|
|
| נשלח ב-9/11/2003 12:13 |
 |
| |
ומה עם הבחור והבחורה שהלכו יחד והאמורא שעקב אחריהם התפעל? כנראה שלא היה להם ראש חרדי!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 12:15 |
|
| |
כן , בוגילון , אבל למה התפעל האמורא , ... חשבת על זה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 12:21 |
|
| |
בוגי, אם הסיפור זכור לי נכון, הוא לא התפעל, אלא היה כל כך המום וכעס על חשדנותו שהלך ותלה עצמו על תורן של אניה.
פאסט נישט,
אמרו חכמי אומות העולם:
IT TAKES TWO TO TANGO
ואידך זיל גמור...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 12:29 |
|
| |
טנגו ? זה רק בסרטי הוליווד בחייך הלאה השטחיות
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 12:50 |
|
| |
.
דומני, שכל תשובה שניתנה כאן לשאלה שבראש, מעידה על עונה השאלה יותר מאשר על המצב הכללי.
אולי יש שאלות שאין עליהן תשובה כללית אחת, אלא רק אוסף של תשובות פרטיות, שכל אחד נותן לפי נסיבות חייו ונסיונו האישי.
ושמא זו גם התשובה לאגדתא לגבי רב ?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 13:37 |
|
| |
שחרית?
זוכרת את סיפור דוד המלך? איך נזהר ושמר,והקפיד, על כללים שירחיקוהו מהעברה,היה בטוח בעצמו, ואף העיז לבקש מה' שיעמידו בנסיון! את בטח מכירה את התוצאה, כמו שפאסט-נישט אומר: אין אפוטרופוס לעריות!
ובוגי? לאט לאט אני מגלה צדדים נאיביים באישיותך! 
מואדיב, "בן בג בג אומר:הפוך בה והפוך בה דכולה בה" (אבות) כל התשובות נמצאות בתורה בצורת "כלל"
נסיון אישי, אינו אינדיקציה לאמת האוביקטיבית, רק התורה היא אינדיקציה לאמת!
ומסיפור רב, אנו לומדים "פרט" חשוב ממסכת קידושין: שאל לנו להטיל חשד בכל מקרה - אלא עלינו לברר כל מקרה לגופו!
תוקן על ידי - איקה - 09/11/2003 14:14:35
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 14:59 |
|
| |
איקה, אם את מסיקה שיש לברר כל מקרה לגופו אין מקום להערתך האישית.
מואדיב, 
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 15:05 |
|
| |
בוגי, זה מה שהבנת מכלל דבריי? חבל!
תקרא שוב את ההודעה!
יש כלל! ויש פרט! ולכל אחד מהם יש לתת את המשקל הנכון.
הכלל הוא לדוגמא: במקרה דוד , והפרט הוא המובא מדברי רב.
בוגי, פתאום אני חושבת לעצמי, שאולי פגעתי בך, אני מתנצלת אם זה מה שהשתמע מדבריי, התכוונתי להחמיא לך.
תוקן על ידי - איקה - 09/11/2003 15:20:57
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 19:32 |
|
| |
שלושה עניינים קצרים:
א. תיקון. על הסיפור שבוגי רמז אליו (בבלי, סוכה נב, ע"א) הערתי שאביי תלה עצמו על תורן. ובכן, לפתח הזיכרון רובצת השיכחה ולמעשה מסופר שהוא תלה עצמו על "עיבורא דדשא" (מקובל לפרש בעקבות רש"י שתלה עצמו על בריח הדלת).
אילולא רבו שונאי הציטוטים בפורום, הייתי מביאה את המעשה הזה שניתן להפיק ממנו רבות.
ב. איקה, את מטיחה בבני שיחך המגוונים חדשות לבקרים שאינם מבינים אותך. האם ניתן ללמוד מכך עוד משהו חוץ מזה שאף אחד לא מבין כלום?
ג. סיכומו של מואדיב מקובל עלי לחלוטין.
איני נסוגה בי מדבריי לעיל, אבל לצערי יצא לי לראות לאחרונה מקרה שבו רבה הסכנה של קשר כזה, שמטעם עצמו הוא ראוי לחלוטין. אם כן, כמואדיבנו – כל מקרה לגופו וכל אדם לפי נסיון חייו והווייתו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 19:37 |
|
| |
שחרית
בך הטחתי?
בבני שיחי אינני מטיחה
סליחה ממך
בבוגי מעולם לא הטחתי ולא הוא לא זקוק להגנך! ובטח לא מואדיב שאינו זקוק להגנתך.
לתשובתי אליך לא ענית עניינית, מה עם סיפור דוד שממנו אנו אמורים להפיק לקח?
תודה
תוקן על ידי - איקה - 09/11/2003 19:46:32
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 23:18 |
|
| |
שחרית
כמה שאלות
לדעתך בוגי או מואדיב זקוקים להגנתך?
אולי תוכלי לספר לנו איפה הטחתי ומה? בבני שיחתי? <רק כדי לתקן>
האם לדעתך דבריי היו חסרי טעם?
