מיהו בלעם הרשע? נביא או קוסם

איש ציפור יקירי,

מתגובתך ניכר שלא קראת את האשכול הזה בתשומת לב מרובה, ואם קרית לא שנית - וחבל, כי מי שמגדיר מהי נבואה הם חכמינו, והגדרתם היא מדויקת מאין כמוה, אבל מה לא אעשה למען כבודם, הנה אספתי לך עוד מקורות , ובעזר השם אביא בהמשך מקורות נוספים, (אני מקווה לא לקבל מהמנהלים נזיפות על הציטוטים שכן אינני מכירה דרך הוכחה אחרת, מלבד הבאת המקורות כפי שהן, כמו כן מקווה שלא אקבל נזיפה חמורה על שאני מעירה לך, או לחילופין, רומזת לך שלא הבנת דבריי לכל אורך האשכול אם אלה מסקנותיך , אבל כמו שכתבתי אביא לך אותם שוב והפעם בהרחבה מרובה, השתדלתי להמעיט בציטוטים, אבל אין ברירה

< בגמר הבאת כל המקורות האפשריים על "הגדרת הנביא" אתייחס לשאר דבריך,

אז ככה:

מדברי הרמב"ם ביד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ז, הלכה א, המגדירים מי יכול להיות נביא, לדברי הרמב"ם אדם כזה, הוא בעל רמה מוסרית מאוד גבוהה, שאינה מתאימה למי ש"רוב תאותו בענין המשגל" (הרמב"ם פירוש המשניות – (אבות פרק ה משנה יט), "שהיה "קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו", וש"בא על בהמתו" (סנהדרין, דף קה עמודים א- בֻ).



להלן דברי הרמב"ם ביד החזקה - הלכות יסודי התורה פרק ז, הלכה א:



מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".



האם בלעם מתאים לתפקיד?



ברור שלא!

----------------------------------------------------------------------------------------------------------
.

ה"םפר העיקרים" דלהלן, שולל נבואה בגויים, בלעם הגיע לאשר הגיע כקוסם, רק כדי שיברך את ישראל

ספר העקרים - מאמר שלישי פרק כ

"תשובה זו גם את הדבר אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם הרי שהודה לו השי"ת באותו עלוי שבקש ממנו ובעבור זה הוא מה שהעיד עליו הכתוב בסוף התורה שלא יקום נביא עוד בישראל כמשה כלומר אפי' בישראל שהיא האומה הנבחרת לנבואה לא יקום כמוהו לעולם כמו שהובטח על כך וכ"ש בשאר אומות שאינן ראויות שתחול עליהם הנבואה ומה שארז"ל ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בישראל הוא שאינו קם אבל באומות העולם קם וזהו בלעם אמרו זה להורות כי כמו שמדרגת משה בנבואה היתה בעבור ישראל כמו שפירשנו בפרק י"ב מן המאמר הזה כן בלעם לא הגיע לאותה מדרגה שהשיג בנבואה בהיותו קוסם אלא בשביל ישראל כדי שיברכם אבל לא שתשוה מדרגת בלעם למדרגת משה חלילה שכבר נאמר לו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם שהודה לו הש"י שלא תשוה מדרגת שום נביא למדרגתו ושלא תחול נבואה על אומות עכו"ם ולפי שראה משה שהודה לו הש"י בבקשתו שבקש הבין ממנו שני דברים האחד שהנבואה לא תחול על האדם בטבע אלא ברצון אלהי ולפיכך הורה לו שלא תחול הנבואה על אומות העולם שאם היתה חלה בטבע לא היה הש"י מונע טוב מבעליו שלא תחול על אומות העולם".




לא ידוע אם מחבר ספר זה הוא רבנו נסים שעך הש"ס, או רבנו נסים אחר, אבל ברןר שהיה ראשון
***אנא שימו לב לקטע האחרון,. המסומן בכוכבים***.

דרשות הר"ן - הדרוש החמישי נוסח ב.

הדרוש האחר גרסינן נדרים פרק אין בין המודר אמר רבי יונתן אין הקב"ה שכינתו אלא על חכם גבור ועשיר ועניו, וכלן ממשה רבינו עליו השלום:

דבר ברור וידוע כי אחר אשר חפץ השם יתברך למען צדקו להרבות לנו תורה כדי לזכותנו, הוצרך על כל פנים שינבא איש ממנו, יודיענו חקות הש"י ואשר יחפוץ בו, ואין ספק שיהיה האיש שלם אחד מן השלמים שימצאו במין האנושי, ולפיכך ביאר כאן רבי יונתן, שהנביא בטרם חול עליו רוח הש"י צריך שימצאו לו ארבע שלמיות, שנים מהם ישלימו מעלות גופו, ושנים מהם ישלימו מעלות נפשו והם מעלות השכליות ומעלות המדות. ואין ספק כי במה שאמר "חכם" כלל המעלות השכליות, ו"עניו" יכלול מעלות המדות, כבר אמרו במסכת עבודה זרה ענוה גדולה מכלן, הנה ביארו כי מי שהשיג מדות הענוה אי אפשר בלתי שיקדמו לו טהרה וקדושה ויראת חטא ויתר המעלות המוזכרות שם, אם כן כבר הגיעוה לשלימות מעלות המדות, ואין ספק כי המעלות האלו ישלימו הנפש ויפרידוה מן התחתונים, ויהיה דבקות בינה ובין העליונים, עד שיהיה האיש הזה ראוי לנבואה:

אבל במה שיחס לנביא הגבורה והעושר, צריך טעם, וכבר פירשו בו קצת המפרשים כי במה שהאדם גבור רוצה לומר שמגביר כח שכלו על כל תאוותיו, ועשיר, גם כן שתהיה לו מדת ההסתפקות, השוו גבור ועשיר המוזכרים בכאן לאותם האמורים בדברי בן זומא באבות ואי אפשר שאחר שאמר עניו לא היה צריך להזכיר גבור ועשיר. כי מי שהגיע למעלת הענוה אי אפשר שלא ימצאו בו אלו השלמיות כפי פירושם, כי איך ישיג טהרה וקדושה אם אינו כובש את יצרו, או חומד ומתאוה לממון חבירו, וידאג תמיד למה שלא השיג, זה מן הנמנע. ועוד עליהן קושיא מן המימרא הזאת שהזכרנו, שאמר גבור, דכתיב ויפרש את האהל על המשכן, ואמר רב משה רבינו ע"ה פרשו, דכתיב. עשר אמות ארך הקרש, אימא דאריך וקטין, אלא מן הדין קרא דכתיב, ואתפוש בשני הלוחות, ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה, עשיר מדכתיב פסל לך פסולתן יהא שלך, וכן הוכיחו מן יונה דכתיב ויתן שכרה, ואמר ר' יוחנן שכרה של ספינה כלה, ואמר ר' רומנוס שכרה של ספינה הויא ארבעת אלפים דינרי זהב. הנה ביארו גבור ועשיר כפשוטו, ועוד מה יעשו אלו המפרשים במה שאמר בפרק המצניע וליגמר ממשה דילמא משה שאני, דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה. ואין בבעל קומה מדה טובה ולא מדה שכלית, אלא עקר הדבר כי גבור ועשיר הם מעלות הגבורה והעושר, ועכשו צריך לבאר למה, כי החכמה והענוה אמנם הם מעלות בנפש וידביקנה עם העליונים, והנוטה מהן מגביר כחות הגופות אשר ימצאו בו, מאשר חומר שלו משותף עם הבהמות ולא מאשר הוא איש, ולכן יבדילוה מהש"י הבדל עצום. וכבר ביאר הנביא כי העבירות ישימו הבדל ומסך בין האדם ובין בוראו ית', אמר כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם ובין אלהיכם, א"כ צריך הנביא להסיר מעליו הפחתיות, ושימצאו בו השלמיות אותן שהן שלמיות באמת כמעלת החכמה והענוה. אבל הגבירה והעושר אחר שנפרש אותן כמשמען, ידוע הוא שאינן מעלות בנפש רק לרואי השמש, ולמה אמרו שלא תמצא הנבואה בזולתם:



