|
|
| נשלח ב-12/11/2003 07:04 |
 |
| |
נפלאתי בקראי האשכול כי אין כאן שום אחד שיציין שיש מזה דיבור במורה נבוכים, בו הוא כותב כי "לב" פירושו הרצון, וכדברי מיימוני.
מיימוני, מן הסתם אתה "גלגול" הרמב"ם. וברוך שכוונת. (אפשר שידעת ובמכוון לא ציינת?)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2003 07:23 |
|
| |
ראיתי - כשלמדתי - ושכחתי...
אך כמדומה שפירוש "לב" כרצון הוא המובן הרגיל בדברי חז"ל ושמא גם במקרא, כפי שרואים מהדוגמא שהבאתי.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2003 09:24 |
|
| |
איקה שלנו כותבת:
"ר' מאיר שמחה מדווינסק, מתוך שיעור במשך חוכמה פרשת "בא" "משכו וקחו לכם צאו... והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות" (יב/כא,כב)
"העניין דנחלקו ב"מדרש משלי" החוכמה היכן מצויה , בלב או בראש, והברור דההרגשות כולן בלב, כמו נקימה, אומץ, גאווה, כעס, מורא,. אולם המושכלות הן בראש, שם מקור המושכלות, והציורים, והמדמה, והזוכר, וראש מלך שבאברים (שבת,עא)
והנה ההרגשות כולן באין לאדם מיום היולדו, אבל השכל הוא בא כשנשתלם האדם ולכן קראוהו "ילד מסכן וחכם"...ולכן נשא הציץ על הראש, והיה כתוב עליו "קודש לה' " (שמות, כח/לו) שהשכל כולו קודש. אמנם על הלב מקור ההרגשות כתיב (שמות) בני ישראל להורות שההרגשות יהיו אל המיצוות, שרובן המה התאחרות האומה, כמו בית הבחירה וביאה ברגל לירושלים, ולקט, שכחה ופאה, ומעשר ותרומות שזה התאחדות האומה. ולכן יהיו ההרגשות עסוקים במיצוות, ולא יתפתו להטבע להעריץ מה שהלב מתרגש מהם לעבוד עבודה זרה"
וכח הלב להתגבר –או לירוא בעת הפחד ( הרמב"ם. שמונה פרקים פ"א)"
כמובן, אין בדברים אלו הוכחה למשמעות המקורית של המילה "לב", אך הם מראים כיצד הם נתפרשו בתולדות ישראל, על פי התובנה של חכמי ישראל.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2003 10:17 |
|
| |
באראפארקר
ראוי להבדיל בין משמעות ראשונית לשניונית ומושאלת. הרי לא יעלה על הדעת לפרש ב'לב האלה' ב'רגש האלה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2003 18:15 |
|
| |
קודם כל אני חייב לציין ששמחתי מאד לקבל כל כך הרבה תשובות
בשאלתי התייחסתי רק למשמעות הפיסית של הלב, לא למשמעות המושאלת שלו, שאותה חקרתי במקום אחר
(http://www.tora.us.fm/tnk1/kma/hvdlim1/lv_rux.html)
בכל אופן ההשערה של מוישה לגבי המשמעות היסודית של "לב" נשמעת לי יותר משכנעת מההשערה שלי, ואני אשמח לקבל אותה לאחר בדיקה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2003 23:25 |
|
| |
למדתי באחרונה קצת על הנושא, וגיליתי שלדורות של חכמים יוונים, במצרים העתיקה ובמקומות אחרים הלב אכן נחשב לאיבר החוכמה. המחלוקת האם לתת חשיבות ללב או למוח געשה גם בין אפלטון לאריסטו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 03:27 |
|
| |
לאראל
התשובה לשאלתך בילקוט שמעוני משלי )רמז תתקכט(, שאליו ציינה איקה באשכול קודם, בהביאה את דברי רבי מאיר שמחה מדווינסק, בספרו משך חכמה, עה"ת פרשת בא על הפסוק משכו וקחו לכם צאו... והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות".
