מיהו בלעם הרשע? נביא או קוסם

איקה,

אנסה לענות לך במנוחה:

על מה את רוצה שאענה לך?

על הדברים הנראים לי כמוזרים ביותר שכתבת אודות "קיום התורה והמצוות" של גוים?!

האם את מצפה ממני להודות למוזרות כזו שכאילו לשיטת הרמב"ם נביא חייב להניח תפילין כדי שתחול עליו רוח ה'?!

או שמא יש לך הסבר אחר לענין הכרח קיום התומ"צ כתנאי לנבואה?

לשיטת הרמב"ם נביא אינו חייב להיות מישראל, וייתכנו נביאים מאומות העולם, ומכאן שאינו חייב למלא אחר מצוות התורה. דברים אלו הם פשוטים ברורים ונהירים.

את מתעקשת שדברי בלעם אודות המשיח הם שטויות. הרמב"ם לא ראה את הדברים כך, הוא ראה בדבריו את דבר האלקים ("הבטיחנו הקב"ה: אראנו ולא עתה") שנתנו לו בנבואה ברוח הקודש.

זה לא מסתדר לך? נו. כבר כתבתי למעלה שגם אני אינני יודע איך זה מסתדר, -

(וכעת ראיתי שגם הר"א קרשקש בפירושו על המו"נ שם פמ"ה מקשה היאך נגלה אליו במראה הנבואה אף בזמן שהיה רשע ומבקש להרע לישראל, ואינו עונה. ודיבר מזה גם האברבנל בפירושו על מו"נ ומסקנתו שלא היה בלעם נביא "כ"א מדבר ברוח הקודש" עיי"ש).

- אך כבר העיד הרמב"ם שהיו זמנים ("בזמן כשרותו") שהוא כן עמד בדרכי הנבואה ו"קרוב מאוד לנביאים" ודיבר אז "ברוח ה'" (ח"ב פמ"ה).

וכבר הזכרתי שבח"ב פמ"א מסביר הרמב"ם כי הדיבר "ויבא אלקים אל בלעם", ו"ויאמר אלקים אל בלעם" - "הוא נבואה ואומרו נביא".

וממשיך שם הרמב"ם ומוסיף, שאצל לבן ואבימלך לא היתה נבואה כלל, כי אם "בחלום הלילה" כפי שנכתב במפורש בענינם. והוא ממשיך "דע זאת והתבונן ההבדל בין אמרו ויבא אלקים לבין אמרו ויאמר אלקים ובין אמרן בחלום הלילה לבין אמרו במראות הלילה".

ובענין הגר ומנוח ואשתו כותב שם בפמ"ב עיי"ש שהיה זה ברעיונם בבת קול.

לילה טוב.

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 07/11/2003 2:10:16 כדי להמעיט מביטויים מזלזלים.

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 07/11/2003 2:13:04

עכשיו אסביר מה פירוש הערתו של הרמב"ם אליו התיחס צמח באומרו "בעת שהיה טוב" כשהוא לא בטוח כדבריו "איך הוא מילא את התנאים הנדרשים לנבואה? אינני יודע, וייתכן שלזה רמז הרמב"ם באומרו "בעת שהיה טוב" (מו"נ שם) ואסיים בעוד דבר מנבואתו, דבר שאנו חוזרים עליו הכל בוקר: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" עד כאן דברי צמח יוסיפון.

הרמב"ם אכן מזכיר את בלעם בין שמותיהם של דוד, שלמה ודניאל, ואומר עליו: 'בעת שהיה טוב' מתי היה בלעם טוב, פרט ליום נפילתו? במלחמת הנקמה במדין. (במדבר, לא/ח)?

לאחר כל הנסיונות הכושלים לקלל את ישראל, היה הוא זה שיעץ לבלק להפקיר את בנות מואב, מה שידוע כ'פרשת הזנאת ישראל בשיטים', עם כל מה שנבע מכך במעשה הקנאות של פינחס, שהרג את זמרי נשיא שבט שמעון, יחד עם המדיינית המיוחסת כזבי בת צור, פרשה שנסתיימה באסון הנורא שפקד את ישראל עליו נאמר בתורה: "ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף " (במדבר, כה/ט)

אנסה להסביר הערה זו של הרמב"ם, תוך הצבעה על מכנה משותף.לדעתי בעיני הרמב"ם יש למושג 'טוב' מישקל משמעותי משום 'סיפור בראשית' לו מקדיש את פרק ב בפתיחת המורה. הרמב"ם נוהג בבלעם מידה כנגד מידה, אולי בגלל מילותיו היוצאות מפיו אנוס על דיבור : "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל" כאדם המורה על הליכה בדרכי ה', יודע הרמב"ם שאין השם מקפח שכר שום בריה בעולם, ולכן הוא גומל לבלעם באותה מטבע לשון, 'כשהיה טוב' כנגד 'מה טובו'

ישנו מדרש הקשור בבלעם 'ראויות היו התוכחות להאמר מפי בלעם, והברכות מפי משה, אלא אילו הוכיחם בלעם, היו אומרים ישראל: שונא מוכיחנו! ואילו ברכם משה, היו אומות העולם אומרים: אוהבם ברכם! אמר הקדוש ברוך הוא: יוכיחם משה שאוהבם, ויברכם בלעם ששונאם, כדי שיתבררו הברכות והתוכחות בידי ישראל!' (דברים רבה, פרשה –א)



תוקן על ידי - איקה - 07/11/2003 2:33:04

הדברים המוזרים אותם כתבתי על הגויים? אולי תסביר איך הגיע אברהם אבינו לדרגת נבואה? הוא היה יהודי? ההורים שלו היו עובדי אלילים! הוא לא קיים מצוות? אולי תסביר את התופעה הזו?

