראל.
1. מה נעשה כאשר יש סתירות בין הספרים והמחברים.
2. לפי מה מזהים את "חכמי ישראל"? מפני מה, נניח, הרב קאפח לא ייחשב לחכם ישראל בעודו דוחה את ספרי הקבלה? האין זו מעגליות?
3. אם נבדוק כיצד התקבלו ספרים אלו בישראל, מה נגלה אודות המנגנון שגרם להם להתקבל?
4. האם אתה בטוח שאישים שבעיניך הם גדולי ישראל אכן סמכו את ידיהם על חזיונות האר"י ומנהגי הקבלה? יתכן שתופתע. יתכן שאתה מפרש שתיקה של מי שפחד לדבר בתור הודאה...
אני מציין מראש כי מה שהבאתי כאן הן אפשרויות ולא נתונים עובדתיים. אמנם, כדאי לבדוק את העובדות משני הצדדים...
ג.
1. כתבת כי הזוהר התקבל אצל המקובלים בגלל חכמת הקבלה שבו.
לפי זה עלינו להאמין כי בדיקתם היא מספיק טובה.
יש כאן שתי שאלות. וכבר ציינתי אותן לעיל. איך אני יודע שבדיקתם טובה. והאם מי שמסרב להאמין להם בלי ראיות ברורות יותר מהמוצעות כרגיל ייחשב לאפיקורס.
אני יודע שיש כאלו שטענו שאדם כזה אכן ייחשב לאפיקורס, אבל הם לא ציינו מקור ממשי לדבריהם.
2. אם רצונך בדוגמאות של דרשה המתבססת על מידע מוטעה ביחס לניקוד, למשל, אנסה למצוא כזו עבורך.
אם בקשתך שאוכיח איזו טעות יש בה, לצערי זה בלתי אפשרי. הסיבה היא שלקבלה יש הרמנויטיקה (כללי פרשנות) שהינם כה ליברליים עד שהם מאפשרים לטעון כל דבר. (וגם על זה היה יותר מאשכול אחד).
ד. כתבת שהאר"י לא חידש דבר שלא היה מסיני. חוששני שאתה טועה בעובדות. עיין במה שכותב עליו הרח"ו ואם אספיק, אביא ממה שכותב בנושא זה יעקב הלל (אם זכרוני אינו מטעני).
ודבר חדש:
העלית פקפוק על רמת ידיעותי בקבלה. אמנם לא התיימרתי להיות מומחה, אבל אשמח לדעת מה רמת הידע שלך שמאפשרת לך לכתוב בבטחון את מה שאתה כותב. אבהיר כי דבריך יקרים לי בכל מקרה, אבל אשמח לדעת כי אני משוחח עם מקובל בעל ידע.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
נשלח ב-31/3/2008 20:23
אבגד
2. זו כבר פעם שנייה במהלך דיוננו בפורום שאתה מנחש איך אני עונה לשאלות, ולא היא. אני תמיד קורא את כל התשובות כיחידה אחת, אבל עונה לכל אחת לעצמה. אתה בודאי מכיר את האמרה, שבזמן שאדם לומד, הוא צריך לחשוב שאין לו אלא אותו דף גמרא שבו הוא עסוק. וזאת כדי שהדברים יתבררו ויתלבנו היטב.
ב. אם כך כל אדם שטוען טענה ולבסוף מתברר שהוא טעה - אפשר לומר עליו שהוא לא ביסס את טענתו? אפשר לומר שהוא ביסס את טענתו על טעות ותו לא.
מה גם שלא הוכחת שהוא ביסס את טענתו על טעות, אלא רק טענת זאת. טענה, שאגב די דומה לטענתי בעניין ירבעם בן נבט.
ג. אינני יודע מה ביקורתו של הבית יוסף. אם ביקורתו היא על דברים מאוד ספיציפיים, אז אתה צודק. אבל אם טענתו היא על השיטה הקבלית, אז פלטיבןליש צודק.