והרי לשונו של המדרש:
"והחכמה מאין תמצא מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר היכן היא החכמה מצויה, ר' אליעזר אומר בראש, ר' יהושע אומר בלב, ואתיא כדעתיה דר' יהושע דאמר החכמה היא בלב דכתיב נתתה שמחה בלבי, ואין שמחה אלא חכמה שנאמר חכם בני ושמח לבי, למ"ד אל תקרי למ"ד אלא לב שהלב הוא מבין דעת שנאמר חכם לב יקח מצות חוזר באותיות, ואף דוד פרש עליה לב טהור ברא לי אלהים מפני מה נתנה חכמה בלב לפי שכל האברים תלוים בלב, אמר שלמה אני לא אעשה כמו שעשה אבא, אבא פתח חכמתו בראש אותיות וסיים באמצע, פתח בראש שנאמר אשרי האיש וסיים באמצע כל הנשמה תהלל יה, אבל אני איני עושה כן אני פותח באמצע אותיות ומסיים בסוף אותיות, פותח באמצע אותיות במקום שיש חכמה, והיכן חכמה נתונה בלב שנתונה באמצע האדם, נמצאת אומר שדוד תפס כדברי ר' אליעזר ושלמה תפס כדברי ר' יהושע".
והרי ידוע. שבמחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, הלכה היא כרבי יהושע, וא"כ, בלב הכוונה לשכל.
לא ברור לי למה לא הביאו פסוק מפורש "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכמה" (שמות פרק לא פסוק ה), כדי להוכיח שהחכמה היא בלב.
גם בתקופה מאוחרת יותר אנו מוצאים את הלב כ"מחשבה", לדוגמא: "דברים שבלב".
*************************
למיימוני
כתבת: עד כמה שידוע לי "לב" הוא משכן הרצון. למשל: "לב טהור ברא לי אלקים".
לצערי אין המשל דומה לנמשל, ה"ראש מלוכלך" הוא הפכו של ה"לב הטהור"
לכאורה, הלב אינו משכן המידות, משכנן הוא בשכל, והיכן שהוא שם המידות, השינוי בפעולת הלב אינו אלא תגובה.
*************************
ליוסיפון.
הזכרת את הקשר בין הכליות לשכל, לפניך קשר בין זקן לשכל, מתוך ספר הכוזרי - מאמר רביעי:ו
"והנה במה שנאמר על פעולת האברים האלה, "כליות יועצות וטחול שוחק וכבד כועס וקיבה ישנה", (ברכות דף סא עמוד א), ר יש מקום לספק אמנם אין הדבר תמוה שיש לכליות השפעה על טיב הדעה, הלא תראה דבר דומה לזה בפעלת האשכים, שכן הסריסים חלושי שכל הם יותר מן הנשים, וכשם שהם חסרי אשכים, כך הם מחוסרי זקן וגם מחוסרי הדעה הנכונה".
**********************
לאיקה.
אם תלכי, היכן תמצאי, את הקשר בין קלות הדעת של הנשים להיותן חסרות זקן?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 03:34 |
|
| |
נישטאיך?! אני רואה טוב? זה אתה? איפה נעלמת?
לכבודך אני כותבת באשכול הזה!
