|
|
| נשלח ב-13/11/2003 20:40 |
 |
| |
איקה,
איפה הגבול? הרי הרמב"ם הגדיר את מאמיני ההגשמה כמינים עם כל המשתמע מכך וזו וודאי שאלה באמונות ודעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 20:47 |
|
| |
לתשומת לב הכותבים
כל ליצנות אסורה.
***
האסופי,
מצטרף ל של קודמי על הערתך החשובה מאד.
זה נושא בפני עצמו, כמובן. מכמה בחינות.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 20:58 |
|
| |
אריק יקר
ההגשמה היא עניין לאמונות ודעות? איך? הוא הרי אינו גוף, ואין לו דמות הגוף? הוא אחד יחיד ומיוחד.
ואם יעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם זולתו - לא תתבטל מציאותו, הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו, ואין צריך במציאותו לזולתו...
יחודו השם יתברך שהוא שנאמין שזה שהוא סיבת הכל-אחד, ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד המורכב שהוא נחלק לאחדים רבים, ולא אחד כמו גוף הפשוט האחד במנין, שמקבל החילוק והפרידה לאין סוף.,, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד
שלילת הגשמות ממנו, וזה שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כוח בגוף ולא ישיגוהו המאורעות הגופים, כמו : התנועה, והמנוחה, והמשכן, לא מצד עצמות ולא מצד המקרה, ולכן שללו ממנו חכמים, החיבור והפירוד....לא השגתם אותו "בעל תמונה" לפי שהוא - כמו שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף
אבל אריק יקירי,,,לא כולם מסוגלים להאמין בה' שלא נתפס בשכל, ולכן הרמב"ם מבין שיש מאמינים שמסוגלים לתפוס את ה' רק על דרך ההגשמה, והוא אשר נאמר:דברה תורה בלשון בני אדם, והאמונה גם שאינה לשמה, לגיטימית בעיניו, כל עוד המאמין מקיים את מצוות התורה.
הגבול הוא מצוות התורה- בקיום המצוות באה לידי ביטוי אמונתו של המאמין, ולא על פי דעותיו.
כל זה מתוך 13 העיקרים? האם כל ישראל אינם מחוייבים ל13 העיקרים אריק?
תוקן על ידי - איקה - 13/11/2003 21:13:37
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 21:20 |
|
| |
סיכום ביניים:
האשכול נפתח בסיפורו של ר' מיימוני על מעשה שהיה באחת הישיבות. הרעיון שעומד מאחורי הסיפור הוא האם זה מוצדק להתנהג כטאליבאנים כלפי אלה שיודעים לשאול.
מממלא היקר הוסיף והצביע שלדעתו הסיבה עמוקה יותר מהעובדה מי כתב ספר זה או אחר ונוגעת בשורש המיסטיקה. העובדות ההיסטוריות מראות שלא רשב"י כתב את הזוהר, וזה כבר הובהר וידוע למי שאמון על המחקר ההיסטורי ותורת ניתוח כתבי היד וגופי הטקסט.
זה יכל להיות דיון מרתק אבל בלי קשר למציאות, אלמלא שולבו בו הערות שלא ברור מה התועלת שבהן.
תחילה מטעים האחד שמדובר,אבוי, בחוקרים חילוניים ומסתמא שחילוני הוא שקרן מטבעו ואין להאמין לתוצאות מחקרו.
לאחר מכן מפליא פיו מפיק המרגליות שנית: כופר, לסמא את העינים, החלטה הטפשית,שקר .
האם אלו ראיות? האם בתארי גנאי ניתן להוכיח משהו?
ואני תוהה על טיבו: האם אין במלות גנאי אלו כדי לחסום דיון? האם אין הן מעידות כי אין הוא משיב לטענות, ויותר מכך, שלשיטתו הוא איננו מוכן כלל להכיר את העולם האחר.
כמעט אפשר לחשוד כי לא סקרנות, אלא שנאה עצומה יש לו לכל השונה ממנו ומעולמו הרוחני.
ואולי אצלו, בעולמו המוגבל, יש מקום לדעה אחת בודדה. לדידו, לא ייתכן כלל יהודי בן תורה שאיננו מאמין בקבלה.
