|
|
| נשלח ב-27/6/2007 01:03 |
 |
| |
זו תורה שדרכיה דרכי נועם?
גם אם להלכה יש תוקף אבסולוטי ונצחי, הנועם משתנה מדור לדור. מוכרחים היו לעשות את זה אחרת. לא להשפיל.
מרגיז גם לראות את הדיין הזה נהנה מתפקידו, ממטיר הוראות מתוך הדפים. מין טקס טקסי לגמרי. רק טקס. בלי שום כלום אנושי.
והשאלות שלו אליה - הבנת? את יודעת מה זה אבה? יש יותר סיכוי שבת בית יעקב, גם היא ספרדיה לפי חזותה, תדע מה זה 'אבה', משידע זאת האברך היבם. אני מתערב שהיא עילגת פחות מהרב הזה שמתבלבל חופשי בין זכר ונקבה.
הוא לא איש נחמד. אני מקווה שכמה שפחות אנשים במצוקה, כמו האלמנה הזו וגיסה, יזדקקו לשירותיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 01:27 |
|
| |
ביטי,
לשאלת התוקף האבסולוטי והנצחי...
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=874927&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
שיאה של העמדה "הליברלית" של הלוי היא עמדתו שההלכה נתנה לפוסקי כל דור את הזכות להכריע בסוגיות השונות לפי מציאות זמנם, משום שרק עובדה זו מאפשרת לתורה להיות נצחית. צבי זוהר רואה בעמדה זו את עיקר ייחודו כפוסק אורתודוקסי: "ב-1989 הוא פירסם מאמר שבו הגיב לרב אחד שתקף פסיקה שלו, בטענה שהיא לא לגיטימית בהיותה שונה מפסיקת ה'שולחן ערוך'. הלוי טען שעצם המונח 'הלכה' בא מלשון 'הליכה', כלומר שעל ההלכה להיות כל הזמן בתנועה ובגמישות. לא הרבה רבנים, בפרט לא כאלה שהגיעו לתפקיד בכיר בממסד הרבני, היו יכולים לכתוב דברים כאלה".
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 01:41 |
|
| |
החרדים לא מכירים ברב הלוי, לצערי. אני מסופק אם מישהו מהאספסוף שם בטקס החליצה שמע אי פעם את שמו.
באופן אישי, אני מחבב מאוד את הרב, ואף היתה לי הזכות להשתתף בעריכת ספרו האחרון (תורת חיים על המועדים, ת"א תשס"ג).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 06:30 |
|
| |
[ לשם איזון לדברי שלויימלע וכמזכרת לניק החביב באצ'י אשר ייצג כאן בעבר את ה"השקפה הטהורה" בגאון ובכשרון , מובאים דבריו מבח"ח ]
*--end tochen topic 0*
*************** language="" type="text/">
//create NlsMenuManager instance
var menuMgr20765881 = new NlsMenuManager("mgr20765881");
function init20765881() {
var productMenu20765881 = menuMgr20765881.createMenu("user20765881");
productMenu20765881.showIcon=false;
productMenu20765881.showSubIcon=false;
productMenu20765881.addItem("1", "הצג הודעות משתמש", "search_user.asp?userid=42356");
productMenu20765881.addItem("2", "הצג פרופיל", "usercard.asp?uid=42356");
productMenu20765881.addItem("3", "הוסף לרשימת חברים", "userfavorites.asp?fr_id=42356&fr_id_type=1");
productMenu20765881.addItem("4", "שלח הודעה פרטית", "msgbox_post.asp?msg_to=42356");
productMenu20765881.getItemById("2").target = "_blank";
var menubar20765881 = menuMgr20765881.createMenubar("menubar20765881");
menubar20765881.showIcon=false;
menubar20765881.showSubIcon=false;
menubar20765881.drop = true;
menubar20765881.stlprf="top_";
menubar20765881.addItem("1", "Baachi", "", "", true, null, "user20765881");
}
init20765881();
menuMgr20765881.renderMenus();
*--begin tochen topic 0*
|
|
יושב בסתר
כל מילה זהב.
