I have never been one to put down anyone. I lived for 18 months in Pakistan and know that all Muslims are not terrorists but I do not hear the Muslim leaders doing anything to separate themselves from the violence being preached by the Muslim extremists.
This pilot hit the nail on the head in his open letter. He needs to be awarded a Medal for having the INTESTINAL FORTITUDE to say all this in a very profound way! The paper stated today that some Muslim doctor is saying we are profiling him because he has been checked three times while getting on an airplane.
The following is a letter from a pilot. This well-spoken man, who is a pilot with American Airlines, says what is in his heart, beautifully. Read, absorb and pass this on.
"YOU WORRY ME!"
By American Airlines Pilot - Captain John Maniscalco
I've been trying to say this since 9-11, but you worry me. I wish you didn't. I wish when I walked down the streets of this country that I love that your color and culture still blended with the beautiful human landscape we enjoy in this country. But you don't blend in anymore. Inotice you and it worries me.
I notice you because I can't help it anymore. People from your homelands, professing to be Muslims, have been attacking and killing my fellow citizens and our friends for more than 20 years now. I don't fully understand their grievances and hate, but I know that nothing can justify the inhumanity of their attacks.
On September 11, nineteen ARAB-MUSLIMS hijacked four jetliners in my country. They cut the throats of women in front of children and brutally stabbed to death others. They took control of those planes and crashed them into buildings killing thousands of proud fathers, loving sons, wise grandparents, elegant daughters, best friends, favorite coaches, fearless public servants, and children's mothers.
The Palestinians celebrated, the Iraqis were overjoyed as was most of the Arab world. So, I notice you now. I don't want to be worried. I don't want to be consumed by the same rage and hate and prejudice that has destroyed the soul of these terrorists. But, I need your help. As a rational American, trying to protect my country and family in an irrational and unsafe world, I must know how to tell the difference between you, and the Arab/Muslim terrorist.
How do I differentiate between the true Arab/Muslim-Americans and the Arab/Muslim terrorists in our communities who are attending our schools, enjoying our parks, and living in OUR communities under the protection of OUR constitution, while they plot the next attack that will slaughter these same good neighbors and children?
The events of September 11 changed the answer. It is not my responsibility to determine which of you embraces our great country, with ALL of its religions, with ALL of its different citizens, with all of its faults. It is time for every Arab/Muslim in this country to determine it for me.
I want to know, I demand to know, and I have a right to know, whether or not you love America. Do you pledge allegiance to its flag? Do you proudly display it in front of your house, or on your car? Do you pray in your many daily prayers that Allah will bless this nation, that He will protect and prosper it? Or, do you pray that Allah will destroy it in one of your Jihads? Are you thankful for the freedom that only this nation affords? A freedom that was paid for by the blood of hundreds of thousands of patriots who gave their lives for this country? Are you willing to preserve this freedom by also paying the ultimate sacrifice? Do you love America? If this is your commitment, then I need YOU to start letting ME know about it.
Your Muslim leaders in this nation should be flooding the media at this time with hard facts on your faith, and what hard actions you are taking as a community and as a religion to protect the United States of America. Please, no more benign overtures of regret for the death of the innocent because I worry about who you regard as innocent. No more benign overtures of condemnation for the unprovoked attacks because I worry about what is unprovoked to you. I am not interested in any more sympathy. I am only interested in action. What will you do for America - our great country - at this time of crisis, at this time of war?
I want to see Arab-Muslims waving the AMERICAN flag in the streets. I want to hear you chanting "Allah Bless America." I want to see young Arab/Muslim men enlisting in the military. I want to see a commitment of money, time, and emotion to the victims of this butchering and to this nation as a whole.
The FBI has a list of over 400 people they want to talk to regarding the WTC attack. Many of these people live and socialize right now in Muslim communities. You know them. You know where they are. Hand them over to us, now! But I have seen little even approaching this sort of action. Instead I have seen an already closed and secretive community close even tighter. You have disappeared from the streets. You have posted armed security guards at your facilities. You have threatened lawsuits. You have screamed for protection from reprisals.