אני אינני מאמין בקבלה, מכיוון שלפי הבנתי רובה עוסקת בהגשמה,בהזיות,בסתירת האחדות ובסטייה מדרך הישר של תורה ומצוות להבלי תיקונים ומיסטיקה בגרוש. אבל, אני אינני דוגמטי. אני מוכן ללמוד את ההיפך, ואדרבא יבוא האיש וישכנעני שיש אמת ב"תורת האמת". אני רואה באנשים שמאמינים בקבלה יהודים טועים, אינני רואה אותם ככופרים. גם מי שאינו מוכן להקשיב ולדון, אני מוחל לו. אני מאמין בסובלנות.
תוקן על ידי מיימוני.
תוקן על ידי - מיימוני - 13/11/2003 22:31:18
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 03:22 |
|
| |
מוטק
במחילת כבוד תורתך, אבהיר את דברי כפי מה שהזמן מרשה.
כתבת וזה כבר הובהר וידוע למי שאמון על המחקר ההיסטורי ותורת ניתוח כתבי היד וגופי הטקסט.
מן הסתם הכוונה לשלום, לא ידעתי מה ענין קדמות הזוהר לכתבי יד, אין כת"י מזוהר, אה"נ ששלום היה בקי בכת"י המקובלים, אבל אין זה נוגע לזוהר כלל. אודה ואבוש, קריתי בספריו של שלום, אני משוכנע שהוא לא בקי בזוהר כלל, לא למדו בעיון, ולא ידעו, ולא הבינו, נקודה. אמת, היה לו בקיאות בספרי קבלת האר"י ותלמידיו, וזה הכל, אף בקבלת הרמ"ק ידיעתו הוא ככה ככה.
כתבת בחוקרים חילוניים ומסתמא שחילוני הוא שקרן מטבעו ואין להאמין לתוצאות מחקרו
זה אמת, חילוני הוא נוגע בדבר, יש גם בשאר מאמרי שלום נטיה להראות כי דבר המקובל וקדוש הוא אצל רוב העם הוא טעות.
בכלל לא הבנתי מה שייך כאן אמונה בחילוני, ניתי ספר ונחזי, צריך לראות אם הראיות הם אמת, לא להאמין.
כתבת לאחר מכן מפליא פיו מפיק המרגליות שנית: כופר, לסמא את העינים, החלטה הטפשית,שקר .
לכה"פ הודית כי אני פה מפיק!
כופר, כן זה לא כתבתי אני זה הדיון במהלך האשכול.
לסמא את העיניים, כוונתי בזה הוא כי מדרכי מכחישי הזוהר (כאן בפורום) הוא לומר ראיות והצהרות המסמא את העיניים, כמו שאומרים שביטויי הספרדים שכיחים בזוהר, ומעולם לא פירט אחד מה הם, או הראיות שר"מ די ליאון כתב הזוהר, ובאמת שאין שום ראיות, וכו' וכו'. אמת, יש דיון ויש על מה לדיין, אבל לכתוב הצהרות של שקר, זה קרוי סימוי עיניים.
כתבת ואני תוהה על טיבו: האם אין במלות גנאי אלו כדי לחסום דיון? האם אין הן מעידות כי אין הוא משיב לטענות, ויותר מכך, שלשיטתו הוא איננו מוכן כלל להכיר את העולם האחר.
כתבתי די, השבתי לטענות, ואני מכיר להכיר את העולם האחר, אולי לא הייתי רוצה להכיר העולם האחר לא הייתי קורא כאן בפורום. מה אעשה שאני לא שוכנעתי שהזוהר מזוייף, ואני מוכן שאחד יעמידנו על האמת, בראיות מוכיחות שהזוהר זיוף.
אני אינני מאמין בקבלה, מכיוון שלפי הבנתי רובה עוסקת בהגשמה,בהזיות,בסתירת האחדות ובסטייה מדרך הישר של תורה ומצוות להבלי תיקונים ומיסטיקה בגרוש.
אם זהו כל הסיבה שאינך מאמין, אז הנך טועה מטעם פשוט, לצד שהזוהר אמיתי, אז דבריך בטלים ומבוטלים, התורה אינו ברשותך שתעשה בה סלקציה איזה תורה אתה מאמין בה, ואיזה אתה לא מאמין.