מופתעת ואליישיר וכל מקהלת הקרוקודילים
יופי, חמלה, כבוד, תפארת, זה קיום המצוות. כיעור, תיעוב, השפלה, כאב זה אי קיום המצוות.
המצווה הזאת כתובה בתורה שתיעשה בפומבי ואפילו צריכים חמישה דיינים. ולא כתוב שום רמז בעולם שאם היבמה היא אלמנה אז צריכים קצת יותר פרטיות. תהיו בטוחים שנותן התורה היה בקי ביתום ואלמנה לא תענון וכל שאר הפסוקים שלכם לכה"פ כמותכם, .
אגב רוב היבמות החולצות הן אלמנות...
אם אצלכם קיום מצווה זה ברבריות אז זה סימן מובהק שמשהו דפוק באמונתכם של תורה מסיני.
תתכבדו להצטרף למועדוני החמלה נגד ברית מילה, שחיטה, מעשי הקרבנות, שלוח הקן, גיטין וקידושין, ובעיקר תילחמו נגד התופעה הברברית של הבאת ילדים לעולם, שהופך את האישה המכנה לשפחה נרצעת.
זה פוגע ברגשותכם? אנחנו צריכים להתאים את הרגשותינו הטבעיות והילדותיות לתורה, לא להיפך.
דוד10
תמיהני עליך.
תאר לעצמך אם הרבי שלך נבג"מ היה שומע את הדברים האלו שקיום מצוה היא השפלה, איך היה מרעים על זה, פארברענגן של ליל חורף שלם לא היה מספיק בשביל כך.
ולגבי הנערים הצעירים והציחקוקים, חז"ל מעודם לא התיחסו לשוטים, טבעי הדבר שנערים ילדותיים ופתיים יצחקו על מישהו במבוכה, נותן התורה ידע מזה ג"כ..
|
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 08:42 |
|
| |
לעת עתה אעיר על דבר אחד
בטקס המצולם אמרו לאשה היורקת שוב ושוב לירוק כי משום מה משהו לא נראה לדיינים.
אך הלכה מפורשת היא שאף שלכתחילה יש לדיינים לראות את היריקה, אין זה מעכב והחליצה כשרה.
ואתמהה?!
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 08:44 |
|
| |
ידוע הספור על אותו יר"ש שראה ברחוב גמד, הרימו וברך עליו בקול ובכוונה משנה הבריות.
מה יאמר על זה יושב סתר? הרי אין ליבוש מפני המלעיגים?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 08:52 |
|
| |
האם הייתה ביקורת ציבורית נגד האופן בו בוצע הטקס בחברה החרדית הקונבנציונלית ו/או מקרב רבנים חשובים בה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 09:06 |
|
| |
גם בציבור הד"ל לא זכה הרח"ד הלוי לכבוד שהיה ראוי לו למרות היותו רב ציוני-דתי מובהק בהשקפתו, בין אם זה בגלל שלא היה אישיות פוליטית ש'חצר' סביבה, ובין אם משום ש'כפר בעיקר' הד"ל והעז לסבור שפקו"נ דוחה א"י השלמה.
מצד שני, גם 'גילויו' ע"י חוקרים בשמאל-האקדמי נראה לי קצת מופרך.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 09:37 |
|
| |
ממללא,
למה זה נראה לך מופרך? אתה חושד שהחוקרים השמאלנים באים עם אג'נדה ותולשים מעל דפי ההיסטוריה כמו עם פינצטה כל חכם\אינטלקטואל שדעתו מתאימה להם?