קראת את דברי הרמב"ם על המעלות המידות ומעלות השכליות? קראת את דברי הרמב"ם במורה על החוכמה? שלחוכמה יש ארבע משמעויות, בטח לא קראת! מה עוד יש לך ללמוד! אתה יודע הכל, והרמב"ם אומר דברים מוזרים, שכן אני הבאתי מדבריו וציינתי מראה מקום! שהנביא חייב להיות שומר תורה ומצוות, ואיך לדעתך אפשר להביא את האדם למצב של גבורה בלי לקיים את המצוות שמביאות לשלמות מעלה זו? ואיך להביא את האדם אל המעלות השכליות בלי ללמוד חוכמת התורה? הרי כל זה הבאתי מדבריו של הרמב"ם , והם לא דברים שבדיתי מלבי

במקומות שאני אומרת דברים מדעתי אני מציינת זאת!

חכה צמח עוד לא גמרתי להסביר, ואני לא בורחת משום התמודדות עם דברי הרמב"ם! בינתיים תחזור על האשכול ותקרא אותו טוב אחרת אחזור להתחלה, ואביא שוב את דברי הרמב"ם בדבר התנאים לנבואה!

צמח גם לאבימלך וללבן נגיע! ואני עוד אוכיח לך בדיוק מה אומר הרמב"ם, ומה הוא אומר על מנוח ואשתו והגר גם יחד!

ויש לי הצעה בשבילך צמח, מילים נשלחות ואי אפשר להחזירן חזרה, הם כמו חיצים שנשלחים צריך לכוון אותן טוב למטרה אחרת הן הולכות לאיבוד

אמרת שהמידות הן יחסיות ויכול להיות שלבלעם היו המידות האלה? גם אחרי שהוכחתי מדברי הרמב"ם שישנה הגדרה מדויקת אתה ממשיך להגיד על דברי שטויות, ומוזרות, אבל לא רק אתה קורא את האשכול הזה, ובני אדם אינם מטומטמים, אתה יכול להמשיך ולהכחיש ואני אמשיך ואסביר, ונראה לאן נגיע עם האשכול הזה.

לילה טוב.



תוקן על ידי - איקה - 07/11/2003 2:27:22

ובכן צמח טוען שאני מתעלמת מהפסוק רוח ה', שאפילו הרמב"ם משתמש בו, אז הנה ההסבר:

והמדרגה השניה שעליה מדבר הרמב"ם בפרק מה - היא רוח הקודש –"הוא שימצא האדם כאילו עניין *אחד* חל עליו, וכח *אחד* התחדש בו לדבר, וידבר בחוכמות או בתשבוחות, או בדברי הזהרה מועילים, וזה יאמר כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם, וזהו אשר יאמר עליו שהוא מדבר ברוח הקודש, ובזה המן מרוח הקודש חבר דוד "תהלים", וחבר שלמה "משלי"...וזה העניין רוצה באומרו: "וישם ה' דבר בפי בלעם" (במדבר, כג/ה) *כאילו* הוא אומר שברוח ה' ידבר, ומזה העניין יאמר הוא על עצמו: "שומע אמרי אל" (שם כד/ד)"

עכשיו נסביר מה בין שתי 'המעלות/המדרגות' הראשונות, יש בהן צד שווה וצד שונה, הצד השווה הוא בכך, שבשתיהן יש קשר והתיחסות לביטויים 'רוח-השם' או 'רוח-הקודש', ואילו הצד השונה הוא בכך, שב'מעלה הראשונה' האדם *נדחף לפעולה* ואילו בשניה, האדם *נדחף לדבר* כלומר, לאו דווקא לדברים שבמעשה אלא לדברים שבעל פה. והרמב"ם מפרט : 'חוכמות' דברי אזהרה מועילים, או עניינים הנהגתיים' כלומר: מדובר באשם שמתחדש אצלו משהו בהכרתו 'וישימהו לדבר'

בשום מקום במקרא לא תמצאו שנאמר על בלעם שהוא נביא, אלא הוא מוצג כקוסם, או יועץ, אולם מה יכול הרמב"ם לעשות והוא אינו מתעלם ממה שמופיע בחומש שבו מופיע הפסוק: "וישם ה' דבר בפי בלעם, ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר" (במדבר, כג/ה) היות וביטוי זה חוזר כמה וכמה פעמים, לכן בא הצורך להסביר באיזה מובן הוא נאמר לגבי בלעם, וההסבר הוא שאמנם מחשבה זו עלתה בתודעתו של בלעם, שהרי ה' שם אותה בו, אולם בזה עדיין לא נאמר עליו שהוא נביא.

אלה שתי המדרגות בהן עוד לא נכלל האדם שהגיע אליהן לנבואה, אך הרבה מן האישים הנזכרים כמו דוד שלמה זכריה וכו', שלא כמו בלעם, הצליחו להתעלות, ולמשיך לעלות במדרגות הנבואה, והגיעו למידת שלמות מינימאלית שבהם נעשו נביאי ישראל!


שים לה צמח למילה -*כאילו הוא אומר ברוח ה'* זה כמובן ציטוט, ואתה יכול לבדוק!

בתגובה הבאה ההסבר על אבימלך ולבן, שצמחיוסיפון כל כך לוחץ להסבר עליהם.




תוקן על ידי - איקה - 07/11/2003 12:23:34

איקה,

שוב:

תצטטי את כל הקטע הרלוונטי: "ודע כי גם בלעם מן הסוג הזה היה בזמן כשרותו ולענין זה רצה באומרו וישם ה' דבר בפי בלעם, כאלו אמר כי ברוח ה' ידבר, ועל ענין זה עצמו אמר הוא שומע אמרי א-ל".

כשקוראים את כל הקטע, רואים בבירור שמילת *כאלו* באה לומר ש"וישם ה' דבר בפי בלעם" פירושו "כאלו אמר שברוח ה' ידבר" (מושג שלא נזכר בפירוש בפסוק).

אך לא נראה כדבריך שרק "כאלו" היתה עליו רוח ה'.

בענין מה שכתבת שהשאר הצליחו להתעלות, ראי מה שכתב שם בסוף הפרק שספר דניאל כולו נכתב בדרגה זו הנמוכה.