ד. 1. ראשית, זו טענה הגיונית מאוד. הרי כך כתוב ירבעם חשש שהעם יעלה לירושלים "והרגוני ושבו אל רחבעם מלך יהודה" ואז הוא עשה שני עגלי זהב ואמר לעם "רב לכם מעלות ירושלים", וכך הוא מנע את העם מעבודת ה' בדרך הנכונה וגם ממלכות בית דוד.
והרי זה בדיוק מה שאמרו חז"ל שלא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם את העריות בפרהסיא, כלומר שת"ח שידעו את האמת עבדו ע"ז כי זה היה להם יותר נוח.
ה"יהדות" איננה מסתמכת על אמונה בקודמים. מה שמסתמך על אמונה בקודמים זה האמונה בתורה, שבמקרה היא קדמה לנו. וכן, צורת הלימוד מקובלת תמיד מהקודמים, שהרי בזמן שאנו היינו קטנים והתחלנו ללמוד הקודמים כבר היו מבוגרים וחכמים מאיתנו, אז ממי נלמד? מסיבות שאינן ידועות לי, חכמי ישראל גם החליטו לקבל עליהם בהדרגה את דיני המשנה והגמרא והשו"ע עם נו"כ. למה? לא יודע. אולי זה היה יותר נוח.
"לא ניתן להטיל בהם דופי ללא סיבה" אז אכן צריך לברר אם יש סיבה. האם תלמידי ירבעם בן נבט לא היו צריכים לברר אם יש סיבה? האם היה עדיף שהם ימשיכו בדרכו של רבם?
"הצג את הסיבות" לי אישית צאין סיבות, אבל אם יש כאלו שטוענים שיש להם סיבות, עליך להקשיב להם בנחת ולענות להם בתשובות ענייניות, כמובן.
2. לא טענתי שחכמי ישראל הסכימו על חכמה שלא הבינו. אם כי זה אפשרי שחלק מחכמי ישראל הסכימו על חכמה שלא הבינו. ובפרט אלה שאתה מקבל את שתיקתם כהסכמה. (אם אני זוכר נכון)
3.עיין בתושבתי ל1.
4. בעניין ירבעם ואפשרות החטא, הרי אין זה חטא בשוגג כלל, כפי שכתבתי לעיל. ירבעם אמר "והרגוני ושבו אל רחבעם". ואתה טוען שרק אפשר לפרש שבדורו לא הבינו זאת. ואני טוען שבודאי בדורו הדבר לא היה ברור, גם מהסיבות שהכריחו את הרמב"ן לכתוב מה שכתב על חטא העגל בספר שמות, וגם מכיוון שהרי ירבעם אומר שהעם יעלה לירושלים וישוב לבבו אל רחבעם "והרגוני ושבו אל רחבעם", האם אתה חושב שאותו עם שהיה עלול להרוג אותו, לא היה הורג אותו אם היה לו ברור שמדובר בע"ז? זה שהיום לא נשאר לנו ספרים שמתעדים זאת, זה מכמה סיבות ברורות: א. כמו שאין שום הוכחה לסיפור המבול. ב. הרי המלכות הזאת - מלכות ישראל - נעלמה מעל פני האדמה. והשרידים שלהם הצטרפו לממלכת יהודה שדגלה באמת. ג. מאחר שהע"ז פסה מהעוללם כבר, ואת אף אחד לא מעניין התירוצים שבהם תירצון את עצמם עובדי העבודה זרה.
וירבעם מן הסתם לא היה יחיד, גם מהסיבות שמניתי לעיל שהעם הסכים איתו, וגם כי הרי באו אחריו עוד הרבה מלכים שכולם אחזו בחטאתיו. ועוד, שאם הוא היה ת"ח כ"כ גדול שלא היה בתורתו דופי ושכל ת"ח דומין לפניו כעשבי שדה, ודאי הרבה מבנ"י למדו את תורתו ושתו בצמא את דבריו ואת תירוציו על העגל. ושים לב - לא היה בתורתו דופי - גם התירוצים שלו כנראה היו מחושבנים היטב בק"ן טעמים כך שלא יוכלו לפרכם.
