| נשלח ב-28/10/2003 22:45 |
 |
| |
אילו בעולם הבא שותים יין ואוכלים בשר, והנשמה היא דבר פיזי הרי שאכן הינך צודק בשאלתך.
אבל מכיון ובעולם הבא אין הנאות במובן הפשוט, הרי שבהחלט שייך להבין שהמודעות היא היא הנשמה, והיא זו שנשארת לנצח לחיי העולם הבא.
אגב, המודעות אינה במובן ההמוני של המילה, מכיון שאין מישהו חיצוני המודע, אלא הכוונה ל"דעת" שהיא בהחלט גם כן המודעות.(בדומה ל: הוא היודע הוא הידיעה וכו')
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 13:38 |
|
| |
סיפור עצוב, שעיקרו נוגע לשאלה שנידונה באשכול אחר, על הזכות למיתת חסד (לא להמתת חסד, אלא רק לפי רצונו של החולה).
כאן אני שואל:
היכן הנשמה של טרי?
האם טרי יודעת מה שעובר עליה?
אם יש לה מנגנונים, מדוע הם לא פועלים?
או שהם פועלים אך שלא בידיעתנו?
ואם הם מנותקים, מדוע שיהיה אסור להניח לה למות (מדובר בניתוק ממכשירים, לא בהריגה)?
הסיפור מובא כאן להמחשה ולעורר ענין, לא מתוך הסכמה עם הדעות המובעות בו.
וזה הסיפור (מתוך YNET):
תנו לאשתי למות
מייקל שיאבו מנהל מאבק משפטי שיאפשר לו לנתק את אשתו טרי מהמכשירים שמחזיקים אותה בחיים, מאז שקעה בתרדמת לפני 13 שנה. הוריה מתעקשים: היא עשויה להתעורר. אמריקה חצויה בשאלה - "של מי החיים האלה, לעזאזל?"
רונן בודוני
מייקל שיאבו אומר שכבר ניסה את הכל: הוא לקח את אשתו טרי לקניון האהוב עליה, לטיולים במכונית ולמספרה. הוא אפילו הסכים שהרופאים יבצעו ניתוח ניסיוני כדי להחדיר אלקטרודות למוחה, אבל דבר לא הואיל. הכרתה לא שבה.
שיאבו מנהל מאבק משפטי ארוך וקשה במטרה לנתק את אשתו מהמכשירים המחזיקים אותה בחיים מזה 13 שנה, מאז התקף הלב שגרם לה לשקוע בתרדמת. הוא אומר שזה היה רצונה המפורש וכי זכותו החוקית לפעול בשמה.
אך מנגד ניצבים הוריה של האישה המבקשים להשאיר את בתם בחיים בכל מחיר מתוך אמונה שיבוא יום ותיפקח מחדש את עיניה.
בשלביו האחרונים הפך המאבק הפנים משפחתי קורע הלב לפומבי, ועורר סערה באמריקה. במקרה הנוכחי אמנם מעורבים לא רק נתונים רפואיים ורגשות אנושיים, אלה גם יצרים ולא מעט כסף, אבל הדיון הציבורי בשאלת זכויותיהם של מטופלים על חייהם נותר נוקב ושנוי במחלוקת כתמיד.
המושל נגד בית המשפט
לאחרונה קיבל מייקל מבית המשפט בפלורידה את האישור לנתק את צינור ההזנה אליו מחוברת טרי. הצעד הזה אמור היה לגרום למותה בתוך כשבועיים. הוא אמר שעשה זאת לאחר שקיבל את דעת הרופאים לפיה אשתו שרויה "במצב קבוע של תרדמת, ללא הכרה וללא מודעות", ונראה כי לא תתעורר עוד לעולם.
ב-15 באוקטובר נותקה הצינורית, אולם בשבוע שעבר נאלצו הרופאים לשוב ולחבר אותה.
חוק בזק שהעביר מושל פלורידה, ג'ב בוש, איפשר לו לעקוף את החלטת בית המשפט ולהורות לרופאים להחזיר את המצב לקדמותו, לחבר את הצינורית ולהשאיר את שיאבו בחיים.
פרקליטו של הבעל סיפר כי המושל בוש, אחיו של הנשיא, דחה את בקשתו להיפגש עם המשפחה. הוא מחה על כך שהחוק שהעביר בוש לא לקח בחשבון החלטות קודמות של 19 שופטים בערכאות נמוכות יותר, שדנו בסוגייה המצמררת בכובד ראש ונטו לבסוף לטובת הבעל. הוא גם אמר שהחוק החדש הוא תגובה פזיזה ופופוליסטית ל"כמה הודעות דואר אלקטרוני שקיבל המושל", וציין שהדבר נעשה מבלי שהנוגעים בדבר הבינו מהן נסיבות המקרה ומהן ההשלכות הרפואיות של הפרשה הסבוכה.
