אבל אנחנו מתירים נדרים וסוברים שלמרות המקור הפורח זו הלכה המקורית.
בהזדמנות זו בזמן הגאונים החמירו מאוד בהיתר נדרים וד"ר בנימין מנשה לוין בהקדמתו לאוצר הגאונים למסכת נדרים טוען שזה בא כדי למנוע לזות שפתיים מצד הקראים שיאמרו שאנו מזלזלים בנדרים..
נשלח ב-29/11/2005 14:27
.
בוגי, בקצירת האומר:
אני מסכים אתך כי במצוות הדת היהודית יש משום ריסון ועידון של ההתנהגות האנושית הטבעית, שאלמלא המצוות, איש את רעהו חיים בלעו, בלי ברכה ראשונה ובלי ברכת המזון.
אגב, גם מצוות דתות אחרות תורמות לאותו ריסון ועידון, אלא שלשדה מוקשים זה נכנס בפעם אחרת.
החשש שלי נובע מטבעו של המין האנושי, לא מביקורת על מהות ההלכה. מבטי עלינו, כבני אדם, נוטה לחשוב כי נבלים ברשות התורה מצויים הרבה, וכי היצר האנושי חזק, לעתים, מכל רסן המושם עליו.
לא מהדת אני חושש, אלא מאופן ישומה על ידי בני האדם. בחששי זה, אינני מעניק לנו, היהודים, תכונות המחסנות אותנו מהחשש שלי.
לצערי.
נשלח ב-29/11/2005 17:48
אריק
איך נהפכת לי בין תקרובת (מזון\חפצים) למבנה?
"שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זו אסורה גידעו ופיסלו לשם עבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה הרי זו מותרת"
{משנה דף מ"ח.}
ויש לדון בבית ע"ז עצמו אם הוא כאילן שנטעו מתחילה לכך.
אח"כ עיינתי בשו"ע יו"ד קמ"ה וז"ל:
"כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע"פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר ואפילו אבני הר שנדלדלו ועדיין הם במקומם ועבדם שם אינן נאסרים וכן הנהרות והמעינות של רבים ואילנות שלא נטען לשם אלילים אינם נאסרים ומכ"מ אע"פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוה לו כל השריגים והעלים והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד אסורים בהנאה:
(ב) דבר שאין בו תפיסת ידי אדם שנעבד אע"פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה ציפויו אסור בהנאה. (משמשי הר הוי כציפויו ואסור אבל תקרובת הר אינו נאסר) (תא"ו ני"ו):
(ג) בית שבנאו תחילה שיהא הבית עצמו נעבד וכן המשתחוה לבית בנוי הרי זה אסור בהנאה היה בנוי וסיידו וכיידו לשם אלילי' עד שנתחדש נוטל מה שחידש והחידוש אסור בהנאה מפני שעשהו לעבדו ושאר הבית מותר הכניס אלילי' לתוך הבית כל זמן שהוא שם הבית אסור בהנאה הוציאה הותר הבית: ודוקא שלא הוקצה הבית לכך אבל הוקצה לכך אינו מותר אלא א"כ הוציאה משם דרך בטול דהיינו שלא להכניס עוד שם (טור בשם רש"י) ובישראל לא מהני בטול כדלעיל"
ויש לדון בבתי ע"ז של נוצרים אם יש לחוש שגם ישראלים נשתתפו בעבודה זרה ובבנייתם לשמה, ובפרט בארץ הקודש ובעתיקי.
נשלח ב-29/11/2005 19:43
האמת היא שאני לא מעסיק את עצמי בשאלה איך ייראו החיים במדינת הלכה כי האפשרות הזו רחוקה ממימוש מעשי. לעומת זאת אני מתעניין מה חושבים אנשים אחרים על החלום/ סיוט הזה.
והנה מתברר לי שהיתרונות העיקריים של מדינת ההלכה בעיני רבים מהמייחלים לה הם:
1. כפיית ההלכה על כל תושבי המדינה היהודים. לא פעם נזכרות בהקשר זה חומרות קיצוניות שלא היו מוכרות בדורות הקודמים והלכות שאף פעם לא קויימו כלשונן.
2. התנכלות לתושבי הארץ הלא יהודים ואף השמדתם - מעשים שנראים לגיטימיים בחוגים מסויימים - אני לא יודע כמה רחבים.
המחשבות האלה מטרידות בעצם קיומן, גם אם אין סיכוי לכינונה של מדינת ההלכה.
נשלח ב-30/11/2005 08:11
אבהו,
ולשיטתך, האם המעשים האלו כלולים בהלכה או לא?
נראה שאיננו כה חלוקים כי גם אני יודע ועוד איך שבזריקת החיסון של היהדות התערבבו הרבה מי ... אבל אני טוען שכמה שלא נחשוש, הואיל החיסון שלא יהיו כ'גרועים שבאומות' ז"א שככל שתחשוש למדינת הלכה וכו' רמת החשש מדתיבן/חרדיבן לא תגיע לרמת החשש מטליבן.
נשלח ב-1/12/2005 10:16
אריק,
אין לי שיטה ואני לא איש הלכה. המציאות כיום שבה המדינה אינה מבצעת רצח עם ואינה דוגלת בו נוחה לי.
נשלח ב-1/12/2005 15:44
בוגי, מואדיב
זריקת החיסון אינה רק מצווֹת הדת אלא גם חוסר האונים הפוליטי של היהודי לאורך רוב רובן של שנות הגלות. כיום היהודי שיושב בארצו מאבד את החיסון הזה - תהליך שמתרחש לנגד עינינו ממש.
נשלח ב-1/12/2005 15:48
אבהו,
יש מצב שאתה בטובך תציל אותנו מהרעה הממשת ובאה רח"ל?
נשלח ב-1/12/2005 16:17
אבהו,
ר' יואליש אמר:
אין פלא שהציונים מנצחים,
הרי נאמר עזין שבאומות ישראל ואלמלא תורה שניתנה להם אין אומה ולשון שיכולה לעמוד בפניהם. והציונים הרי אין להם תורה ולכן הם עזים.
נשלח ב-1/12/2005 17:28
איש ציפור,
אני לבדי?
אריק,
ומה עם אחי, בשר מבשרי, הציונים הדתיים? תורה (לפחות קצת) יש להם, ואף על פי כן הם (או ליתר דיוק, כמה מהם) משתדלים בכל מאודם להיות "עזים".