תוקן על ידי עצכח ב- 16/07/2008 0:43:36
נשלח ב-9/4/2008 22:53
ציטוט
< הרי בתורה נכתב "ויאמר ה' אל משה". ברור לנו שאמירה זו אינה אמירה כאמירתו של אדם בדיבור הפה. אלא שע"מ להסיר כל פגם באחדות הבורא, עלינו גם לומר שהבורא לא השתנה ולא פעל פעולה מתחלקת ברגע המתואר בתורה כ"ויאמר ה' אל משה". אם כן, האם באותו הרגע לא נוצר שום קשר בין ה' לבין משה?
הקשר אכן אירע בין פעולת ה' [האחת והלא משתנה] לבין משה רבינו. אך כיוון שמדובר בפעולה מתחלקת שאירעה בזמן אחד, מדובר בפעולה מסוג הפעולות המתחלקות והמשתנות, והגורם את עצם השינוי הנראה אלינו בפעולה הוא לא עצמות הבורא - שאינו משתנה, אלא שינוי בנבראים\נאצלים\שורש. האופנים השורשיים בהם מתהווים השינויים הנ"ל, בשפת המקובלים, נקראים 'ספירות'. איני יודע אם דווקא המילה 'ספירות' מציקה לך או שמא יש לך בעיה עם עצם ההסבר, שכן את הסבר זה לאופן הפעולה כבר כתב הרמב"ם במורה נבוכים. >
סיכום בעברית מדוברת
1- ויאמר ה' אל משה לאמר, והרי ה' לא מדבר?
2- אם ה' לא מדבר אם כן לא נוצר קשר בין ה' למשה?
3- הקשר נוצר בין פעולת ה' הלא משתנה לבין משה.
4- מדובר בפעולה מתחלקת.
5- מכיוון שיש כאן שינוי, השינוי לא אירע בה' אלא בנאצלים.
6- נאצלים אלה נקראים ספירות.
7- וכן כתב הרמב"ם במורה הנבוכים.
עיונים בלוגיקה ויהדות
בכנות, אלו לא נזכר שמו של הרמב"ם אולי עוד הייתי שותק, אבל מכיוון שידידנו אינו מבחין בין אור לחושך, בין הרמב"ם לקבלה, ניערתי חוצני לערוך הודעה.
סעיף 1 השאלה שנכתבה היא שאלה למתחילים ביהדות, ויאמר ה', והרי ה' לא מדבר? תשובה: דיברה תורה כלשון בני אדם, אבל המטרה המבוקשת שהגיע מדע מה' לשכלו של הנביא, וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה ג,ח "האומר שאין שם נבואה כלל, ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם" (ע"כ רמב"ם במשנ"ת).
סעיף 2 הובאה שאלה זהה לשאלה 1 רק במילים שונות, אף אחד ביהדות לא חשב שה' מוציא חוט ממנו לנביא ובו הוא נקשר אליו, או שה' מגשים את עצמו על מנת שהנביא יוכל להתחבר אליו, אלא הנביא בשכלו רואה נבואה, אבל ה' לא נענע את שפתיו ולא יצר מציאות מוחשית של דיבור, כי כל הגשמה לא שייכת בה'.
סעיף 3 וסעיף 4 כוללים בתוכם להטוטנות שכלית, מכיוון שהשואל לא העלה על דעתו תשובה פשוטה, הגיע מדע לנביא, אבל ה' לא דיבר, והדיבור הוזכר בדבריו בהשאלה, כי אין לנו דרך אחרת לתאר זאת, מכיוון שהשואל לא העלה על דעתו זאת, הוא עובר בקלילות מנושא לנושא, מדובר בפעולת ה' הלא משתנה, מדובר בפעולה מתחלקת ומשתנה.