עוד אמר הפרקליט, שהוריה של שיאבו, רוברט ומרי שינדלר, הוטעו על ידי פעילים של ארגונים המצדדים בתמיכה בחיים להאמין שבתם תתעורר, ושהם "נאחזים בקש". הוא ניסה להפריך קטע וידאו שמסרו ההורים לפירסום, בו נראית טרי שיאבו מגיבה לקריאות של אמה. לדבריו, מדובר בקטע ערוך בצורה מגמתית שהורכב מקטעי צילומים בודדים שהיו על סרט שאורכו 4 וחצי שעות, ושחומר הגלם יראה שרוב הזמן שיאבו אינה מגיבה כלל.
הכסף נכנס לתמונה
בראיון ללארי קינג מ-CNN סיפר שיאבו שלפני כמה שנים צפה יחד עם רעייתו טרי בתוכנית טלוויזיה בה נראה אדם כלשהו שמוחזק בחיים בסיוע מכשירים. לדבריו, אשתו אמרה לו אז: "אני לא רוצה שיטפלו בי כך. אני לא רוצה צינוריות". כמה שנים אחר כך, בשנת 1990, התעורר בוקר אחד ומצא אותה ללא הכרה במסדרון ביתם. מאחר שטרי, שהייתה בת 39 כשאירע המקרה, לא חתמה על צוואה או הוראה שלא להשאירה בחיים באמצעים מלאכותיים, הוסמך בעלה לשמש לה אפוטרופוס חוקי.
לאחר שטיפל באשתו במשך כמה שנים החליט שיאבו ללמוד סיעוד והוסמך לשמש כאח. הוא מודה שאשתו טרי ממצמצת בעיניה, שיש לה מחזורי שינה ועירות ושלפעמים בוקע קול מגרונה, אבל לדבריו כל הרופאים מסכימים שמוחה חדל לתפקד והוא אינו מראה כל פעילות קוגניטיבית, למרות שההגדרה של "מוות מוחי" אינה חלה עליה. הוא ציין שבבית המשפט הציג צילומי סריקות מוח שעברה בהם נראים חלקים גדולים ממוחה בצבע שחור, סימן המעיד שנוזלי המוח וחוט השדרה הציפו אזורים אלה לאחר שלא היו פעילים זמן רב.
הוא סיפר גם שהיה בעבר קרוב ומיודד עם הוריה של אשתו, אך הם ניתקו עימו מגע כשלמדו שלא יזכו לקבל נתח מסכום של 1.2 מיליון דולר שנפסקו לטובתו, לאחר שזכה בתביעה בגין רשלנות רפואית נגד בית החולים שטיפל בטרי.
מנגד, בני הזוג שינדלר אומרים שכל רצונו של מייקל הוא להרוג את בתם כדי שיוכל ליהנות מכספי הפיצויים בהם זכה. "יש לנו לפחות 15 רופאים שיעידו בבית משפט שלטרי יש סיכוי להשתפר ולהתעורר", אמר האב ל-CNN. "בעלה הביא אולי ארבעה או חמישה רופאים שיציגו את עמדתו. לנו יש רוב ברור של דעות רופאים שמאוד נרגשים מהתקדמות ההחלמה של טרי", הוסיף.
הבעל מייקל טוען כי רוב הכסף שימש אותו לטיפול בטרי במשך כל השנים הללו. "יש אולי עוד כ-50 אלף דולר מכספי התביעה ואני לא צפוי לראות אגורה מהכסף הזה. הוא מודה שיש לו היום חברה, ושיחדיו הם הורים לילד קטן, אבל מדגיש שמעולם לא חשב אפילו להתגרש מטרי ולהעביר את החסות עליה לידי השינדלרים.
"אני אוהב את אשתי ומתכוון להמשיך ולהיאבק על רצונה. דבר לא יעצור אותי", אמר. פרקליטו אומר שיפנה שוב לבית המשפט, בבקשה שיורה על ניתוק צינורית ההזנה בשנית. הקרב על המתת החסד נמשך.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 14:10 |
|
| |
אם ההורים היו רוצים לנתק והבעל היה מתנגד, זה היה נראה אמין יותר!
העיקרון היהודי הוא. 'אתה לא יודע - אל תחליט!'
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 16:16 |
|
| |
בוגי, גם להחליט להשאיר אותה מחוברת למכשירים זו החלטה!!
נניח שהיא מודעת לסביבתה אבל אינה מסוגלת להזיז נים בגופה. תאר לעצמך איזה סיוט זה להמשיך ולחיות באופן כזה!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 16:28 |
|
| |
רוח
האם אין זה מעין עולם הבא, שבו אין גופים, אלא רק תודעה, עם רגשות, זכרונות, ואולי, לפי הרמב"ם, רק שכל?
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 16:31 |
|
| |
לענ"ד לא ולא.
האדם נשאר משיג גוף, אבל ללא היכולת להניע גוף
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 16:34 |
|
| |
רוח
קיבלתי וסברתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 16:47 |
|
| |
בוגי ,
בשפה תלמודית זה נקרא "שייב ואל טייסה"!
