מעשה כשפים ואחיזת עיניים - שיטת הרמב"ם

הדיון בפורום הסמוך נסגר משום מה, אך דומני שיש מקום פה להמשיך בחלק מהדיון שם:

מוישהגרויס:

דומה והויכוח כאן נקלע למצב מביך שבו אלה האמורים להגן כביכול על האמונה השלימה מגלים עם-ארצות. ככל שהעם ארצות גדלה כך גדלה גם הקנאות עד שהגענו למצב שבו אומרים כאן חסידי הרבניות וחובבי ריבת האתרוגים: 'מי יתן לי מיימוני ואנשכנו כחמור'.


**************************************
פרזיט.



לו טרחת לפתוח את המו"נ במקום לדבר עליו ולהקשיב להטפות הנבערות של הרבצען שלך, היית מגלה מי הם אותם ה'נבוכים' בעיניו של הרמב"ם. שים לב:


"....והוא ביאור משלים סתומים מאוד שנאמרו בספרי הנביאים, ולא נתפרש שהם משל, אלא ייראה לסכל ולפתי שהם כפשטם ואין להם עניין נסתר. וכאשר יתבונן בהם החכם באמת , ויבינם כפשטם, תהיה לו בכך מבוכה גדולה. וכאשר נבאר לו אותו המשל, או נעירהו שהוא משל, ימצא הדרך הנכון וינצל מאותה המבוכה ולפיכך קראתי מאמר זה מורה הנבוכים..."

מי הנבוך? האדם החכם.
מי הוא זה שאינו נבוך? הפתי והכסיל!


ועתה למה שביקשת מקור. כוונתי כמובן לנושא מיסטיקה, מאגיה וכוחות על-טבעיים שלדעת הרמב"ם האמונה בהם היא כסילות אף שהאמונה בהם מופיעה לאורך ולרוחב התלמוד. הרמב"ם לא מביא הלכות שעינינם עין הרע, שדים ומזיקין וחשש מכישוף אלא אם ניתן להסבירן באופן ראציונאלי.

ולכמה דוגמאות ספציפיות ומפורשות:

על עניין הנחש (בפתח): אמרו בגיטין מה. שקרא יונה ועפי"ז אמרו עילש ברח. וכן על הכישוף בגמ' כתוב שחששו לכישוף הלכה ולמעשה, ושיש בו ממש. שבת פא: דעה שאסור לקנח בחרס והו"א משום שחוששים לכישוף. ובפסחים קי. אומרת הגמ' עצה להינצל מכישופים. כך שם הגמ' אומרת ההלכה לחשוש מזוגות בשל חשש לסכנת כשפים, ומסיקה להלכה שלמיחש בעי. ואומרת "2 ביצים, 2 אגוזים, 2 קישואין הלכה למשה מסיני' הרמב"ם כמובן לא מביא את כל נושא הזוגות להלכה אף שזו מסקנת הסוגיא והלל"מ מסיני (!)

בהל' ע"ז סוף סי'יא' אומר הרמב"ם בזה"ל על הנחש והכישוף:

כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן--אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן...". (וראה רמב"ן שופטים יח יג)

לפי גישתו זו קובע הרמב"ם כלל גדול בתורה שמה שאין ההגיון מחייבו הוא האסור מהתורה:

"ולפיכך כאשר נאמר אילן שהוא משיר פירותיו טוענו באבנים וסוקרו בסיקרא... הנה נתבאר כי סקירתו בסיקרא וכל הדומה לכך ממה שאין הגיון מחייבו אסור.
(מו"נ חלק ג' לו)


כך גם בעניין המזלות:
אמרו בגמ' שבת קכט : אמר שמואל לא להקיז דם בזמנים מסויימים שמזל מאדים שולט בו (ראה שם גמ' ורש"י) ומפורסמת גם הגמ' שם קנו. האומרת "מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וכו' שלפי שעת הלידה המזל משפיע . והרבה מקורות דומין לו וצא וראה מה כתב הרמב"ם באגרתו לחכמי מרשיליא:


".....דעו רבותיי שכל אותם דברים של גזירת הכוכבים, שהם אומרים יארע כך ולא יארע כך, ומולדו של אדם ימשוך אותו שיהיה כך ויארע לו כך ולא יארע לו כך - כל אותם הדברים אינם דברי חכמה כלל וטיפשות הם. וראיות ברורות יש לי שאין בהן דופי לבטל כל עיקרי אותם הדברים. ומעולם לא נתעסק בעניין זה ולא חבר בו ספר אחד מחכמי יון שהם חכמים ודאי..."


