|
|
| נשלח ב-1/11/2003 20:05 |
 |
| |
יהוסף ובורג קטן
ראשית כל הנושא עדיין לא מוצה . אני אישית מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לומר בנדון. כולנו נדע שהנושא מוצה כאשר האשכול הזה יגווע ואני מקווה שזה לא יקרה בקרוב . אני רוצה גם לומר שלעניות דעתי הדיון התנהל עד כאן באוירה מאוד תרבותית ושמותר לפעמים גם להטיח אחד בפני השני טענה בדבר חוסר הבנה בתנאי שזה לא הופך להיות הנושא המרכזי . אני לא נפגעתי מזה שיש כאן כאלה הסבורים שאינני רוצה לדעת את האמת ואני בטוח שבני שיחי לא נפגעו כאשר אני הטחתי בהם דברים דומים . וידוע מה שדרשו חז"ל על הפסוק ואת והב בסופה .
העמדה שאתם מבטאים היא שכל חכם שיתבונן בתורה יזהה בה את המערכת המוסרית הכי גבוהה בעולם . מכיוון שכך ומכיוון שעל האדם המבקש אמת בכנות לדבוק במערכת המוסרית הגבוהה ביותר , הרי שעל כל אדם המתבונן לדבוק ביהדות דוקא .
במה אני חולק עליכם ? האם אני טוען שאין ביהדות שום הדרכה מוסרית ? חס ושלום !
כדי להבהיר את עמדתי אני רוצה לעמוד קודם על נקודה אחרת .
יהוסף העיר לי בהודעה קודמת שהנושא איננו זלזול באחרים ובורג קטן הרחיב לבאר את הנקודה שעלי לבחון אך ורק את מה שהתורה נותנת לי ושאין לנו דרישות כלפי אחרים מלבד כלפי עצמינו . אני רוצה להסביר למה אני בכל זאת מתעקש לדבר בסגנון הזה .
לפי הבנתי האדם נולד כנייר חלק וככל שהוא מתבגר הרי הוא יכול להוסיף וללמוד . מדרך הטבע זקני תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם . זה אומר שאין לו לאדם להתעקש בנקודה מסויימת ולאטום אוזנו מלשמוע רעיונות חדשים הנראים לו אולי מוזרים בהתחלה .
מצד שני כפי שכתב אקדמאי בהודעתו כאן , דרך הספקנות המוחלטת גדולה על האדם החי מאה ועשרים שנה בלבד . אם יבקש אדם לבחון כל דבר בצורה מוחלטת הוא יגיע לידי ניהיליזם מוחלט . ולכן כדאי לבחור איזושהי דרך אמצעית שבו האדם מביע אימון בנסיון האנושי המצטבר של אלפי השנים האחרונות ומשלב בה קורטוב של ביקורתיות .
איפה נמצאת הדרך האמצעית ?
בימי חורפי קראתי באחד מספרי ברסלב קטע שמאוד השפיע עלי . אינני מביא את הדברים בלשונם אלא את הרעיון הכללי כפי שהבנתיו . ר' נתן מביא שם בשם רבו ר' נחמן שהיה מזהיר מאוד שלא ללמוד ספרי חקירה כלל ועיקר . ההסבר שנתן לכך הוא כדלהלן : המחשבה והמחקר האנושיים באים כדי לחזק את הרשעות הטבועה באדם . ברגע שאדם מתחיל לשאול שאלות על מהות הטוב והצדק ועל יסודות האמונה , הרי זה משפיע עליו לכפור בכל . כי השאלות שספרי המחקר מעלים הם גדולים ועצומים ואילו התשובות שהם מספקים הם כל כך קלושים שכל בר דעת רואה שהם נאמרים באופן מאולץ ושאפשר לדחותם בקלות . באופן בלתי נמנע דרך המחקר החופשי תביא להתרת רצח וכל דבר אסור . ההמלצה של ר' נחמן היא איפה , להתעלם מכל חקירה ולדבוק באמונה פשוטה ובעבודה מעשית המוציאה מן האדם את הרע שבו .