ותשובת זאת השאלה, שאם יצטרך הנבואה לעצמו ולא לזולתו, היה ראוי שינבא מי שימצאו בו השלמיות אשר תשלם בהם הנפש ויהיה הגוף שלם או חסר. אבל בהיות הנביא מנבא להמון ומודיע אשר צוהו הש"י, יצטרך שיהיה נבחר ונרצה בכל הכתות, מאוהבי החכמה, ואוהבי העושר, ובוחרי הגבורה, ושישלימו לו מעלות המדות. וכבר ידוע כי איננו נקרא נביא, רק מהיותו משמיע תמיד ומדבר להמון אשר מצוה הש"י, כי המדבר תמיד יקרא נביא, כאמרו: ואהרן אחיך יהיה נביאך, לא רצה בו שידבק השפע באהרן עד שיהיה לו לנביא ידרוש מאתו העתידות, אבל רצה בו שהוא ישמיע מה שישים משה בפיו. ולכן יקרא נביא הש"י נביא, ונביא הבעל נביא, כי הלשון נגזר מניב שפתים. ולכן לא יהיה ראוי לנבואה אלא מי שישלמו בו המעלות השכליות ומעלות המוניות. וזהו אמרו בפרק המצניע בעל קומה, כי אין ראוי להוכיח רבים רק איש של צורה, כי ההמון יקבלו דבריו יותר מזולתו, כענין שאמר בתענית: תנו רבנן יש שם זקן אומר זקן, אין שם זקן אומר חכם, אין שם חכם ולא זקן אומר אדם של צורה, כי ההמון יקבלו דבריו יותר מזולתו, וזהו שמצינו בדברי ירמיה לא ידעתי דבר כי נער אנכי, לא אמר אינני צדיק חסיד, אבל אמר כי עם היותו ראוי לנבואה מאשר שלמו מעלות נפשו, אחרי אשר לא ידע דבר איננו ראוי להיות משתלח במלאכות ה' ולפרסם מה שיצונו. ולכן ימנה רבי יונתן גבור ועשיר, עם היות כי אין במעלות הללו שלמות לנפש או תועלת, רק מאשר הם מעלות יחפצו בהם ההמון - ויהיה בהן הנביא נכבד ומעולה:



גם כן אפשר שתכלול באמרו גבור, שיהיה אמיץ לב ולא ישוב מפני כל, כי בהיותו משתלח להוכיח עם רב ולהנבא טוב או הפכו, אם יירה מהם ומהונם יסתיר נבואותיו, וכבר הוצרך השם יתברך להזכיר לירמיה לבל יחת מאשר ינבא אליהם רעה:



ואתה תאזור מתניך וקמת ודברת אליהם את כל אשר אצוך אל תחת מפניהם פן אחתך לפניהם, וכן בישעיה ישבח עצמו מאשר השיג מדה זו, אמר וגוי נתתי למכים ולחיי למורטים וה' אלהים יעזר לי על כן לא נכלמתי וגו', ולזה הטעם ימנה גם כן בכאן גבור. אבל באמרו עשיר, ובפרק המצניע בעל קומה, עיקר הטעם כמו שאמרנו, כי אין ראוי לדבר בפני עם עצום ובעלי חכמה כישראל אם לא ישלם בכל המעלות. וגם המדבר ברבים צריך להיות חכם שלם, כבר אמר במסכת מכות ומי אוהב בהמון לו תבואה, למי נאה ללמוד תורה בהמון למי שכל התבואה שלו. וכל זה אינו רק כדי שילמדו הכל ממנו, אבל אינם צריכים ללמוד תורה בהמון, אפילו למי שכל התבואה שלו נאסר לדבר בתורה ברבים, כמו שאמר בסוכה: תנא דבי רב ענן, מאי דכתיב חמוקי ירכיך, למה נמשלו דברי תורה בירך, לומר לך, מה ירך בסתר אף (ג"כ) דברי תורה בסתר. ובמועד קטן כשיצא רבי חייא ושנה לשני אחיו בשוק, שמע רבי ואקפיד עד דנהג נזיפותא בנפשיה שלשים יום:



********ומה שאמר כאן רבי יונתן אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על מי שישלמו בו התנאים הללו, אין הכונה שלא יהיה כן לעולם, שכבר אמרו רבותינו ז"ל: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ואיזה זה בלעם. ואע"פ שאמר בספרי חלוקים הרבה שהיו בין נבואת משה לבלעם כמו שמפרש שם. אין טפק שהשרה הקב"ה שכינתו עליו, ואי אפשר שהגיע בלעם למדרגת הענוה, שכבר עליו אמרו בהרבה מן המסכתות. ולא עוד אלא שאנכי אתונך ביום ואשתך בלילה כתיב הכא ההסכן הסכנתי וכתוב התם ותהי לו סוכנת. ואין לספק אחרי זאת המימרא, שהאיש הזה לא נתקדש בפרישות וביראת חטא, וכל שכן בענוה שהיא למעלה מהן. אלא אין ארבעה דברים דרבי יונתן בכאן במה שיהיה תמיד, אבל לפעמים ישתנה זה לפי צורך השעה. וכבר אמרו בספרי מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על בלעם, ואע"פ שלא היה ראוי לה, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר אילו היה לנו נביא כמה היינו עובדים להקב"ה************


המשך יבוא

הר"ן סבר שעיקר הנבואה היא שליחות לצורך, ולא כרמב"ם שעיקרה השגה שכלית, ולכן אין קושיה עקרונית מבלעם.