תוקן על ידי - צמחיוסיפון - 07/11/2003 12:46:41

איקה היקרה,

אני פורש מן האשכול, זמני (ורעייתי) אינם מרשים לי להמשיך בזה כפי הנדרש להבנה בסוגיה זו.

שבתא טבא.

שתהיה לך שבת שלום צמחיוסיפון יהודי יקר באשר הינך, אני אמשיך להסביר ולברר את סוגיית בלעם, קוסם, או נביא? על פי הרמב"ם כמובן.

ואני מקווה שאין בלבך עלי, אני אוהבת כל אדם, רק שאת האמת אני אוהבת יותר מכל.< כבר אמרו את זה לפני>

וצמח יקר כפי ששמת לב הציטוטים הולכים ומתמעטים, מכיון שהם לא הכרחיים להוכחת "עיקרים" ו"יסודות" עליה בנויה תורת הנבואה. ואני מציינת מראה מקום, נראה לי שהקוראים, יכלים לפתוח ספר ולקרוא בעצמם. כמו כן, התבקשתי על כך גם ממנהלי הפורום הנכבדים. מי שקורא את האשכול בעיון,ראה שהשקעתי והסברתי מה מבדיל בין המדרגה הראשונה לשניה, ומבין מה הכוונה ברוח ה', גם אם עשה בכך הרמב"ם שימוש- אין לי שום עניין לסלף. כמוך, כל רצוני הוא להבין את חוכמת התורה ולהחכים, לא להיות ולצאת ה-צודקת!

בשורות טובות, שבת שלום לכולם




תוקן על ידי - איקה - 07/11/2003 14:07:04

אבימלך מלך גרר, ולבן הארמי. וכל אלה המוזכרים, ש"ה' נגלה" אליהם והם זכו למשהו שלא כל אחד זוכה לו.

בסיפור הגר המצרית אנו קוראים: "ויאמר לה מלאך ה'...." (בראשית,טז/יא), ופעם נוספת "ויקרא מלאך ה' אל הגר מן השמים" (שם, כא/יז), ואילו בסיפורו של גדול הקוסמים בלעם בן בעור, זוכה הוא לדבר ה'(במדבר, כב/כ), וגם לדבר מלאך ה' (שם, שם/לב)

לקראת סוף פרק-מא מדגיש הרמב"ם, כי לא כל חלום בו מדבר אל החולם זוהי נבואה, ובוודאי שהחולם חלום כזה איננו נביא על אף שה' דיבר איתו, והרמב"ם מביא כדוגמא, את סיפורו של אבימלך מלך גרר (בראשית,כ/ג), וגם את סיפורו של לבן הארמי ברודפו אחר יעקב (שם,לא/כד) ושניהם חולמים כי ה' מדבר איתם. כולם גם מבינים כי מכל התכונות המאפיינות נביא, עליהן קוראים ב"שמונה פרקים", ב"משנה תורה" וב"מורה נבוכים" לא מצאנו אף לא אחת מהן, לא באבימלך מלך גרר, ואף לא בלבן.

מתוך תוכן הדיאלוג שהיה להם עם ה', המורה על עיוותיהם ויצריהם, התורה בסיגנונה המליצי, מציגה בפנינו שני אוזורפטורים: האחד מלך החושק באשתו של אדם מכובד העובר בארצו, והשני לבן הארמי, המוגדר בפי בנותיו הוא כנאמר בתורה במפורש, אדם הסוחר בבנותיו הנחשבות בעניו נוכריות, ואף עושק אותן ואוכל כספיהן (בראשית, לא/טו)

אם נבדוק בקונקורדנציה נמצא שבכל התורה כולה הביטוי "ויבוא ה'" מופיע אך ורק שלוש פעמים, ובהקשר לשלוש דמויות בעלות רמת מוסר אחידה: האחת: במקרהו של אבימלך מלך גרר (בראשית, כ/ג), השניה: במקרהו של לבן הארמי (שם, לא/כד), והשלישית : בסיפור בלעם הקוסם מארם נהריים (במדבר, כב/ט)

הרמב"ם מפרש : שבניסוח "ויאמר ה'" בהקשר אל הנביא, יש לו החוויה שה' מדבר איתו, 'מדבר' במשמעות: עניין הכרת ה' שלו, מה שאין כן בניסוח: "ויבוא ה'" , שאין בו חוויות הדיבור והכרת ה', אלא מדובר בסתם חלום, או הזיה.

את הפרק מסיים הרמב"ם בהסבירו כי הכינוי 'מלאך' משמש גם במשמעות 'שליח' שהרי יש לנו פסוק בו משה רבנו עצמו מתכנה 'מלאך': "ונצעק אל ה' וישמע קולנו, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים " (במדבר, כ/טז), וכולם יודעים מי הוא המלאך שהוציאנו ממצרים


שבת שלום ומבורך לכולם

המשך יבוא.




תוקן על ידי - איקה - 07/11/2003 14:59:21

שבוע טוב לכולם

צמח יהודי יקר, אתה בטח ממשיך לקרוא את האשכול, ובודאי הבחנת שהתייחסתי למשותף בין אבימלך שטוף הזימה, ללבן דודינו הנוכל, ולבלעם הקוסם הרשע, כי על שלושתם כפי שאתה ציינת, נאמר :"ויבוא ה' " וכולם יכולים לבדוק את הדבר, ציינתי מראה מקום.

ואף על פי שתכננתי להביא את הדברים הבאים מאוחר יותר, אחרי שנברר את עניין, "מלאך ה', השליח" אביא את דברי אלה על ההבדלים בנבואה באופן הקצר והברור ביותר שלא יגרם בלבול לקוראים חס וחלילה.