לכן רו"ד, גם לדבריך שזו החלטה, היא אינה שלך אלא להשאיר להווה "אשר אינה אלוקים" ואילו בניתוק מעשי התערבת בבריאה עד כדי חשש רצח!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 17:11 |
|
| |
ווטו,
וכי אמצעי ההחיאה המלאכותיים אינם התערבות בבריאה?
אבל יותר מכך, האם ישנה בעייה דתית בהתערבות
בבריאה? הרי זוהי המהות האנושית הכפויה עלינו!
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 17:31 |
|
| |
רו"ד,
אכן קיצרתי!
כפי שקראנו ייעוד האדם הוא: "לעבדה ולשמרה".
מצד אחד לעשות כמיטב זיהויו לשפר את הבריאה. בעצם אם זמנו היה אתו היה עליו לתקן כל דבר, אבל מאחר וזמנו ויכלתו מוגבלת, עליו לקבוע נקיטת דרך וסדר עדיפויות כדי שידע מתי "לא תוכל להתעלם" ומתי "פעמים שאתה מתעלם".
כל זה בשיודע מה ראוי והווה מזמן לו לפעול. אך כאשר אינו יודע כמקרה שהביא מיימוני, יש ליישם את הכלל של שב ואל תעשה.
מסכים אתך בהחלט שלהפעיל את אמצעי ההחייאה המלאכותיים כאשר סיכויי ההחייאה קלושים וסבירות הסבל גבוהה, אינו מן הראוי. כאן מדובר שזה נעשה בדיעבד -בין אם כראוי ובין שלא כראוי- וכעת הגב' טרי נמצאת בחיים ברמת מה או לכה"פ בספק חיים ואין אדם רשאי לפגוע בהם.
לא מבעיא בגלל הסיכוי שהיא תשוב לחיים [כרצון ההורים האוהבים והמקוים וכהערת בוגי העצובה] שמשום כך יש מדין השחתת חיים. אך גם בלא"ה מדין גזל חיים כפי שהתבאר באשכול "סדר הקדימה בהצלה, כולל עצמו?"
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=353379.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/10/2003 17:54 |
|
| |
בסיפור של אדם שהוא בחזקת צמח לא ברור לי איזה "חסד" יש בהמתת חסד. הרי למיטב ידיעתנו האישה אינה סובלת.
אין הדבר דומה לחולה שקיומה הוא בלתי נסבל.
לענין הנשמה, יכולתי לטעון שגם בזמן שינה אינך מגיב, למרות שלכאורה אין לך מודעות.
לענין הנשמה אני הייתי מעדיף את הדוגמא של פגוע מח שאיבד את הזיכרון וחלק מיכולות החשיבה.
ברור שהנשמה שלו נשארה למרות שהוא אדם אחר לגמרי, ואני שוב תוהה מהו אותו מכנה משותף במודעות של האדם לפני ואחרי הפגיעה המוחית.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 14:09 |
|
| |
ווטו,
הייתי רוצה לומר שפירושך את "לעבדה ולשמרה" כלתקנה אבל לא לאבדה מרוב "תיקונים" הוא יפהפה, אבל זה יחשב לי כיוהרה לתת לך מחמאות אז אני לא אומר כלום. 
אני אינני מסכים על יישום עיוור של "שב ואל תעשה" במקרים מן הסוג הנ"ל. זהו ללא ספק הפתרון הקל ביותר, אבל ספק רב אם הוא הצודק ביותר.
לשיטתך [אם הבנתי נכון], גם אם בדיעבד יתברר שהיה ראוי יותר להניח לאותו אדם למות, מרגע שהוא חובר למערכת החייאה אין יותר רשות להניח לו להפטר מן העולם. לדעתי זוהי גישה אכזרית, משום שהרופאים לא יכולים לנתח מראש את סיכויי החלמתו של אותו אומלל שהגיע אליהם, ועליהם לחבר אותו כברירת מחדל למערכת ההחייאה. לשיטתך, מרגע זה שאותו אדם חובר ואילך הוא ומשפחתו נידונו להעביר את שארית ימיו באופן ה"קיום" של אותו אדם.
דרך אפשרית לפתרון הבעיה היא שהאדם עוד בחייו התקינים ייפה את האנשים המתאימים או יגדיר מראש את המצבים שבהם הוא מעוניין שיניחו לו ללכת בדרך כל בשר. בכך מתבטל מושג ה"גזל" שאותו הגדרת באשכול שאליו הפנת.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/10/2003 14:15 |
|
| |
רו"ד,
ייש"כ אין לך מחמאה גדולה מזו. אך תהיה זו יוהרא מצידי לומר שאיני ראוי לה .
לגבי גזל חיים לא מספיק רשות מילולית [ראה סוף פ"ח בב"ק ושו"ע חו"מ], כי המלל החיצוני הנותן רשות לא עמוק מספיק אלא לממון ששיוכו אינו עמוק.
באשכול ההוא דנו שייתכן ואם האדם הוא עוזרו או רופאו האישי זה שונה. אנא עיין שם!
|
|
|
|
|
