לא בכדי ברייתא זו לא התקבלה להלכה, כמו הרבה ברייתות אחרות. וכפי שאמרתי לעיל, במשנה תורה לא תמצאו את ההלכה הזאת.
יש שיטות פסיקת הלכה שפוסקות ע"ס סמך כל משפט בתלמוד, בין ברייתא, בין
מדרש בין אמירה כלשהי, אני לא רואה טעם לדון בהם, כי אין לדבר סוף.
אם רציתם להראות, שהגישה האלימה היתה נחלתם של קבוצות מסוימות ביהדות, אני מסכים בהחלט.
אבל כל הנ"ל בטח לא אידיאל כשלעצמו, וגם במקרה המתואר בברייתא נראה שיש שם פן
הצהרתי, שחורג מההתנהגות הפרטית של אותו אדם.
נשלח ב-27/10/2009 15:12
שנרב,
אני אקרא את המאמר שלך בלינק ואתייחס, ההודעה הקודמת לפני קריאתו.
נשלח ב-27/10/2009 15:37
בנ"ק,
לא מופיעה במשנה תורה זו ראיה די חלשה, כאשר זה עקרון שמופיע בגמרא, ומוסכם על כל הפוסקים, וגם הרמב"ם עצמו מביא אותו בפירושו למשנה, וזה לשונו.
"וידוע שיש לדיין לכוף את האדם על מתן הצדקה לפי שהוא מכלל מצוות עשה שחובה להלקות את האדם עד שיקיים אותה המצוות עשה שחל עליו חיוב עשייתה באותה בעת עד שימות, וזה כלל בכל מצוות עשה".
ממש לא ברור לי איזה רווח יש לך מטיוח הענין הזה, אמנם ודאי שאלו דברים המסורים לבית דין , וכבר האחרונים דחו את שימושו כיום (כבר ברמב"ם זכר לדבר) , וודאי שאין דמיון של ממש בין זה לבין האלימות האיסלמית (מלבד למי שרוצה לחרף הדת, ו/או לחלושי השכל שאינם מבחינים) אבל זו תפיסה הלכתית פשוטה ועקרונית.
ו
נשלח ב-27/10/2009 15:44
למען הסר ספק, הגישה שלי ממש לא אפולוגטית ואני לא מנסה לטייח, ואין לי ספק שבמידה
ומאמינים שהתורה היא אמת, אז הכפייה יכולה לנבוע מכך באופן הגיוני,
אך אני לא מסכים שזו הגישה של התורה לגבי מעשיו של האדם הפרטי, ובטח שלא אסכים שהתורה חושבת שכפייה על האדם
הפרטי תגרום לאיזושהי תועלת אמונית מבחינתו, או שיש תועלת בעשיית המצווה שלו כשהוא כפוי.
לגבי ההתייחסות למובאות, אני אשמח לדון בזה כשאתפנה בקרוב.
תוקן על ידי ובני_קורח ב- 27/10/2009 15:45:26
נשלח ב-27/10/2009 15:53
טוב,
למעשה אכן לא ידוע לי שכפו על מישהו ליטול לולב וכד' .
מבחינתי הנקודה היא שיש כאן עקרון הלכתי בעל משמעות
בנוגע למקורות, הנה עוד מאמר בענין, באדיבות גוגל ואתר דעת.