כפי שאתם כבר מכירים אינני מאלה המקבלים את המלצתו של ר' נחמן . אבל אני חושב שר' נחמן ביטא בדבריו אמת גדולה שאסור להתעלם ממנה . הדרישה לביסוס מוחלט על פי השכל של כל דבר לא תביא טוב . מצד שני , מה מציע לנו ר' נחמן ? לקבוע מחוייבות מוחלטת לדיעות מסויימות שקיבלנו מאבותינו ולא להרהר אחריהם . גם דרך זו איננה מביאה טוב כפי שאתם כבר מסכימים . ראשית כל , זה מביא לניכור של אנשים רבים שבכל זאת אינם מצליחים ליישם את ההמלצה שלו . שנית וזה העיקר , השכל הוא בכל זאת מותר האדם מן הבהמה והחופש והאפשרות הניתנים לאדם לחשוב ולהתבונן מהי הדרך הטובה אשר לפניו הכרחיים למימושם של חיים מאושרים ומגשימים . שומה עלינו איפה למצוא דרך אמצעית .
לפי עניות דעתי , רוב התרבויות האנושיות הם נסיון לכונן באופן קונסטרוקטיבי את אותם אמיתות אשר לאורם יחיה האדם וחי בהם . ברגע שאנו מבינים זאת ואנו מבינים שאל לנו לזלזל במאמציהם של כל אותם אנשים שבמשך אלפי שנות ההיסטוריה של התרבות האנושית לקחו חלק בכינון הזה , הרי זה פותח לנו פתח כפתחו של אולם ללמוד ולחיות חיים מלאים . האופן שבו אנו מפרשים את מניעיהם של אחרים מאוד חשובה לענין זה . אם אנו מסתגרים ואומרים שכל מי שאינו דבק בדרכנו הרי זה בגלל שקיעתו בתאוות וחוסר רצונו לאור באור האמת הרינו מפסידים את אותם השיגים שהאנושות קנתה במשך אלפי שנים . אל לנו להתגאות לחשוב שבכוחנו הרופס ובימי חיינו הקצרים נוכל להגיע אליהם בכוחות עצמנו .
השאלה החשובה ביותר היא : האם מחוייבותינו לדת מחייבת אותנו להתייחס לכל העולם כאל תועים ? השאלה הזאת חשובה מאוד כי האדם איננו מגיע לשום מקום על פי שכלו בלבד . האדם איננו יכול להתחיל התחלה חדשה בכל דור ודור . אנחנו יכולים ללמוד רק אם לצד הביקורתיות אנחנו מביעים גם מדה של אימון באחרים . והשאלה הנשאלת היא האם אנו יכולים להביע אימון גם בדרכם של אחרים ?
תוקן על ידי - מציץ_ונפגע - 01/11/2003 20:18:26
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 20:19 |
|
| |
ועכשיו לשאלותיך , יהוסף .
לאף אחד משאלותיך אין תשובה מוחלטת של כן ולא . כתבת לי מקודם בהערה בזה"ל : ' [אני גם מתפלא שאתה נחרץ וקובע על מי שרואה רציונליות בתורה, כאילו הוא טועה, בעוד אתה בעד אי נחרצות וסבלנות לכל דעה, סתם הערה לשמה] '. אתה הבנתי אותי כאילו אני בא לומר ש'הכל הולך' , ולכן אתה מתפלא כיצד אני יכול לדבוק בעמדתי בנחרצות , הרי אני סותר את עצמי . ובכן אבהיר חזור והבהר שלא זו דרכי ולא את זה אמרתי .
ראשית כל יש להבחין בין עולם העובדות ועולם הערכים . בעולם העובדות יש תשובה אחת לכל שאלה כי יש רק מציאות אחת . השאלות האם אנו יכולים לדעת את אותה מציאות בכלל , ואם כן כיצד , לא נוגעות לדיון כרגע . לעומת זאת , עולם הערכים מתייחס לעולם כפי שהוא ראוי להיות ולא כפי שהוא . בתחום הזה אין בהכרח תשובה מוחלטת לכל שאלה . שום התבוננות במציאות כפי שהיא לא נותנת לנו תשובה לשאלה כיצד היא ראויה להיות .
אבל גם בתחום עולם הערכים אינני אומר ש'הכל הולך' . כאשר אני אומר שיש יותר מתשובה נכונה אחת להרבה שאלות אינני אומר בכך שכל תשובה היא תשובה נכונה . יתכן שיש חמש תשובות נכונות וכל השאר לא נכונות . למשל לשאלה באילו תנאים מותר להרוג (כגון במלחמה וכדומה )אין תשובה מוחלטת אחת , לדעתי . אבל התשובה שבכל תנאי מותר , היא בהחלט תשובה לא נכונה . כאשר יש לפני שני דרכים ולכל אחת מהם מעלות וחסרונות יתכן שלא יהיה דרך להכריע ביניהם .