זה מבהיל לראות, לכאורה, שהרמב"ם מוכיח מחכמי יון שדברים המופיעים בגמ' טפשות הם!

**

על דברים אלו הגבתי:

משה גדול,

אנחנו נפגשים בדרך כלל במקום אחר, אבל לפי הענין פה אנא תסביר לי הלכות הבאות ברמב"ם:

הלכות יסודי התורה פרק ז הלכה א:

"מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר."

וכן שם פרק ח הלכה א:

"משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף"

ועוד שם הלכה ג:

"לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן"

וכן שם בסוף פרק ט הלכה ה:

"ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק."

זאת מבלי להכנס לסתירה בדברי הרמב"ם בהלכות ע"ז (שהזכרת) שעמדו עליה מפרשי הרמב"ם שם.

ואגב כך, גם במטותא איזשהו ביאור רציונלי הגיוני ומתקבל במהות חכמתה הגדולה ונפשה של האטמוספירה, הכרתו של הירח וידיעתו של השמש (יסוה"ת ג, ט).

תוסיף גם לביאור במחילה ביאור הגיוני למהותם של המלאכים הנקראים אישים, ובהבדל בינם לבין אלו הנקראים אופנים, אראלים, חשמלים ושאר מינים (יסוה"ת ב, ז).

**

ושוב ענה מוישהגרויס:

צמח יקירי.

ודאיח תסכים עימי שפורום נפלא ככל שיהיה, אינו הפורום המתאים ללימוד בעיון ואינו אלא כדי להעיר שיש מה לעיין ואידך זיל גמור.

על קצה המזלג אענה לתשובתך ועליך לבדוק הדברים בכוחות עצמך:

כשהרמב"ם מדבר על הגלגלים והמלאכים וכו' הוא מתכוין לכוחות הטבע וה'פיזיקה' כפי שהבין המדע של זמנו. וכפי שסברו שבנוי היקום. (וברור שהדע דאז טעה) ראה בנושא בארוכה במו"נ בעיקר תחילת חלק ג' (אך זה מפוזר כדרכו על כל הספר) למעשה כמעט כל ביטוי ביסוה"ת יש לו פירוש במו"נ לפי דרכו. תעיין שם ותמצא הסבר לכל ביטוי וביטוי.


באשר למה שהוא כותב על הכישוף נראה שאין כאן כלל בעייה כי הרי הרמב"ם אומר שכישוף פירושו אחיזת עיניים ורמאות. לכן גם כאן הפירוש הוא שהנביא עשה את הדברים ברמאות ואחיזת עיניים. ואיני רואה כאן כלל סתירה.

**

והוסיף בעוד הודעה:

צמח

שמת לב לציטוט שהבאתי לעיל מהמו"נ?

מיהו הנבוך? זה שנפגש בביטויים שאינו מבין את פשרם!
מה זה גלגלים? מה זה מלאכים? מה זה כרובים? בדיוק השאלות שלך. הכסיל חושב שזה כפשוטו. החכם נבוך .

כן, בשבילך הוא טרח וכתב את המו"נ.

**

אך כאמור האשכול נסגר, ועל כן עניתי לו בפרטי:

האשכול שם נסגר, אך ההסבר שלך לא מתקבל.

שכן מה הוא ההבדל שבין "האוחז את העינים" שמביא הרמב"ם בהל' ע"ז לבין מכשף, שהוא איסור אחר?

אולי אפשר להמשיך את הדיון בעכ"ח.