הזמן עובר ואפסק לע"ע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 03:24 |
|
| |
עוד נקודה
כאן בארה"ב הכופרים אינם מאמינים בכלום, שם בארץ ישראל הכופרים "מאמינים" בכפירה.
שים לב, כי אמת הוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 05:10 |
|
| |
Borough-Parker
Do you have any proof that the new testament wasn't divinely handed and as an anullment of the old one?
I am not claiming that it is authentic. Just asking what more proof do you have on the Zohar's authenticity?
תוקן על ידי - רציו - 14/11/2003 5:11:44
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 17:25 |
|
| |
רציו
אתה מדמה תפוחים לתפוזים. הוויכוח אודות הזוהר הוא אמנם אם הוא אוטנטי או לא, היינו אם נכתב ע"י תלמידי רשב"י או בזמן מאוחר שיראה כאילו נכתב ע"י תלמידיו. התורה החדשה כמדומני שאין ספק שנכתב ע"י תלמידי אותו האיש שר"י, אלא שדבריהם הם שקרים וכו' וכו'.
ואם כבר דימית השנים, אז אם אתה מסופק באמיתית הקבלה בכלל, אין זה תלוי בזוהר, יש הרבה מקובלים קודם שנתגלה הזוהר, כמו הרמב"ן שכתב מעט בקבלה, והרוקח שכתב יותר, ור' יצחק דמן עכו שכתב הרבה מאד, ור"א אבולעפיא, אין קבלה תלוי באמיתית הזוהר כלל. יסודות הקבלה מהראשונים לא תמצא בזוהר בדרך כלל (וזה קצת ראי' שלא נכתב ע"י הראשונים), קבלת האר"י אמנם מבוססת על הזוהר, אבל בעיקר על האידרות וספרא דצניעותא וקטעים מועטים מאד בזוהר, אלא שהבאים אחריו הוסיפו לפרש כל הזוהר לפי דרכו.
ואם אענך כיהודי, אז אענה בשאלה, ומנין לך כי התורה הקדושה שלנו הוא אוטנטי, ומי אומר שמשרע"ה כתבו מפי הגבורה? יש לך ראי' על זה? להטוען והמתעקש לומר שהתורה אינה מפי הגבורה או ממשה (עפ"ל) אין שום הוכחה שהוא אוטנטי. ובפרט להמתעקש בענין תורה שבע"פ שא"א להוכיח לו בראיות שהמשניות למשל הם קבלות אמיתיים, וכן הגמרות, ושלא נעשה ע"י גאון כפרידלנדר.
תוקן על ידי - באראפארקער - 14/11/2003 17:26:59
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 22:25 |
|
| |
Borough-Parker
Exactly
So don't say that you belive in things because they are authentic, but because you chose to believe.
Now you come up with a general notion of Kabbalah beyond the Zohar. Can you define what you mean by that Kabbalah? Anything that is gibberish for the untrained in translating theosophical language or anything that has been brought by a claim to private revelation and that has for any reason been accepted by orthodoxy like the Mezbuz revelation unlike the Nazareth one?
תוקן על ידי - רציו - 14/11/2003 22:25:47
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2003 18:43 |
|
| |
שבוע טוב
באראפארקער,
גרשם שלום ותלמידיו הם אכן החוקרים המרכזיים בישראל של ענף הקבלה, אבל יש עוד חוקרים חשובים כמו אריכא. לא ברור מדוע אתה לא משוכנע שהוא בקיא בזוהר, מי שקורא את ספריו משוכנע שהידע שלו בקבלה [ולא רק בזוהר] רב ונרחב.
אין נטייה או מגמה אצל חוקרים חילוניים. את האמת עלינו לקבל ממי שאמרה. הראיות הן אלו שצריכות בחינה ועיון לא האם המחבר חילוני,אישה,תימני או קירח.
בעניין סימוא העיניים, אתה מקפיד לכתוב שמדובר בטעויות, אבל לא טורח מעולם לפרט מדוע טעיתי ואיפה טעיתי. אני מוכן לכתוב מחדש את הראיות [שרובן נכתבו ע"י ר' מיימוני ובפורומים בתפוז] שעדיין לא הצלחת להפריך:
1. בכל כתבי חכמי ישראל כולל המשנה,התלמוד, הברייתות חיצוניות,ספרי הגאונים , ולא בראשונים עד המאה ה-13 לא מוזכר הזוהר לא ברמז ולא בסוד כחבור, או כספר בשם זה, לפני 1286
2. אף אחד מחכמי ישראל לא העיד שראה את כתב-יד הזוהר אחרי 1286.