בנוסף לכך ישנם תחומים שבהם לדעתי אכן הכל הולך . דוגמה אחת כבר נתתי מקודם מתחום הידידות . בודאי שמעתם על מה שכתוב בספרי קבלה (אני מתנצל מראש מאילו שיש להם אלרגיה לספרי קבלה ) ואחרים – 'אין טעם ברצון' . לא לכל מה שאני רוצה יש הסבר שמחייב שראוי לרצות את אותו דבר . ועם כל זה הרצון הוא הדבר החשוב ביותר והמשמעותי ביותר .
בחזרה לשאלותיך . התורה אכן מדריכה את אדם בדרכי היושר , אבל כך ואולי יותר מכך עושים גם ספרי הסטואיקנים . אם הדבר היחיד שיש בה היא ההדרכה הזאת אין בכך משום מתן טעם מספיק לדבקות בתורה . לא הייתי אומר שהדבר הבולט והחזק ביותר בתורה הוא היושר שבדיני הנזיקין וכדומה . התורה משמעותית עבורי בגלל צדדים אחרים שבה .
בנוסף לכך , דרכי היושר אינם הדבר היחיד בחיים . יש גם יצירתיות ואמנות וספרות ודברים רבים אחרים . יושר קשור להתנהגות האדם בינו לבין חבירו וזה חלק שולי ביותר ביחס להתנהגות בין אדם לבין עצמו .
השאלה שאני מציב היא איפה כזאת . האם אנו יכולים ללכת בדרכנו מבלי לומר שזו הדרך היחידה ועם נכונות ללמוד מהתנסויתיהם של אחרים שאינם הולכים בדרכנו ?
בוגי
שפיל לסיפא דקרא : '...ותורתך אהבתי' ואם זה מחייב אותי לבלוע גם סעפים אין דבר שלא עושים למען האהבה .
אכן , אם המטרה היחידה היא לבוא לידי הסכמה יתכן שאין טעם להתדיין . אבל אולי המטרה היא ללמוד אחד מהשני על ידי החלפת דיעות ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 20:40 |
|
| |
האם מותר לקפוץ אל הדיון פה ולהביע דעה על אחת מהסתעפויותיו?
ובכן, נתן אלתרמן כתב פעם:
"יש יפות ממנה אך אין יפה כמוה"
איך נוכל להגיד שהיהדות היא השיטה הטובה ביותר לקרב את האדם אל האמת ואל הטוב, אם לא ישבנו תקופה רצינית באשראם בהודו, אם לא הסתופפנו בין נזירים בודהיסטים, אם לא קראנו את הספרות הוודית ואת הספרות הסופית אם לא נחשפנו לדתות אוקיאניות ולא לכתות אמריקאיות ילידיות?
במילים אחרות, אם אין לנו אפשרות אמיתית להשוות באופן רציני את היהדות עם דתות אחרות?
ושיהיה ברור, איני ממליצה לארוז את תיק המסעות ולנדוד בין מקדש לאוהל תפילה של אומות העולם, אדרבא, אני ממליצה להישאר בתוך שלנו, אבל בענווה.
אלא אמור מעתה - יש דתות שיש בהן אמת, יופי, נכונות, ומי יודע, אולי יש בהן שיכולות לקרב את האדם בעניין זה או אחר אפילו יותר מזו שלנו, אבל בשבילנו אין דת כמו היהדות. בעבורנו, אין קרקע גידול פוריה ואהובה כמו זו שגדלנו בה.
עם כל היושר האינטלקטואלי של החברים הדוברים, הרי אין אנו בוחנים את היהדות באופן אפריורי ורציונלי, לא בוחרים בה כפי שבוחרים בין סוגי יוגורט בסופרמרקט.
היא שלנו, אנחנו נולדים לתוכה, רשאים להתרחק ממנה, אבל היא בנו ואנחנו בה.
היהדות היא היא דרכנו שלנו להגיע לאמת ולטוב. יש דרכים אחרות (יעידו המוני הישראלים הצובאים על אשראמי הודו והכתות האפלוליות), אבל הן לא שלנו.
כל בחינה "נקייה" של היהדות כשיטה דתית-מוסרית, ללא התחשבות בשאלות של עם (peoplehood) ובשאלות אתניות, היא במקרה הטוב בחינה חלקית למדיי.
