משמעות בל תוסיף ובל תגרע

טוהר האמת

אתה בדרך כלל מעלה נושאים מצויינים. אך חוששני שתצטרך להעתיק לכאן את דבריך אם אתה רוצה שיתייחסו אליהם כאן.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

זכיז האשים את הפורום יהדות יל"א, כאילו אינה מכירה בנצחיות התורה, וזהו תוכן האישום כלשונו של זכיז -

'ברגע שאני מקבל את האיסור של התורה להוסיף או לגרוע ממנה, אז אני למעשה מקבל את נצחיותה.
עקרון זה תקף לכל המצוות , כולל עין תחת עין, בן סורר ומורא, הקרבת קורבנות וכדומה.
אפשר להרחיב מצוות אלו אם מקבלים את ההנחה שניתן לגזור מהם הלכות למציאות בימינו, כך לדוגמא אפשר לייחס דיני שור נגח לנהיגה במכונית ללא טסט'.



וזה אשר עניתי
כשם שהדרשה הקובעת שמצוות תפילין אינה נוהגת בלילה או עם גוף מטונף, כך תימצא דרשה שאין קרבנות אלא בזמן עובדי ע"ז וכיוצא בזה.

הבנת רוח הדברים, היא זו המרחיבה או מצמצמת את גבולות הביטוי והגמישות של המצווה, ללא כל סתירה למצוות בל תוסיף ובל תגרע.

האם כשחז"ל הבינו שראוי להכות אחד פחות ממ' מלקות, לא הוציאו הכתוב מפשוטו?
האם כשחז"ל הבינו שעין תחת עין, חלף תקופת יישומו כפי שהייתה ראויה ומכוונת ע"י התורה קודם לכן, לא גרמה להם לשנות את דברי התורה ולמצוא יישום דומה לעיקרון?

חסרים דוגמאות?

הרי לנו, שאין בל תוסיף ובל תגרע [בעיקר], על גבולות מצווה ותנאי קיום, [כמו תליית מצוות בקיום היובל, כשמיטה ועוד], אלא על הוספה שאינה מתייחסת ליישום של רוח דברי התורה. ומכאן הדרך פתוחה לבחון מחדש את רוח דברי התורה, ולהעמידם על מכונם הראוי לפי ראות עינינו את חיינו במצבנו הנוכחי, אם לדין ואם לחסד [ז"א, בין אם עלינו להרחיב גבולות החמרה, או להיפך].

אם יש למישהוא הערה פרכה או כל דבר, אשמח להיוודע.

טוהר:

להביא דוגמאות של הוספות וגריעות של חז"ל אינה מהווה הפרכה של הטענה שלי, אלא ביקורת כלפי חז"ל.

לגבי רוח הדברים, לעולם לא ניתן לדעת בוודאות שאנחנו מבינים את רוח הדברים. כפי שנשאל כאן באשכול 'התפתחות ההלכה' האם התורה היא אוסף של ערכים או אוסף של מצוות? לטענתי התורה היא אוסף של מצוות, והערך היחידי בה הוא הערך של קיום המצוות , ואז את זה רואים היטב בעקידת יצחק.
חז"ל מעולם לא טענו שתוקף של עין תחת עין עבר מן העולם, אלא טענו שהפירוש כפשוטו אינו נכון מסיבות טכניות. יתכן ששינוי ההלכה התחרש ממניעים שאתה רוצה לשנות את ההלכה, אבל מעולם לא הודו בזה.
לא הבנתי את הפסקה האחרונה שלך, היא אינה מנוסחות טוב.

זכיז

כתבת *לגבי רוח הדברים, לעולם לא ניתן לדעת בוודאות שאנחנו מבינים את רוח הדברים*

ואני גורס *לגבי רוח הדברים, לעולם אכן ניתן לדעת בוודאות שאנחנו מבינים את רוח הדברים*

ולהזכירך אין חולק שדברה תורה כהבנת ולהבנת אדם!

[וזה גם אם נניח שלא דברה תורה *בלשון* בנ"א.]

אם יש מקום לדיון הרי הוא בין הציטטות הנ"ל.

אני מוכן לבחון מחדש את ההנחה שהנחתי.

כשהתורה מדברת היא מדברת בלשון בני אדם, אבל כשאינה מדברת, אז לא ניתן לדבר בשמה ולומר שדברים אלו הם באופן ודאי. כשהתורה אומרת מה הם רוח הדברים, אז אכן ניתן לדעת בודאות, כגון שמצוות ציצת נועדה להזכיר לנו את כל המצוות ולמנוע מאתנו לתור אחרי העיניים והלבבות.
אבל שטעם המצווה אינו מופיע אז לא ניתן לדעת בודאות מה הם רוח הדברים.

האם אברהם ניסה החליט שהוא שומע בקול ה' והולך לעקוד את בנו מפני שהוא הזדהה עם רוח הדברים של מצווה זו?

זכיז, הגם בלא תגנוב ותרצח, שהתורה אינה מפרטת, אין אנו יודעים?

בהחלט!!!!!!