בוגי,
ומשמרות הצניעות?
והניג'וז המתמיד על קווי אוטבוס למהדרין,ומי הגודול שכולם חייבים לציית לו, ואם מישהו מעיז להגיד את דעתו על ארמו"רין מסוימים?
יש בעבוע מתחת לשטח ורק מחכים להיתר ולהזדמנות.
נשלח ב-27/11/2005 08:46
בוג"ע,
גם לו כדבריך שליהודי הפונדמנטליסט ישנן גבולות "פנימיים" שלא יעבור אותן כפי שעובר המוסלמי המפגר אחריו בשנות אלף ושהמקרים בהן עבר אותן בעבר אינן אלא מאורעות בודדים בידי מטורפים, עדיין טוען מייציץ שאין ביהדות "גן" המבטיח שהטירוף הזה לא יכול להשתלט תחת מעטה של שלטון הלכה פונדמנטליסטית בידי בני אדם מסוימים שכנראה מוכרים יותר למייציץ מאשר לך. [הגע בעצמך שויכוחך עם הגינגית...]
[אמשלום, יש לך לינק להסברייך על הצהרותייך: "רק לא קדושית"? עדיף באישי או על ידי הקפצה מלהסיט את האשכול הלזה.]
נשלח ב-27/11/2005 09:30
.
טוב, נו. הנה גם אני חוזר לדיון שהוקפץ ממעמקי ממלכתו של איבליס והעלה על פני האדמה.
ומותר היהודי הקנאי מן המסלם הקנאי אין
(קול אלמואדיב, חיאתה ואקואלה)
מעשה בשניים שהיו בעיירתנו, האחד נתנסה בשררה ונתנגע בשחיתות, ונתמנה פרנס על הציבור כשקופה של שרצים תלויה לו על גבו הרחב, כדי לקיים דברי חכמינו שאין ממנין וגו'.
והיה יוצא כנגדו חדש זה מקרוב בא, ואומר כנגדו כי קופה של שרצים תלויה לו גם מלפניו, והוא דואג למלאה מפעם לפעם, ואיננו ישר דרך וטהור כפיים, ואף לוקח חמור או כלי מהציבור עליהם נתמנה לפרנס.
וביקש אותו חדש כי יתמנה הוא במקומו לפרנס, והודיע כי הוא, כפיו נקיות ומאומה לא לקח עד היום.
נענו לו זקני השטעטל ואמרו:
כפיך נקיות, כי טרם הזדמנה לך האפשרות למעול.
מי שחושב כי במצוות דתנו, או בגנים הטבועים בנו, או בתרבות שלנו, או בחינוך שלנו, מצוי משהו המחסן אותנו בפני אלימות, או בפני הדרדרות ערכית, או בפני השחתה, אינו אלא תמים, אוטופיסט, שוגה בחלומות והוזה.
ובקיצור, לרוב דבריו הנכוחים של מייציץ אני מסכים.
נשלח ב-27/11/2005 09:51
מואדיב,
לצערי
נשלח ב-27/11/2005 10:41
ווטו ומואדיב
"עליתם" בדיוק על הנקודה שלי. אני באמת טוען שיש 'משהו האמור לחסן אותנו בפני אלימות, או בפני הדרדרות ערכית, או בפני השחתה' וגם אם זה לא ה/מצליח לגמרי, מהתוצאות בשטח ניתן לראות הצלחה יחסית.
לכן התסריט שהעלית, ווטו, שאם יקום היטלר חרדי וכו' הוא הנראה הזוי, אם כי ניתן להשתעשע בו בדימיון.
את התואר 'תמים, אוטופיסט, שוגה בחלומות והוזה' שהעניק לי מואדיב אחלק עם אלברט איינשטיין אותו ציטטתי בסוף אשכול הויכוח עם ידען:
ולפלא שאתה, מואדיב, לא פירגנת שם לידען להודות לו במה שהנך מסכים איתו כאן!
ומה הם מיעוט הדברים בהם אינך מסכים עם מייציץ?
תוקן על ידי - בוגיעלון - 27/11/2005 10:41:37
נשלח ב-27/11/2005 11:06
בוגי,
האם המשהו הזה הוא לא חולשת הגלות, או הרעיונות הדמוקרטיים שחלחלו למחנינו משדות זרים?
נשלח ב-27/11/2005 11:25
.
בוגי:
על החשוב ראשון - עפר אני לרגליו של איינשטיין בכל הקשור לתחומי גאונותו, מהאפקט הפוטואלקטרי ועד לתורת היחסות.
ואף במה שעפר אני לרגליו, יודעים אנו היום כי יש דברים שבהם, ככל הנראה, טעה.
צר לי, אך בנושאים של אמונה, או של גנטיקה, או של "גנטיקה סביבתית", איני חש שום פקפוק בכך שדעתי שונה משלו, וגם לא רגש נחיתות כלשהו.