שבוע טוב
תוקן על ידי - שחרית - 01/11/2003 21:04:19
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 20:55 |
|
| |
שחרית
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 21:10 |
|
| |
אעיר הערות כלליות
א. אתה רואה את ענין היושר המוסרי כשולי*. אני חושב שהשקפה זו נובעת מתפיסת מוסר, כ"איך להסתדר עם העולם". כיסוי הדם וכל הדומה, וודאי אינם שייכים למובן הפשוט של לחיות בסדר עם עולם החוץ, אלא לחיות בסדר עם ההתאמה של המוסר אותה אנו מזהים.
אם כן, איני יכול לראות מוסר זה כשולי, בעוד כל צעד מחיי נבחנים לאור עקרונות מוסר אלו.
אשמח אם תוכל להבהיר לי מה כוונתך שאתה רואה בתורה צדדים אחרים???
ב. כתבת: "דרכי היושר אינם הדבר היחיד בחיים . יש גם יצירתיות ואמנות וספרות ודברים רבים אחרים", אכן אתה צודק!!! מעולם לא שלל זאת אדם, אני משער שאינך מצפה שהתורה תהא ספר שתורה גם איך לצייר וליצור שאר יצירות אומנות.
ג. כתבת: "ברגע שאנו מבינים זאת ואנו מבינים שאל לנו לזלזל במאמציהם של כל אותם אנשים שבמשך אלפי שנות ההיסטוריה של התרבות האנושית לקחו חלק בכינון הזה , הרי זה פותח לנו פתח כפתחו של אולם ללמוד ולחיות חיים מלאים . האופן שבו אנו מפרשים את מניעיהם של אחרים מאוד חשובה לענין זה . אם אנו מסתגרים ואומרים שכל מי שאינו דבק בדרכנו הרי זה בגלל שקיעתו בתאוות וחוסר רצונו לאור באור האמת הרינו מפסידים את אותם השיגים שהאנושות קנתה במשך אלפי שנים . אל לנו להתגאות לחשוב שבכוחנו הרופס ובימי חיינו הקצרים נוכל להגיע אליהם בכוחות עצמנו".
זה נכון, אך איני מקבל בהנחה כה ברורה שאדם אינו יכול להגיע במשך חייו לבהירות בכל תחומי חייו, לאחר שיש לו יסודות ראשוניים ברורים. וכפי שכבר הגבתי לאקדמאי.
אך זה אינו עיקר לענייננו.
שבוע טוב.
* וכלשונך-
התורה אכן מדריכה את אדם בדרכי היושר , אבל כך ואולי יותר מכך עושים גם ספרי הסטואיקנים . אם הדבר היחיד שיש בה היא ההדרכה הזאת אין בכך משום מתן טעם מספיק לדבקות בתורה . לא הייתי אומר שהדבר הבולט והחזק ביותר בתורה הוא היושר שבדיני הנזיקין וכדומה . התורה משמעותית עבורי בגלל צדדים אחרים שבה"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 22:00 |
|
| |
אל- חוסין בן מנצור אל –חלאג'
מספרים משמו של עבד אללה בן טאהד איש שבט אזד שאמר:
התנצחתי עם יהודי בשוק של בגדד
ונפלטה מפי האמירה: "כלב"!
אלחסין בן מנצור (אלחלאג') עבר
הביט בי בזעם ואמר:
"אל תעורר את כלבך לנבוח!"
ומיהר ללכת.
לאחר שסיימתי את הויכוח
שמתי פניי אליו ונכנסתי אצלו
אך הוא הסב פניו ממני.
התנצלתי בפניו
ואז התרצה לי ואמר:
" בני, הדתות כולן של אללה יתעלה ויתרומם
לכל דת בחר עם שיעסוק בה
לא מתוך בחירתם אלא בעל כורחם
לפיכך, המוכיח אדם על שקריות דרכו
חורץ דינו כאילו בחר דרך לעצמו
זוהי דרכם של (חסידי) הקדריה
והרי 'חסידי (הקדריה) הם האמגושי האומה הזאת'.
דע, שהיהדות הנצרות והאיסלם
ודתות אחרות זולתן
הן כינויים שונים ושמות נבדלים
אך תכליתן אחת".
