המודל למדינת ההלכה: טאליבן, איראן, סעודי

מציץ,
 נראה לי שלפי תפיסתך כל דת או תרבות  היא "תוכנה" שמחכה להזדמנות להפעילה, ולכן אפשר ללמוד מהלכות מלכים לרמב"ם על אופיה של מדינה עפ"י התורה אם וכאשר תקום למעשה. אני מוצא את התפיסה הזו נאיווית ולו בגלל שבתרבות חיה יש הרבה יותר ממה שיש בטקסטים שלה.אני גם רואה בתפיסה ריאל פוליטית ולא אידאולוגית  של המציאות סגולה מוסרית, וזה בוודאי נמצא בשפע ביהדות, אם כי יש ספק לגבי זרמים מסוימים בדור האחרון. מלבד זה, כיוון שאני מאמין ביהדות כתורה ולא רק כתרבות יש לה גם הנחות תיאולוגיות לפיהן הקב"ה ערב שלא תיווצר מציאות שהגשמת ההלכה תהיה על חשבון המוסר, ולכן אין לראות את ציוויו הנ"ל כלא מוסריים. זו כוונת הרב קוק בפסקה הידועה "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות וכו' " (אורות, המלחמה, ג'). יש לרעיון הזה תוקף גם עבור מי שלא מאמין ביהדות כתורה כי זה קו בתרבות היהודית שלא הומצא ע"י הרב קוק, למשל בחז"ל בן סורר ועיר הנדחת לא היו ולא נבראו, עמלק- כבר בלבל סנחריב את האומות וכו'. לכן הרג המוני של גויים אינו באמת חלק מהחזון היהודי גם אם כך נראה מהל' מלכים. 
אם תקום בפועל מדינה עפ"י הל' מלכים ותוציא להורג גויים בסיטונות על גזל שווה פרוטה, ואני אשתכנע שזה פירוש סביר להלכה והוא מהווה המשך רציף של היהדות, אז אודה שאי אפשר לטעון שיהדות עדיפה על איסלאם כלפי מי שאינו מאמין באף אחת מהן. ביינתיים, במבחן המציאות אין מה להשוות בין יהדות לאיסלאם. (ואת זה אני אומר כמי שרואה כלא מוסרי  את משטר הכיבוש ביו"ש, הנובע במידה רבה ממניעים דתיים  ודתיים מחולנים).
לגבי למדנות באיסלאם, חווה לצרוס יפה בספר "עוד שיחות על דת האיסלאם" שאין שם למדנות אנליטית ולא "תורה לשם התורה" בסגנון ליטאי, אלא לימוד המבוסס על בקיאות ומכוון לפסיקה מעשית. מעניין באיזו מידה ובאיזה אופן הושפעו מכך הפוסקים הספרדים?

תוקן על ידי nmzilber ב- 15/05/2007 20:37:30

ממש ממש לא נכון. דין הנתינים שתחת שלטון ישראל בכל מקום הוא כמתואר ברמב"ם הלכות מלכים ואין שום חילוק בין ארץ ישראל לשאר ארצות (אדרבה "כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בי"ד הרי זה כיבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושוע לכל דבר") . דין הזה של נתינים לכאורה הרי הוא גרוע מדין הנתינים שבאיסלם ובודאי כלול בזה לאונסם על דתם אבל אין זה אומר חיסול ומק"ו שאין זה נכון שבאיסלם יש חובה לחסל נתינים שאינם מוסלמים , יש להם מעמד מסויים שהוא נחות , אבל אין דמם מותר ובודאי שאין חובה להרוג אותם (בערך הנ"ל מויקיפדיה הובא שבעניין זה יש ויכוח מה יהיה לאחר בוא המהדי , האם גם אז ימשיך להתקיים דין הנתינים או שכולם יהיו חייבים להתאסלם) . אז בכל הנוגע להשוואה בין נתינים שכבר נמצאים תחת יד ישראל לבין אלה שתחת האיסלם המצב ברור למדי . יש שאלה אחרת לגבי  שעבוד עמים אחרים והפיכתם לנתינים , באיסלם זה מצוה ככל שהנסיבות מאפשרות , בעוד ביהדות זה רשות . ההבדל הזה הוא משמעותי מבחינות מסויימות , אבל בכל זאת אין זה הבדל כזה יסודי.

_________________

מציץ,
 1ראה מאמרו של אבי רביצקי "האם פתחה המחשבה היהודית מושג של מלחמה אסורה?" (בתוך ספרו "חרות על הלוחות"). שם הוא מביא הרבה מקורות שמלחמת רשות לכיבוש ארצות. היא בד"כ מלחמה אסורה אלא אם לסנהדרין יש סיבה מיוחדת להתיר מלחה ושפיכת דם
2. מלבד זה, אל תקשה מהלכתא למשיחא. לפי הרבה דעות, ולפי הרמב"ם בוודאי, מלחמה תלויה במלך ומלך מעמידים עפ"י נביא. עם מלחמה נעשית עפ"י נביא שנבואות העתיד שלו מוכחות כמתקיימות, וה הקריטריון בהל' יסודי תורה, אזי: גם מי שלא מאמין בתורת משה ובמסורת שלנו צריך להודות שהמלחמה מוסרית כי יודע עתידות חוזה שתצא ממנה טובה לעולם. תאמר שהנביא הוכח כמקור  אינפורמטיבי ולא כמקור נורמטיבי, אני כופר בהגיון שבחילוק הזה.

_________________

.

רק כמה הערות:



 כאשר מצטטים פסוק מהקוראן, לעתים עדיף לדעת מה נכתב לפניו.

הפרשה השמינית בקוראן (סורת אלאנפאל = פרשת השלל), עוסקת בדיני חלוקת השלל בין היוצאים לבוז בז לבין אלו שישבו על הכלים (מי שזה נשמע לו מוכר ממקום אחר, זה בסדר, הוא צודק).

פרשה זו הורדה אל מחמד בעקבות קרב בדר, בשנה השניה להג'רה. הכופרים המוזכרים בפרשה - אודותיהם צוטט הפסוק למעלה (פסוק 60), הם הערבים בני שבט קריש, תושבי מכה...


וכעת, למי שמתעקש לטעון כי מדובר ביהודים, הנה ציטוט הפסוק בהקשרו (החל מפסוק 55 , בתרגום ריבלין):

אכן, הרע בכל השורץ על הארץ לפני אללה הם הכופרים אשר הם לא יאמינו:  אלה בהם אשר כרתּ איתם ברית, אחר הפרו בריתם בכל פעם, והם לא ייראו (את אללה) :  והיה כי תתפשם במלחמה והפיצות בהם את כל אלה אשר מאחריהם, למען ישימו אל לב:  וכי תגור מפני עם פן יבגודו, וניאצת (את בריתך)איתם כמוהם, כי לא ואהב אללה את הבוגדים:  ואל ידמו הכופרים כי ימלטו (את נפשם), אכן הם לא יעבירו (את העונש):  והכינותם נגדם ככל אשר תוכלו חייל ומחנה סוס ליירא בהם את אויב אללה ואויבכם ואת אחרים מבלעדיהם אשר לא תדעו אותם, אללה יודע אותם. וכל (הון) אשר תפזרו במלחמת אללה - ישולם לכם, ולא תעשקו:



אגב, לשיטת לא מעט פרשנם, הכופרים הם עובדי האלילים, לא בני "אהל אלכתאב" ( =עם הספר), בהם נכללים הנוצרים, היהודים והזורואסטרים.