מיהו בלעם הרשע? נביא או קוסם

בלעם בן בעור המרושע, לא עבד את ה' בקיום תורה ומצוות, עובדה זו לא מנעה מחז"ל לומר עליו שהיה הנביא היחידי באומות העולם ויש אפילו סברות שמשוות אותו למשה רבנו מבחינת גדלות.
על הפסוק " ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"( דברים לד/י) יש מחז"ל הדורשים אותו באותו מדרש מפורסם במדבר רבה, פרשה –יד :'בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ומיהו? בלעם'

ר' יהודה הלוי,הכיר את המדרש הזה,ריה"ל הרי שולל את הנבואה, מכל מי שאינם מזרע אברהם יצחק ויעקב, מה גם שבתורה לא מוצאים שום זכר לזה שבלעם נקרא נביא, אלא מוזכר שהוא קוסם (יהושוע יג/כב), נכון אמנם שמוזכר שאלוקים דיבר אל בלעם, אולם עובדה זו אינה הופכת אותו עדיין לנביא, הרי אלוקים דיבר גם עם קין הרוצח, עם אבימלך מלך גרר שטוף הזימה, עם פרעה הגוזל את שרה, עם לבן הארמי דודנו הנוכל מחרן, - אלה כולם היו נביאים? עם כל אלה דיבר ה' בחלום, בגלל העובדה שה' דיבר אליהם הם ראויים להיקרא נביאים? האם יעלה על הדעת להכניס נבחרת חטאים אלה לפנתיאון הנביאים?יש להזכיר גם את הגר אם ישמעאל, ומנוח ואשתו הורי שמשון - האם אלה גם נחשבים לנביאים?

אין זה מקרה שבמסורת ישראל בלעם נקרא ' בלעם הרשע' ומן המפורסמות, שכוונת חז"ל בכינוי רשע היא לאדם: 'המכיר את בוראו ומתכוון למרוד בו'
ובהגדרה זו מכלילים חז"ל את ה"אפיקורס הקלאסי"

האם אדם יכול להחשב נביא, בלי קשר למעלותיו השכליות, והמוסריות? גם הרמב"ם כמו ריה"ל מציב תנאים להגעת אדם לדרגת נביא, והמינימום הנדרש מבחינתו הוא היות האדם: חכם = שלם בשלושת מעלות השכליות.ושלם ברב מעלות המידות והחזקות שבהן: עשיר = השמח בחלקו, גבור = הכובש את יצרו.
הרי כולם מכירים את אופן התנהגותו הנלוזה של בלעם בסיפור המספר את סיפורו של בלעם בתורה!

בלעם לא עומד בקריטריון שריה"ל הציב
והוא גם לא עומד בקריטריון שהרמב"ם הציב!

השאלה היא איך חלקם של חז"ל הגיעו לסברא שבלעם היה נביא? מה הניע אותם לרמוז על דברי בלעם "כרעיון היחידי" המוזכר בתורה בהקשר לרעיון המשיחיות?




תוקן על ידי - איקה - 06/11/2003 8:23:34

מואדיב? בדבריך: "יש יוצאים מן הכלל" טמון כל סוד "פירוש הנבואה" על פי הרמב"ם.את דבריו ב"מורה" הוא לא בדה מלבו - הרי הוא אומר ומתוודה כמה וכמה פעמים בחיבוריו השונים, שדבריו מבוססים על "תורת חז"ל" והוא לא מחדש שום דבר ממה שנאמר בדבריהם, מה שהוא אומר ב"מורה" כבר נאמר -בתורה, בנביאים, בכתובים, ובתושב"ע

אם כן? מהם המקרים היוצאים מן הכלל? והאם המקרים היוצאים מן הכלל נגדרים בתחום הנבואה הטהורה? כפי שמוגדר הנביא על ידי תורת ישראל, וחכמי ישראל?




תוקן על ידי - איקה - 06/11/2003 11:06:29

איקה,
אולי כדאי לקבל כלל מה נאמר כפשוטו, מהו משל ומהו הנמשל.