אחר כך הוסיף:
חקרתי את הדתות חקור היטב
ומצאתין שורש שענפים מרובים לו
על כן אל תבקש דת לאדם פן
תסיטהו מן הדבקות הנאמנה
שורש יבקשהו, ובחביונו
המשמעויות הנעלות כולן, ויבינם
(אח'באר אל-חלאג': תרגמו מערבית: מוריי ד"ר אברהם אלקיים, וד"ר מאיר בר אשר)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 22:42 |
|
| |
שחרית
רק קטע אחד בעייתי בעיניי -
יש דרכים אחרות (יעידו המוני הישראלים הצובאים על אשראמי הודו והכתות האפלוליות), אבל הן לא שלנו.
כל בחינה "נקייה" של היהדות כשיטה דתית-מוסרית, ללא התחשבות בשאלות של עם (peoplehood) ובשאלות אתניות, היא במקרה הטוב בחינה חלקית למדיי.
א. זה שאנשים נוסעים לבחון דת הודית, אינה מוכיחה שיש בה אמת. אני מתפלא איך זה יכול להוכיח כ"כ בקלות, אחרי שהוכחת שקשה בידינו לבחון??? הזאת הוכחה???
ב. יש הוכחה עצמית שאינה דורשת בחינת אחר, כדי לדעת שהיא מתאימה לצרכים שלנו. אם האוטו משרת את שאני צריך, הרי שהוא טוב בצורה מוחלטת עבורי, שכן יחסית לצורך הוא מושלם, ובחינה כזו שייכת לגבי כל דת ללא בחינת הדתות האחרות!!!
[הדבר היחיד ששווה בכל זאת בחינה, הוא עניין מהירות ההגעה דרך ה"דרך" למטרה המיוחלת, אך לא על עצם טבעו]
וכדי למנוע טעות: איני מתכוין שהדת ממלאת את צורך האדם באופן טבעי ושלם, אך יש בה משום ברירת מחדל [מבחינתי עכ"פ] להתקדמות האדם].
תוקן על ידי - יהוסף - 01/11/2003 22:50:02
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2003 22:55 |
|
| |
איקה,
כל הכבוד על השיר. הוא מציין אולי את תכלית הדת, אבל מפספס את האספקטים האתניים, הריגושיים, ההיסטוריים של כל דת ודת. כל דת אוניברסלית כזו, דינה יהיה כדין לשון האספרנטו שטובה לכולם, אבל זרה וריקה מתוכן ריגושי ולכן לא צלחה דרכה.
יהוסף,
התייחסות לדבריך:
א. זה שנוסעים לא אומר שיש שם אמת מוחלטת, זה אומר שיש רעב מוחלט ואנשים סבורים שימצאו שם את המענה לו. ועובדה היא שאנשים רבים סבורים ששם מצאו את מה שכמהו לו מבחינה דתית (אתה ואני יכולים לאהוב את זה או לא).
יהוסף, לא הוכחתי שקשה לבחון את ההבדלים ומה עדיף, אני באה לומר שאי אפשר להוכיח, יתר על כן, שכלל לא שייך לנסות להוכיח דבר כזה.
ב. לגבי הדוגמה שלך, זה שמשהו מתאים ככפפה לכף היד, עדין לא אומר שזה הטוב ביותר שאפשר להשיג. בדידי הווא עובדא, שכלל לא הבנתי מה הרבותא במדיח כלים, עד שנקרה זה על דרכי ושיניתי טעמי...
ודוק, אני כלל לא מדברת על מהירות של הגעה למטרה. מה עושים כשמגיעים למטרה? נחים על זרי הדפנה? אוכלים שור הבר ולוויתן? לדידי, ההתקדמות הדתית היא תמיד תהליך ("בדרך, תמיד בדרך" כדברי יהושע סובול), התמדה בו היא התכלית והמטרה ולא הגעה למנוחה ולנחלה אינטלקטואליות.
תוקן על ידי - שחרית - 01/11/2003 23:08:53
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 00:08 |
|
| |
שחרית היקרה
כתבת:"יתר על כן, שכלל לא שייך לנסות להוכיח דבר כזה".
אם מישהוא היה טוען לך, שלומר פעם ביום "הליבלו", מביא את האדם לדרכו הרצויה, המכוונת אותו למוסר, היית יכולה להוכיח לו או לעצמך שזו איוולת? אני חושב שכן!!!