3. אין הסבר לאיזכור עשרות מנהגים של ימי הביניים בזוהר כפי שכבר הובאו בפורום:
א. שיור פתיתי לחם על השולחן לברכת המזון.
ב. כהן רווק אינו נושא כפיו. (זו היתה הוראתו להלכה של ר´ יצחק ב"ר יהודה, מרבותיו של רש"י, באמצע המאה ה-11).
ג. יש להגביה בברכת כהנים יד ימין מעט יחסית ליד שמאל.
ד. אין אומרים "והוא רחום" במעריב של ליל שבת.
ה. במקום "שומר עמו ישראל לעד" של ימות החול אומרים בשבת "הפורס סוכת שלום", כמנהגנו היום.
ו. תוספת הפרק "רננו צדיקים בה´" (תהלים לג) בפסוקי דזמרה של שבת. מקור קדום – פירוש התפילה של ר´ אלעזר מוורמיזא.
ז. אמירת הפיוט "א-ל אדון על כל המעשים" בתפילת שבת בבוקר, כנהוג היום.
ח. תוספת "ואני תפילתי לך וכו´" במנחה של שבת.
ט. קידוש לבנה רק לאחר כמה ימים להופעתה (שיטת ר´ יונה מגירונדי).
י. ליל החותם של הושענא רבה, בניגוד לדברי התלמוד, שהוא הוא הסיום של יום הדין. המקור הוא במדרש תהלים בכתבי היד האשכנזים ובספר "שבלי הלקט". וכן מחזור ויטרי ומנהגי מהר"ם מרוטנבורג, וה"מנהיג".
[יש יותר מ-10, אני יכול להמשיך ולמנות באראפארקער]
4.אין הסבר לעקבות ברורים של תחביר ספרדי, ותחביר ארמי לקוי בזוהר.
5. תיאורי ארץ ישראל בזוהר אינו תואם את המציאות, אלא תואם תאורים מספרים רבניים בבליים שמצויים בהם תאורים אידיליים וסמבוליים של ארץ-ישראל. מכאן מסיקים שמחבר הזוהר לא ישב כלל בארץ-ישראל, אחרת היה יודע כיצד היא נראית.
6. אין שרשרת מסירה של הזוהר מרשב"י ועד ר' משה דה לאון, וכפי שראינו בסעיפים 1-2 בוודאי שאין שרשרשת מסירה של הזוהר שתחילתה בהר-סיני.
כתב-היד:
ר´ משה דה לאון עצמו טען בפומבי אמנם כי "מצא" את כתב היד, אולם לאשתו אשר ידעה כי כתב אותו במו ידיו אמר כי אין מעמדו איתן דיו לחתום עליו ולכן חייב היה ליחסו לרשב"י. את כל הנכבדים שהתחננו שיראה להם את כתב היד - דחה בשה"י ופה"י. כאשר נפטר ב- 1305 נסו הנכבדים לשדל את אלמנתו למכור להם את כתב היד בסכום עתק. כאשר הודתה כי מעולם לא היה קים כתב היד של הרשב"י נתקפו הלם ופשוט סרבו להאמין לה. מכיוון שר´ משה דה לאון המנוח הותיר אותה שקועה בחובות, חסרת פנסיה וחסרת-כל הרי לא סביר שסתם סרבה למכור. הרי היתה יכולה לפרוע החובות לטהר את שם בעלה כלווה שאינו פורע חובותיו, ולהותיר לעצמה פנסיה הגונה. היא לא עשתה דבר מאלה.
מקובלים על הזוהר:
היו מקובלים שחקרו וגילו שהזוהר הוא זיוף. ר´ יעקב עמדין, כתב בספרו מור וקציעה בסימן כה, כל מי שרגיל בספר הזוהר, יודע כי לא רשב"י חיברו.ואף הוא חיבר ספר שלם להוכיח זאת. הספר נקרא בשם ´מטפחת ספרים´. וכן הרב יוסף משש באוצר המכתבים גרס באופן זה. וכן בשו"ת תשובה מאהבה, סימן כו. עדותו של ר´ יצחק דמן מעכו הנמצאת כאן http://www.zacuto.com/rabbi.htm ועוד רבים.
