"מותר לאכול חיות משובטות" ?

גבי רחם מלאכותי: הא לא קמיבעיא לי שפטור מבכורה. האם יצור הנוצר במבחנה ומושתל ברחם מלאכותי נקרא חי?

גבי עירוב מינים: לדבריך נמצא כי הגורם המשפיע במידה הפחותה ביותר קובע את זהות המין. אכן, כך סוגייא דרובא דעלמא בעניין הפונדקאות, אך אין הדברים מכריעים, ולמעשה דומני שחוששים לחומרה לשתי השיטות. לפי זה, הרי לפנינו חיה הנראית כחזיר, מתנהגת כחזיר, אך יצאה מרחם פרה ועל כן היא כשרה. אתמהה. (אגב, בינתיים אין אפשרות לשבט ברחם של מין השונה מהותית ממין הביצית והמטען הגנטי. עוד חזון למועד.)

אולי אפשר לדמותו להעגל שנברא ע"י ספר יצירה ומפורש בגמרא שאכלוהו (בבקשה מהמתרמבי"ם כאן, לא תטענו שזה רק משל), ולכאורה אינו בא מאב ואם כלל, אלא מאי התורה התירה המין של עגל, ולכן אם יעשו עגל ע"י טכניק בלי אב, ולעתיד בלי אם, עדיין הוא עגל.

לדעתי אין נפק"מ אם העיבור היה בבטן מין אחר, אלא שנלך אחר המין של הביצה, זכר לדבר תרנגול, וכי יעלה על הדעת שביצת תרנגול שהיתה תחת מין עוף טמא תהיה עוף טמא, או להיפוך לטהור? כן נ"ל מסברא.

השאלה שגם נתעורר כאן הוא בעירוב זרע של שני מינים, זכורני כי יש תשובה בזה באגרות משה לענין דומה, כשמערבין זרע שני אנשים (לאחרונה ממש המציאו כי זה אפשרי), הוא טוען שם שכיון שאמרו חז"ל כי א"א שיהיה אדם אחד מזרע שני אנשים לכן בע"כ נייחס אותו לאחד מהם.

בעקבות שאלה הנ"ל,
בן אדם משובט האם יש בו שפיכות דמים?
החכ"צ בתשבתו בענין גולם מזכיר הגמרא שאמר להגולם תוב לעפרך, האם מותר לשפוך דם הגולם?
ואת"ל מותר, יש מזה ראי' לבן אדם משובט?

האם מהמשנה בכורות: "בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה, מותר באכילה; וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה, אסור באכילה: שהיוצא מן הטמא, טמא; והיוצא מן הטהור, טהור."

והרמב"ם מאכלות אסורות: "בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה--אף על פי שאינו מפריס פרסה, ולא מעלה גרה, אלא כמין סוס או חמור לכל דבר--הרי זה מותר באכילה. במה דברים אמורים, בשילדה בפניו."

אי אפשר ללמוד שהקובע לטוהרה או טומאה של הוולד הוא מין הפונדקאית שמולידה את הבהמה?

באייל הקורא היה מאמר ודיון מענין (כולל הביטים הלכתיים) בשאלה "האם הגולם מפראג יכול להצטרף למנין"
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=300

ב"פ,
לא נתפרש בגמרא אם אותו עגל שנברא ע"י ספר יצירה היה חייב שחיטה. על כן אין לפשוט משם - אולי אכן דינו אינו כחי כלל ושרי לאכילה בלא שחיטה. כמדומה שהאחרונים דנו בדבר שחיטתו של אותו העגל, ואם יש ראיות מכריעות בדבריהם נוכל ללמוד לנידו"ד לצד זה או אחר.

הנחתך הפשוטה שהקובע הוא הביצית אינה מקובלת על דעת רוב הפוסקים כיום, וכפי שהזכיר מיימוני רובם הכריעו כי האם הפונדקאית היא האם לענין יוחסין. גם לשיטתך יש ספק האם הביצית קובעת או שמא החומר הגנטי.

רו"ד

במשנה מדובר על דמיון חיצוני גרידא, אך ידוע לנו שנולד כדרך הטבע מחיה טהורה. א"כ אין ראיה לנידו"ד.

אולי אפשר להביא ראיה מהכינים, אותם כינים שלדעת חז"ל נוצרים מאליהם מזיעה, אין איסור להורגם בשבת!

יצחק יונתן

אני דווקא חשבתי על הראיה שרוח דרומית ציין אותה (אך לא זכרתי את המקום והלשון), ואסביר מדוע.

עקרונית, ודאי אתה צודק. הרי אין בהמה יולדת אלא ממינה, פרט ליוצאי דופן, כמו חמור וסוס, ואולי גם כלב וזאב (לא ידוע לי).

אבל, לפי המקובל בימי חז"ל, בעלי חיים כן יכלו להרביע עם שאינו מינם. וכך למשל הניחו שצב ונחש יכולים להוליד זה מזה (אין תקליטורי תחת ידי לציין מראה מקום).

כך שיתכן - אני כותב זאת בזהירות, כמציע אפשרות ולא כדבר ברור - שבשעה שחז"ל דרשו את ענין ה"נדמה", כוונתם היתה דווקא למקום שבו אפשר לחשוב שהזרע היה שייך לבעל חיים אחר, אולם כיון שהאם היא מהמין הכשר, זה מה שקובע עבורנו.

