האמת שמי שהינו תלמיד-חכם ולא רק אחד שיודע לצטט דברים מפורסמים בלבד היה יודע שאין צורך כלל להגיע לגר"א. יש די והותר ראשונים החולקים על הרמב"ם ואפשר אפילו לומר שרוב הראשונים חולקים עליו.
אבל כמדומני שכמו בנושאים אחרים הויכוח הזה, מי צודק האם יש שדים, כשפים וכו' והאם הלחש מועיל למכה וכו' הוא ויכוח אנכרוניסטי ופאתטי. היום כל מי שבקי בחקר הנושאים הללו יודע שאין מה לעשות אבל הרמב"ם צדק ואינן אלא הבלים ודימיונות שווא.
כשם שיכול להיות ויכוח בראשונים אם כדור הארץ עגול או לא. אבל היום כבר לא ניתן להתווכח על זה. ומי שטוען שכדור הארץ שטוח אין זאת אלא שלא למד דיו את מדעי הגיאוגרפיה. כך בדיוק בנושא הזה מי שחושב שקיימים שדים, לחשים, ומזיקים וכשפים ב'זוגות' אין זאת אלא שלא למד פולקלור ותרבות קמאית מהי.
כך שחבל על הויכוח בהקשר הזה.
הסיבה היחידה שבשלה מעניין לראות את שיטת הרמבם זה הדרך בה הוא מתייחס לחז"ל שלדעתו טעו. בביטויים קשים וחמורים עד כדי כינויים ככסילים. זה מה שמעניין. לא עצם הנושא עצמו שברור כביעותא דכותחא.
|
|