לכולם,
יש כאן ערבוב חמור בין השאלה האם ראוי לעשות כך לבין השאלה האם זה תקף. התלמוד אינו דן בשאלה האם ראוי לעשות זאת, אלא האם זה תקף. בחוק יש זיהוי בין הראוי לבין מה שאפשרי, אבל בהלכה זה לא כך. גם לגבי תמורה שהיא איסור דאורייתא דנים אי עביד מהני או לא, וכן בכל האיסורים. לכן אין להביא כל ראיה מנדון התקפות לשאלת הראויות.
ולגבי אותו כהן דת מוסלמי, יש לראות לאיזו משתי השאלות הוא מתכוין (ויש גם לראות את הקונטכסט. לדוגמא, בחברה שבה גם נישואין בין בוגרים הם פטרנליסטיים לגמרי, ואין לאישה שום מעמד ולא שואלים אותה, אז מה יועיל לחכות לגיל עשרים?). אנא, אל תורידו את רמת הדיון כאן לרמה שהוא מתנהל בעיתונות שאתם מצטטים. כאן הייתי מצפה למעט יותר הבחנה מאשר אצל עיתונאי מצוי.
נשלח ב-29/1/2009 14:45
.
ר' מיכי
בלי להשמע אפולוגטי, אנו מכירים את האמורא שגינה את מי שמקדש את בתו כשהיא קטנה, משום שאין לה אפשרות להיות חלק מהליך הבחירה.
את דעתו לגבי מה ראוי - הגמרא מביאה.
ולגבי אותו כהן דת, כמה מסננות עברו דבריו עד שהגיעו אלינו? פרסום עתונאי בארצו, תרגום לעברית (במקרה הטוב, בו תורגמה הידיעה ישירות ולא דרך גורם נוסף בשפה שלישית), ופרסום נוסף בעתונות העברית.
לא אתפלא אם במקור, בכלל היה מדובר בדיון על משהו אחר. כבר ראינו איך פרסום שונה באופן מהותי מהארוע המקורי.
לינקי, בשביל מה הקישור? שטויות של גדעון לוי אפשר למצוא קילו ב-2 גרוש. לא מדובר בטענות חכמות של איש חכם, אלא במרירות לעוסה היטב ומוכרת, של עיתונאי בינוני.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
נשלח ב-14/4/2009 14:28
חילוני ארצנו, ובמיוחד הרדיקליים שבהם (וכן גרוריהם הרפורמים), מדהימים אותי כל פעם מחדש עם תחושת הנרדפות שלהם: היה מאבק בין מסורת למודרנה, הדת הפסידה, החילוניות ניצחה; רוב עם ישראל הפך לחילוני; המדינה שהקים נוסדה כחילונית, ושלוש רשויותיה רואות עצמן כפטורות מדיני התורה; התרבות, התקשורת וכו' - כמעט הכל חילוני; לאלה שלא מספיקה להם החילוניות הסטנדרטית הקימו מדינה-בתוך-מדינה חילונית-למהדרין - מדינת תל אביב; רק מה?? נשארו פה ושם עוד כמה איים בודדים של השפעה דתית: בראש ובראשונה, כמה סימני מסורתיות בציבור הרחב, וכן כמה 'חוקי דת', שהחילונים גייסו את מיטב כשרון התיחמון היהודי שבהם כדי לעקפם ולרוקנם מתוכן (ע"ע נישואי קפריסין, פסה"ד 'טיב טעם' בעניין חוק החמץ, ועוד).
על פינות קטנות ומובדדות אלה רואים חילוני ארצנו צורך עז להתעורר אחת לכמה חודשים ולזעוק 'געוואלד! מדינת הלכה', 'כפיה דתית!', 'הדוסים משתלטים!', 'טהראן זה כאן!', ולא נחה דעתם עד שהם מציגים את עצמם כמין מיעוט קטן, חלש ונרדף תחת מגפי הרוב הדורסני, השולח את ידו הארוכה לכל משבצת של חייו. נראה כי בעיני הנ"ל כל עוד תהליך החילון לא היהי טוטלי, גורף, מקיף-כל וחסר כל סייג - הם ימשיכו להרגיש כמי שעומדים במערכה הירואית מול האויב הדורסני ואדיר המימדים, שאיננו חדל לאיים עליהם.
לי אישית זה מזכיר קצת את היחס אל ה'ריאקציונירים' ב-1984 של אורוול, ואולי גם קצת את התרפקותה של הנצרות על ימי נרדפותה, גם שנים רבות לאחר שהפכה בעצמה לדת רוב דורסנית.