יכול להיות שאולי בגלל שאתה תולה את הסיבה לאי אהדתו בציבור הד"ל בין שתי האפשריות שהצגת - אלא שאני חושבת שאתה טועה, ושהאחת היא פועל יוצא של השניה - חכם לא חייב להיות אישיות פוליטית כדי ליצור לעצמה חצר - החצר נוצרת מאליה כשחכם מסויים הוכיח את יכולותיו ב'פסיקה' - מאחר והלוי 'כפר בעיקר' הוא נפסל מלהיות גדול שראוי לחצר.- והוצא אל מחוץ לחצר -
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 11:16 |
|
| |
<"המצווה הזאת כתובה בתורה שתיעשה בפומבי">
מהודעתי בעמוד הקודם:
נתבקשתי לעיין בדבריך: "הלכה מפורשת היא בגמרא שחליצה צ"ל בפרסום, ובהלכות חליצה, שהחליצה צריכה להיות ברוב עם".
בדקתי את המקורות שאליהם ציינת, ומצאתי שאין להם דבר לדבריך, את"ל לא הבנת את הנאמר שם, ואת"ל הבנת את הנאמר שם, אך בחרת לעת את הדברים, בתקווה שתבלבל את איקה, אולם לא ידעת שהדברים יופנו אלי, או ידעת ושכחת מי אני.
נושא האשכול: "ביום שלישי בבוקר, זרמו עשרות חרדים ללשכת בית דין צדק ''העדה החרדית'', בבית זופניק, סמוך לכיכר השבת בירושלים. הם עשו את דרכם לצפות בטקס נדיר יחסית - טקס חליצה".וע"כ כתבת:
"הלכה מפורשת היא בגמרא יבמות קא עמוד ב' שחליצה צ"ל בפרסום, ובהלכות חליצה (אה"ע סי' קסט, סדר חליצה סעיף יג וברמ"א שם), שהחליצה צריכה להיות ברוב עם".
במקור שאליו ציינת "יבמות דף קא עמוד ב'" נאמר שצריך חמשה דיינים כדי שיהיה פרסום, כשמטרת הפרסום, "לפרסומי מילתא - דחלוצה היא ולא לינסבא לכהן, א"נ דליתו אינשי וליקפצו עלה" (רש"י).
ואין לזה דבר וחצי דבר עם הצגה לציבור, בימינו כאשר מעמדו של האדם רשום במשרד הפנים, אין צורך בפרסום מעמדה כחלוצה, גם הטעם השני "דליתו אינשי וליקפצו עלה", אינו מעשי.
ציינת לשו"ע. והרי הדברים לפנייך: "מביאים עוד אנשים שיהיו שם בעת החליצה, ולפחות יהיו ה', שנמצא עם הדיינים הם עשרה.
הגה: ולכן נוהגין עכשיו שהולכים לחלוץ מיד אחר יציאת ב"ה שחרית, דאז איכא רוב עם, והגדול שבהם אומר לחבירו (ברבים): נלך לחלוץ במקום שקבענו אתמול".
לשונה של הלכה זו הוא: "ולכן נוהגין עכשיו", ולא שהחליצה *צריכה* להיות ברוב עם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 27/06/2007 11:26:25
 עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 12:01 |
|
| |
כמתעסק,
גם מה שלא מעכב יש לעשות לכתחילה.
בעל, 
ספרן,
תמהני עליך. וכי זה ייצוג הולם של העמדה ה'טהורה'. אלו סיסמאות נבובות, ותו לא מידי. ואולי כבר בעלבעמיו אמר זאת לעיל בצורה יפה יותר.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2007 12:11 |
|
| |
ועדיין יש הבדל בין פרסום לבין הצגה. לא צריך חשיבה סינטטית מעמיקה כדי להבין את זה.
תסתכלו באשכול המקביל בפרום הסמוך ותתרשמו.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/06/2007 12:12:25
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 11:11 |
|
| |
ספרן,
הובשתני זה פעמיים. 