רק תשים לבך לכך, וגם הקוראים כמובן, שאתה זה שמצהיר ש"אינך בטוח" בעצמך כפי שציינת כמה וכמה פעמים, ובכל זאת אתה מרשה לעצמך, לקבוע נחרצות, ואף להתווכח שבלעם היה נביא! למה? כי לך יש אדמו"ר שהוא "קדוש", וכך הוא לימד אותך? ואני אשה קטנה שאמורה (כפי שברארא ידידי הטוב ייעץ לי) להישאר בבית ולעשות כביסה. בנוסף, אני לומדת גם גמרא, גם מהרבי מלובביץ ז"ל, גם מהרב שך ז"ל, גם מרב נחמן ז"ל, גם מהרב יוסוף עובדיה שיבדל לחיים ארוכים וטובים, ו*גם מליבוביץ* ז"ל, שטפלת עליו שהוא שקרן, סלפן, ועם הארץ ?! ועוד לא הוכחת , כמו גם חבריך, שום כלום מהאשמות האלה? ואולי ההיפך ?!

הדברים האלה נאמרו שלוש פעמים על ידי חברים שונים באשכולות שונים, אלה אינם דברי ביקורת, שהם לגיטימיים , ואף אחד לא קם ומחה על הדברים האלו שנאמרים בפורום הנאור שלנו, והם גם לא נמחקו, רק אחרי שבפעם השלישית, הקמתי קול צעקה, ומחיתי שכל אדם הוא בחזקת חף מפשע, עד שלא הוכחה אשמתו, ולא מאשימים, ורק לאחר מכן מבקשים הוכחות. רק אז היתה התערבות המנהלים, אך גם הם לא מיחו באופן חד משמעי ,לכן הגיע הזמן שייעשה סדר בדברים, ולקחתי את זה על עצמי, בהתנדבות! באשכול הזה יווכחו כולם, שלא שבהכרח מה שמקובל על ההמון לחשוב, עושה אותו לאמיתי ולנכון !

בלעם אינו נביא אלא קוסם!
----------------------------------------------------------------------------------------------

מדברי צמחיוסיפון באשכול "איתו נשארן ואת תורתו עזבו" בעמוד 7 (הרביעית מלמטה) - לאיקה!

· אני מוסיף שלא רק שהוצאת את הדברים מהקשרם אלא שגם את פשוט לא קוראת וגם לא מבינה. שלא נאמר מתעלמת גם ממה שאת כן מביאה! (דברי יוסיפון)
· " ואינו נמנה מי שהגיע לדרגה מהן נביא מכלל הנביאים אשר קדם הדיבור בהם, ואף על פי שנקרא אי פעם נביא הרי זה על דרך ההכללה, מפני שהוא קרוב מאוד לנביאים" –
וזה נקרא אצלך: "זו רק רוח הקודש שה' מאציל בלי קשר להיות האדם ראוי לנבואה"

*וחוץ מזה שכבר הראתי לך שבפרק מ"א הוא מונה את בלעם בתוך הנביאים.

ובתגובה מספר 6 בעמוד 7 צמח יוסיפון כותב לאיקה:

ולעיל כבר הראתי איך בפרק מ"א כותב הרמב"ם על בלעם שהוא נביא, אבל את לא תתני לרמב"ם לבלבל את הבנתך
וכפתגם הגזעני הידוע מהבדיחה אודות הרמב"ם ש"וואס פארשטייט א פ. אין רמב"ם"

------------------------------------------

ככה כל כך פשוט: בלעם נביא וזהו זה! והוא מלגלג ואומר: שאני המטומטמת שמבלבלת את דברי הרמב"ם ומסלפת אותם, בזמן שהוא עושה את מה שהוא טופל עלי.

---------------------------------------------------------------------------------------------------

עד כאן דברי צמח – ושוב זה לא אישי, רק שחייבים לעשות סוף לאלה שמדברים מתוך בורות ועוד גאים בה!

צמח התייחס אלי כאל: משקרת, מסלפת שאינה מבינה, עם ארצית, וטיפשה בנוסח: מה מבין חמור במרק ירקות! ממש כשם שהאשים את ליבוביץ כשאמר: לייבוביץ: שקרן, סלפן, טיפש, ועם הארץ –
אבל כנראה שמלאכתם של צדיקים נעשת ....ואין אדם מעיד על עיסתו ולכן לא אמשיך את המשפט

---------------------------------------------------------------------------------------------------




ועכשיו לעיקר הדברים!

החלום הנבואי, על אף היותו מתארע ב"מדמה" נובע מן השכל, הוא נובע מאותה הכרת ה"חכם" אשר מכיר בהיותו ער ופועל בהכרתו השכלית – כנאמר ב"מדרש הגדול" התימני: "להודיעך במה שהאדם מהרהר בו ביום, מראין אותו בחלומו"

הנבואה מתקיימת בשלוש צורות – או ב'חלום', או ב'מראה', או ב'מחזה'.

ה'מחזה' :"חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על- ירושלים" (א/א) או כגון: "חזון עובדיה, כה אמר ה' (א/א)

ה'מראה': כפי שנאמר מפי ה' על משה : "פה אל פה אדבר בו,ומראה ולא בחידות"

אם כן, מהי המשמעות של הפסוקים כגון: "ויהי דבר ה' אל יונה (א/א), או דבר ה' אשר היה אל מיכה", וכיוצא באלה דבר ה' אל הנביאים?

כאשר הדיבור (דבר ה') מיוחס אל הנביאים, או אפילו אל סתם בני אדם, על אלה הרמב"ם אומר במפורש שמדובר בחלום נבואי, שהרי לא יעלה על הדעת ליחס לה' דיבור, שזוהי הגשמה.

הדיבור האלוקי אל האדם הריהו ביטוי סמלי – להיות האדם מכיר את האלוקים.

הקשי של בני האדם לראות הבדלים במושגים השונים כגון: מראה, מחזה, דבר ה', הוא במכנה המשותף הלשוני "ויאמר ה' " - בו משתמש המקרא מצד אחד לגבי משה רבנו, ומאידך לגבי רוצח כגון קין, או עם רב-הנוכלים כגון: לבן הארמי, או אדם שטוף זימה כגון: אבימלך מלך גרר, וכמובן שלא נשכח את בלעם הרשע גדול הקוסמים, ואפילו עם צדיק חובב יין כגון נוח, ועוד כיוצא באלה הנבחרים.