אולי אוכל לקבל תגובה עניינית לשאלתי?
ואחרון חביב בקשה קטנה? אולי תוכלי להביא את הציטוט שאפשר להפיק ממנו תועלת רבה, או לפחות את תקציר הסיפור לטובת אלה שאינם מכירים אותו, לא כולם כמו מתנגדי הציטוטים בקיאים בסיפורי הגמרא.
תוקן על ידי - איקה - 09/11/2003 23:23:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 23:27 |
|
| |
משום מה יש לי רושם שכאשר הדיאלוג הוירטואלי מתחיל מדיון בעכ"ח על ניואנסים במורה נבוכים אין לו פוטניציאל גדול להגיע לרומן לוהט..
כאשר הדיון יוצא מרכילות עסיסית הנהוגה בפורומים סמוכים, הייתי חושש הרבה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 23:34 |
|
| |
הנה המעשה :
כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא:
נקדים וניזיל באורחא.
אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא.
אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא.
כי הוו פרשי מהדדי
שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא.
אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה.
אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער.
אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. (בבלי סוכה נב, ע"א)
(תרגום חופשי – אביי שמע את אותו האיש שאמר לאותה האישה, נקדים ונצא לדרך. אמר: אלך ואפריש אותם מהאיסור (שסבר, שהם הולכים לחטוא ביחד). הלך אחריהם שלוש פרסאות באגם. כאשר פרשו זה מזו (כלומר, בסופו של דבר כלל לא התכוונו לחטוא ולא חטאו), שמע אותם אומרים: דרך ארוכה וחברה נעימה.
אמר אביי: אילו זה היה שונאי (דהיינו – אני) לא היה יכול להקים נפשו (ולהימלט מהאיסור) הלך, תלה עצמו על מפתן של דלת (כנראה הייתה גבוהה למדיי) והצטער (=סבל).
בא אותו זקן ואמר לו: כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו.
ולעניין שהעלית איקה, איני סבורה חלילה שאיש מן החברים פה זקוק לשירותי הגננות שלי, בוודאי שלא החברים שאת שמם הזכרת כאן. אם אמרתי את מה שאמרתי כדי להגן על מישהו, זה היה כדי להגן על עצמי. אני עייפה מלקרוא את דברי ההתקפה וההשתלחות שלך בכל מי שדעתו לא מוצאת חן בעיניך. שהדי במרומים, הרי רק את ואני יודעות, כמה פעמים פניתי אליך באופן אישי והפצרתי בך לשנות מן הסגנון הזה "אתה לא מבין" וכד'. זה לא תורם לדיון ולא מכבד את המקום שיקר לכולנו. זה הכל.
אני חושבת שיש כאן הסכמה על כך שדבריך חשובים ותורמים רבות לדיון. את מאירה את הנושאים הנידונים מכל מיני זויות חדשות ומועילות, אבל הרי הטון עושה את המוזיקה.
אמרתי את אשר אמרתי, ומכאן אני גוזרת על עצמי להתנזר מן העניין.
תוקן על ידי - שחרית - 10/11/2003 0:16:08
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/11/2003 23:44 |
|
| |
חבל, שלא התייחסת לדבריי עניינית, אני לא מושלמת, מקווה עם הזמן להשתפר, אולי סיגנוני עוקצני ובוטה לפעמים, אולם אין לי דבר וחצי דבר אישי נגד אף אחד מן המשתתפים, ואני "משתלחת" רק בדברי שקר מבחינתי, ושוב עם כל הנפגעים הסליחה.
במיוחד אם משתמע בהודעתך האחרונה שהשתלחתי במי מהמשתתפים בתגובתי הענינית לבוגי ולמואדיב ולך כמובן, תשובה לא קיבלתי, שטיפה כן קיבלתי, נרטבתי כהוגן! תודה לך
<וזו לא הפעם הראשונה, ואני מתארת שזו לא תהיה האחרונה>
ואחרון חביב, תודה על הציטוט
לילה טוב
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2003 08:24 |
|
| |
ישנה מעלה גדולה בידידויות אפלאטוניות כמו שהדגיש קנקר, אבל ישנה בעיה שהיא הגורמת לחששות גם אם יש את כל הרצון הטוב. הבעיה היא שלאחווה משפחתית יש גושפנקה קונקרטית-ביולוגית ולנישואין יש כמובן את ה'להיות בשר אחד' כפשוטו ובנוסף כשיש ילדים משותפים.
אבל לידידות גם אם תהיה עזה כמו זו של דוד ויהונתן, אין גושפנקה קונקרטית להעניק לה!
למרבה האירוניה ולמי שמבין, דווקא יחסי מין יכולים לקלקל ידידות טהורה, אבל כך הוא האדם. הוא מחפש גושפנקה ועלול להתעוור מתאוותו. דבר זה מעורר חשש וצורך בזהירות יתירה! החילוני המתורבת מכיר את הנושא ולמד להבדיל ונזהר, אבל החרדי הממוצע הרי חונך שגם לומר שלום לאשה זה כאילו ...
|
|
|
|
|