"הוא היה אומר: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזניים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה – מכריע הוא את כולם. אבא שאול אומר משמו: אם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזנים ואליעזר בן הורקנוס אף עימהם, ואלעזר בן ערך בכף שניה – מכריע הוא את כולם. אמר להם: צאו וראו, איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושוע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו דבריכם. ..." (אבות פ"ב הל' יא)
אלעזר בן ערך הוא החריף ועוקר ההרים שלדברי אבא שאול נתן לו רבו ריב"ז את היתרון על כל חבריו, ומכל תשובות תלמידיו מצאו תמיד תשובותיו של תלמיד זה חן בעניו ביותר. ראה (אבדר"נ פ' יד מ"ו). פעם שמע ריב"ז אותו דורש במעשה מרכבה, עמד ונשקו על ראשו ואמר: "אשריך, אברהם אבינו, שאלעזר בן ערך יצא מחלציך (חגיגה יד) אולם מכל רובי תורתו וגודל חכמתו לא נשאר רק מאמרים בודדים (ירושלמי יבמות פ"ג ה"ד: תוספתא תרומות פ"ה) והסבה היא כמסופר במקורות שונים: אחרי מותו של ריב"ז לא הלך ליבנה כשאר חבריו, אלא הלך בעצת אשתו לדימסית ולאמאוס, מקומות נאים ומים טובים ויפים שם. בחשבו שחבריו יבואו אחריו וילמדו יחד. "הוא שהלך לדימסית- נתמעט שמו בתורה: הם שהלכו ליבנה שת"ח ואוהבי תורה היו מצויים שם – נתגדל שמם בתורה (אדר"נ סופ פ' יד: קהלת רבה ז/ז)לפי האגדה שכח גם את הקריאה בתורה, וכשרצה לקרוא : החדש הזה לכם (שמות יב/ב) קרא: החרש היה לבם (שבת קמז) בו נתאשרו דברי ר' נהוראי (לקמן פ"ד מ"יח) "הוה גולה למקום תורה, ואל תאמר שהיא תבוא אחריך"
והרמב"ם אומר על לב טוב –שמעלות המידות כולן ימצאו לחלק המתעורר= הרצון מחלקי הנפש. ובארנו כבר בפרק הרביעי = שמונה פרקים, שהפעולות שהן טובות – הן הפעולות הממוצעות אשר יבואו ממעלות המידות. וכן הוא ידוע אצל הפילוסופים והרופאים : שהנפש ה"מתעוררת" היא בלב, והלב חדרה וכליה אליו תיוחס. ואף על פי שהכוחות כולם מפוזרים מן הלב והוא התחלתם לפי דעת האמיתית, אבל הכוח המתעורר לא יתפשט ממנו לעבר אחר כדרך שמתפשט הכוח הזן, רצוני לומר : החלק הצומח – אשר סיפרנוהו בפרק הראשון = שמונה פרקים. – מן הלב אל הכבד, והבן מכל מה שבארנוהו, ש"לב טוב" - רוצה לומר בו: הפעולות הטובות, והן הפעולות הממוצעות, והן מעלות המידות: והוא כולל ההסתפקות, ואהבת הטובים וזולת זה מן המעלות. והוא אמרו: שכלל דבריו דבריכם. = שחבריו אמרו כל אחד מהם : פרט, והאלעזר כלל את כל הפרטים בתוך הכלל, שבחלק המתעורר יהיו כל המצוות, והעברות.מפני שהלב מקור כל כל הפרטים, וכוללם יחד. ו"בלב האדם מתגבר כל בוקר להתגבר כארי ולעשות את רצון השם" (שו"ע, ר' יוסף קארו)
דברי ר"ע מברטנורא : לב טוב - "לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות, והוא המקור שממנו נובעות כל הפעולות, ואעפ"י שיש לפעולות איברים מיוחדים, מ"מ הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב - לפיכך אמר ר' אלעזר : לב טוב. ומפני זה אמר ריב"ז: רואה אני דברי ראב"ע מדבריכם"
וכן אמרו רז"ל (ילק"ש רמז קע"ד בשם הפסיקתא): ונתת לעבדך לב שומע (מל"א ג, ט) מכאן אמרו: הלב רואה – ולבי ראה הרבה (קהלת א, טז) הלב שומע - ונתת לעבדך לב שומע (מל"א ג ט) הלב מדבר – ודברתי אני עם לבי (קהלת א, טז) הלב יודע – לב יודע מרת נפשו (משלי יד,י) הלב עומד- היעמוד לבך (יחזקאל (כב, יד) הלב נופל - אל יפול לב אדם עליו (שמ"א יז ,לב) הלב מהלך - לא לבי הלך (מל"ב ה, כו) הלב מתנחם - דברו על לב ירושלים (ישעיהו מ, ב) הא למדת: הלב *מקור הפעולות* וממנו הכל.
תוקן על ידי - איקה - 13/11/2003 3:35:12
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 03:42 |
|
| |
לאיקה
לכבודך אני כותב.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 04:18 |
|
| |
כבר צוטט המדרש הרלוונטי לפניך ולפני איקה
תמוה שבמילתא דאגדתא יש כאן הלכה כרבי אליעזר מעולם לא שמענו הכרעות כאלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 05:02 |
|
| |
עלה עמוד השחר, זמן ללכת לישון.