**

ועל כך השיב משה גרויס:

א. אתה אכן יכול להמשיך את הדיון בעכ"ח.
ב. את השאלה הזו אתה יכול לשאול על הרמב"ם במקור עצמו. בהל' ע"ז. וזו שאלה מצויינת.
אם תפתח אשכול אנסה להתייחס לזה.

מויש'

**

ובכן?

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 05/11/2003 10:13:01

מיימוני.

אני מקווה שכל השאלות הובהרו.

רוח דרומית.

הפרשנות שלך ברמב"ם נראית לי לא נכונה. בזו האחרונה אין הרמב"ם כלל מציין שיש להם יכולות לחולל פלאים
ואילו במקור הראשון דומה שהרמב"ם טוען טענה מודרנית להפליא ולפיה חוקי הסטיסטיקה וההסתברות בלבד הם אלה האחראים לכך שלעיתים בעלי הנחש צודקים.
מה שהרמב"ם אומר זה שבהכרח, כאשר עושים ניחוש חלק מהזמן תצדק, וכאשר הרבה מנחשים, סביר שאחדד יהיה באופן מקרי בעל 'אחוזי פגיעה' גבוהים יותר מהשאר, ואחרים בעלי 'אחוזי פגיעה' נמוכים יותר כאשר הס"ה מתכנס לממוצע.

מ"ג,

ראשית יש"כ על דבריך לעיל.

שנית, יתכן מאד שטעיתי [ולמעשה אני די אשמח לגלות שטעיתי], אבל אני לא רואה דרך לקבוע זאת באופן חד משמעי.
שים לב לביטויים שהרמב"ם משתמש בהם בקטע מהקדמתו לפירוש המשנה שהבאתי לעיל: "בעלי הכוחות הנפשיים ... אנו רואים אותם בעיננו תמיד מודיעים עתידות ... וזה אם יהיה ממחה מאד מאד".
כמו כן, באותה הקדמה הרמב"ם כותב: "ומיני המחצבים ומיני האבנים ומיני החיות - יש מהם שתכליתו מושגת בחקירה מעטה, ויש מהם שתכליתו מושגת בחקירה מרבה, ויש מהם שתכליתו דקה ונעלמת עד שלא תוודע כלל, אלא אם כן נודעה בנבואה או בכח ידיעת הנסתרות. אבל בחקירה מדעית אי אפשר."
האם אפשר להסביר את דברי הרמב"ם האלה?

ייתכן מאד שהרמב"ם שינה את עמדתו בנושא במהלך חייו. כך גם במהדורה הראשונה של פירוש המשנה הוא כתב שספר שיעור קומה מכיל מסודות הנבואה, ולאחר מכן הוא חזר בו מדעה זו מן הקצה אל הקצה.
במורה הנבוכים [בקטע שהבאתי] הוא מציג עמדה שהיא פחות ניתנת לפירוש כמכירה ביכולות פאראפסיכולוגיות, אבל עדיין שים לב שהוא משתמש שם בביטוי "בעלי החלומות הצודקים". מצד שני אבל, יתכן שיש להבין את הקטע הזה במו"נ כהודאה של הרמב"ם שהוא חזר בו מדבריו בפירוש המשנה שהבאתי כעת [שישנם דברים שאת תכליתם אי אפשר להשיג בכח העיון המדעי אלא רק בכח ידיעת הנסתרות].

אני אינני חושב שאת דבריו של הרמב"ם אפשר להבין כמורים על הסתברות או סטטיסטיקה, משום שמשתמע מהם בעליל שבדרך כלל אותם המומחים בדבר [אם כי יתכן שיש להבין שהכוונה למומחים במרכאות, או למומחים במתן תחזיות דו משמעיות כמו הסיפור על האורקל מדלפי] צודקים.

מ"ג,

דבריך נכוחים וכבר הבחין כך הרב קאפח בפירושו, שכידוע צמוד לשיטת הרמב"ם לפי כל ספריו האחרים.

נב: עם בקשת סליחה ומחילה, חבל שאתה כותב בצבעים שונים, קשה להתרכז בענין עיוני.