The very few Arab/Muslim representatives that HAVE appeared in the media were defensive and equivocating. They seemed more concerned with making sure that the United States proves who was responsible before taking action. They seemed more concerned with protecting their fellow Muslims from violence directed towards them in the United States and abroad than they did with supporting our country and denouncing "leaders" like Khadafi, Hussein, Farrakhan, and Arafat.
If the true teachings of Islam proclaim tolerance and peace and love for all people, then I want chapter and verse from the Koran and statements from popular Muslim leaders to back it up. What good is it if the teachings in the Koran are good, and pure, and true, when your "leaders" are teaching fanatical interpretations, terrorism, and intolerance? It matters little how good Islam SHOULD BE if huge numbers of the world's Muslims interpret the teachings of Mohammed incorrectly and adhere to a degenerative form of the religion. A form that has been demonstrated to us over and over again. A form whose structure is built upon a foundation of violence, death, and suicide. A form whose members are recruited from the prisons around the world. A form whose members (some as young as five years old) are seen day after day, week in and week out, year after year, marching in the streets around the world, burning effigies of our presidents, burning the American flag, shooting weapons into the air. A form whose members convert from a peaceful religion, only to take up arms against the great United States of America, the country of their birth. A form whose rules are so twisted, that their traveling members refuse to show their faces at airport security checkpoints, in the name of Islam.
We will NEVER allow the attacks of September 11, or any others for that matter, to take away that which is so precious to us: Our rights under the greatest constitution in the world.
I want to know where every Arab Muslim in this country stands and I think it is my right and the right of every true citizen of this country to demand it. A right paid for by the blood of thousands of my brothers and sisters who died protecting the very constitution that is protecting you and your family. I am pleading with you to let me know. I want you here as my brother, my neighbor, my friend, as a fellow American.
But there can be no gray areas or ambivalence regarding your allegiance and it is up to YOU, to show ME, where YOU stand. Until then, "YOU WORRY ME!"
האדמת הפיסקה הרביעית מלמטה לפי בקשת הכותב
תוקן על ידי עצכח ב- 20/11/2007 16:43:31
נשלח ב-27/7/2007 05:25
כתבה מאקונומיסט על איסלם ודמוקרטיה:
Islam and democracy
The lesson from Turkey
Jul 26th 2007 From The Economist print edition
Islamist parties that follow the rules should be allowed to win elections
AP
THE decisive victory by Turkey's ruling Justice and Development (AK)
Party in the general election of July 22nd shows every sign so far of
having been an excellent result. Big political rows, threats of
military intervention, talk of invading northern Iraq, resurgent
nationalism and discouraging relations with Europe and America: all
that plus a mildly Islamist government in a fiercely secular republic
could have been a recipe for trouble, coups, internal strife, you name
it. But in fact Turkey has seen a thoroughly democratic election, not
too much violence, a big turnout and a clear result (see article).
Among other things this seems a strong rebuke by voters to the army, which had hinted at interfering in the AK's
choice of a presidential candidate. Though Turks still respect their
army, most do not feel it should intervene in politics. They are also
rewarding a government that has delivered good results and punishing
opposition parties that offered incoherent and unconvincing policies.
That is exactly how democracy should work. The army has absolutely no
cause to intervene, though if the government is wise it will continue
to be cautious about an Islamist agenda. Many Turkish voters may want
to end the ban on the veil, but they show little appetite for more
radical moves away from secularism.
'); //
// -->
*-- template id =" 1" template name =" Banner" Creative (Flash) *
*-- Copyright 2002 DoubleClick Inc., All rights reserved. *
* classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" id="FLASH_AD" height="250" width="300">
Is there a lesson in Turkey for the future of democracy in the wider
Muslim world? Yes, but approach with care. There are many paths to
democracy, and the right choice varies from place to place. Turkey has
an exceptional history. Simplifying mightily, its bumpy path to
democratisation goes roughly as follows: set up an empire; inherit a
caliphate; fight on the losing side in a world war; in desperation
dissolve the caliphate and submit to the autocratic rule of a
moderniser who pushes Islam ruthlessly to the margins; then wait the
better half of a century for the emergence of an Islamist party that
looks mild and moderate enough to be trusted with the reins of
government. In short, squeeze Islam out of political life for decades
before gingerly allowing a tamed version back in.