נישטאיך, הלב הוא מקור הפעולות לא מקור השכל!
שיהיה לך המשך יום נפלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 06:58 |
|
| |
העתקתי דברי הרב במורה, וכאן ניתן להבין שמלת לב כולל כמה פירושים במקרא, ובעלמא כשאמרו הלב מבין, הכוונה ללב הרצון השוכן בהראש לא ללב השוכן באמצע הגוף.
סתירה מעונינית לזה ממה שאומרים בכל יום, וצוונו להניח כנגד הלב כדי לשעבד בזה תאוות ומחשבות לבנו וכו', ואם כאן יהיה הכוונה ללב שבראש א"כ למה אנו אומרים את זה בתפילין של יד.
CHAPTER XXXIXTHE Hebrew leb (heart) is a homonymous noun, signifying that organ which is the source of life to all beings possessing a heart. Comp." And thrust them through the heart of Absalom" (I Sam. xviii. 14).This organ being in the middle of the body, the word has beenfiguratively applied to express" the middle part of a thing."Comp." unto the midst (leb) of heaven" (Deut. iv.11):" the midst(labbath) of fire" (Exod. iii. 2).
It further denotes" thought." Comp." Went not mine heart withthee ?" (2 Kings V. 26), i.e., I was with thee in my thought when acertain event happened. Similarly must be explained," And that yeseek not after your own heart" (Num. xv, 39), i.e., after your ownthoughts: Whose heart (i.e., whose thought), turneth away this day"(Deut. xxix. is).
The word further signifies" counsel." Comp." All the rest of Israelwere of one heart (i.e., had one plan) to make David king" (IChron. xii. 38):" but fools die for want of heart," i.e., of counsel;"My heart (i.e., my counsel) shall not turn away from this so long asI live" (job xxvii. 6): for this sentence is preceded by the words,My righteousness I hold fast, and will not let it go" : and thenfollows, my heart shall never turn away from this." -- As regardsthe expression yeheraf, I think that it may be compared with thesame verb in the form nehrefet," a handmaid betrothed (nehrefet)to a man" (Lev. XiX. 20), where nehefeth is similar in meaning tothe Arabic munharifat," turning away," and signifies" turning fromthe state of slavery to that of marriage."
Leh (heart) denotes also" will" : comp." And I shall give youpastors according to my will (libbi)" (Jer. iii. 15)," Is thine heartright as my heart is ?" (2 Kings x. 15), i.e., is thy will right as mywill is ? In this sense the word has been figuratively applied toGod. Comp." That shall do according to that which is in mineheart and in my soul" (I Sam. ii. 35), i.e., according to My will;"And mine eyes and mine heart (i.e., My providence and My will)shall be there perpetually" (I Kings ix. 3).
The word is also used in the sense of" understanding." Comp." Forvain man will be endowed with a heart" Uob xi. 12), i.e., will bewise;" A wise man's heart is at his right hand" (Eccles. X. 2), i.e.,his understanding is engaged in perfect thoughts, the highestproblems. Instances of this kind are numerous. It is in this sense,namely, that of understanding, that the word is used wheneverfiguratively applied to God; but exceptionally it is also used in thesense of" will." It must, in each passage, be explained inaccordance with the context. Also, in the following and similarpassages, it signifies" understanding" :" Consider it in thine heart"(Deut. iv. 39):" And none considereth in his heart" (Isa. xliv. 19).Thus, also," Yet the Lord hath not given you an heart to perceive,"is identical in its meaning with" Unto thee it was shown that thoumightest know" (Deut. iv. 35).
As to the passage," And thou shalt love the Lord thy God with allthine heart" (Ib. vi. 5), 1 explain" with all thine heart" to mean"with all the powers of thine heart," that is, with all the powers ofthe body, for they all have their origin in the heart: and the sense ofthe entire passage is : make the knowledge of God the aim of allthy actions, as we have stated in our Commentary on the Mishnah(Aboth, Eight Chapters, v.), and in our Mishneh Torah, yesodehatorah, chap. ii. 2.