ולגבי מי שכשמו-כן-לא-הוא:
שיודה הוא שהסכים לדברי!
נשלח ב-27/11/2005 12:01
ווטו,
בדבריך (משבוע שעבר) מובלעים הנחות יסוד שאני לא מקבל.
ולמען האמת אין לי גם ענין רב להתפלפל עליהם.
אני לא מקבל שכל נקיטה של שלטון בענישה פיסית זהה לגישה מוסלמית מערב הסעודית.
כך שממילא שאלתך לא רלוונטית לגבי דברי.
סליחה על התגובה המאוחרת . (אבל העדפתי את זה על השתיקה)
נ.ב. למרות השוני המהותי בין הטאליבן ערב הסעודית וכד' אני לא חושב שנכון לפסול אוטומטית ובשאט נפש כל דבר שנעשה שם על בסיס הנחות יסוד נאורות שמאוד אוהבות לטפוח לעצמן על השכם , וחלילה אף פעם לא נבדוק ולבקר את עצמן היטב...
נשלח ב-27/11/2005 20:11
אני בחור ישיבה, ויש לי גישה לאינטרנט רק בבית, כך שיצא שפספסתי חלקים עיקריים פה בדיון מאז שבוע שעבר. בכל מקרה, רציתי לחזור לעיקר של הדברים, והוא העיון ביחס בין מדינה יהודית למדינת הלכה.
אני חושב שבעצם יש כאן כמה נושאים. הנושא הראשון הוא השאלה של כפיית ההלכה במדינה יהודית. ואני חושב, שגם אם נגיע למסקנה שכפיית ההלכה במדינה יהודית תהיה בנוסח איראן, עדיין, זה לא יהפוך את המדינה היהודית למדינת הלכה. אני אנסה להסביר את דברי:
באופן הכי בסיסי, מדינה יהודית היא דבר בעל משמעות בכל התחומים. מדינה יהודית צריכה להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", כלומר, שתהיה הנציגה של העמים בעמידה לפני הקב"ה, ותהיה המפיצה של אחדות ה' בעולם. שנית, מדינה יהודית צריכה להיות מרכז ליהודי התפוצות. והיא עצמה צריכה להיות מדינה של חיים יהודיים - של תרבות יהודית, מחשבה יהודית ושל עיסוק בתורה שניתנה ליהודים. המדינה היהודית מעלה הרבה מאוד שאלות - איך יהודים מטפלים בעוני? איך יהודים מבלים? במה יהודים מתעסקים?
הרבה משאלות אלו חורגות מהתחום של ההלכה. ההלכה קובעת אמנם תחומים לחיים - היא קובעת דברים האסורים, והיא קובעת דברים אותם חייבים לעשות. אולם רוב הדברים בהם מתעסקים בחיים נמצאים בין שני תחומים אלו ושייכים לדברי רשות. ובכל דברים אלו, המדינה היהודית צריכה לעסוק.
לכן, הסוגיה של כפיית ההלכה במדינה יהודית היא רק צד אחד במדינה. ואם כי אולי אין זה צד טפל, הרי שאין זה כל מהותה של המדינה.
וביחס לשאלה עצמה של כפיית הלכה במדינה יהודית. אני חושב שגם אם יש סעיפים מסויימים ברמב"ם שמדברים על כוח הכפייה של בית דין, הרי שאין להוציא סעיפים אלו מפרופורציה. אני לא חושב שיש חובה הלכתית להקים מערכת של כפיית הלכה. במקרים מסויימים יש לבית דין את הזכות לכפות או לעשות תקנות שונות, אולם אין חובה כללית לעשות מערכת שתכפה בצורה דורסנית את שמירת ההלכה.
אם זאת, תיאורטית, אני לא בטוח שזה רעיון רע כל כך. במחשבה על מדינה יהודית היפוטתית זה יכול להיות רעיון טוב, ואני לא רואה בזה בעיה אפריורית. עשו כבר בהיסטוריה היהודית דברים מעין אלו (במגילת תענית מצויין יום שהיה אחרי ניצחון המכבים, בו פשוט שחטו מספר גדול מאוד של מתיוונים, ויום זה נקבע ליום שבו לא מספידים). אבל אני לא חושב שהיום דברים פועלים כך, ואני לא חושב שבמציאות היום זו דרך טובה ויעילה לפעול.
נשלח ב-28/11/2005 08:53
עצוב,
חוששני שאתה נופל לאותה מלכודת שהרבה נפלו בה.
השאלה הבסיסית היא מהו העקרון והעקרון אומר שזכות ב"ד לכפות אותך לקיים כל מצווה וזכותו של כל אחד להפריש אותך מאיסור. בזמנים קדמונים האפשרות לחדור לרשות הפרט היתה מצומצמת אולם היום כשהיא קיימת מדוע שלא נתקין טלסקרין בכל בית?