Learning from calamity
The trouble with this approach (apart from the long wait) is that
things can go calamitously wrong both at the squeezing-out stage and at
the letting-in stage. For an example of the first, look at Iran,
Turkey's neighbour. From the 1920s on Reza Shah strove consciously to
imitate the secular reforms of Kemal Ataturk by modernising his own
country's economy and society at a furious rate and forcibly reducing
the role of Islam. Iranians did not take kindly to this force-fed
modernisation. The ironic upshot, one less effectual shah later, was
the Islamic revolution of Ayatollah Khomeini in 1979, in which the
clerics the shahs had tried to squeeze out of the picture seized
ultimate power for themselves, and have kept it ever since.
For an example of how things can go wrong at the letting-in stage,
remember Algeria in 1992. In this case a secular leadership lost its
nerve at the point when it had to decide whether the opposition Islamic
Salvation Front (FIS) was in fact moderate
enough to be allowed to take office after a landslide win in
parliamentary elections. In the end the ruling party and army decided
against. They cancelled the second round of elections, with
catastrophic consequences. In the ensuing decade-long civil war some
200,000 Algerians were killed.
At the time, Algeria's decision to bar the Islamists from power was
supported by leaders throughout the Arab world. Their argument was that
parties such as the FIS were not true
democrats. Once in power, it was alleged, they would never let it go:
it would be ''one man, one vote, one time''. In the case of the FIS,
Algerians were prevented from putting the party's intentions to the
test. But it is striking that precisely the same accusation has long
been levelled at the AK in Turkey. Its
leader, Recep Tayyip Erdogan, did indeed once say that democracy was a
train, from which you could alight once you reached your destination.
As prime minister, however, he and his party appear to have got the
gist of what democracy really means. There is now no serious doubt that
the AK would surrender power if it were to be defeated at the ballot box.
Why so? Some will say that the answer resides in Turkey's secular
constitution and the presence of a fiercely secular army that is ready
to step into politics the moment politicians threaten to cross the
line. That may be too cynical. Another real and arguably stronger
discipline on the AK arises from the
experience of democracy itself. Mr Erdogan's party knows that its
continuing political success and underlying legitimacy depend on
listening closely to the desires of voters, which in turn requires it
to moderate its Islamist ambitions and obey the rules of the democratic
game.
If there is a broader lesson the Islamic world can draw from
Turkey's success, it therefore lies in this. Islamist parties that
declare themselves willing to abide by the rules ought to be allowed to
participate fully in electoral politics. Though this preion may
sound obvious, it has yet to be swallowed in the places where it is
needed most. In Egypt, for example, the Muslim Brotherhood remains
squeezed out of formal politics despite its growing popularity. High
time now to let it in.
נשלח ב-27/7/2007 06:47
כתבה יפה,שאגב,מחזקת את טענתי ביחס לתורקיה לעיל.והכותב עצמו מודע לכך שתורקיה לא יכולה להוות סנונית.
קשה לשמוע את ארדואן מגלה את דעתו על הדמוקרטיה ולא לחשוש שבהזדמנות הראשונה הוא אכן ימנע מלקפוץ מהרכבת (כלשונו)כשזו תביא אותו ליעדיו. ללא הצבא זה מן הסתם יהיה מוקדם יותר מהצפוי.
גם החמאס שיחק את המשחק הפוליטי\דמוקרטי עד שצבר די כוח להשתלט על עזה ולהפוך אותה למדינת איסלם.
נחיה ונראה.
