כמה רגלים יש לכסא שלך? (פסיכו' של הדת)

אני מציע לכונן תחום מחקר חדש. נקרא לו "תורת הכסאות". המדע יעסוק בתיאור כסאות שונים, לפי מספר הרגלים שלהם.
בניגוד למה שנראה ממבט ראשון, למספר הרגלים יש משמעות עמוקה ביותר.
כיצד?
לסתם כסא יש ארבע רגלים. אם אחת מהן מתעקמת, נשברת או ניזוקה בכל צורה שהיא, הכסא עדיין ראוי לישיבה. בזהירות, כמובן, כדי לא ליפול, אבל הוא עדיין ראוי לשימוש.
לעומת זאת, כסא בן שלוש רגלים, שניזוקה אחת מרגליו, אינו ראוי לישיבה אלא בדוחק רב. למעשה, זו ישיבה מאד לא נוחה, שמחייבת ערנות בלתי פוסקת מצד היושב. עליו לתמרן כל העת עם הכסא כדי שיוכל להחזיק מעמד. קשה לקרוא לכך ישיבה.
כלומר, כסא בן שתי רגלים אינו יכול לעמוד.
למרבה ההפתעה, כסא בן רגל אחת יכול לעמוד. אבל רק אם הרגל בדיוק במרכז. וגם אז, יש לשמור עליה היטב היטב. אם זו תישבר, לא זו בלבד שאי אפשר לשבת בשום צורה שהיא. אין כאן בכלל מהות של כסא.
ומה עם כסא שיש לו יותר מארבע רגלים? חמש, שש, שבע, שמונה?
ובכן, כסא כזה יהיה יציב ביותר. גם אם יישברו לו כמה רגלים, עדיין ניתן לשבת עליו בנוחיות ובבטחון.

עד כאן המשל.

ומעתה – אל הנמשל.

אנו יכולים להשוות את הישיבה על הכסא למצבו של האדם ביחס לאמונתו. נניח – ביחס לאמונתו הדתית, אם מדובר ביהודי, אזי ביחס לזיהוי שלו את עצמו כאדם דתי, או חרדי.
החרדיות – שהיא המעניינת אותנו כאן, למרות שאינה אלא דוגמא אחת לכלל שלנו - באה לידי ביטוי במישורים רבים, בתחומים רבים. חלקם בתחום הידע, חלקם בתחום האמונה, חלקם בתחום המעשה.
נניח שהזהות הדתית היא כסא, ושלכל ביטוי שיש לדת בחיי האדם מקבילה רגל אחת. כמה רגלים יש לכסא?
זה משתנה מאדם לאדם. יש אדם שיש לו הרבה רגלים לכסא שלו, ויש אדם שלא נשארה לו אלא רגל אחת, וגם היא עומדת להישבר...

כאשר אדם ויתר על חלק מהרגלים של הכסא שלו, הוא חייב להקפיד באופן מיוחד על מה שנשאר לו. למשל, אם אדם חרדי ויתר על אורח חיים חרדי, על דקדוק במצוות, על תלמוד תורה, אם הוא רודף אחרי אורח החיים החילוני ומנסה לחקותו, אזי הוא עלול להגיע למצב שכל מה שנשאר לו הוא האמונה שלו. התוכן הפנימי שעליו גדל. ממערכת המצוות שלו נשארה הקליפה החיצונית, מערכת האמונות שלו, או מה שהוא מחשיב למערכת האמונות שלו, היא הדבר האחרון שיש לו. בלעדיה, הכל הלך לאיבוד.
זהירות, הכסא עלול להתמוטט!
אדם כזה לא יהיה מסוגל לסבול זעזועים ברגל האחרונה של הכסא שלו. הוא יילחם, ייאבק בכל מחיר ובכל דרך, שלא יגעו בכסא שלו, ברגל של הכסא. גם אם הרגל מקולקלת, גם אם הרגל בעייתית. כי איך הכסא יחזיק מעמד בזמן שמתקנים את הרגל?
הלא על נפשו, על זהותו הוא נלחם. וזה לא ענין דתי - אלא פסיכולוגי.
לעומת זאת, מי שחי חיים חרדיים אופייניים, אם יש כזה דבר, מי ששקוע בתוך עולמה של תורה, מי שאינו רודף אחרי התוהו, יש לו רגלים רבות לכסא שלו.
הוא יכול לספוג זעזועים. אם אחת הרגלים, או אפילו כמה מהן, ספגו מהלומה, וטעונות תיקון, הוא יכול לטפל בהן בנחת, בלי לחץ. מפני שהכסא שלו יציב.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

כיוון שדרך שלש נקודות עובר רק משור אחד...

רב מיימוני היקר,

דא עקא שהאפלוגטיקה הפסיכולוגית שלך לא מונעת מרבים לייחס תכליתיות לרגליים במקום לכיסא!

יציבות מטרתית לאורח-חיים, אבל השקפת-עולם דתית שהיא מטבעה קשיחה פחות חייבת להיות מבוססת על מרד ובגידה. בגידה במה ? בערכים המקודשים היום במדינה קרי באלילים המודרניים [כל הכופר וגו'!].

ומכיוון שיש עודף רגלים מוותרים על הרגל החשובה והמרכזית.

אין ספק שהטענה של מיימוני צריכה עיון, ואולם, ברצוני להסב את תשומת לבך למס' נקודות:

א. היהדות המכנה עצמה 'חרדית' (במובחן מיהדות 'דתית') רואה עצמה כממשיכת מסורת הדורות ללא כחל וסרק. אם כך אכן הוא, הרי שהמדובר באותה יהדות של תורה ומצוות של לפני מאה, מאתיים, שלוש מאות שונה. אם המשל שלך היה מתאר נכונה את המציאות, הרי שתהליך החילון שעבר על עם ישראל במאות השנים האחרונות עד שרובו חדל מקיום תו"מ, היה אמור להיחסך מעמנו.

