לפי "הרמב"ם" אסור לחקור את הבורא"

רגושים

המלבי"ם אינו מחדש בפירושו זה, הרי הרמב"ם מבסס את כל "תורתו" על השלילה- שאי אפשר לשכל האנושי להשיג את ה', אלא רק החכמים שמגיעים לשלמות שהמדמה כפוף לשכלי שלהם, משיגים את "קרבת ה'", וזו ההשגחה שיש לו עליהם. שהרי על עולמו של הקב"ה לא השכל הוא שחוקר! אלא הדמיון הוא שמדמיין, ולכן רק משה הגיע לדרגה הכי גבוהה בו ה' אמר לו "וראית את אחורי" שזה ראייה באספקלריה הכי מאירה ובכל זאת נאמר: כל הנביאים נסתכלו באספקלריה שאינה מאירה וחשבו שראו, ומשה ראה באספקלריה הכי מאירה- וידע שלא ראה!

מה שנכתב על ידי הרמבם היה נכון לתקופה מסויימת בה לנשמות לא היתה הבשלות ללמוד את רזי היקום.....ואילו אנו בדור אשר התקדם (וכי פלא ופלא כי לפתע ישנו גל של רוחניות??ולא רק בארצינו...אלא בכל העולם...מיוגה בהודו דרך אירופה....ארצות הברית...וכו).
כלומר ישנו מנגנון מיוחד : מי שאינו בשל...לא יוכל ללמוד זאת ...גם אם ירצה....ואם נאמין אנו בגלגול נשמות....הרי נוכל להסיק כי ישנה תכלית בסופו של דבר....
לא יכול להיות שנתקדם....הלאה....והלאה...רק בפסיעות של גשמיות וחומר.....
השורה התחתונה???איני יכול לקבוע אם מותר או אסור...קטונתי וזה ברור.....
אך הבנתי כי החכמה והכלים להשגתה מצויים בפתח ביתי...ואיני צריך לחפשם בהודו או במקומות רחוקים (בהם הייתי בעבר).
צודק חברי שאמר כי הגדולה היא להיות מאושר...כאן בארצי....ולא בגולה או באיזה טיול....
האם זה אפשרי???שכל אחד יעשה לעצמו בדק בית...אם חקר מספיק בסביבתו לשם מציאת והשגת האמת.......

האם התנגד הרמב"ם ל"עצור כאן חושבים"?

"ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות ולאו זה אע"פ שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות:"

הלכות עבודת כוכבים, פרק ב'.

צמח,
הרמב"ם מתחיל את משנה תורה:
'יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו'
וידועה השאלה איך ניתן לדבר על מצוות אמונה אם אין מצווה, וכבר האריכו בזה באשכול סמוך.
אחד התירוצים הוא שהמצווה היא לדעת בשכל על דרך המופת.
אם רוצים להוכיח על דרך המופת אזי בהכרח חייבים להרהר במה שהרמב"ם אסר להרהר, ובפרט שהוכחות רבות הם על דרך השלילה. וא"כ א"א לקיים את ההלכה שבתחילת יסודי התורה מבלי לעבור על ההלכה שצטטת.


תוקן על ידי - אריק123 - 09/11/2003 8:06:21