אם אנו מדברים על פעולה מוחשית של ה', א"כ אנו מדברים על ה' ואין כאן שינוי, ואם אנו מדברים על נאצלים, א"כ בהם יש פעולה משתנה, ואז יוצא שמי שניבא את הנביא הוא נאצל, ואם תירצה אמור "טלסם", ואם תירצה אמור עבו"ז.
אי אפשר לעבור מדבר לדבר ללא הבחנה, אם אנו מדברים בה' א"כ אין שינוי, ואם איננו מדברים בה' יש שינוי.
סעיף 5 כולל בתוכו עבו"ז מזוקקת, הדיבור הוא נאצל, ועליו נאמר ויאמר ה', כלומר מי שניבא את משה איננו ה' אלא נאצל, עובדי האלילים כינו זאת "טלסם" (כח עליון דמיוני), והמקובלים מכנים זאת "ספירה".
סעיף 6 מגדיר ברור את שמות הנאצלים, אבל אל דאגה, הלהטוטנות חוגגת, במקום אחר יוסבר היטב איך הספירות הם עצמות שמות ה', וחובה להתפלל אליהם.
סעיף 7 כולל בתוכו פשיעה בזדון, כי שגגת תלמוד עולה זדון, הרמב"ם אומר שיתכן שדבר אחד יעשה הרבה פעולות ולא ישתנה כמו השמש, אבל הרמב"ם לא אומר שצריך להתייחס לדיבור של ה' כיחס קרני השמש אליה, כי יחס קרני השמש אליה הוא גשמי, הם נמצאים במקום ובזמן, וטבע השמש להפיץ את קרניה, ואילו דיבורו של ה' איננו מצוי במקום וזמן, ואין לו יחס כלפי האחר, כי כלפי ה' גם יחס כלפי האחר הוא הגשמה.
מה שכתבנו בסעיף 7 לא יתקבל על דעתם של המקובלים, הם אינם יודעים להשיב תשובות על שאלות פשוטות ביהדות, מהו וידבר ה' (בהשאלה), אז שיבינו שאין לה' יחס כלפי האחר!!!
נשלח ב-9/4/2008 23:48
דרום חוקר היקר, ברוך שובך אל הדיון!
אני יודע עד כמה אתה רגיש לרמב"ם ולרב קאפח אך דע לך שדווקא מהרמב"ם תמצא את השקפת היהדות המדויקת - ע"פ הקבלה. אינני טוען שהרמב"ם היה מקובל כי את חכמת הקבלה לא זכה להכיר, בניגוד לרמב"ן.
ישנה השפעה של הבורא בבריאה וישנו קשר בין הבורא לבריותיו. הרמב"ם, כמו גם המקובלים, טען שלא ניתן להגדיר את אותה השפעה במילה כלשהי מהשפה העברית. למרות הכל הרמב"ם מכנה אותה 'שפע', הרמח"ל בוחר במילה 'אור' [אך מבהיר שאין לו כל קשר עם אור גשמי, זהו רק משל ואיננו מתיימרים להבין את השפע הזה לכשעצמו].
בסעיף 3 ובסעיף 4 מסתבר שכלל לא הבנת את הנכתב, והוא שורש הבעיה.
אמנם במקום לומר: "נוצר קשר בין ה' לבין משה" כתבת: "הגיע מדע לנביא", אך במילים אלו אמרת את אותם הדברים, אלא אם כן התכוונת לומר שכלל לא נוצר קשר בין ה' לבין משה, אלא בין משה לבין המידע שלא קשור לה'. [אמנם בדוגמא הזאת אתה יכול בהחלט לטעון שהשינוי נעשה אך ורק במשה עצמו, ולא בשום נאצל, אלא שגם בעניין זה לא מסכים אתך הרמב"ם שכן כתב שהשפע עובר דרך 'נאצלים'. בכל אופן מבלי להיכנס לנושא הזה, אציע דוגמא אחרת שתמנע ממך את אפשרות השימוש בתירוץ הנ"ל:]
דוגמא שתלמד אותנו על אופן פעולת ה' ובה לא תוכל 'לתרץ' כך: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". האם הבורא יצר משהו שלא התקיים קודם לכן? ואם כן, האם פעל פעולה מתחלקת? עיין במורה נבוכים שבהמשך.