ואולם, החילון פגע גם בקהילות אדוקות ושמרניות, גם בעולם הישיבות בליטא וכו'.

ב. אינני יודע לאיזה זרם אתה משתייך בעולם החרדי. ואולם, הטענה שלך היא טענה יחסית. יכול להשמיע אותה גם בחור מפונוביז' לבחור מ'חברון'. על אחת כמה וכמה יכול להשמיע אותו בחור חסידי כלפי בחור ליטאי או בחור מהעדה החרדית כלפי בחור אחר. האם אתה מזהה את עצמך דווקא עם הפלג הכי שמרני וסגור שבנמצא? אם התשובה שלילית, הרי שאינך מקיים את שדרשת...

ג. אולי הוספת הרגליים היא מתן כלים להתמודדות בעולם המודרני ולאו דווקא החמרה והתבודדות?

.


ויש שיעדיפו לשבת על סלע האם, יציבים ובטוחים.

מיימוני, משל יפה.

אבל יש אנשים, שכאשר הם מסירים את החרדיות למשל, הם בעצם מורידים תולעים שמרקיבים את אחד מרגלי הכסא, הבנוי היטב באופן עצמאי ללא תולעים אלה.

המשל בהחלט יפה ואם אני מבין אותו טוב
הוא אומר שהרגל של בעלי הרגל האחת חזקה יותר.
נגיד שכן, אז מה ?

האם זה אומר שעלי לשאוף שלשולחני תהיה רגל אחת ?

אין כמו משלים לסבר את האוזן. רציתי להצטרף ולהמשיך את משל הדייגים של ג'ינג'ית אך החרשתי. אולם לא עוד.
כי הנה יציבות הכיסא אינה נמדדת רק במספר הרגליים, אלא גם בעוביין (טובה רגל אחת עבה מעשר דקיקות), וגם ממיקומן (מה יעזרו ארבע הרגליים אם כולן בשורה אחת).
אישית חביב עלי משל של מיתרי כינור, או אולי שמא של חוט שזור. כתב מי שכתב על חוט משולש אך אין זה תחת ידי.
וחכם אחד גם נתן עיצה לשלש השקעותינו (איפה כל משקיעי הבורסה), וייתכן שיש לפרש גם כמשל על "רוחניות".
מצד שני אולי הם לא התכוונו לשלוש דווקא, אלא לכל הפחות שלוש.
מצד שלישי "על שלושה דברים העולם עומד", ובידוע שנמשל האדם לעולם - והעולם לאדם, לפיכך ראוי לכיסא להיות בעל שלושה רגליים דווקא, אלא שהעולם עומד ואני חפץ לשבת במנוחה.
לילה טוב.

איני רואה כיצד האדם המאמין משול לכסא בן 4 רגליים.
נראה לי שאמונה, מהגדרה, אין זה דבר חתוך וברור כידיעה. ידיעת חוקי הטבע משולה לכסא בן 4 רגליים. שכן כל חוק טבע מבוסס היטב על ראיות מוצקות. האמונה המתמשכת והחזקה זקוקה לעבודה קשה. יום יום ושעה שעה. נראה לי שהאמונה משולה לכסא בעל רגל אחת, שיש לשמור בו על איזון. בגלל העדר הידיעה הברורה יש להיות בעבודה עצמית רצופה. עבודה עצמית זו היא האיזון במשל של היושב על כסא בן רגל אחת. כל זמן שהוא "עובד" על עצמו הוא ישב...
כשמרפה מהעבודה, מיד יאבד את האיזון ויפול.

אולי ערסל התלוי בארבעת חבליו על שני מסמרים?

(מסמר הוויות הנפש ומסמר החוויות במציאות)

והאם יתכן מצב שמחסרון רגלים יאחזו ביתר שאת ברגל שנותרה, והיא הקפדה בקיום ההלכה?

המשל הוא בהחלט מקורי אולם בזה מסתיים הקשר שלו עם האמת.

כסא שימושו בא למלאות חסר בתיפקוד בני אנוש, קשה לי לעמוד על רגלי ? - אני מתיישב על כסא. קשה לי לאכול בעמידה ? - אני שוב מתיישב על כסא. מש"כ בכל הקשור לתורה, למצוות ולאמונה, העניין הוא, שבאם ימלא בן או בת האנוש את תפקידו(ה) שלבעבורו נוצר(ה), הוא(היא) י(ת)שתחרר בהדרגה מהמוגבלות אשר אפשר לומר שהכםא מסמל אותה. אי אפשר לחלק (בניגוד למה שמיימוני מנסה לשכנע אותנו) בין תורה ומצוות לבין האמונה, ולומר שהאחד מסמל רגל אחד בכסא והשני רגל אחר. אם להמשיל לכסא - הייתי בוחר במשל לכסא גלגלים של נכה רח"ל. כל בן ובת אנוש הריהו(הי) נכה, במיוחד אחר שאכלנו מעץ הדעת! והנמשל הוא שבהתנהגותינו אנו מנווטים את כסא הגלגלים אם לכיוון הרצוי או שלהיפך

מאד הזדהיתי עם המשל.
רק אצלי, האמונה היתה הדבר הראשון ללכת, ונשארה לי רגל אחת, שמירת מצוות, עליה אני נאבקת בכל כחי שלא לאבד. כנראה גם מצורך פסיכולוגי, לא דתי, שזוהי כל זהותי.