אנשי הלכה מובהקים אינם מתענינים כלל בנושאים שהעלית בחלק הראשון של תגובתך, זה כלל לא מעניין אותם אם נהיה אור לגויים או לא נהיה, ואם תהיה התנגשות כלשהי בין הלכה כפי שהם מבינים אותם לערכים שאתה מציג, ברור מה תהיה החלטתם.
נשלח ב-28/11/2005 09:04
אריק,
ההלכה עצמה, או יותר נכון - בעלי ההלכה, הכירו בכך שהמשפט הפלילי ההלכתי (ובכלל זה כפיית ההלכה) הוא דבר ששייך למציאות של חברה אידאלית, ולא של חברה ריאלית (בעלי הלכה שחיו במציאות בה הדבר לא היה רלבנטי, כגון הרמב"ם, יכלו להרשות לעצמם לקבוע "הלכתא למשיחא"; מי שחי בעולם בו האפשרות היתה מציאותית נהג אחרת). זו אחת הסיבות לכך שהערתי קודם שמדינת הלכה בנוסח הנדון כאן היא מציאותית כמו ג'ירפה שחיה מתחת המים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך, אולי, היא העובדה שהסנהדרין החליטה באופן וולונטרי להמנע מדיון בדיני נפשות ברגע שהיא הגיעה למסקנה שהמציאות החברתית אינה מתאימה לכך עוד.
נשלח ב-28/11/2005 10:00
גם_וגם
א"כ מהי המשמעות של מדינת הלכה?
ושוב אותה קושיה שהקשיתי, האם הסנהדרין הפסיקו לדון דיני נפשות בשמחה? הם הפסיקו מכיוון שהתרבו רוצחים וראו שאין להם כח כפיה, אבל מבחינת העקרון האם אנו אמורים לצפות לחזור למצב שלסנהדרין יהיה כח כפיה ותכפה אותנו להניח תפילין ותהרוג לפי צורך השעה מי שירכב על סוס בשבת?
כמדומני שהרב קוק באגרות ראי"ה אגרת כ כתב שאנו שמחים על העדר היכולת (איני זוכר כעת את לשונו בדיוק) לכפות ומכלל חידוש לא יצא.
נשלח ב-28/11/2005 10:17
לדעתי, אכן, אין משמעות למדינת הלכה.
מה שאנו אמורים לצפות לו (להבנתי) הוא חברה בה איש לא ירכב על הסוס בשבת, לא משום שהסנהדרין תכפה אותו אלא משום שהוא יקבל עליו את מצוות ה'. אפילו הרמב"ם, המדבר על המשיח כמי שיכפה את התורה, רואה את זה כשלב מעבר לקראת מצב בו תתקיים חברת מופת בה יהיה עסק כל העולם לדעת את ה'.
איני מכיר את המקור שאתה מפנה אליו, אבל אני מכיר את טענתו של הראי"ה שעזבנו את הפוליטיקה העולמית מתוך אונס שיש בו רצון פנימי, כיוון שאם קיומה של מדינה מחייב אכזריות וברבריות הרי לעם ישראל לא מתאימה מדינה כזו. הוא סבר שכבר הגיעה העת בה ניתן לקיים מדינה טהורה ומוסרית בתכלית; איני יודע מה היה חושב אילו חי עוד עשר שנים.
נשלח ב-28/11/2005 10:37
אש"צ,
הנחות היסוד שהעלתי מושרשות בייחולי עם ישראל. לכן גם היתה התרעומת שביקשו מלך במקום לבקש "מלוך אתה הווה לבדך". אני מסכים איתך שבשטח ייתכן והייחול יאחר לבוא כי העם עדיין אינו ראוי לכך וכמו שהיה זקוק למלך הוא זקוק למתווכים לו את החוק. בכל זאת על כל אחד לייחל לאידיאל שהוא מזהה כטוב עבורו וכפי שהתבטא אחד מחביריי: "אני כבר מצפה ליום בו יבוא מלך המשיח ויתברר שהוא מגולח ולבוש כיפה סרוגה קטנה".
נשלח ב-28/11/2005 10:54
ווטו,
ייחולים וחלומות זה דבר אחד (חשוב עד מאוד לדעתי) ומציאות זה דבר אחר.
כדי שהחלומות יהפכו פעם להיות מציאות צריך להבין ששלב המעבר ידרוש כמה דברים שלא בהכרח מתאימים לחלום הוורוד. (אם כי ברור שאסור שיסתרו אותו באופן חד ומהותי)
בעיני שימוש בכח במקרים מסוימים כדי להתקרב למצב בו יראת ה' היא חלק מהטבע של החברה החיה בארץ הוא דבר רצוי ולגיטימי.
בשלב הבא בע"ה נגיע למה שאנחנו מייחלים שלא נזדקק לשימוש בכח כלל.