| נשלח ב-4/11/2003 19:22 |
 |
| |
פרשת המבול - שינוי אסטרטגיה
מזה שנים, אני מהרהר על המבול, ואני מתמיד בראייתי הבלתי מספקת.
תמיד ראיתי את המבול כאיזה סיפור היסטורי התומך במגמת הסיפור התורני. כפי הנראה מדברי התורה, היא נותנת רקע היסטורי להיווצרות העם הנבחר, מבריאת האדם ועד מתן התורה ודיניה.
עם כל זאת, סיפור המבול, נשא אופי היסטורי והתוכן [שיצדיק את הסיפור גם לולא היה] היה ממני והלאה.
כאשר עיינתי שוב, מצאתי דברים משמחי לב, והנני לשתף.
כשנוח יוצא מהתיבה, ד' אומר לו, "לא אוסיף קלל עוד...", ונשאלת השאלה, הן לכא' אם ישחיתו שוב, למה שלא תבוא שוב קללה, ואם נניח שזה לא יקרה אזי אין צורך בהבטחה/אמרה זו?
בהמשך הפסוקים, ד' נותן את הרמש לאכילת האדם כירק עשב, וגם זאת הוא מוצא לנכון לומר לנוח ביציאה מהתיבה. ההסבר הידוע שהשתלטות נוח על החי בתיבה גרמה ליחס שונה, לא סיפק אותי.
אלה הם השאלות בקצרה -
א. לא אוסיף עוד קלל, למה?
ב. מה מקום היתר אכילת הרמש, אחר המבול?
וכמובן השאלה הכללית מהו המסר של המבול ונסיבותיו?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 19:31 |
|
| |
היישוב הנראה כאובייקטיבי, לשאלה הראשונה, למה אכן אומר ד' לא אוסיף עוד קלל, נראה כך -
ד' ברא את האדם עם אופציה רחוקה לחטוא. האדם התקרב לחטא ואיבד את שלמותו כנצחי, ונהיה בר תמותה. אך עדיין המתכונת הבסיסית שלו הייתה מכוונת לטוב ויושר, ולא לחטא.
מתכונת העולם עד נוח, הייתה כזו שאמנם "חטא" הוא דבר נסבל במתכונת העולם, אך "חוטא מושחת", אינו נסבל בעולם. זו הייתה המדיניות, ומשלא עמדה בו האנושות היא נשחתה מעל פני האדמה.
כל זה עד נוח, לאחר המבול, המדיניות השתנתה. האדם הוכר כמין אופציונלי של חוטא, ואז בעצם נוצר המושג של "דיבר הקב"ה [תורה] כנגד יצר הרע", דבר זה, לאמור, לא היה לגיטימי עד נוח.
אך משנמצא שהאדם צעד לכיוון חטא ברמה של "נשחתה הארץ", נוצר מצב חדש, שלקחי העבר הורו על מתכונת חדשה לעולם. החוטא והמושחת הם חלק ממתכונתו של עולמנו, ויש להיות סביל יותר.
זהו בעצם הבסיס, לקביעה של "לא אוסיף עוד קלל", כלומר, איני נוקט יחסי גומלין של שלמות עם העולם, אלא כעולם הסובל אופציונלית גם חוטאים [ולא רק חטאים ספציפיים].
ומכיין שכעת נוצר עולם חדש של "התחשבות ביצר הרע", הרי שזה משפיע ישירות על יחס האדם על סביבתו. בעוד שבמצב הראשוני הטבעי והשלם של האדם, נשמרים זכויות החי למרות נחיתותו, הרי שבעקבות שינוי הציפיות וההתחשבות בחולשת האדם, קיבלה התחושה החוטאת של האדם כלפי החי לגיטימציה, באותו המעמד.
לכן יש משמעות ישירה להיתר אכילת הרמש, עם הצהרת "עדכון מתכונת העולם", שכן ההיתר נובע הישר מעיקרון זה, ומשמעו כלפי יחס האדם לעולם מצדיק את פירוטו בהקשר זה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 20:04 |
|
| |
יהסוף
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 20:21 |
|
| |
יהוסף
[נכנסתי לעצור, אחר תקופה ארוכה ונפגשתי באשכולך, שכדלקמן שימח אותי]
שמחתני, שמחתני, מעתה אני יכול להניח שהמבול משל הוא לתוכן המסוים שיצקת בו.
ככלל, כל דבר שמחייב בירור הסטורי, אינו גורם לי נחת. מעתה לגבי המבול, אין לי עוד צורך בבירור אמיתותו ההיסטורית, כי גם כמשל הוא יפה ובעל תוכן משמעותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 21:05 |
|
| |
ההסבר שלך לא מנהל דיאלוג עם העובדה שסיפור המבול, בוואריציאה כזו או אחרת, מופיע במיתולוגיות נוספות של עמים קדומים מהאיזור.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/11/2003 21:35 |
|
| |
הסיפור ההסטורי / הסיפור המיתולוגי מתאים הן לתורה והן, להבדיל, לספרות עמי האזור.