כך כנראה לגבי הרבה דתות, יהיה ניתן להוכיח שיש בהם שטות, או בעיקרם או בחלק מהפרטים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 00:30 |
|
| |
יהוסף יקר
אכן אני רואה את המוסר כמשהו שתופס חלק שולי בחיים בגלל שאני סבור שכל מהותו אינו אלא הנורמות המסדירות את היחסים שבין אדם לחבירו כדי שלא יבלעו אחד את משנהו . אינני מקבל את רעיון ההתאמה עם המוסר בכל תחומי החיים , מנימוקים שכבר פירטתי לעייפה .
ביקשת ממני להבהיר את הצדדים האחרים שאני רואה בתורה אז הנה :
התחום הדתי הוא תחום ייחודי הקשור בעיקר ליחסים שבין האדם ובין בוראו ולא בין אדם לבין חבירו . מה הם האלמנטים הכי חשובים בדת היהודית (לפחות האורתודוכסית) ? לימוד התורה , תפילה שלוש פעמים ביום בנוסח הקבוע , שמירת שבתות וימים טובים , כשרות ועוד . לדברים האלה אין שום משמעות מוסרית במובן של נורמות שמסייעות לקיום חברה מתוקנת . מהי , איפוא , המשמעות שלהם ?
בשביל יהודי המקבל באמונה פשוטה ותמימה שכל הכתוב בספרים המקובלים הוא אמת אין כאן כל שאלה . המשמעות של כל המצוות היא ההתקרבות לאל שציווה עלינו לקיים את המצוות הללו . בהבנת מושג התפילה , למשל , ישנם כמה וכמה דרגות . התחתונה שבהם הוא הרעיון של בקשת צרכיו ממי שבידו לתת . העליונה שבהם הוא תפילה מלשון התחברות (צמיד פתיל בחילוף אותיות) ודבקות בחי החיים על ידי התבטלות בפני הדר גאון עוזו באמצעות מילות התפילה כמבואר בספרי חסידות . מצוות השבת היא אות בין האל ובין בני ישראל המעיד על מעשה הבריאה ועל הברית ההיסטורית שבין העם ואלוהיו המתבטא בזכירת יציאת מצרים . וכך הלאה וכך הלאה .
כל המצוות הללו מבטאות קשר דיאלוגי שבין בורא ונברא כאשר זה חותר מבפנים וזה חותר מבחוץ . והן מבטאות ראייה מסויימות לגבי מעמדו של העולם הזה וגבי מקומו של האדם ובפרט האדם מישראל ביקום . לפי ראייה זאת תפקידו של האדם היא לגלות מלכותו ית' בעולם ולהכניס אלוהות לחיי המעשה ובכך לקרב את הגאולה , שלא במובן הפוליטי שלה אלא במובן הדתי של : ' ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה' לבדו ביום ההוא' .
בראיית העולם הזאת יש תשתית עובדתית של אמונה באל שמצדו מבין ומאזין ומביט ומקשיב לקול תפילתינו . ויש אמונה בכך שהוא ברא את העולם הזה - עולם מלשון העלם - כדי לתת תורה לעמו ישראל כי הוא רוצה בעבודתם של בני בחירה . ושהוא הוציאם ממצרים והתגלה להם בהר סיני וליווה אותם לאורך כל ההיסטוריה וממשיך ללוותם . וכך הלאה וכך הלאה .
כפי שכתבתי כבר בהודעתי הראשונה ראיית העולם הזאת היא פשוט משהו נתון עבור מי שמאמין בה . ובשביל מי שמאמין בה היא מהווה תשתית מספקת למחוייבות לדת . השאלה היא: מה עושה מי שעיונו וידיעותיו הביאוהו לכך שכבר איננו יכול לקבל את התשתית העובדתית במלואה או בחלקה ? ישנם רבים שבשבילם התשובה היא לזנוח את הדת . לדעתם , הדת מתייחסת ליחסים שבין הנברא לבין בוראו וברגע שאין בורא אין בה כל ענין . וכי כיצד יתפלל אדם , כאשר כל נוסח התפילה היא בסגנון של דבר איש אל רעהו , כאשר אין הוא מאמין שמהעבר השני מישהו יושב ומקשיב ? כיצד ישמור אדם את השבת כאשר הוא מפקפק הן בתקפות ההיסטורית של יציאת מצרים ומעמד הר סיני והן במעשה הבריאה עצמה ?