בנוגע לסיפא של הודעתך: לא מספיק להגיד שאני טועה, אתה חייב לספק נימוקים. מעבר לזה הזוהר איננו חלק מתושב"ע או מתושב"כ, הוא חיבור שנכתב ע"י ר' משה דה-לאון, מהעיר אוילה בספרד ב- 1286.
בנוגע לטענה שהזוהר הוא חלק זניח בקבלה וחשיפתו כזיוף לא תעלה ולא תוריד בעולם הקבלה: ראשית הזוהר הוא החיבור הכי חשוב בעולם הקבלה, ורבים מהמקובלים נסמכים עליו. גם הקבלה הלוריאנית יסודה בקבלה של הזוהר. מעבר לזה יש עוד שאלות חשובות שצצות אחרי חשיפת העובדות האלו. למשל, כיצד האר"י [שלפי המסורת נחשב בעל רוח הקודש] האמין שהזוהר נכתב ע"י רשב"י ? כיצד כל המקובלים טעו כל השנים ? זה מעלה הרבה תהיות על אמינות הקבלה, ועל הטענה שהיא אמיתות פנימיות התורה.
אלו הטענות והראיות והן ממוספרות לנוחיותך. כולנו נשמח אם נוכל לקיים דיון בלי מילות גנאי והתייחסות עניינית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2003 22:42 |
|
| |
מותק, עדיין יש להבהיר שהיתה קבלה לפני הזוהר, ולא כל הקבלה היא הזוהר. עיסוק ב"סתרי תורה" היה קיים, אלא שהזוהר דחק את רגלי שאר תורת הנסתר, והפך - כפי שציינת - לעיקרה של הקבלה.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2003 22:44 |
|
| |
נראה לי שיסוד הויכוח הוא האם יש לנו רשות לערער ולהטיל ספק באמונה המקובלת על רובא דרובא של שלומי אמוני ישראל, או שדבר כזה נחשב לכפירה ואין לנו רשות לכך. ומהדעות השונות בשאלה זו נגזרים הויכוחים הסוערים בפורום זה ובדומיו, שכן אם הרשות נתונה לערער, הרי יש לנו באמת הוכחות רציניות מאד שהזוהר הוא חיבור מאוחר, וקשה מאד להתמודד עם הטיעונים המוכיחים זאת, אבל אם נחזיק בדעה שאין לנו רשות לערער ולהטיל ספק בכגון דא , הרי בעל כורחנו ניאלץ להאמין ולדחוק את עצמנו אף בתירוצים דחוקים. כפי שאנו נוהגים בספיקות המועלים כלפי נושאים שמפורשים בתורה שבכתב ושבע"פ (לדוגמה ראה האשכול על המבול וכד' ).
תוקן על ידי - בר_בי_רב - 15/11/2003 23:05:00
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2003 23:36 |
|
| |
השכן היקר,
מסכים עימך לחלוטין. הייתה קבלה לפני ה'זוהר', אבל החומר עליה מועט מאוד. זו הבעייה הידועה אצלי חוקרי הקבלה [ואינני אחד מהם] בשם "בעיית החומר האבוד"- מיעוט החומר בגלל סיבות כמו סירוב מקובלים להעלות על הכתב את תורתם ותלמידים שלא נשארו בחיים כדי להמשיך את שרשרת המסירה. הייתה מיסטיקה וכנראה שתמיד תהיה מיסטיקה..
בר_בי_רב יקר,
השאלה שהעלית היא שאלה כבדה, ובוודאי הכותבים בו שוקלים אותה ומתחבטים בה לפני כל דיון. אני מאמין באלוהים, אני לא חושב שלצורך האמונה בו אנו זקוקים לפיקציות או לשקרים.האם זה מוסרי לפגוע בתום אמונתם של רוב מניינו ובניינו של הציבור ? לא יודע. האם זה מוסרי להסתיר ממנו את האמת מהווה נימוק נגד מכריע ?