כאשר אנו ב'קריאת שמע' קוראים: "ויאמר ה' אל משה...דבר אל בני ישראל...ועשו להם ציצית" (במדבר, טו/לז,לח), ברור שאין מדובר על חלום שחלם משה! שעליו נאמר בלשון מליצה: "פה אל פה אדבר בו...ותמונת ה' יביט" (במדבר, יב/ח), שזה לא היה אצלו חלום, כי אם במצב ערות, ופסוק זה בא ללמדנו ב'קריאת שמע' על היות משה מכיר את מצוות ה'. מה שברור, שכאשר קוראים אנו על 'דבר ה' ' כגון בפסוקים הרבים בהם נאמר: "וידבר ה', או, 'ויאמר ה' אל משה לאמור"- זוהי דרגה עילאית, בה אדם משוחרר לחלוטין מכל מראה,והוא תופס את דבר ה' בצורה אבסטרקטית לגמרי.

הרמב"ם משאיר פתח, להבחין בין סוגי הביטויים: ויאמר ה', או, וידבר ה' וכו' - יתכן שיהיה מדובר בחלום נבואי, אבל תתכן גם הכרה נבואית, שאיננה מתבטאת בכך שהאדם חולם משהו, אלא זו יכולה להיות הכרה שיכלית צרופה. אך להגיע לכך, אדם חייב לעמוד בתנאים שמציבה התורה, והרמב"ם בפרט.

במיוחד זכורה לי צורת לשון יחידאית, המופיעה פעמיים בתורה, ואך ורק בהקשר את בלעם הקוסם הרשע, שהוזמן לקלל את ישראל : ויקר ה' אל בלעם" (במדבר,כג/ד),ובפסוק טז בהמשך, אותו הנוסח בשינוי של ה' לכינוי בן ארבע אותיות: "ויקר ה' " , והמדרש יודע לקשור מונח זה עם 'מקריות', ובעיקר באסוציאציה עם לשון 'טומאת קרי' כגון בפסוק "מקרה לילה" (דברים, כג/יא). זכור לי מדרש אחר העורך השוואה בין קודש לחול, בהביאו את פסוק הפתיחה של 'תורת הכוהנים'(חומש ויקרא), "ויקרא אל משה" ומצביע על כך שהמילה "ויקרא" כתובה עם א' זעירה (ויקר + א' קטנה), המזכירה את "ויקר" שנאמר בבלעם, כרמז להיות נביא הגויים בקנה מידה של משה.

וכאן אנו חוזרים לדברי חז"ל התמוהים להיות בלעם "נביא", (וההשוואה שהם עושים בין משה לבלעם שהיה נביא אומות העולם לעומת משה שהיה נביא ישראל) והמחלוקות בעניין זה! מה הניע אותם לפרש את היות בלעם נביא (כולל רמז הרמב"ם ב"משנה תורה" בהלכות מלכים! כפי שהביא ממנו צמחיוסיפון)

??????????

בתגובה הבאה בלי נדר, על מלאך ה' השליח !




תוקן על ידי - איקה - 08/11/2003 19:25:24

המאמרים בחז"ל, המבדילים בין נבואתו של משה ונבואת בלעם:



המאמר בספרי (דברים פיסקא שנז ד"ה (י) המובא גם בבמדבר רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה כ), "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור אלא הפרש יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (במדבר כד טז) נאם שומע אמרי אל משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנדבר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר ויודע דעת עליון, משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה כז( ואתה פה עמוד עמדי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד ד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו",



והמאמר במדרש רבה (במדבר פרשה יד פסקה יט), נשמע כאילו היה בלעם נביא, "ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו תני (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל לא קם אבל באומות העולם קם כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אלו היה לנו נביא כמשה היינו עובדים להקב"ה ואיזה נביא היה להם כמשה זה בלעם בן בעור אלא הפרש בין נבואתו של משה לנבואתו של ...".



את הסברת שהיה קוסם, אך השם נביא אינו אלא "השאלה", גם בפירושו למשנה (הקדמתו לפירוש המשניות), כותב הרמב"ם "ויהיה הגון לה, כגון שיהיה מאנשי החכמה והאמונה והנזירות והשכל ונועם המדות, כאשר העיקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם, גבור ועשיר (שבת דף צב.). ויתרונות רבות בזה הענין, אי אפשר לכנוס אותם יחד, והדבור בהם והראיה על כל אחת מהם, בפסוקים מספרי התורה ובדברי נביאים, ויצטרך לענין הזה ספר בפני עצמו, ואולי השם יסייענו עליו, עם מה שראוי להתחבר לענין ההוא".



בבבלי (סנהדרין דף קו עמוד א), "ואת בלעם בן בעור הקוסם קוסם נביא הוא אמר רבי יוחנן בתחלה נביא ולבסוף קוסם".



מקורות בהם נאמר במפורש שלא היה נביא אלא קוסם:


הרמב"ן, (במדבר פרק כב פסוק לא): "ויגל ה' את עיני בלעם - מזה הכתוב נלמד כי בלעם לא היה נביא , אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית המלאך כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע (מ"ב ו יז) והגר המצרית (בראשית כא יט) , ולא יאמר כן בנביאים, וכך קראו הכתוב (יהושע יג כב) בלעם בן בעור הקוסם. ומה שאמר הוא (פסוק ח) כאשר ידבר ה' אלי, יקרא ידיעתו העתידות בקסמיו "דבר ה'". אבל לכבוד ישראל בא אליו השם בלילה ההוא, ואחרי כן זכה לגלוי עינים בראיית המלאך ודבר עמו, ובסוף עלה למעלת מחזה שדי (להלן כד ד טז) , והכל בעבור ישראל ולכבודם. ואחרי ששב לארצו היה קוסם, כי כן יקראנו הכתוב במיתתו (יהושע יג כב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב, וחלילה שישלחו יד בנביא השם. וכך אמרו במדרש במדבר סיני רבה (כ יט), בלעם נזקק לרוח הקדש, וכשנזדווג לבלק נסתלקה ממנו רוח הקדש וחזר להיות קוסם כבתחלה, לפיכך צווח רם הייתי והורידני בלק".