רוח-דרומית:
1.
באשר למקור במו"נ איני רואה בו אמירה מעבר לכך שיש בכח המדמה יכולת אינטואיטיבית המסוגל לחוש דברים ולראות ראיה אחרת. הדברים הללו הרי מפורשים ברמב"ם. 'החלומות הצודקים' אינן בהכרח על העתיד. אלא איזשהי הבנה וראיית מציאות מסויימת בלתי שכלית והרי על כך דיבר הרמב"ם הרבה. יתכן וגם לכך כיוון הרמב"ם בחלקו בפיה"מ.

2. קשה לי מאוד לדייק על פי ביטויים בודדים מפיהמ"ש והמו"נ שכן איני קורא ערבית רק את התרגום. לכן ניתן לפרש מעט יותר בגמישות מאשר ביד החזקה. כאמור שם הרמב"ם חד -משמעי ובוטה בדחיית כל הנחש בעלי האוב והידעונים כהבל ושקר. לכן במסגרת המגבלות, ראוי לפרש את פיהמ"ש ע"פ היד החזקה ולא להיפך.

3. כאילוץ אחרון הייתי נוקט שהרמב"ם חזר בו מדבריו בפיה"מ. אשר ל'שיעור קומה' דעתי הייתה (וזה נושא אחר) שהוא סבר בתחילה לפרש אותו באופן פילוסופי. כמו שאכן עשו חלק מהקבליסטים הספרדיים המוקדמים, כלפי תורת הנסתר.




תוקן על ידי - מוישהגרויס - 06/11/2003 12:23:48

מוישה גרויס,

אם הבנתי אותך נכון, אז אני כיוונתי בדיוק למה שכתבת.

לא התכוונתי חלילה שהרמב"ם סבר בדבריו בהקדמתו לפירוש המשנה שיש ממש במעשה אוב או ידעוני וכו'.

ישנו הבדל בין כוחות פאראפסיכולוגיים [בין אם הם קיימים או לא, כרגע זה לא חשוב, אבל נראה שהרמב"ם כן האמין בהם] לבין כישוף או מנחש או אוב.
שלושת האחרונים יש בהם מעשה של ממש כפי שמפורט במשנה תורה, ואילו כוחות פאראפסכילוגיים אין בהם מעשה, אלא הם מצב הכשרתי מסויים של האדם, בדומה [להבדיל] לנבואה.

רמ"ג,

תודה על התשובות העניניות, ובנתיים רק כמה נקודות קצרות:

א. מה שאתה כולל באיסור "מאחז את העינים" שבכישוף ("שאינו עושה דבר אבל באמצעות השאה , סוגסטיה, סמים או אמצעים אחרים גורם לצופה לדמיין דברים פלאיים"), נראה שכבר כלל הרמב"ם באיסור "קוסם" שבהלכה ו' עיין שם.

ב. כתבת שמעשי המאחז שבכישוף כולל בדרך כלל גם מעשה פולחני וטקסי (של ע"ז).

וע"ז מוקשה לי:

1. מה ההבדל שבין המעשה הפולחני שבמכשף ושלזה המאחז?
2. העונש על מאחז הוא מכת מרדות, ולמה יהא עונשו של עושה מעשה טקסי זה קל כל כך מעושה המעשה הטקסי של הכישוף, שחיב סקילה?
3. האם פירושו שהוא רק "אחז את העינים" וכאילו עשה מעשה פולחני ("שיראה שעשה והוא לא עשה") ולכן חיב רק מרדות?
4. מדוע יהא עונשו של בעל זריזות ידים (מלקות שבמעונן) גרוע מזה שעושה מעשה טקסי ופולחני שהוא לכה"פ אביזרייהו דע"ז?

ג. הבאתי לעיל מכו"כ מקומות בהיסוה"ת בענין נביא שקר ש"כל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק". האם גם שם פירוש הדבר שהוא עשה מעשה פולחני של ע"ז? לע"ד לא משמע כך.