ובכן צמח יוסיפון טוען:

* "היו זמנים בהם שרתה על בלעם רוח הקודש, והיו זמנים שלא שרתה עליו רוח ה' . גם באותם זמנים שכן שרתה בו רוח ה', הדבר לא היה במדרגה גבוהה של נבואה, כי אם במדרגה נמוכה"

*ייתכן וחלק מהתנאים (חכם, גבור, ועשיר) כן התמלאו בו, שכן שלושתם דברים יחסיים בלבד.

*(וכאמור, מובא בתלמוד שהיה חכם, אם היה גבור פיזי או רוחני, וכמה היה לו בחשבון בל"נ, אינני יודע.)

עד כאן הודעתו של אדון צמחיוסיפון.

אני אעבור על הסעיפים אחת לאחת ונבהיר בדיוק מה ההגדרות האלה שהן לדעתי בליל של הקלות הבלתי נסבלת של הבורות!

אריק תפסיק להפריע!

איקה,
אולי מותר לזכות לתגובה יותר מכובדת.
אני חייב להסכים שאת תלמידה נאמנה.

טוב אז גיחה קצרה ככל שיספיק זמני כעת:

א. שיטת הרמב"ם היא שקיום התורה והמצוות אינו תנאי לנבואה, כמפורש בכתביו בין השאר גם באריכות באיגרת תימן. ושם מונה הרמב"ם כמה וכמה הנחשבים לנביאים ואף על פי שאינם מישראל.

ב. לדבריו של בלעם קורא הרמב"ם דברי נבואה, ואף מוצא בהם סוד מיוחד, שאותו קיבל הרמב"ם מאביו ומסבו עד לתחילת הגלות של ירושלים (והוא שתחזור הנבואה לישראל בשנת ד'תתקע"ו) - איגרת תימן.

"וביאור הדבר שבנבואת בלעם רמז שתחזור הנבואה לישראל אחר שתפסוק מהם. לפי שיש בתורה פסוקים שאף על פי שהכוונה בהם לשום עניין אף על פי כן יש בהם רמז לעניין אחר ... ועל העניין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כ"ג כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. יש בו סוד שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל ואז יאמרו להם הנביאים מה פעל אל. ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה שהסימן בתפ"ח גאולים. ולפי ההקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח שנאמר (יואל ג' א') ונבאו בניכם ובנותיכם וגומר. זהו יותר אמתי מכל חשבון שנאמר בשום קץ. וזה שאמרנו שהוא אמתי אחר שהוזהרנו עליו ומנעונו תכלית המניעה לגלותו שלא יהיה בעיני העם ברחוק וכבר הודעתיך אותו וברוך היודע."

ג. דרגת נבואתו של בלעם לדברי הרמב"ם עומדת באותה דרגת ההתנבאות של דוד, של שלמה ושל הנביא זכריה הכהן - מו"נ ח"ב, מה.

ד. את דברי התנבאותו של בלעם מביא הרמב"ם במשנה תורה, במו"נ ובאיגרותיו לראיה שמשיח מן התורה. ובמקום אחד באיגרת תימן הוא אף כותב "כמו שהבטיחנו הקדוש ברוך הוא אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל..." .

איך הוא מילא את התנאים הנדרשים לנבואה? אינני יודע, וייתכן שלזה רמז הרמב"ם באומרו "בעת שהיה טוב" (מו"נ שם).

ואסיים בעוד דבר מנבואתו, דבר שאנו חוזרים עליו בכל בוקר:

"מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 06/11/2003 15:40:01

איזה יופי צמח, חיכיתי לזה!

עכשיו הבהרת וחידדת את מה שהבאתי משמך, ועכשיו אני מכינה את הוכחות הסותרות את דבריך.

תודה לך

את שאלתך בדבר ההפרש שבין בלעם ללבן ואבימלך, כבר כתב הרמב"ם דברים מפורשים במורה ח"ב פרק מ"א.

צמח יוסיפון הנכבד,

כתבת: "שיטת הרמב"ם היא שקיום התורה והמצוות אינו תנאי לנבואה, כמפורש בין השאר גם באריכות באיגרת תימן. ושם מונה הרמב"ם כמה וכמה הנחשבים לנביאים ואף על פי שאינם מישראל."