הסיפור המובא בתורה, מבחינת הגיבור, התקופה, הסגנון, התוכן, המוטיבים וכו' וכו', הוא מיוחד לתורה מהבחינות הללו.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2003 08:51 |
|
| |
רח"ל
אם איני טועה, הרי ששכן ענה לך, ותודה לו.
אך, כפי שהעיר טוהר, כאשר יש מסר שהמשורר מעביר דרך הסיפור, אין זה משנה לעני"ז, אם הסיפור היה או לא.
אך ללא כל פרשנות, מה זה משנה שזה מופיע גם בהיסטוריה של עמים אחרים???
אןלי התכוונת לדברי טוהר? כלומר, שהצעתו שמשל היה אינו עומד בקריטריונים ההיסטורים? א"כ דברי הקודמים אינם נוגעים.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2003 09:04 |
|
| |
כתב ברמב"ם בהלכות תשובה פרק ג:
"אדם שעוונותיו מרובין על זכייותיו--מיד הוא מת ברשעו, שנאמר "על רוב עוונך" (ירמיהו ל,יד; ירמיהו ל,טו; הושע ט,ז). וכן מדינה שעוונותיה מרובין--מיד היא אובדת, שנאמר "זעקת סדום ועמורה כי רבה" (בראשית יח,כ). וכן כל העולם כולו, אם היו עוונותיהם מרובין--מיד הן נשחתין, שנאמר "וירא ה', כי רבה רעת האדם" (בראשית ו,ה).
ושיקול זה אינו לפי מניין הזכייות והעוונות, אלא לפי גודלן: יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר "יען נמצא בו דבר טוב" (מלכים א יד,יג); ויש עוון שהוא כנגד כמה זכייות, שנאמר "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה" (קוהלת ט,יח). ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכייות כנגד העוונות."
כידוע שהרמב"ם ייחס משקל מרובה לחופש הבחירה אולם גם לו יש הגבלות, כגון שלילת הבחירה של פרעה. לכאורה גם מה שכתב הרמב"ם שם בפ"ז
"כל הנביאים, כולן ציוו על התשובה; ואין ישראל נגאלין, אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין, שנאמר "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי, לפניך; והשבות, אל לבבך . . . ושבת עד ה' אלוהיך . . . ושב ה' אלוהיך את שבותך . . ." (דברים ל,א-ג)."
יש כאן הבטחה שישראל יעשו תשובה, א"כ גם זו הגבלה מסוימת בבחירה.
א"כ אולי גם בנוח הכוונה היא שהקב"ה מבטיח שלא יהיה דרדור מוחלט של העולם עד כדי אבדוןץ
הטקסט שלך כאןהטקסט שלך כאןהטקסט שלך כאןהטקסט שלך כאן
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2003 09:08 |
|
| |
רש"י על בראשית א א מביא את מדרש חכמים: "שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין".
לפי הפירוש של יהוסף נאמר כי בעקבות המבול הגדיל הקב"ה את חלקה של מדת הרחמים בהשגחה האלוקית.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2003 09:15 |
|
| |
אריק היקר
ההצעה שלך, שכביכול יש הבטחה שהעולם לא יתדרדר, הועלתה בדבריי, ודחיתי אפשרות זו, שא"כ אין צורך באמירה "לא אוסיף עוד קלל", כי אם זה לא יקרה הרי שאין גם אפשרות לקלל.
אבישאול, תודה, אכן חשבתי להביא את רש"י זה, ורימזתי, על דבריך שיש כאן 2 שלבים של דרדור האנושות ממתכונתה האוטופית, 1 אצל חטא אדם הראשון, 2 מהמבול ואילך.
תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2003 02:27 |
|
| |
הבנה זו יכולה לכא' גם לעזור, בהבנת עניין השגחה פרטית, באשכולו של מיימוני הדן סביב הפיגוע בקו 2, העליתי את הטיעון, שאם צודק שהעולם יהא במתכונת בחירת חוטאים [וכיום ניתן להוסיף: ולא רק חטאים], הרי שלא ניתן לאכול את העוגה ןלהשאירה שלימה, וממילא הרוע הוא החכרח ממתכונת ה"רחמים" של העולם, שקיבלה הדגש ומעין אישור בפרשת המבול.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 07:18 |
|
| |
אגב, לאור ההתרחשויות השבוע מעניין אם המבול אינו תיאור של טסונאמי בהיקף נרחב שהתערה עם כמה פלאי טבע שהתרחשו בבת אחת. וכמובן מהול עם פלא התבל הגדול ביותר, הדימיון.