נשלח ב-14/4/2009 15:17
השכן ואידגי
דוקא התפלאתי שבכתבה הזאת גדעון לוי מדבר בהגיון ולו היו מראים לי אותה בלי שמו לא הייתי מזהה את לוי הארסי ושונא הדת שאנו רגילים לו. היא אפילו לא מגיעה כאן לשנאת אדגי לרפורמה (המזרוחניק המתקן).
אין ספק כי לולא המבנה הפוליטי המעוות שיש כאן, לא היה ניתן לדתים לשלוט בחיי הכלל כל כך מעבר לפרופורציה המספרית שלהם.
נשלח ב-15/4/2009 20:53
בוגי,
ראשית, אני מוחה: אני לא שונא את הרפורמה. מתנגד - כן, שולל בחריפות - כן, שונא - לא.
שנית, לא הגבת עניינית וחזרת על הקשקוש החילוני המקובל כאילו לא אמרתי דבר. איזו שליטה יש לדתיים "מעבר לפרופוריה המספרית שלהם"? הדתיים מהווים לפחות חמישית מאוכלוסיית ישראל; האם הם שולטים על יותר מחמישית ממגזרי החיים הציבוריים??
חילוני ארצנו, ובמיוחד הרדיקליים שבהם (וכן גרוריהם הרפורמים), מדהימים אותי כל פעם מחדש עם תחושת הנרדפות שלהם: ... נשארו פה ושם עוד כמה איים בודדים של השפעה דתית ... על פינות קטנות ומובדדות אלה רואים חילוני ארצנו צורך עז להתעורר אחת לכמה חודשים ולזעוק 'געוואלד! מדינת הלכה', 'כפיה דתית!', 'הדוסים משתלטים!', 'טהראן זה כאן!', ולא נחה דעתם עד שהם מציגים את עצמם כמין מיעוט קטן, חלש ונרדף תחת מגפי הרוב הדורסני
אמנם רוב "חילוני ארצנו" לא חיים בתחושת נרדפות ולא חולקים שמץ מהתחושות שאתה מייחס להם, אבל למרות ההגזמה הפרועה, יש בדבריך שמץ של טעם. גם המיעוט הקטן שכן מתבטא באופן שתיארת, כושל בתפיסת המציאות. מסתובבים בינינו אנשים שכבר עשרים ושלושים שנים מוחים נגד ההשתלטות החרדית, בניגוד מוחלט למציאות. די להשוות בין היקף הבידור והמסחר בשבת והיצע המזון הלא כשר כיום לבין מה שהיה בשנות השמונים, כדי להגחיך את החששות מהשתלטות חרדית. יחד עם זאת, מאחר שאתה בוודאי מעוניין להבין את הזולת ולא רק ללעוג לו, חשוב לרגע איך נראה חוק כמו איסור מכירת חמץ, דרך עיניו של ליברל. אין זה משנה כלל, שמדובר בחוק נדיר ולא מייצג. עצם העובדה שהמדינה יכולה להכניס צווי אבסורדי כזה לתוך ספר החוקים שלה, בהחלט יכול לערער את הבטחון בקיומה של רוח חופשית בסיסית בספר חוקי המדינה. זה לא סתם עניין של מדרון חלקלק, אלא אבדן בטחון בגבולות העקרוניים של המשטר. אולי אינך מבין עד כמה חוק שאוסר למכור מאפה מסוג מסויים, בימים מסויימים, נראה מטורף למי שלא שותף למסורת הזו. ברגע שיש זיק של טרוף בספר החוקים, הפחד לא יכול להתנדף. זה כמו ההבדל בין ילד שיודע שאצלו במשפחה אין אלימות בכלל, לבין ילד שקיבל פה ושם סטירה מהוריו. עצם הידיעה שעונש גופני הוא בתוך סקלת האפשרויות, משנה לגמרי את תמונת המציאות.
כתבת: 'הדתיים מהווים לפחות חמישית מאוכלוסיית ישראל; האם הם שולטים על יותר מחמישית ממגזרי החיים הציבוריים??'
אתה מתכוין לומר שמאחר והם חמישית מהאוכלוסיה לכן הם יכולים לכפות על השאר שלא תהיה להם תחבורה ציבורית שביעית מהזמן? איך יתחתנו פעם/כמה פעמים בחיים? איך ייקברו פעם במוות? איך הם יאכלו/יצומו פחות מחמש פעמים בשנה? מה עוד?