האבן עזרא,(במדבר פרק כב פסוק כח): "ויש מהם אומרים, כי בלעם נביא היה. והאמת, כי נבואתו היתה בעבור כבוד ישראל, כי קוסם היה, וכן קראו הכתוב. וי"א, כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות. וזה טעם ואשר תאור יואר (ו). והנכון בעיני, כי היה יודע מזלות, ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו היה מקלל אותו. ובבא הרעה אל המקולל. יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים, כי בעבור קללתו באה הרעה".



הרלב"ג, (מלכים א פרק יג פסוק יח): "וידמה שכמו שהשרה הש"י השכינה על בלעם בעבור ישראל, ואע"פ שלא היה נביא כ"א קוסם".

'מלאך ה'' – 'השליח'

פרק מא חלק ב, "מורה נבוכים" – קטע הסיום, וזהו הפרק שבו טוען צמח שהוא (צמח) הוכיח כבר שבלעם הוא נביא ללא כל ספק!

"ודע זה, והתבונן ההפרש בין אומרו "ויבוא ה'" ובין אומרו "ויאמר ה' ", ובין אומרו "בחלום הלילה", ובין אומרו "במראות הלילה, ובא ביעקב : ויאמר ה' לישראל ב"מראות הלילה" ובלבן , ואבימלך,(ובלעם): ויבוא אלוהים... וגו", וכל זה פירש אונקלוס ' ואתה מימר מן קדם ה'', ולא אמר: 'ואתגלי ה''. ודע שהנה יאמר ויאמר ה' לפלוני, ולא היה זה לפלוני ולא באהו חזון כלל, אבל נאמר לו הדבר ההוא על ידי נביא, כמו שבא הכתוב " ותלך לדרוש את ה'" (בראשית, כה/כב), ואמרו בביאור, לבית מדרשו של שם ועבר, והוא ענה אותה, ונאמר בעבורו: "ויאמר ה' לה '(שם, שם, כג) *ואע"פ שאמרו ז"ל 'ויאמר ה' לה' על ידי מלאך* יפורש בזה שיהיה עבר הוא המלאך, שהנביא פעמים נקרא 'מלאך' כמו שנבאר, או יהיה רומז למלאך אשר בא אל עבר בזאת הנבואה, או יהיה זה לבאר כי בכל מקום שתמצא דבר מיוחס לשם סתם, שהוא על ידי מלאך"

המונח 'מחזה' מוזכר פעמים בסיפור בלעם, והפסוק בשלמותו הוא: "נאום שומע אמרי אל, אשר מחזה שדי יחזה, נופל וגלוי עיניים" (במדבר כד/ד)
הביטוי "גלוי עיניים" בא להודיענו כי היה זה במצב של ערות ו'בעת היקיצה'. - לגבי משמעות המילה: "נופל", לדעתי, הכוונה שהוא לא יכול היה לעמוד על רגליו, במצב של ביטול חושים כפי שמציין הרמב"ם.

או כפי ש*חברנו צמח* ציין, והשווה את דרגתו של בלעם לזו של דניאל, "ואראה את המראה הגדולה הזאת, ולא נשאר בי כוח, והודי נהפך עלי למשחית, ולא עצרתי כח" (פרק י/ח).
מדוע משווים את דרגתם הנמוכה כפי שציין צמח, באחת מהודעותיו? משום שכאשר אדם נמצא במלוא חושיו, מונעים החושים בעדו את הכרתו הפנימית, ומכאן שהדבר קשור במצב של אובדן חושים, וזה מה ששווה בדרגתם של בלעם לדניאל – וזה אינו הופך את בלעם לנביא! וגם דניאל התעלה הרבה מעבר לדרגה בה היה בלעם!

פרק מב חלק ב' "מורה נבוכים" – התחלה-
והאזהרה המופיעה בתחילת הפרק:

כבר בארנו(בפרק הקודם), כי כל מקום שנזכר בו ראיית מלאך או דיבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה, או בחלום, יבאר בהם או לא יבאר, הכל שווה כמו שקדם *ודע זה,והבינהו מאוד* בין שיכתוב תחילה שהוא ראה מלאך, או יהיה נראה מן המאמר, תחילה הוא חשבו איש מבני אדם, ואחר כן בסוף העניין התבאר לו שהוא מלאך, אחר שתמצא סוף העניין, כי זה אשר ראה ודיבר היה מלאך, תדע ותתאמת שמתחילת העניין היה מראה הנבואה...ולזה העיקר הגדול נטה אחד מן החכמים והוא רבי חייא הגדול, בלשון התורה: "וירא אליו ה' באלוני ממרא" (בראשית יח/א) תחילה ראה שלושה אנשים, ורץ ואמר מאמר אליהם, ואמר זה אשר פירש זה הפירוש שמאמר אברהם: ויאמר ה' אם מצאתי חן,,,," שהוא גם סיפור שנאמר במראה הנבואה,,,ואמר: לגדול שבהם , *והבן העניין הזה עוד סוד מן הסודות*"

שם, קטע בסיום:

" וממה שזכרנו בשיתוף שם 'מלאך', תדע שהגר המצרית אינה נביאה, ולא מנוח ואשתו....ואמנם יטעה בזה שיתוף השם, והוא העיקר הדוחה רוב הספקות אשר בתורה, והתבונן אומרו: "וימצאה מלאך ה' עלעין המים במדבר" ( בראשית, טז/ז), כמו שנאמר ביוסף : "וימצאהו איש והנה תועה בשדה" (שם, לז/טו) ולשון המדרשות כולן שהוא מלאך"


המשך הסבר בתגובה הבאה




תוקן על ידי - איקה - 09/11/2003 13:30:31

הסבר לפרק מב

בעניין אברהם ושלושת ה'אנשים המלאכים' מוסיף הרמב"ם אזהרה ארוכה- 'והבן העניין הזה בסוד מן הסודות', מה כבר יכול להיות כאן הסוד שיש להבינו?