_________________
א קליפע
נשלח ב-8/10/2007 21:25
בנות אברהם קדושות מאברהם -
האהבה - פנים רבות לה - אשה בסעודיה עזבה את בעלה לאחר 30 שנות נישואים משום שבמהלך הלילה ניסה להסיר את כיסוי פניה ולראות כיצד היא נראית -
יום שני, 8 באוקטובר 2007, 12:34 מאת: ניר יהב, מערכת וואלה!
http://news.walla.co.il/?w=/2/1177986
משטרת הצניעות של רמאללה עושה סדר ברמאדן גם על ידי גילוח ראש -
יום שני, 8 באוקטובר 2007, 22:44 מאת: לוסי אהריש, חדשות 10 ישראל 10
http://news.walla.co.il/?w=//1178203
נניח שהשלטון במדינת הלכה (=הסנהדרין) יפסוק נגד דעתך בסוגיית השמיטה - מה
תעשה? האם תקבל את הדין, או שתקים מערכת כשרות חלופית ותסתכן בסקילה כדין
"זקן ממרא"?
נראה לי שאנשים שתומכים במדינת הלכה מדמיינים שמדינת הלכה תהיה מדינה על-פי הפירוש שלהם להלכה, ולא מעלים בדעתם שהשלטון עלול להיתפס ע"י זרם אחר בעל הלכה אחרת.
נשלח ב-25/10/2007 17:47
ארא"ס,
אם אנו מדמים מדינת הלכה לא לפי הזוועות שתוארו באשכול הזה, אלא לפי האידיאל האותופי שבלשוננו נקרא "לעתיד לבוא" וכו', ניתן לתאר סנהדרין כזו המתאימה לנבואת ירמיהו [ל"א ל-לד] שתורה עקרונות מועטים אותם ניתן לקיים בכמה וכמה דרכים. מה שיהיה שונה מהיום זו סובלנות בן הדרך האחד כלפי בן דרך הזולת כל שיישמר העיקרון שהוא הוא העיקר בעיני נותן התורה.
נשלח ב-25/10/2007 18:04
ווטו,
ה"אידיאל", כפי שאתה שאתה קורא לו, בנוי על היותם של השליטים אנשים טובים, ולא על מנגנוני ביקורת ובדיקה שתפקידם לרסן אנשים רעים.
לכן תמיד תעלה השאלה מי לידינו יתקע שאכן השליטים יהיו אנשים טובים? אם אתה מדבר על אוטופיה של ימות המשיח אזי אין בעיה, אולי אחד הניסים שיחולל המשיח יהיה כס שלטון שבולע מושחתים. אבל אם אתה רוצה להתיחס ל"מדינת הלכה" (או איך שתרצה לקרוא לזה) כאל אפשרות ריאלית כפי שהרבה יהודים דתיים מתיחסים אליה, אזי חוזרת השאלה מי יבקר את השליטים כשאסור לדבר לשון הרע? מי ישמור על השומרים?
במלים אחרות, אם אתה מדבר על "אידיאל אוטופי" בתור הלכה לעתיד לבא שלא צריכה לעניין אותנו יותר מאשר איזה כובע ילבשו המתים שיקומו לתחיה, מילא. אבל אם אתה מדבר על אידיאל אוטופי בתור מטרה שניתן לשאוף אליה בצעדים קטנים, אזי לדעתי אתה הולך בכיוון ההפוך, ומה שיצא מזה יהיה הרבה יותר גרוע משלטון הטליבן.
נשלח ב-25/10/2007 21:04
שנר"נ,
עד לשתי שורותיך האחרונות הבנתיך וגם הסכמתי. הלאה לא הבנתי למה התקדמות בצעדים מובילה לכיוון ההפוך. כנראה שחסר נתון עכ"פ לי ואבקשך להסבירני.
את שכתבתי לארא"ס על התיאור האותופי הוא כי מקטני אמונה אני על אפשרות שתכונן הלכה לכל ומפצפוני אמונה אני על אפשרות שהלכה כזו תשקף את הכוונה המקורית של התורה ונותנה עליה נאמר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".
