החליצה והיריקה - תרבות פנאי ?

אמת ,

שנזכה לגאולה שלימה בקרוב , אמן .

ידידי הצמח.

נתבקשתי לעיין בדבריך: "הלכה מפורשת היא בגמרא שחליצה צ"ל בפרסום, ובהלכות חליצה, שהחליצה צריכה להיות ברוב עם".

בדקתי את המקורות שאליהם ציינת, ומצאתי שאין להם דבר לדבריך, את"ל לא הבנת את הנאמר שם, ואת"ל הבנת את הנאמר שם, אך בחרת לעת את הדברים, בתקווה שתבלבל את איקה, אולם לא ידעת שהדברים יופנו אלי, או ידעת ושכחת מי אני.

נושא האשכול: "ביום שלישי בבוקר, זרמו עשרות חרדים ללשכת בית דין צדק ''העדה החרדית'', בבית זופניק, סמוך לכיכר השבת בירושלים. הם עשו את דרכם לצפות בטקס נדיר יחסית - טקס חליצה".וע"כ כתבת: "הלכה מפורשת היא בגמרא יבמות קא עמוד ב' שחליצה צ"ל בפרסום, ובהלכות חליצה (אה"ע סי' קסט, סדר חליצה סעיף יג וברמ"א שם), שהחליצה צריכה להיות ברוב עם",
במקור שאליו ציינת "יבמות דף קא עמוד ב'" נאמר שצריך חמשה דיינים כדי שיהיה פרסום, כשמטרת הפרסום, " לפרסומי מילתא - דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן, א"נ דליתו אינשי וליקפצו עלה" (רש"י).

ואין לזה דבר וחצי דבר עם הצגה לציבור, בימינו כאשר מעמדו של האדם רשום במשרד הפנים, אין צורך בפרסום מעמדה כחלוצה, גם הטעם השני "דליתו אינשי וליקפצו עלה", אינו מעשי.

ציינת לשו"ע. והרי הדברים לפנייך: "מביאים עוד אנשים שיהיו שם בעת החליצה, ולפחות יהיו ה', שנמצא עם הדיינים הם עשרה.

הגה: ולכן נוהגין עכשיו שהולכים לחלוץ מיד אחר יציאת ב"ה שחרית, דאז איכא רוב עם, והגדול שבהם אומר לחבירו (ברבים): נלך לחלוץ במקום שקבענו אתמול".

בהלכה זו לא נאמר שהחליצה *צריכה* להיות ברוב עם, אלא שיש שם רוב עם, וגם זה בלשון "ולכן נוהגין עכשיו", ולא שיש לנהוג.

על מספר המשתתפים הוא כותב באנציקלופדיה תלמודית כרך טו, [חליצה] טור תרפב: "בפרקי דרבי אליעזר אמרו: עדות חליצה בעשרה (986), ופירשו ראשונים שצריך לחלוץ בפני עשרה (987) כדי לפרסם הדבר (888) . יש מהראשונים שכתבו שצריך שיהיו כל העשרה הללו דיינים כשרים (989), ויש שנראה מדבריהם שדי לכך בסתם בני אדם (990). ונחלקו ראשונים להלכה: יש שכתבו שצריך לחלוץ בפני עשרה (991), אלא שאין הדבר מעכב (992), וכתבו אחרונים שאף היבם מצטרף לעשרה (993).ויש סוברים שאף לכתחילה אין צריך עשרה (994).

________________

הערות לטור תרפב:

986. פרקי דר"א פי"ט, והובא בס' הישר לר"ת סי' ס ובסד"ח ליראים ובראבי"ה סי' תתצד.

987. סד"ח ליראים, וראבי"ה שם בפי' ד' פרקי דר"א; סד"ח לרשב"א שבתשובותיו (ובסד"ח שהובא באר"ח אין).

988. סד"ח ליראים.

989. שם.