בסיפור יש עירבוביא של כינויים וניסוחים. תחילה נאמר כי ה' נראה לאברהם, וזה נאמר בלשון יחיד "וירא אליו", ומיד בהמשך בא סיפור "שלושה אנשים", ואברהם פונה אליהם תחילה בלשון רבים, ובהמשך בלשון יחיד: "ויאמר: אדוני אם נא מצאתי חן בעניך (בראשית יח/ג) ובהמשך שוב בלשון רבים: "וירחצו רגליכם", ולגבי המילה "אדוני" המוזכרת כאן, שואלים במדרש האם זה שם קודש או שמא לשון רבים של 'אדון' שהוא חולין, השאלה המתבקשת היא: האם מובאות כאן לפנינו שתי התרחשויות שונות, או שמא הכל הוא דבר אחד, וסיפור הופעת שלושת האנשים המלאכים, אינו אלא פירוט עניין הראות-ה' לאברהם?

ל'אפודי' (פרשן) בעניין הערת הרמב"ם 'והבן העניין... בסוד מן הסודות הוא סבור כי שלושת המלאכים הם ביטויים סמליים לשלושת כוחות הנפש בהם מאופיינת אישיות הנביא : החוש המשותף,(= הכוח המתעורר) הכוח המדמה, והכח השכלי, והוא מדגיש: ' והגדול שבהם היה הכח השכלי', וזה אצלו הסוד מן הסודות

את פרשת בלעם ואתונו מפרש הרמב"ם על היותה בנויה באותה מתכונת כמו סיפור אברהם והמלאכים, תחילה באה הודעה כללית, ולאחריה באים הפרטים השונים, והכל במראה הנבואה.
הרושם הוא שהדברים מתרחשים במציאות, עם כל פרשת שליחי בלק אל בלעם והדיאלוג ביניהם, ולבסוף בא סיפור המלאך הניצב בדרך וחרבו שלופה בידו וכל הדו שיח עם האתון, אולם כל זה היה במראה הנבואה

כיוצא בו סיפור יהושוע והמלאך ביריחו. כזכור, היה זה ערב הקרב על העיר יריחו, והיתה ליהושוע החוויה שה' ילחום מלחמות ישראל, והדבר מקבל ביטויו בחלום שהוא חולם באותו לילה בו הוא רואה : " והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו" (ה/יג) " לא, כי אני שר צבא ה' " שם שם,/יד). האם יעלה על הדעת לומר שיש להשם יתברך שר צבא? אלא ברור שמדובר כאן על חלום שהוא מראה נבואה, שאם לא כן יכולה זו להיות הלוצינציה.

בביטוי 'הזמנה לנבואה' שבפרק מב , הכוונה היא להכשרה שהאדם מכשיר עצמו לנבואה = עיצוב אישיותו להיות חכם, גבור, ועשיר, במובן השגת השלמויות הידועות לנו לגבי שלושת כוחות הנפש : השכל הרצון, והמדמה.

בסיפור מנוח ואשתו המתבשרים על ידי מלאך על הולדת שמשון רואה הרמב"ם משום 'בת קול' שלמעשה איננו מופיע כלל בסיפור המעשה המקורי כפי שהוא מובא בתורה
'וממה שהקדמנוהו מצורך ההזמנה לנבואה'
כולם מבינים כי לא הגר המצרית, ואף לא מנוח ואשתו, הוכשרו לנבואה, ומתוך סיפור הדברים בהקשר לדמויות אלה, אנו קוראים על הגר ששמעה את המלאך קורא אליה ואומר לה מה שאומר (בראשית, כא/יז), כיוצא בו לגבי אשת מנוח (שופטים,יג/ג), ולגבי שתיהן הוזכרו הביטויים "ויקרא" "ויאמר", בדיוק כפי שנאמר לגבי משה רבנו, ושיתוף השם כאן יכול להטעות, לכן הרמב"ם מדגיש ששמעו 'בת קול' הפונה אליהן. ובהמשך מוסיף הרמב"ם ואומר כי תופעה זו: 'ילוה לאיש שאינו מזומן' – כגון: מנוח ואשתו שלא היו מזומנים לנבואה, אלא היו חקלאים עובדי אדמה.

ו'אפודי' מסביר זאת יפה: 'כי דיבור המלאך להגר או למנוח לא היה נבואה כלל, כי לא היו מפורסמים בחוכמה, אלא מה ששמעוהו, היה דמיון חזק בדמיונם, והם חשבו שהם שמעו הקול ההוא יוצא חוץ לנפש, וזהו כדמות בת קול, כי בת קול לפי דעת הרב(הרמב"ם) זה עניינו שהאדם השומע הקול ההוא, היה חזק הדמיון בדבר ההוא, כאילו ישמעוהו חוץ לנפש'

מה ש'אפודי' מתכוון הוא שיש מקרים בהם בני האדם מכירים את האמת, אע"פ שאין זו אמת במובן של הכרת ה'
ואולי אפשר לראות שהמושג בת קול קרוב למושג אינטואיציה- אולם יש לזכור ולא לשכוח, כי אצל הרמב"ם הרכה אינטואיטיבית אף פעם אין לה ערך של הכרת ה'




תוקן על ידי - איקה - 10/11/2003 2:33:43

אחרי כל הדברים הללו ממשיך צמח לעמוד על דעתו ולומר כדבריו ב8/11/03
"הרמב"ם כותב על בלעם שדיבר ברוח ה' וכוללו בנביאים" האמנם צמחיוסיפון? זה מה שהרמב"ם טורח ומסביר?