ממללא,
הסקת המסקנות שלך היתה חפוזה למדיי. מכיון שעלה כאן הסרט לדיון הצצתי בו, ודיפדפתי אותו מהר (בסה"כ כחמש דקות). לא ראיתי אפילו את כל הפרטים הרלוונטיים (לא רק את אמירת התהילים הנלהבת לפני כן, כמי שמתכונן למעשה של מסירת נפשו על קידוש השם. אכן יש כאן גם היבטים הומוריסטיים). ובכל זאת, די היה במה שראיתי כדי לומר שזה מזעזע.
_________________
מיכי
|
|
|
|
| נשלח ב-28/6/2007 11:55 |
|
| |
מקור יצירה חדש בחברה החרדית: קורסים ליריקות, סרטי דיבוקים וחליצות, וסרטי פעולה של מצוות
המצוות יוסרטו לפי סדר הופעתן בתורה, אלא שהמצווה הראשונה לא תוסרט, מפני שלפי החלטות וועד הסרטים של מועצת גדולי התורה, לא יוסרטו מצוות שכבר הוסרטו, אף אם הסרטתן היתה שלא לשם מצווה, והמצווה הראשונה הוסרטה לא אחת.
אילו היו מייבמים היום, גם היו מסריטים יבום, (אין ספק שהוא היה סרט שובר קופות יותר מסרט חליצה) אלא שהיום לא מייבמים במדינת ישראל, מפני שהרבנות הראשית לישראל החליטה לאסור את היבום על כל האזרחים כולם-אשכנזים כספרדים, מפני שאין כוונת המייבמים לשם שמים.
על תקנה זו כותב ד"ר זרח ורהפטיג במאמרו "תקנות הרבנות הראשית", (תחומין כרך טו עמוד 110- תקנות הרבנות הראשית / http://www.daat.ac.il/daat/EZRACHUT/harabanut2a-2.htm#1
תקנות תש"י
4. חליצה בלבד.
"... גוזרים על תושבי ארץ-ישראל, ועל אלה שיעלו ויתישבו מעתה והלאה, לאסור עליהם מצות יבום לגמרי. וחייבים לחלוץ, וחייבים במזונות יבמתם, כפי מה שיפסקו עליו בי"ד עד שיפטרו את יבמתם בחליצה. איסור זה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות, ועפ"י החלטת המועצה המורחבת בחתימת הרבנים הראשיים לישראל".
ורהפטיג המשיך לכתוב
"מחלוקת קדומה היא מימי התנאים ואילך ועד לאחרוני הפוסקים, אם מצות ייבום קודמת, כפשוטו של מקרא, או מצות חליצה קודמת. בראשונה, שהיו מתכוונים לשם מצוה, מצות ייבום קודמת למצות חליצה; ועכשיו, שאין מתכוונים לשם מצוה, אמרו: -מצות חליצה קודמת למצות ייבום (יבמות לט,ב). המחבר (אה"ע קסה,א) מביא להלכה שתי דעות: "מצות יבום קודמת למצות חליצה וכו'. וי"א, שמצות חליצה קודמת".
למעשה העדיפו חכמים קיומה של מצות חליצה. הם הרבו לחקור אם היבם מתכוון לשם מצווה. חכמים נטו לחיוב בחליצה כאשר היבם הוא נשוי, וביררו אם יש בכחו לפרנס שתי נשים (הרמ"א, שם בהג"ה). בשאלה ששאלו חכמי פאס, בעניין יבמה שלא רוצה להתיבם בטענה שהיבם נשוי ואין לו במה לפרנס אשה שניה, השיב הרב רבי יעקב אבן-צור, רבה של מכנאס, שכיון שהוא נשוי, מצות חליצה קודמת; ובצירוף טענה שאין לו במה לפרנס, יש לכפות אותו לחלוץ".