הסיבה לכך מונחת במה שכתב הרש"ר הירש לפני כ 150 שנה והובא בפורום:
"הסכנה הגדולה המאיימת על ישראל תלויה באופן למוד המדע שלו: בדרך למוד התנ"ך, הגמרא והמדרש. זה מאה שנה נעשות עבירות המתנקמות בחיים: החיים הוצאו מתוך מדע התורה ועל כן גורשה התורה מתוך החיים". לכן נראה כי הסיכוי היחיד לכינון הלכה לכל ישראל המתאימה למ"ש הרמב"ן על כל המצוות בפ' שילוח הקן: "כל מה שנצטוינו שיהיו בריותיו צרופות ומזוקקות בלא סיגי מחשבות רעות ומדות מגונות", הוא מתוך הגעה למצב של הבנת התורה ברוח זו. כיום אין את זה והציבור התורני ניצב בין שתי קצוות. מצד אחד הקצה הפונדמנטליסטי המטביע את התינוק [התורה] במים העכורים שהציפוהו ומצד שני הקצה הפוקר השופך את התינוק. לכן רק אם יקום ציבור תורני שיודע לשמור על תינוק זה שלא ייטבע מחד ולא יישפך מאידך, הוא שיש לו סיכוי להעמיד הלכה כזו ואכן זהו מצב הקרוב לאוטופיה.
תוקן על ידי ווטו1 ב- 25/10/2007 21:23:37
נשלח ב-27/10/2007 18:50
"לא הבנתי למה התקדמות בצעדים מובילה לכיוון ההפוך"
- נראה לי שהוא התכוון לצעדים שמטרתם להקים מסגרת של מדינת הלכה - מוסדות
כמו הסנהדרין, בית המקדש וכו'. צעדים כאלו אכן עלולים להוביל לכיוון
ההפוך, אם אנשים תאבי שלטון ישתמשו בהם כדי להגדיל את כוחם באופן שאינו
אפשרי במדינה דמוקרטית.
אבל אתה מתכוון לצעדים שמטרתם להכין את הציבור למדינת הלכה - לתקן את
המידות ואת התפיסה של התורה בציבור הרחב, וצעדים כאלה אכן מובילים לכיוון
הנכון.
נשלח ב-28/10/2007 00:09
ווטו ואראל,
אני לא בטוח שהבנתי אתכם נכון, לכן אכתוב את כוונתי כשלעצמה.
אני חושב שהנסיון הנצבר של ההיסטוריה הוא שקשה מאד להעמיד שיטת משטר הנסמכת על ראויותם של השליטים. אני לא אומר שזה בלתי אפשרי אלא שעד היום זה לא הצליח, וממילא ראוי להתיחס לרעיון הזה בחשדנות יתרה.
האפשרות השניה היא מודל משטר שמניח את קיומם של גנבים שודדים ורוצחים, ומניח שאי אפשר לסמוך על אנשים, ולכן בונה מנגנון של בלמים ואיזונים שתפקידם ביזור הכח בין מערכות מתחרות (מנהל, משפט, שיטור, עיתונות, אזרחים ככלל) באופן המאפשר שינויי שלטון ללא שפיכות דמים, ביקורת פחות או יותר חפשית וניטור של השליטים ע"י גורמים אחרים. כל עוד לא מראים לי רעיון ברור ובדוק של איך מתנהלים באוטופיה של אנשים טובים, אני מעדיף את האפשרות השניה, כלומר אני מעוניין לחיות במדינה חילונית (כלומר שמנגנון השלטון יהיה בלתי קשור לדת) ודמוקרטית. זה הכל.
נשלח ב-28/10/2007 00:47
שנר"נ,
אני מסכים איתך במאה אחוז ולכן אני מוותר על כל שלטון של דת שאינו אוטופי. אוטופיה אכן נחשבת ככזו כי עדיין לא זכינו לה מעולם, אך ההבדל בינינו הוא כנראה שאנחנו [אראל ואני] מציירים בדעתנו אפשרויות של אוטופיה [ואולי רואים את העולם כמתקדם לכך לאיטו כמו שטען תמיד_לומד באשכולו בנידון] ולכן איננו רואים בדיבורים על "אידיאל אוטופי" כדבר כה רחוק "שלא צריך לעניין אותנו יותר מאשר איזה כובע ילבשו המתים שיקומו לתחיה" אלא אכן "בתור מטרה שניתן לשאוף אליה בצעדים קטנים" כבר היום!