אביא לך עוד מדברי הרמב"ם ומהחכמים על בלעם, אולי תשנה בעקבותם את דעתך?

לפנייך מדברי הרמב"ם פירוש המשניות – (אבות פרק ה משנה יט).

"והתפרסם לבלעם הרשע החריצות על הממון והוא בואו מארם נהרים בעבור הממון אשר נשכר בו לקלל את ישראל, והוא אמרו יברך אשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו'. ואמנם רוב תאותו בענין המשגל היא סיבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל וישים זונות מפורסמות, כי לולי רוב התאוה אשר היתה לו והיות הזנות טוב בעיניו לא היה מצוה בו, שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו, ולשון הכתוב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' וחכמים אמרו (סנהדרין קה. ברכות י. ע"ז ד) בלעם בועל אתונו היה, ואין ספק בו שמי שזה דעתו בזה תהיה פעולתו".



וקטע מהגמרא בסנהדרין, (דף קה עמודים א- ב), העוסקת בבלעם. תבחן את הדברים היטב, קטע הגמרא מספר שבלעם היה מקיים יחסים מיניים עם אתונו

"שתם העין, קוסם באמתו היה, (רש"י: " קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו"), כתיב הכא נפל וגלוי עינים וכתיב התם (מגילת אסתר ז') והמן נפל על המטה וגו'. איתמר, מר זוטרא אמר: קוסם באמתו היה,

מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו. מאן דאמר קוסם באמתו היה - כדאמרן, ומאן דאמר בא על אתונו היה - כתיב הכא (במדבר כ"ד) כרע שכב, וכתיב התם (שופטים ה') בין רגליה כרע נפל שכב וגו' (ברש"י: "כרע נפל - מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה - בעילה היא, אף כריעה דהכא דכתיב נופל - בעילה היא, שבא על בהמתו)".

"וידע דעת עליון", השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע? מאי דעת בהמתו ? - דאמרי ליה: מאי טעמא לא רכבת סוסיא? - אמר להו: שדאי להו ברטיבא. - אמרה ליה הלא אנכי אתנך, - לטעינא בעלמא. אשר רכבת עלי - אקראי בעלמא. - מעודך עד היום הזה ולא עוד אלא שאני עושה [לך] מעשה אישות בלילה,(ברש"י: "מעשה אישות - שאתה בועלי"), כתיב הכא (במדבר כ' פסוק כ"ב) ההסכן הסכנתי, וכתיב התם (מלכים א' א') ותהי לו סכנת. אלא מאי וידע דעת עליון - שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה".

ההייתי מאוד רוצה בשלב זה לשמוע את דעת החברים, אחרי שהבאתי תקציר מדברי הרמב"ם בשלל חיבוריו על דבר תנאי הנביא, וחיוב מעלותיו המנימאליות בכדי להיחשב נביא, כמו כן הבאתי הסבר מפורט באיזה מדרגה היה בלעם, בפירוט הסיטואציות בהן "מתגלה ה'" לבני האדם.

מה דעתכם על בלעם? קוסם או נביא?
והאם יתכןשהיו לבלעם מינימום המעלות כדי להיחשב נביא?

וכמובן אם למי מכם יש שאלות ?

תודה

טוב איקה הבטחתי תגובה .... (אני מקוה שלמרות פרישתך את רואה ואולי גם תגיבי .)

אז ככה כפי שאמרתי השאלה תלויה בהגדרת המושג "נביא" .
אם נאמר שנביא משמעו אדם שיודע במובן מה את הסדר בו השי"ת מנהיג את העולם (כפי דרגתו כמובן , שהרי לכל נביא סגנון ו"זוית הסתכלות" אחרת , בבחינת "אין שני נביאים מתנבאים בלשון אחת" [ציטוט של חז"ל מהזכרון]) ולהכיל אותו על המציאות שבעולם (לנבא ולתת עצות עפ"י זה לבני אדם) , אז בהחלט יתכן לאמר (לדעתי כמעט הכרחי ...) שבלעם היה נביא , ואפילו נביא גדול ממש , וזה ממש לא סותר את היותו אדם רע ומושחת .
חז"ל מסבירים למשל שהוא ידע את הרגע בו הקב"ה "כועס" על העולם , ולמד לנצל אותו לרעה כדי לקלל , במילים אחרות (בתרגום חופשי ולא הכי מדויק שלי) הוא ידע את למצוא את נקודות התורפה בכל מצב בעולם , או אולי את נקודת התורפה של כל העולם כולו ... ומשם לרדת אל כל ה"ענפים" ושם להכות את מי שביקשו ממנו... דבר לא הכי חיובי ויש שיאמרו מרושע ממש , אבל בלי יכולות רוחנים מיוחדים (שאפשר להגדירם כנבואה) זה בלתי אפשרי .
אבל אם נאמר שנביא הוא בהכרח עבד ה' , שעושה את רצונו ומביא את דבר ה' לעולם וכו' , אז ברור שבלעם אינו נביא שהרי השתמש בכוחותיו הרוחנים להרע ... (ולא אתייחס כרגע לענין ה"קשר" המיוחד שלו עם אתונו , ולענין "נופל וגלוי עינים" שמסביר איך זה יכל להתקיים פרקטית) אבל לא נראה לי נכון כ"כ לאמר כך .
שהרי גם לנביא יש יכולת בחירה להרע , מכל מקום , בחירה זו מוגבלת , כפי שנתבאר בתורה , שבמקרה שרצה לקלל את ישראל , מנע השי"ת ממנו לעשות זאת .
זהו בקצרה . (האמת היא שזה נושא הרבה יותר עמוק וסבוך מזה , שקצרה הדעת והיריעה מלהכילו על אמיתתו)
נ.ב. אנחנו מכירים מאיפה שהוא ?