990. עי' רשב"א שם, וכ"נ בחינוך תקצט. וכן מבואר בשו"ע בסד"ח יג ויד, ועי' באור הגר"א שם ס"ק לב.

991. רשב"א שם; סד"ח ליראים שם: וטוב הדבר; ראבי"ה שם; שו"ע בסד"ח יג. ועי' חינוך שם שנהגו העם בעשרה.

992. ראבי"ה שם: ואנן לעיכובא סמכינן אגמ' דידן ומ' שלד' פרקי דר"א צריך עשרה לעיכובא.

993. סד"ח למהר"ם אות כ, ועי' ערוך השלחן קסט ח שכתב שאף היבמה מצטרפת. אבל מלשון שו"ע בסד"ח שם שכ' שצריך להביא עוד חמשה, מ' שאינם מצטרפים.

994. עי' ס' הישר לר"ת שם שכ' שאין סומכים על הפדר"א. וכ"כ בסד"ח בד"מ.

הלא תראה, שהיא מחלוקת ראשונים, אם לכתחילה, צריך עשרה בני אדם, או די בחמשה דיינים, ואתה ידעת טוב מהם, וקבעת, שצריך "ברוב עם", דברים שאינם אלא דברי הבל.

כל שברצוני לומר, שאין היות מצוה סיבה לעשותה בציבור, גם פרו ורבו היא מצוה, אעפ"כ אינה נעשית לעיני כל, ואף שהכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, (שבת דף לג עמוד א, כתובות דף ח עמוד ב).

למה? ככה.

לכל דבר יש זמן ומקום, וחליצה אינה קרקס. החליצה היא מצות עשה מן התורה במקום בו לא מייבמים את אשת המת, פרו ורבו היא גם מצוה מן התורה למי שלא הוליד בן ובת.

אז מה? עושים הצגה?

כתבת: "חוץ מזה שה"בושה" בחליצה "שייכת" לגבר ולא לאישה, שכן היא היורקת לעבר אחי המת (גיסה) שלא רוצה להקים שם לאחיו".

אולי לא ידעת, ואולי לא תמצא כמותם בחוגים שאתה קשור אליהם, אך ישנם אנשים שגם מתביישים לירוק על אחרים.

שבת שלום.


















תוקן על ידי - נישטאיך - 14/11/2003 3:50:45

נישטאיך?! שוב עשית סדר בדברים.יצאת להגנת האמת!....פטרת אותי מהתחיבותי,תודה.


צמח יקר ?! עוד שאלות?



שבת שלום






תוקן על ידי - איקה - 14/11/2003 5:21:36

אדון לא אתה,

לא אכנס אתך לדיקדוקי עניות ואתווכח אם הפרסום כן שייך בימינו או שלא, ואם הרישום במשרד הפנים יש בו משום לבטל את הפרסום שצ"ל בחליצה.

אך המנהג שאיקה כה פסלה הוא מנהג שאף אתה מודה שהובא ברמ"א בשו"ע, ואם כן נשארת לאיקה השאלה:

את מלינה על הקהל (שנוהג כמו שנהגו בזמן הרמ"א) או על השו"ע (המביא את ה"מנהג")?

צמח, < לא הבנתי את פשר "לא אתה">

"יבמות דף קא עמוד ב'" נאמר שצריך חמשה דיינים כדי שיהיה פרסום, כשמטרת הפרסום, " לפרסומי מילתא - דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן, א"נ דליתו אינשי וליקפצו עלה" (רש"י).

ציינת לשו"ע. והרי הדברים לפנייך: "מביאים עוד אנשים שיהיו שם בעת החליצה, ולפחות יהיו ה', שנמצא עם הדיינים הם עשרה.

בהלכה זו לא נאמר שהחליצה *צריכה* להיות ברוב עם, אלא שיש שם רוב עם, וגם זה בלשון "ולכן נוהגין עכשיו", ולא שיש לנהוג.