מעתה הרווחנו, שמצאנו בדבריהם שאילו הרבעה כזו היתה אפשרית, זה היה הדין שלה. ואם נמצא שהרבעה כזו אכן מתרחשת, במעבדה אם לא בצורה שהם חשבו עליה, האם לא יחזור הדין כפי שכתבו, שהעיקר הולך אחרי האם-הפונדקאית שמרחמה יוצא הוולד?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אכן, אם כדבריך יש מכאן ראיה, אך ערבך ערבא צריך. הרי המשנה דנה גם באשה שהפילה כמין בהמה חיה ועוף, דגים חגבים שקצים ורמשים, ואין נראה לומר שהניחו שזה קורה רק כתוצאה של הרבעת חיה באדם. על כרחך ראו חז"ל אפשרות של הולדת "נדמה" גם ללא רביעת כלאיים.

גם לדבריך, עדיין יש לחלק מנידו"ד, כי בהרבעת שני מינים, שני המינים תורמים את תכונותיהם הגנטיות (ויש להניח שדבר זה היה ידוע גם בזמן חז"ל, מן הנסיון) ולכן הפונדקאות מכריעה, משא"כ במקום שכל המטען הגנטי מגיע ממין אחד ורק הפונדקאות מגיעה ממין אחר.

יצחק יונתן

לא ציפיתי לקושייתך. בוודאי זו ראיה שחז"ל הכירו בשינויים בולד שאינם מחמת הרבעה, שהרי לא ציפו שאשה תתעבר מבעל חיים...

אמנם, נראה שאפשר לתרץ על ידי חילוק, שאינו רחוק מסברה.

כאשר מדובר בוולד, חז"ל הכירו סוגים שונים של נפלים, וראו כי הם אינם דומים לגמרי לעובר הגמור בשלב הלידה. הנחתם - או הנחתו של אחד התנאים במשנה שם - היתה שכל מה שנאמר בו לשון "בריאה", ששייכת גם באדם, אפשר שתהיה כזו גם צורת הוולד. כלומר, צורת הוולד יכולה להשתנות לכל הדברים שנמנו בפרשת בראשית ועונים על התנאי הלשוני.

אם כך, יש שני סוגי שינויים בולדות שחז"ל דנו בהם, כל אחד וסיבתו. בבהמה - אפשר שהשינוי ייגרם עקב הרבעה מבעל חיים אחר. באדם - בגלל שעקרונית עובר עלול לקבל צורה אחרת, כפי שדרשו מפרשת בראשית.

לפי זה, עדיין המקור שהבאתי בעינו עומד (אם כי הוא עדיין ממשיך לרטוט מחמת הפגזת הקושיה שלך).

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בס"ד
למנדיס סגל !!!
שיבוטא המוזכרת בתלמוד הרי סוג של דג הדומה בטעמו לחזיר.

לרוח דרומית !!!
כלל הלכתי קובע כל היוצא מן הטהור טהור וכן להיפך. עיין ערך דבש דבורים בתלמוד.

לרחל לאה!!!
לא הבנתי מה הקשר בין הריגת כינים בשבת לבין הנושא המדובר??(סליחה על הבורות).
שכן הסוגיה בנידון הכינה במסכת שבת פרק שמונה שרצים דף ק"ז עמ' ב'עוסקת במחלוקת בין חכמים לרבי אליעזר שנוסבת סביב הענין החובל בשבת והנוטל נשמה האם חייב על הריגת כינה?
ומסקנת הגמרא ידועה לך ואין זה המקום להאריך.
אך לעניננו המדובר הוא על כינה שנוצרת מזיעה ולא כתוצאה של פריה ורביה.רוצה לומר מזכר ונקבה.ואם מתוך נקודה זאת רצית לעשות קל וחומר
לדעתי הדלה אין כאן מקום להקבלה בין שני הנושאים דידן.

לאיקא!!!!
לא הבנתי מה כל כך מצחיק בדברי רחל לאה ומנדיס
ובכלל מה כל הזילזול בכל הנושא הנידון שאתה מביע שאט נפש כה רבה??והלא אנו עוסקים במציאות חיה וקיימת(עיין ערך הכיבשה דולי) והרי אלו עובדות מדעיות, קרי מציאות שנחקרת על שולחנות המדענים בכל מיני דרכים וניסויים כפי שמתפרסם בתיקשורת המדעית חדשות לבקרים.
וכבר כתב על כך מורנו ורבנו הדגול הלא הוא הרמב"ם שאת כה מרבה לצטט: "לעולם אל ישליך אדם דעתו מאחורי גבו".ואני שואל מה רע בהבעת רעיוניתיהם של הנ"ל?? מה גם שבורא עולם השאיר פתח לברואיו להתערב במעשה הבריאה כמובא בתלמוד.
חוץ מזה, היכן שמעת את הרב בצרי מתבטא בצורה שהזכרת? האם שמעת זאת ישירות מפיו או מאיזה מתווך חורץ לשון שטרח להביא זאת לידיעת הציבור ולא בטוח שהבין היטב את כבוד הרב??ואם נצא מתוך הנחה שאכן הדברים נאמרו, האם אין לנו ראיות מן התלמוד על אמוראים שבראו עגל משולש??
ודי למבין.

בברכת התורה להגדיל תורה ולהאדיר.