רק שאיך שלא יהא הפירוש במעשה זה הרי יש לציין שעונשו הוא בחנק, וע"ז או כישוף היא בסקילה.

ורק שההבדל הוא משום איזה שם התרו בו, ואם התרו בו משום נביא שקר עונשו הוא בחנק, ואם התרו בו משום מכשף או ע"ז עונשו בסקילה.

והשתא י"ל, שאה"נ גם רק "שנים אוחזין" את העינים ענינם שווה; שניהם עושים מעשי תמהון של זריזות ידים, ורק השאלה היא משום איזה שם התרו בהם, אי משום מעונן ה"ז נכלל במעונן שגם בו אין מעשה ממש, וחיב מלקות. ואם התרו בו משום מכשף, הרי שזה לא נכלל לגמרי בכישוף, שכן בכישוף יש מעשה כלשהו, ולכן זה רק מלקות מרדות מדרבנן.

(אמנם לא נתחוור בזה מהותו של עשית "מעשה הכשפים" או זה של הנביא, ועוד חזון, אי"ה).

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 07/11/2003 15:46:36

צמח:
השתא ערב שבת ואין זמני בידי להאריך אבל כל משפט ומשפט שכתבת פליאה גדולה היא בעיני ואיני יורד כלל לסוף דעתך :
א. כמדומני שהנך מערב מין בשאינו מינו: מאחז עיניים היינו כמשמעו- גורם לצופה לראות דברים שלא היו. (בדומה לעדויות של קסטנדה שהשתתף בטקסים פולחניים והכהן גרם לו לראות דברים) קוסם אינו איש עבודה זרה ואינו נוקט כלל במעשים פולחניים אלא שבאמצעות מעשים שונים גורם לו עצמו לא לצופה לראות עתידות וכדו'. איסור זה אמנם יכול לגרום בעקיפין לאמונה שמעשי הקוסם משפיעים אבל אין לזה קשר ישיר לעבודה זרה ולכן אינו אלא לוקה.
ב. גם כאן כמדומני שלא הובנתי כלל. המכשף לא עושה כלום. הוא לא עושה כל מעשה פולחני. הוא רק מטפל בתודעת הצופה כדי שידמה שהוא עושה. "...שייראה שעשה והוא לא עשה..." לכן כל הקושיות שלך נופלות.


1. במכשף הוא עושה מעשה. במאחז עיניים אתה רק מדמיין שהוא עושה.
2. ראה המאירי שהבאתי לעיל.
3. בדיוק
4. כאמור. במעונן עשה מעשה. לכן לוקה. כאן לא עשה כלום. (חוץ מהמעשה הכרוך בטיפול בדימיון הרואה)

ג. תשובתך אף שהינה כשיטה נוספת של ר' יהושע נכד הרמב"ם (תשו' יג והובא בכס"מ שם) הנה דחוקה, וגם תמוהה, שהרי כפי שהבאתי מאחז עיניים של מכשף פטור מהתורה (מכת מרדות!) ומה שייך להתרות בזה?
ד. אמנם עוררת שאלה נוספת והוא עניין נביא שקר ולכך בעז"ה אתייחס אחר שבת

רוח דרומית. דומה שגם בעניין שלנו יש לי כאן פשט המיישב הכל באופן נאה וע"פ דרכנו. בעז"ה אחר שבת אשלחנה.

וצמח: לפעמים אני מבין שאפשר להתווכח. אבל כאן אני משוכנע שכל מי שיעיין בזהירות וידייק בלשון ימצא שהדרך בה פירשתי היא המיושבת ביותר בלשון הרמב"ם. נצל את השבת ללמוד הדברים בפנים ותרווה נחת.

אגוטען שבעאס



תוקן על ידי - מוישהגרויס - 08/11/2003 18:10:07

רמ"ג,

שוב תודה רבה,

בהשגח"פ, הלומדים את המחזור היומי של ג' פרקיפ ביום, לומדים פרקים אלו בימים אלו.