על מספר המשתתפים הוא כותב באנציקלופדיה תלמודית כרך טו, [חליצה] טור תרפב: "בפרקי דרבי אליעזר אמרו: עדות חליצה בעשרה (986), ופירשו ראשונים שצריך לחלוץ בפני עשרה (987) כדי לפרסם הדבר (888) . יש מהראשונים שכתבו שצריך שיהיו כל העשרה הללו דיינים כשרים (989), ויש שנראה מדבריהם שדי לכך בסתם בני אדם (990). ונחלקו ראשונים להלכה: יש שכתבו שצריך לחלוץ בפני עשרה (991), אלא שאין הדבר מעכב (992), וכתבו אחרונים שאף היבם מצטרף לעשרה (993).ויש סוברים שאף לכתחילה אין צריך עשרה (994).

אם דבריו אלה של נישטאיך,לא שכנעו אותך < והם רק חלק > ניתן לו עוד הזדמנות, והכבוד להסביר לך, אם תשובתו הבאה לא תספק אותך, אנסה לתת לך אותה אני.

הרי כדי לומר אם אני מלינה ועל מה, צריך לברר בדיוק את המינוח.נברר קודם ונסכים על המינוח "ברב עם"

שבת שלום ידידי





תוקן על ידי - איקה - 14/11/2003 11:08:10

ושוב,

אדון לא אתה,

זה שהשאת את הדברים למצות פרו ורבו, זה רק הסחה בעלמא. לאו כי רוכלא איזיל ואימני את אותם דברים שכן צריכים להיות ברבים וברוב עם שאז דוקא הדרת מלך.

צא וראה שפו"ר גם לא צריכה י' נוכחים, ומה נשתנה חליצה? רק משום פרסום. ועוד היודע מחשבות הנך שאתה קובע ש"לא יקפצו עלה" ושאינו שייך בעניננו?

באת לעזור לאיקה לזלזל ביהודי מא"ש. מה לעשות וזה מנהגם של יהודים במשך דורות רבים שרק משום נדיר לא שמעת עליו קודם, ועל כך תלונותיכם.

שבת שלום,

צמח, לאט לך,אחי, "הוא לא בא לעזור לאיקה"

הוא בא לעזור לאמת!

נחכה לתשובתו, ונברר את האמת כפי שנישטאיך הציג אותה עד הסוף < כמובן שאני תומכת בדעתו זו"

בטח הספקת לשים לב שלעתים אמנם רחוקות יש לי ולנישטאיך מחלוקות בדיוק כשם שאנו חולקים.

ואולי תעיר ותאיר לנו דרכנו, ותצביע לנו על מקרים נוספים שבהם הוזמן קהל? זה ניתן לבדיקה כפי הידוע לך, הזמנה בפומבי היא לא הזמנה טלפונית להגיע לאירוע החליצה!

מתי , וכמה פעמים הוזמן קהל בקריאה פומבית! גם אם זה נעשה בתיקשורת הפנים חרדית! תוכיח לנו שזה ה"מנהג"






תוקן על ידי - איקה - 14/11/2003 12:44:33

צמח, שבוע טוב

– אתרום את חלקי, כדי להבהיר את המונח, ב"רב עם" - אמנם באופן עקיף, ובכל זאת, לפי דעתי כמובן.

סיום פרק ד ב"מגילת רות" – אחרי שנוכחנו, שכוחה של רות- בעשייה, בפעולה ולא בדיבור , היא זוכה להיגאל על ידי בועז גדול הדור.

המעמד בבית הדין חושף את גדולתו של בועז, ה*ממהר* לכנס את בית הדין. והקב"ה הניצב ב*עדת- אל*, מזמן לו את הגואל: "אפילו היה בסוף העולם הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק יושב ומצטער" (רות"ר ז',ז)

בועז מגלה יחס של כבוד והגינות כלפי הגואל ומציע לו לממש את זכותו לשאת את רות המואביה מדין יבום, וכך יקום שם המת על נחלתו.
הגואל מסרב וחז"ל מכנים אותו בשם גנאי: "אילם היה מדברי תורה" (שם)

הגואל שהיתה לו זכות קדימה לפני בועז לא רצה לשאת מואביה. אף על פי שנתחדשה ההלכה של "מואבי, ולא מואבית", עדיין חשש לפסול.