אותם יורשי הדימיון ממשיכים לנכס פלאי תבל לדתם ואמונתם, תוך שכל אחד אחד מושך באסון זה אומר כולה שלי זה אומר חציה שלי.
ב- FOX NEWS תואר אפיזודה של מנהל בית יתומים ששט בסירה עם עשרה ילדים שהצליח להימלט מהנחשול הראשון כשלפתע התקרב גל שני, הוא הורה לגל "בשם ישוע הנוצרי אני פוקד עליך לעצור" והוא נעצר!
ב-YNET, רוב התגובות הם על הנס של שני הישראלים שהכל נרטב להם חוץ מהתפילין והטלית.
עובדה מזהה נוספת שעולה בי בעת הכתיבה היא שאז ועכשיו רק החיות שרדו, כלי התקשורת מדווחים שלא נמצאה גופה אחת של חיה.
http://www.foxnews.com/story/0,2933,142989,00.html
ההסבר הישיר שעולה מיד כאפשרות, שבשני האסונות החיות חשו ברעידה וברחו, ועקב כך היחידים ששרדו. אבל מה אנחנו יודעים? חכו לעובדות המוצקות שאמנון יצחק של האלף הבא יגיש לכם בסרט ערוך וארוז היטב בהוכחות מוצקות על תיבה שנמצאה בשבר בין תאילנד להודו. האנטנה שלו תהיה מכוונת לא פחות מן הסתם.
הוי עם השפנים עד מתי תהיו לשפנים?
the difference between a man and a boy is the price of the toy
תוקן על ידי - לונג_טורקי - 31/12/2004 7:32:38
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 07:45 |
|
| |
לונגי
מעניין בדיוק מחשבות כגון אלה היו לי השבוע.
ובפרפראזה על 'הוי עם שפנים' חשבתי לעצמי.
"הוי עם קשה עורף" מה עוד צריך הקב"ה להראות בעולמו, כדי שיאמינו בסיפורי התורה גם אם נכתבובצורה שנכתבו כדי ללמד על הכלל.
___________________________________________________
כי ריב לה' עם עמו, ועם ישראל יתווכח - מיכה ו, ב
וכשתיפול הקנאה ובקשת השררה –
יתאוו כל בני ישראל לו לבדו –
ויונח זולתו בלא ספק – רמב"ם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:09 |
|
| |
לונג טורקי
מדוע אתה סבור כי "אלקים לא היה שם כאשר פגע הצונאמי"? וכי מי שלח את הצונאמי?
אבאר יותר.
יש כאן, לדעתי, שתי גישות, ושתיהן יונקות מתפיסה דתית תיאולוגית.
יש כאלו שיטענו ש"אלקים לא היה שם" מפני שהם מבקשים להגן על כבוד המקום, להימלט מבעית הרע. איך ה' מרשה לכאלו דברים להתרחש?
בדומה לזה, מצאתי פעם במאמר פילוסופי ציטוט של כומר נוצרי המסביר לאב הודי שכול את מות בנו הקטן:
אמור שבנך מת בגלל הזיהום, בגלל העדר תרופות, בגלל הבערות האנושית. אל תתלה זאת באלקים!
מצד שני, יש כאלו שלא ירצו לוותר על האמונה ביד אלקים מאחורי האירוע, מפני שתפיסתם התיאולוגית, למשל תפיסתם את ההשגחה הפרטית, קובעת שגם אירוע כזה נעשה ברצון ה' במובן הפשוט של המילה.
העדפתי נתונה לגישה זו. וכמדומה שרבים יכולים להעיד שדווקא ברגעים קשים מאד בחייהם הבזיקה להם יד ההשגחה הפרטית, כאילו היה קול שאמר להם: אתם במצב איום ונורא, אבל אני הבאתי אתכם לפה, וידי מלווה אתכם. אני הורדתי אתכם לשם, ואנכי אעלכם גם עלה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-31/12/2004 10:18 |
|
| |
פעם, לפני הרבה שנים בא מלאך המוות לאלוקים והגיש מכתב התפטרות . הוא היה מדוכא מכל מה שהוא ראה, והוא ראה רק מוות. אבל יותר מזה הטריד אותו העובדה שבכל מקום שיש מוות שמו מוזכר והוא מואשם הוא לא יכול לחיות כך יותר.
וכך רגע לפני שההתפטרות נכנס לתוקף הם הגיעו להסכם פשרה בזאת הנוסח. מלאך המוות ישאר בתפקידו והקב"ה יסדר שלעולם לא יאשימו אותו יותר, יאמרו שזה היה "תאונה" "מחלה" "צונמי" ועוד כהנה וכהנה, אבל שמו של מלאך המוות לא יוזכר יותר בהקשר למוות.
וכך ממשיך המלאך את מלאכתו על מי מנוחות.
|
|
|
|
|