ושוב תודה,

צ"י

צמח:
על דין 'מכשף'
לשאלה שעוררת על נביא שקר:
א. הקושי במאחז עיניים הוא, שאם אכן מדובר באותו המעשה ממש בין במכשף ובין במעונן, הרי שמדוע כלל צריך לכלול אזהרה למאחז עיניים באיסור מעונן? ודוחק לומר שהוא רק כדי לעונשו בלאו, ועוד קשה שאם עדיין מדובר באותו מעשה ממש מדוע הגמ' בסנהדרין (ראה לעיל) אומרת שפטור אבל אסור. הרי היה על הגמ' לומר שחייב אלא שאם התרו בו מחמת מכשף פטור. אבל בנביא פחות קשה שהרי אין כלל הכרח שנביא שקר יעשה אות ומופת. על כן צריך אזהרה למתנבא שאינו עושה אות ומופת. ובאמת אולי נביא שקר שיעשה מעשה אות ומופת והתרו בו מחמת מכשף יסקל משום לאו של מכשף.
ב. ואולי אפשר לתלות הדיון אם נביא שקר העושה מעשה אות ומופת חייב גם משום מכשף. בסוגיית התראת ספק(פסחים סג: ושבועות ו) שהרי בשעה שמתרים בו אין עדיין יודעים אם הוא עושה האות בכישוף והדבר מתברר רק לאחר זמן כשלא מתקיימת נבואתו ואז נכנסנו למחלוקת רש"י ותוס' שלתוס ' אם המותרה יודע האמת ולא יכול לאמר שוגג הייתי, לא הוי התראת ספק ועוד יש מפרשים שהתראה המתבררת למפרע הוא התראה לכו"ע.
ג. אבל נראה לי אולי תשובה כדלהלן,זו תשובה מורכבת קצת אבל לאחר שמעיינים בה מגלים שהיא פשוטה מאוד:

הרי יש לחלק בכל מעשה כישוף וכו' בין אקט הכישוף לתוצאת האקט. מעשה כשפים הינו האקט הפולחני למשל אמירת שמות עבודה זרה, והתוצאה המבוקשת הנגרמת כביכול, בשל אותה פעולה פולחנית. בדוגמא של הגמ' ליקוט קישואין: לפני דקה הייתה השדה זרועת קישואין ואחרי דקה כל הקישואין נמצאים בפינה אחת. זו התוצאה של הכישוף.

עכשיו שאלתי לך: על מה נסקל המכשף, על הפעולה או על התוצאה?

הגע בעצמך- אם בא לפניך אדם ואומר לך אתה רואה שם את השדה הזו? תסתכל טוב, כל הקישואין נלקטים ללא מגע אדם. האם תסקול אותו? הרי אינך כלל יודע שיש קשר בינו למה שקורה שם בשדה. ואם הוא יגיד לך, אני יגרום לכל הקישואין להילקט והם אכן נלקטים האם אז תסקול אותו? ודאי שלא, שהרי אינך רואה שהוא עושה מעשה כלשהו. וכך גם להיפך לו תראה אדם עושה מעשי כישוף, אך לא הצליח ללקט את השדה האם לא יהיה חייב סקילה רק בגלל שהוא מכשף כושל?

מסקנה: מכשף נסקל על פעולת הכישוף. לא על התוצאה.
עכשיו משהגענו לכך ניקח דוגמא: הגיע לפנינו אחד שטוען שהוא נביא וכתמיכה בדבריו הראה לנו אות ו הפך מקל לנחש. אם ראינו שהוא עשה מעשה כישוף (אקט הכישוף) הרי שמייד נדע שהוא אינו נביא ואין טעם כלל לדון בו כנביא. אלא מאי, ודאי אחד כזה מסתיר את האקט הפולחני הכרוך בתוצאה המפליאה ורק מראה את התוצאה עצמה. אם כך על מה נסקול אותו? הרי לא ראינו במו עיננו את המעשה עצמו. ובדין מוות צריך לראות את המעשה עצמו. (המעמיקים אולי יגיעו למסקנה שאין נביא שקר יכול להיות מכשף העושה מעשה כשפים, אלא רק מכשף המאחז עיניים ודו"ק)