אדם חכם נזהר בשכלו, ואין לדיין אלא מה שרואות עיניו. הכרה עובדתית כפויה עלינו ברגע שהבנו אותה, זה מהותו של המדע.ברגע שהבנת שמים רותחים ב-100 מעלות אינך יכול לחשוב אחרת, אלא אם כן תספק נימוקים לשלילה. אנחנו מאמינים שיש מי שנתן לשכווי בינה, ומי שנתן בינה זו נתן לנו הזכות לשפוט בה, לשפוט בזהירות רבה כי הנושאים חשובים מאוד ומורכבים מאוד, ויהי רצון שלא נכשל. לדעתי, הפורום והאנשים שמרכיבים אותו אכן מוכיחים עדינות ראויה לשמה בטיפול בנושאים מהסוג הזה.מעבר לאנשים הפשוטים כמוני וכמוך שכותבים בו יש לנו מנהלים שאשרינו שאנחנו זוכים ללמוד מהם.
אני מאמין שיש בסיס אמוני משותף [אם תרצה: עיקרים] כמו: מציאות האל,אחדותו ,תורה משמיים ועוד לרוב הכותבים כאן. על הבסיס האקסיומטי הזה אין מערערים ואין מוכיחים.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2003 00:07 |
|
| |
MOTECH
בדבר טענתך כאילו הקבלה מגשימה את האלוקות ועוסקת במה שכנית "מיסטיקה" . אני סבור שאין הצדק עמך בנקודה זו.
הרי הרמחל והגר"א ועוד מקובלים חשובים כבר כתבו שכל דברי האר"י הינם בבחינת משל בלבד לרעיונות מופשטים ועמוקים יותר שרק יחידים בלבד יכולים להבין את הנמשל , וגם נמשל זה הינו משל לדרגת העמקה והפשטה גבוהה יותר.
ידועה האגרת של אחד מן המקובלים שהעיד בשם הגר"ח מוולוזין ששמע מהגר"א ,שהגר"א היה סבור שאפילו ר חיים ויטאל לא הבין את הנמשל בדברי הארי עד שבאחד המקומות בכתבי הרח"ו ראה מדבריו שהבין גם את הנמשל אלא שהסתירו מאוד.
העובדה שתורת הקבלה עוסקת במושגים "מוחשיים" כביכול, ומגדירה את האלוהות ואופני ההשגחה בעולם בשפה מיתולוגית משהו, איננה יכולה לפגום ,לדעתי , באמינותה. שהרי אין זה חדש כלל במסורת המחשבה היהודית, החל מן המקרא עצמו עבור דרך תיאורי הנביאים וכלה במדרשים ובאגדות הש"ס , שטרמינלוגיה ארצית ופשטנית מאוד ,עוסקת בעינינים הנקראים פנימיות התורה.
המשגה מיתולוגית זו מהווה בעצם , הדרכה והכוונה שנועדו לעזור למעיין לרדת לשורשם של דברים שאינם יכולים להיות מובעים בשפה רעיונית טהורה בשל מוגבלות כושר המחשבה העוסק במושגי שכל טהורים (בלשונו של קנט) , וכן מוגבלות היכולת הקומוניקטיבית בהעברת רעיונות מעין אלו.
אדרבה, להיפוך . שימוש מתודי בשפת משל ככלי להעברת רעיונות שאינם ניתנים להיות נתפסים בגולמיותם נטוע היטב בקרקע ההגות החדשה ( הגל ,קירקגור ועוד) שהתפכחה מאשלית כיבוש המטפיסיקה, בידי האדם. וכבר האריך בכל זאת הרמבם ,במורה בתורת האלוקות שלו . וכן בהקדמה למשנה לענין אגדות הש"ס.
אינני מתימר להכניס את ראשי בוויכוח העובדתי - היסטורי , אלא רק להעיר על נקודה חשובה זו בדבריך. בוויכוח ההגות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2003 00:13 |
|
| |
האסופי היקר,
יחי ההבדל הקטן בין "דיברה תורה בלשון בני-אדם" לבין "דיברה הקבלה בלשון אדם" 
המחשה וגשמיות של האל אינם מערערים את האמינות, אבל הם גם לא מדרכי האמונה של "אין לא גוף ולא משיגי גוף".
לילה טוב
|
|
|
|
|