תחש?! שאלת,,,
"שאלת תם.
מהו קוסם לפי הרמב"ם? הרי לדעתו כישוף הוא הבל מוחלט, ואילו לבלעם, עם כל חסרונותיו, התורה וחז"ל התיחסו בכובד ראש."
אז הנה לך תשובתו של הרמב"ם על התופעה:

"וכן כוח המשער הזה ,הוא נמצא בכל האנשים, ויתחלף במעט וברב, וכל שכן בעניינים אשר לאדם בהם השגחה גדולה, ומחשבתו משוטטת בהם, עד שאתה תמצא בעצמך, שפלוני כבר אמר כך או עשה כך בעניין פלוני ויהיה העניין כך, ותמצא מבני אדם מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד ונכון, עד שאפשר שכל אשר ידמה היותו, יהיה כמו שידמה, או יהיה קצתו, וסיבות זה רבות מעניינים רבים, קודמים מתאחרים והווים, אלא שמכח זה המשער, יעבור השכל על ההקדמות ההם כולם, ויוליד מהם בזמן מועט, עד שיחשב שזה בלא זמן, ובזה הכח יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות

'מי שדמיונו ומשערו חזק מאוד'- מורה שהרמב"ם מבחין בין השערה לבין דימוי או דמיון.
הרמב"ם בעצם אומר לנו, שהמשער איננו רק עניין של הכח השכלי באמצעותו האדם מסיק מסקנות, כגון שמתוך א הוא מסיק ב, ומתוך ב הוא מסיק ג וכו'.. אלא במשער יכול האדם לקפוץ מהנחה א להנחה ד, והוא משער את ד שלמעשה מתחייב אך ורק מתוך השתלשלות רעיונית ארוכה, העוברת את כל שלבי הביניים.
עניין הכוח המשער בא להסביר לנו את תופעת הנבואה של הגדת העתידות וכיצד הם מצליחים לצפות מראש את הצפוי להתארע. כאשר אדם רואה את הנתונים באמצעות כוחו המשער, הוא מדלג על כל שלבי הביניים המחייבים עיון הדרגתי, ומגיע במהירות אל הסוף, דבר הנראה בעניי ההדיוט כאילו היתה כאן הגדת עתיד , אע"פ שאין כאן שום גילוי נסתרות וצפיית עתיד

לכאורה תהליך הסקת מסקנות הוא דדוקציה רציונלית, והאדם מניח תחילה א וממנו הוא מסיק ב וכו', ואילו אצל אדם בעל כח המשער, תהליך זה הוא מאוד מהיר, והדבר נראה כאילו היתה כאן אינטואיציה.

'בלא זמן' כלומר : לצופה הבלתי מנוסה נראת התמונה כאילו לא היה כאן תהליך שיקול דעת העובר את כל נקודות הביניים, אלא שהתהליך הוא מואץ
תרגומו של פרופ' שוורץ : ' אלא שמכח המשער יעבור השכל על ההקדמות כולן, ויוליד מהם בזמן מועט, עד שיחשב שזה בלא זמן, ובזה הכח יגידו קצת בני האדם עתידות עצומות'

כמובן שהנביא בנוסף למדמה/משער, והמתעורר חייב בשלמות הכח השכלי - כדי שתהיה בו התכונה : לומר את מה שראוי שיהיה!


תחש?!

זה כל מה שהר"ן אומר על עיקר הנבואה? אתה בטוח? קרא שוב את דבריו!

נו , מה הבעיה ?
דברי הר"נ מתאימים בדיוק לדברי , לא נתתי טעם , כי אינני רואה את עצמי ראוי ליתן טעם לדרכי הנהגתו יתברך , אבל הוא בהחלט מודה ששרתה עליו שכינה (מושג שאני נזהרתי מלהשתמש בו דרך אגב) ולאיזה צורך שלא יהיה , הוא אמנם התנבא ...
מעבר לזה אין לי מה להוסיף , יען כי טענתי הוכחה ... (יכול להיות נביא רשע שאינו ראוי לזה מצד עצמו )
כל טוב .

אמנם איש ציפור אין אתה ראוי ליתן טעם,,, אבל חכמינו נתנו טעם ובדברי הר"ן תמצא דבריו דומים לדברי הרמב"ם שכן על בלעם שרתה רוח הקודש שהיא המדרגה השניה, והיא נבואה רק על דרך ההכללה שכן ברצון השם ישים דבריו בפי מי שברצונו!

וזה לא כדבריך!

מצטערת!

דוקא כן כדברי , אבל אם זה ממש עושה לך טוב , אז טעיתי ואני טיפש , מפסוטה ???
כאילו דה ???? את תגידי לי מה אני אמרתי ...
לא כועס עליך , אבל מומלץ שתחשבי קצת לפני שאת קובעת קביעות לגבי אנשים שאת לא ממש מכירה .
בתודה מראש .