הפלוני אלמוני המסרב לגאול, מציע לבועז:" גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול" (ד',ו). * בו במקום* נעשה טכס חליצת הנעל "ויאמר הגואל לבועז קנה לך, וישלוף נעלו" (ד', ח)

< ורות? ירקה עליו?... לא מסופר!

לדעתי הביטוי ברב עם - הוא לעשותה בגלוי , מפני שזו האמת, ויש לעשותה, ללא כל דיחוי, במהירות האפשרית, (על חם) אז איך יתכן שההזמנה לטכס תהיה בפומבי, "ברוב עם" הוא: לעיניי עדים – והמינימום המוזכר בגמרא הוא חמישה.
(פירסום בפומבי דהיינו : בהודעה תיקשורתית, כך שיוכלו לנהור עשרות, או מאות, שלזה כוונת צמח כשאתה מפרש ברב עם על מספר העדים ישנה מחלוקת)

ומה הכוונה היא שזה יעשה ברב עם, גם על זה אני חושבת שאתה מפספס נקודה חשובה- הרב עם זה כדי לפרסם את האמת, ולא כדי לבזות, שהרי אפילו את שמו של "סרבן הגאולה" התורה אינה מספרת לנו.

בועז עושה את הדבר בפומבי ( = ברב עם) ובכוונה תחילה. הוא עושה זאת לכבודה של רות – ולא כדי לבייש את ה"גואל" שויתר על זכותו, וחובתו. והוא מקבל את הסכמת הזקנים וכל העם לסלק כל מחשבת עירעור על הנישואין עם רות המואביה. ראויה היא לכולי עלמא לבוא בקהל קדוש. והשופט הנכבד, גדול הדור, הוא המקיים לעיני כל את מצוות היבום, והוא על ידי עצמו, מפרסם את ההלכה "מואבי, ולא מואבית". זהו כבודה של רות, כבוד אשר זכתה לו על ידי מידת החסד שבה,

פרסום ההלכה וההכשר שניתן לרות היה נחוץ מאוד לשעתו ולדורות




תוקן על ידי - איקה - 15/11/2003 19:49:59

מצאתי עוד פירוש למונח "ברב עם"בהנחה שהוא מקביל למונח ב"פרהסיה"

"ואם עשה אותו בפרהסיא - הוא מחלל שם שמים בפרהסיא, וכבר בארנו שבכל מקום שנאמר: פרהסיא - רצונו לומר: עשרה מישראל"

לצומח,

כתבת: "לא אכנס אתך לדיקדוקי עניות ואתווכח, אם הפרסום כן שייך בימינו או שלא, ואם הרישום במשרד הפנים יש בו משום לבטל את הפרסום שצ"ל בחליצה".

כנראה שכתבתי את הדברים בשפה בלתי מובנת לך, ולכן לא הבנת שדברי הם nעיקר הדין, ואינם דקדוקי עניות.

ידידי הרב, אין לי ספק שאף שהנך בקי בהבדלים שבסימן ג, בשו"ע הרב, בין המהדורא קמא והמהדורא בתרא, איני חושב שהבנת את דברי הרמ"א, שלדבריך הם המקור להצגת החליצה במאה שערים.

