***סיפורו של הירושלמי המזויף***

מה שמו של הזייפן? והאם שקוראים בזה זה ממש שקלא וטריא כמו כל גמרא להבדיל.

אבי מורי סיפר לי,
שבימי בחרותו ראה את הירושלמי בשלמותו בביתו של שר הדתות פישמן-מיימון.
(הוא, כידוע אסף ספרים מהמשלוחים שהגיעו אחרי השואה, ואכמ"ל)
הוא הוסיף ואמר לי, שיש שם הסכמות מגדולי ישראל שלא עמדו על הזיוף בתחילתו, מענין מי יודע עוד פרטים על ההסכמות הללו.

גם אני שמעתי כך ,וגם שמעתי ש"השפת אמת" גילה את הזיוף.

השפת כבר נפטר בשמן שהכרך הראשון התפרסם. אולי הכוונה להאמרי אמת.

המאמר בה"קולמוס" כמו כל המאמרים שם, הוא די חלש ושבלוני בלי ידע רציני. רק המחקרים דב"אור ישראל" הם מקוריים ורציניים. ושם יש חומר חדש בתחום.

אחד מהגדולים הגדולים שטעו הוא השואל ומשיב, הוא כותב שם כי ממש ריחמו משמים על כלל ישראל וגילו אור גדול כזה בסוף הימים, והוא כותב שם מילים חריפות נגד האומרים שהוא זיוף.
מדברי מהרש"ם הכהן שם בהסכמתו "המערערים עתידין ליתן את הדין" ועוד "שלא ישמע לדברי הנרגנים כי חו"ש אין כאן זיוף וכל דבריהם הבל".

מבלי עיון עמוק (ולא ראיתי הדברים בקובץ המצויין כאן) הייתי אומר כי מתוך הטקסט עצמו אין לעמוד עליה שהוא זיוף, כי אם מחמת שהודה בעצמו לבסוף, מזה נתוודע כי הוא זיוף, כי גדולי ישראל המסכימים ידעו כל הש"ס בעל פה, כידוע הסיפור, השואל ומשיב פעם בא אחד לפניו בערב פסח ושאלתו אם צריך להתענות כי הוא בכור, השואל ומשיב ענה את שאלתו ע"י שלמד מסכת שלימה שם בשוק בעל פה וסיים! ואכהמ"ל בסיפורים כאלה, אבל הדבר ידוע בתשובותיהם כי הם באמת ידעו שותא דגמרא והירושלמי.
לכן לא יבואו אנשים ויאמרו כי דוקא האמרי האמת הוא הכיר בזיופו של הירושלמי, כי הוא לא היה גאון כמותם. דבר אחד מה שיכול להיות הוא שעמד על אופיו של פרידלנדר, ועי"ז הכיר בזיופו.

התמיהא בכל הפרשה הוא על פרידלנדר שעמל קשות שנים רבות לעשות הירושלמי והפירוש, ומה היתה סיבתו בזה, אולי היה לו בזה שיטה? כי התורה צריך להיות שלימה, ושהוא ישלים הירושלמי על קדשים ועי"ז יושלם התורה?

בורופארקר

שמא, כדרך המשכילים, ביקש להראות ש"גם אנו מסוגלים לייצר ירושלמי" ולא ניתן להבדיל בין דברי ראשונים בקדושה לבין דברי אחרונים, ואפילו לפעמים בליצנות?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

שמעתי אכן שה"אמרי אמת" עמד על הזיוף ע"י שביקש לראות את הדפים המקוריים של כתב היד.
ע"י מומחיותו ברבה בעניני ספרים הבחין שהדף "מיושן" ולא ישן.
גם הגאון רבי יוסף רז'ין ה"רוגוצ'ובר" עמד על הזיוף ע"י שמות האמוראים שנכללו בטקס.
ע"י זכרונו הפינומינלי, הוא שם לב שבכל מסכת מהירושלמי יש שם אחד לפחות שאינו מופיע במסכתות האחרות, ןבזיוף, כל השמות היו שמות "משומשים" שחזרו על עצמם.
אגב. הזייפן גם חיבר ביאור לכרכים ש"מצא" ועל ידי הכתבים החדשים, ביאר ענינים מוקשים רבים שבירושלמי.

בן אדם מוכשר.
רק חבל שהוא לא השתמש בכשרונותיו לדברים
יותר ראויים...

אלי

שמעתי גם אני את השמועה הזו, שבכל מסכת בירושלמי יש שם אחד שלא מופיע באחרות. וכמדומה לי בשם הגר"א (?).
איני יודע אם הכלל נכון. וגם אם כן, האם זה מכוון בידי עורכי הירושלמי? קשה להאמין בכך, וזה נראה דבר רופף ביותר לתלות עליו דחיית פירוש המיוחס לקדמונים, רק מטעם זה בלבד.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני
שלום עליך.
פרידלנדר היה משכיל? בהסכמתו של ר' גרינוואלד מסאטמאר ראיתי שמעיד עליו שלא ראה עליו שום פסול בכל השנים וכו'. ולא מסתבר שיכתוב כך על משכיל
למה התכוונת כשכתבת "ולא ניתן להבדיל בין דברי ראשונים בקדושה לבין דברי אחרונים, ואפילו לפעמים בליצנות?" מה זה בליצנות?

ובהמעשה אודות הרוגשטובער שהבחין ע"י השם הנוסף, הנך צודק כי א"א לקבוע ע"י כלל כזה.
מן הסתם יש סיפורים "מזוייפים" אודות הירושלמי "המזוייף".
(קודם היו כל הגדולים מסכימים אתו, אח"כ כשנתברר שהוא שקר, התחילו לומר אני ידעתי, אני ידעתי)

מימוני חביב.
נראה פשוט שהיו גם בזמנים ההם, אנשים שהייתה להם בקיאות מיוחדת בנושא מסוים.
הם היו בקיאים למשל במיוחד בהלכות שבת ורק שם מצאו מקום להתגדר בו וכדומה.
מקובל עליך?

פרידלענדר היה זייפן
הוא זייף עוד כמה ספרים

אין לזה הסבר אידיולוגי כמו שאין הסבר אידיולוגי לזיופיו של פירקוביץ יודל ראזענבערג ויצחק סאטנוב
ההסבר היחיד הוא מסחרי