במה שכתבת: "אם אנו מדברים על פעולה מוחשית של ה', א"כ אנו מדברים על ה' ואין כאן שינוי, ואם אנו מדברים על נאצלים, א"כ בהם יש פעולה משתנה, ואז יוצא שמי שניבא את הנביא הוא נאצל"
אע"פ שאת הצבע האדום יוצר החלון, את האור האדום יוצר אור השמש האחד והלא משתנה. זהו רק משל, אין כאן חלונות ולא אור גשמי, אך יש בריאה חומרית - המכסה על השפע הבלתי חומרי ומאפשרת לו להתבטא בדרכים מסוימות [וכמו שבמשל שבהמשך].
גם הרמב"ם חולק עליך בעניין זה, שכן כתב שאע"פ שאת השינוי גורם הנאצל נכון לומר שה' הוא הפועל, שכן הכל בא ממנו.
לשון הרמב"ם:
"והנני נושא לך משל על כך מן הדברים המצוים אצלנו , כלומר: שיהא הפועל אחד ויתחייבו ממנו פעולות שונות, ואף על פי שאינו בעל רצון, כל שכן אם היה פועל ברצון.
המשל בכך האש, שהיא מתיכה מקצת הדברים ומקרישה מקצתן, ומבשלת ושורפת ומלבינה ומשחירה. ואלו תאר האדם את האש שהיא המלבינה המשחירה השורפת המבשלת המקרישה המתיכה - הרי הוא צודק, ומי שאינו יודע טבע האש יחשוב שיש בה ששה עניינים שונים:
עניין בו היא משחירה, ועניין אחר בו מלבנת, ועניין שלישי בו מבשלת, ועניין רביעי בו שורפת, ועניין חמישי בו מתיכה, ועניין ששי בו מקרישה,
ואלה כולן פעולות הפכיות, אין עניין פעולה מהן עניין השני. אבל מי שיודע טבע האש, יודע כי באיכות פועלת אחת עושה היא כל הפעולות הללו, והוא החום.
וכיון שזה מצוי במה שפועל בטבע, כל שכן כלפי הפועל ברצון, כל שכן כלפיו יתעלה אשר נעלה על כל תואר"
[עד כאן לשונו]
בסעיף 5 כתבת:
"כולל בתוכו עבו"ז מזוקקת, הדיבור הוא נאצל, ועליו נאמר ויאמר ה', כלומר מי שניבא את משה איננו ה' אלא נאצל, עובדי האלילים כינו זאת "טלסם" (כח עליון דמיוני), והמקובלים מכנים זאת "ספירה".
לא הבנת. ההשפעה בבריאה היא מה', אותו שפע שהרמב"ם כתב עליו במורה "כי העולם משפע ה', ושהוא השפיע עליו כל מה שיתחדש בה. וכן אומרים שהוא השפיע מדעו על הנביאים. והעניין כולו שהפעולות הללו פעולת מי שאינו גוף, והוא אשר פעלו נקרא שפע."
מה שהאדם רואה לשפע הזה צורות כלשהן ושינויים הוא מחמת הנהגת ה' בה בחר הכרוכה בשינויים המתהווים ונראים מחמת הנאצלים [כמו שכתב הרמב"ם בעניין האש]. את האופן בו נראות לנו עשר הפעולות השורשיות שנבעו, ברצון ה', מהנאצלים הראשונים, אנו מכנים 'ספירות', או לפי בלשון אחר: שמות וכינויים המבטאים את 'פעולותיו'.