ם נעיין (רציתי לכתוב "תעיין" והחלטתי שחבל על הזמן), בדברי הרמ"א לא נמצא אותו אומר "ונהגו לעשות את החליצה ברוב עם", משום שהמושג ברוב עם מתייחט לכבוד והדר: "ברוב עם הדרת מלך", ואין כל הדר בחליצה, ה"רוב העם", שבדברי הרמ"א פירושו מנין אנשים, שהם מספר האנשים הדרוש לפי הרמ"א שכתב: "מביאים עוד אנשים שיהיו שם בעת החליצה, ולפחות יהיו ה', שנמצא עם הדיינים הם עשרה.הגה: ולכן נוהגין עכשיו שהולכים לחלוץ מיד אחר יציאת ב"ה שחרית, דאז איכא רוב עם, והגדול שבהם אומר לחבירו (ברבים): נלך לחלוץ במקום שקבענו אתמול". רוב עם, פירושו מנין = 10 אנשים, המינימום המומלץ, ולא אנשים רבים, שכל המרבה בצופים הרי זה משובח.

איקה התלוננה על הציבור המשועמם של מאה שערים, המחפש גירוי "כשר", וההולך לראות, Freak show, ועל רבנים שאינם מתחשבים בכבוד הזולת, ושוכחים שלפננו אשה שאיבדה את בעלה, הנאלצת לירוק בפני אדם שאחיו מת, ובדברי טענתי, שלא כל מה שצריך לעשות, יש לעשותו בפרהסיה, אך אתה כנראה שלא הבנת את דברי, כתבת: "השווית את הדברים למצות פרו ורבו, זה רק הסחה בעלמא", לא אדע איך הבנת שהשוויתי את הדברים, ולא אבין מדוע זה הסחה, כאשר כל שטענתי היה, שלא כל מצווה צריך לעשות ברבים, ואדרבא,ישנן מצוות, שמצוותן דווקא בצנעה, ולכן מאחר והיריקה אינה כבוד לא לאלמנה ולא לאחי המת, ועשיית הדבר בפני צופים אינו הידור מצוה אלא אכזריות.

שאלת: "היודע מחשבות הנך שאתה קובע ש"לא יקפצו עליה".

איני יודע מחשבות, אך גם איני חושב שיקירי ירושלים יקפצו עליה מהמקפצה של ברכת גורדון, מפני שראוה יורקת צרורות..

אולי אתה היית קופץ.

אני מצטער שבאתי לעזור לאיקה לצחוק על מנהגי מאה שערים, לא ידעתי שיש קדושה ביהודי מא"ש ומנהגיהם, אך ורק מהיותם אנשי מאה שערים ומנהגיהם, ואיני חושב שהם זקוקים לעזרה בלהצחיק.

כתבת: "מה לעשות וזה מנהגם של יהודים במשך דורות רבים שרק משום נדיר לא שמעת עליו קודם", לא היה זה מנהגם של ישראל, ואינו כ"נדיר, הנדירות היא הפגיעה ברבים בבני אדם.

כתבת: "לאו כי רוכלא איזיל ואימני את אותם דברים שכן צריכים להיות ברבים וברוב עם שאז דוקא הדרת מלך".

אפילו תביאם כולם, מה זה יוסיף לעניננו, "רוב עם" כאן אינו הדר אלא בזיון.

כאשר הצורך ב"רוב עם" הוא משום פרסום, הרי עשיית המעשה ברבים אין לו ערך מצד עצמו, אלא הוא רק אמצעי, כשהמטרה היא להביא את המעשה לידיעת הציבור, (כפי שהוא במקומות בהן היתה תקנה שלא לקדש כי אם במעמד עשרה, ראה שו"ע אהע"ז סימן כח סעיף כא, סימן מה סעיף א), וכך גם בחליצה, שבה הפרסום היה לדברי רש"י "לפרסומי מילתא - דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן", ולכן טענתי שבימינו שיש רישום במשרדי הרבנות על מעמדו האישי של האדם, והסמכות לרישום נישואין היא רק בידי הרבנות, אין צורך לעשות את החליצה ברבים, אם הסיבה לרבים הוא הפרסום.

לראות ולא להאמין..

שלוימע 

<"אני לא מתאר לעצמי את דייני הבד"ץ  בירושלים או בתי הדין בתל אביב">