"בדין שבא לפני ביה"ד הגדול לערעורים בירושלים בשנת תש"ד, ביבם שהוא נשוי ויש לו בנים ובנות, שהצהיר, שהוא כחבר לאחת מעדות המזרח מעדיף לייבם את הזקוקה לו לייבום, בפרט שאשתו מסכימה לכך ועוד שבין בני עדתו נפוצה האמונה שהחולץ ליבמתו אינו מוציא שנתו. ואילו היבמה דרשה חליצה, ובמקרה של סירובו של היבם, תבעה לחייבו במזונות. בהתאם לתקנות הרבנות הראשית פסק ביה"ד, כי שייכותו של היבם לאחת מעדות המזרח אינה מצדיקה את הטענה שהוא מעדיף לייבם במקום לחלוץ, ויש לכוף אותו שיחלוץ אם ניכרים הדברים שאין הוא מתכוון ליבמה לשם מצוה, או כשיש לו כבר אשה ואינו יכול לפרנס את שתיהן.
אלא שלא כל החכמים העדיפו חליצה על יבום. חכם ספרדי אחד שלא העדיף כותב:
"... מעשה בא לידינו בבית הדין האיזורי פה פתח תקוה, באחד מעולי תימן שנפלה לפניו אשת אחיו ליבום, והוא רוצה רק ליבם, והיבמה אינה חפצה בו ותובעת שיחלוץ לה ויפטרנה. (ללא טעם סביר לסירובה להתיבם לו). והנה עמדתי ואתבונן בדבר התקנה החדשה שנתקבלה בירושלים ע"י הרבנות הראשית לישראל, בתאריך כ"א שבט תש"י, (והובאה ככתבה וכלשונה בשו"ת היכל יצחק ח"א (חאה"ע סי' ה עמוד נא). וכן נזכרה בקצרה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו (חאה"ע סי' קכב סעיף ט אות ז ע"ש). וז"ל: ברוב קהלות ישראל וכן בקהלות האשכנזים שבארץ ישראל, קבלו עליהם להלכה כדברי הרמ"א שפסק שמצות חליצה קודמת למצות יבום, וגם כששניהם היבם והיבמה רוצים ביבום אין מניחים אותם ליבם. ובהיות שבזמנינו הדבר ברור שרוב היבמים אינם מתכוונים לשם מצוה, ומשום דרכי שלום ואחדות במדינת ישראל שלא תהיה התורה כשתי תורות, לפיכך הרינו גוזרים על תושבי ארץ ישראל ועל אלה שיעלו ויתישבו בא"י מעתה ומעכשיו והלאה לאסור עליהם לגמרי מצות יבום, וחייבים לחלוץ, ואם לא יסכים היבם לחלוץ מחייבים את היבם במזונות היבמה כפי מה שיפסקו עליו בית הדין עד שיפטור את יבמתו בחליצה. איסור זה יהיה אפשר להתירו רק במסיבות מיוחדות וע"פ החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל המורחבת בחתימת שני הרבנים הראשיים לישראל. עכ"ל. וחתומים על זה הרבנים הראשיים לישראל הגרב"צ מאיר חי עוזיאל והגרי"א הלוי הרצוג [זצ"ל]. והנה אנו הספרדים ועדות המזרח ותימן קבלנו עלינו הוראות רבותינו הרמב"ם ומרן הש"ע, שסוברים שהלכה כחכמים שמצות יבום קודמת לחליצה אף בזמן הזה שאין מתכוונים לשם מצוה, וחלה עלינו חובת ביאור אם יש תוקף להסכמה הנ"ל לדידן, או לא?". ... (ט) סוף דבר הכל נשמע שלפע"ד נראה ברור שלגבי דידן דנקטינן בשפולי גלימיה דמרן ז"ל, וכל קדושים שעמו, רוב מנין ורוב בנין מגדולי הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, מצות יבום קודמת לחליצה גם בזמן הזה, ואין כל תוקף להסכמת נשיאי וחברי הרבנות הראשית לישראל שגזרו אומר לבטל לגמרי מצות יבום, גם מהספרדים ועדות המזרח, ואין להם כל סמכות לכך". (שו"ת יביע אומר חלק ו - אה"ע סימן יד).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 28/06/2007 12:07:36
עולם הפוך אני רואה
|
|
|
|
|
|