אני מבקש ממך שתזכור את הנקודה הזאת שכתבתי , שהדת כל עניינה ביחס שבין האדם לבורא . נקודת המוצא לכל דיון לגבי המשך המחוייבות לדת ולמסורת חייבת להתחיל בנתינת דעת לנושא הזה . מהו המשמעות של המושג 'בורא' ומה מקומו בחיינו ? לא משנה לאלו הפשטות תזדקק כדי להסביר את זה , תמיד זה יהיה הנושא המרכזי . נושא היושר המוסרי אין לו כל נגיעה לנושא . כל גישה שאינה מספקת איזושהי משמעות לתפילה דוקא בלשון 'ברוך אתה ...' והדומה לזה , מבטלת את המשמעות המרכזית שבדת .
כבר רמזתי לגישות שונות בענין הזה . מדובר בכינון מחדש של המושגים העומדים בבסיס השקפת העולם הדתית באופן המתיישב עם הבנתינו את טיבו של עולם . מאחר ומדובר בכינון מחדש עלינו להיות מאוד זהירים עם המוחלטות שאנו מייחסים לה .
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 02:05 |
|
| |
Here is some litterature that may help appreciate what Judasim contains.
WorldPerfect: The Jewish Impact on Civilization by Ken Spiro
Essential Essays on Judaism by Eliezer Berkovits
Here is a quote which provides a well balanced attitude towards religion in general and to Judaism with its multi facets, in particular.
"In our encounter with the Bible, we may take either a fundamentalist attitude (which regards every word as literally valid, making no distinction between the eternal and the temporal, and allowing no place for personal or historic understanding, or for the voice of conscience), or a rationalist attitude (which, taking science as the touchstone of religion, regards ure as a poetic product or myth, useful only to men of an inferior civilization, and therefore outdated at any later period of history).
The philosophy of religion thus has to carry on a battle on two fronts, trying to winnow false notions from the fundamentalists while dampening the overconfidence of the rationalists. The ultimate task is to lead us to a higher plane of knowledge and experience - to attachment through understanding."
Reuven Hammer JP Oct. 24 2003
Although that I disagree with Hammer on the ways to reach that plane and that I do not concede the field of rationalism to those who do not know how to appreciate the Judaic heritage, I do like his definition of the attitude to be taken by religious philosophy
תוקן על ידי - רציו - 02/11/2003 2:08:49
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 08:18 |
|
| |
מציץ,
אני מגיב רק על הקטע הראשון,
וכי לדעתך רק על "איש את רעהו חיים בלעו" מתייחסת התורה???
מה עם כיסוי הדם?
מה עם כיסוי צואה?
מה עם ענייני טומאה?
מה עם ענייני קרבנות?
מה עם שילוח הקן?
מה עם נדרים?
מה עם החגים?
מה עם יום כיפור?
מה עם קידוש החודש?
מה עם שמיטה?
וכו'....
????
תוקן על ידי - יהוסף - 02/11/2003 8:25:16
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 08:30 |
|
| |
נו מה איתם? ספר לנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 10:37 |
|
| |
יהוסף יקר
האם קראת את כל מה שכתבתי ? האם אמרתי שהתורה מתייחסת רק לאיש את רעהו חיים בלעו ? מה שכתבתי הוא שהמוסר מתייחס רק לבין אדם לחבירו . ואילו התורה מתייחסת לעוד תחום ייחודי של בין אדם למקום שאין בינו לבין מוסר במובן המקובל של המלה ולא כלום . כל המצוות שהבאת הם אכן מצוות שאינן משתייכים לקטיגוריה של מוסר .
|
|
|
|
| נשלח ב-2/11/2003 10:37 |
|
| |
[איקה, מקווה שהודעתך מופנית למציץ]
מציץ
כתבת:"לדברים האלה אין שום משמעות מוסרית במובן של נורמות שמסייעות לקיום חברה מתוקנת"
אמת אמת!
אם איני טועה, הרי שאתה מבחין בין מוסר "במובן של נורמות.." לבין מוסר שאין לו כל קשר לחברה, אלא לרמת חיים אישיים, וכמאמר המדרש לא ניתנה תורה אלא לצרף את הבריות, והיינו אף ברמה האישית, וזה הביאור לדיני הכשרות הטומאה ועוד.
א"כ הרי שאתה סובר מתוך דבריך, שהתורה מתעסקת הרבה מעבר למוסר של "לולא מוראה איש את רעהו בלעו". ומהודעות קודמות הבנתי אחרת.
אני מבולבל לגמרי
תוקן על ידי - יהוסף - 02/11/2003 10:42:11
|
|
|
|
|