אתה מבלבל בין הרמב"ם לריה"ל ר' יהודה הלוי טוען שהנביא חייב להיות מזרע, אברהם יצחק ויעקב, ולא הרמב"ם, שטוען שמה שמחייב את הנביא זה היותו שומר תורה ומצוות, וצריכה להיות התייחסות לתוכן נבואתו, ולא לתוכן ייחוסו, כמובא באיגרת תימן.

מי הם הנביאים המוזכרים באיגרת תימן? "אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר – אין זה בשביל שאינם מישראל כמו שחושבים ההמון עד שנצטרך לדיק ממלת "מקרביך מאיחך" – שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהו כולם נביאים אצלנו, ואף על פי שאינם מישראל,וכן חנניה בן עזור – נביא שקר, אף על פי שהוא מישראל, אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד ייחוסו"

למה נותן הרמב"ם את זיד ועמר כדוגמא שלא יאמינו בנבואתם, לא מפני שהם אינם מישראל אלא שזיד=עלי היה חתנו של מוחמד והוא אסף וקיבץ את כל לימודי מוחמד בספר, ובעקבות כך נתלקחה מחלוקת בינו לבין המצביא עמר, ובשל המחלוקת הזו נחלקו המחמדים לשתי כתות: הכת האחת נמשכה אחרי עלי= זיד. ונקראה שיאיים, שהוראתו כופרים מפני שהם מאמינים רק בקוראן, ולא בסונא שהיא התורה שבעל פה אצלם.והכת השניה של עמר: שנקראים סוניים, כלומר: מאמיני הקבלה.

חז"ל כבר אמרו" איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה" (בבא בתרא,טו/עא) אבל זה לא סותר שבסיפור עצמו בספר איוב נאמר: איוב היה "ירא אלוהים" (א/א) שלמרות כ ל האסונות שנחתו עליו, וחרף הגורמים המונעים, אעפ"כ הוסיף לדבוק בתומתו ובאמונתו, ומה זה ירא ה'? שומר מצוות ה'!

ספר "איוב" לא נתחבר אלא בגלל הויכוחים בין איוב לבין רעיו, להם ניתנה מסגרת ספרותית והרמב"ם בעצם אומר ב"מורה" שכל מעשה גורר אחריו תוצאות כלשהן, והרעיון העמוק בדבריו הוא : שעשית החטא היא היא העונש.
כאשר בא איוב בטענות בעניין הצדק, הגמול והעונש, אומר לו אליהוא : הבט שמים וראה ושור ושחקים גבהו ממך אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו" (לה/ה,ו,ז) כלומר: מה זה עניינו של האל? והאם אתה חושב שכאשר אתה חוטא, מעשיך ומעלליך נוגעים לאלוקים? והוא מעניש אותך על כך? וכי מי אתה נוכח למה שהוא!
ז"א – האדם במעשיו או במחדליו לא עושה שום טובה לאלוקים, אליהוא מסביר לאיוב כי מושגיו אלה הם מושגים אנושיים שאינם רלוונטים כלל.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

עכשיו לגבי קיום המצוות שאתה טוען שלשיטתו של הרמב"ם אינה תנאי מתנאי הנביא, והתשובה היא שהרמב"ם כן מעמיד כתנאי מינימום שלמות האדם להיותו נביא, וזה בתגובה הבאה

.


כאשר הרמב"ם, או כל מי מבני תקופתו - יהודים או ערבים - מדברים אודות "זיד ועמר" , הכוונה היא לאדם כלשהו.

זיד ועמר, גם בערבית הנכתבת הספרותית כיום, משמשים בתפקיד השמור בעברית ל"ראובן ושמעון" .

מכיוון שהאגרת נכתבה ערבית, ההבנה במשפט היא כמו שתחליפו את המלים "זיד ועמר" ב"ראובן ושמעון".

כל יחוס משמעות אחרת, הוא מהרהורי לב המייחס.