תוקן על ידי - באראפארקער - 13/11/2003 7:03:48
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 07:04 |
|
| |
בורו 
הלב הוא הלב ולא איבר אחר. אבל משמעותו הוא הפעלת הגוף ולכן נמשל למעבר בין מחשבת השכל למעשה הגוף את שהשכל (או איך שיקראו את חלקי הדעת בלי להיכנס לנושא שכל/רגש) מורה והאדם בוחר בו. לכן אין הוכחה למעלה מ'דברים שבלב' שזה בראש, כי מדובר בדברים שבעצם רצה להוציא אותם אבל לא יצא לו. הדברים האלה כבר ניתנו מהראש ללב אבל נשארו 'תקועים' בלב ולא הגיעו לפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 07:53 |
|
| |
נישטאיך
כמה הערות המתייחסות לדבריך:
א. כבר לא ברור לי, לאחר שקראתי את הדברים באשכול, אם בימי המקרא זיהו את ה"לב" עם אותו אבר שנקרא כך בלשוננו היום. אך ברור לי שבאשר הכירוהו, לא ידעו את תפקידו. ובהחלט יכלו להאמין שהוא מושב הרצונות, המחשבה, המידות וכל דבר אחר - הוא או כל אבר אחר.
ולצערנו, גם היום לא ברור לנו מהו מושב המחשבות והרצונות, למרות שבדיקות סי.טי מראות על קשר בין מחשבה לבין פעילויות מוחיות במרכזים שונים. הקשר בין נפש לגוף עדיין נעלם מאיתנו.
ב. לפיכך, יתכן מאד שהיתה מחלוקת בבית המדרש בשאלה מציאותית: היכן שוכנות המחשבות, היכן הם הרצונות. אלו בכה ואלו בכה.
וכמובן, ניתן לדחוק ולפרש במדרש שהבאת, שהם ראו ברצון את המניע הראשון של המחשבה, ולכן לא במושב החכמה עסקו, אלא במושב הרצון שמוביל אליה. כפי שיש מפרשים את "בלב חכמים נתת חכמה".
וכפי שהערתי לעיל, אין לדעתי ללמוד מפירושי חז"ל על הסברות במציאות שהיו בימי המקרא. זה אפשרי, אבל לא מוכרח.
ג. אם כבר אז כבר: החלוקה בין מחשבות לרצונות היא מקובלת מאד, עד כדי כך שאנו מייחסים אותה למקרא ולחז"ל. אבל הנושא כולו טעון עיון גדול, וכמדומה שלוטו יש שיטה ייחודית בזה. יבוא לינקזעצער ויראה היכן.
***
שאלה:
מה יכול להוות בסיס להשערה כי המחשבות שוכנות באבר מסויים? למשל, לומר שכליות יועצות?
התבוננות באברי הגוף, בצורתם ובתיפקודם עד כמה שזה ניתן לבחינה? קישור בין תחושות במקומות בגוף לבין מחשבות ורגשות שפוקדים את האדם בה בשעה?
אנו רואים שפעמים שחז"ל העלו סברות על אופן תיפקוד הגוף, שהיו שגויות, אך ניצלו את מלוא המידע שברשותם. למשל, הקביעה ש"דם נעכר ונעשה חלב", כלומר דם נידה נעלם לאחר הלידה וחלב האם מופיע במקומו. פשטות הלשון מורה שסברו שהדם מתהפך לחלב. זה אינו נכון, ואפשר שגם הם לא באו אלא להצביע על קישור הדדי, שזה נעלם, בדרך כלל, כאשר זה מופיע. אך יתכן בהחלט שלאור הידע המדעי שבזמנם היתה זו סברה הגיונית.
צא וראה כיצד ניתן ללמוד ממנה על האופן שבו הועלו סברות מדעיות בימי חז"ל, ומסתבר שאף קודם לכן.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2003 08:13 |
|
| |
מיימוני
הצעתך כי דם נעכר לאו דוקא אלא סימן, אינו, כי בפירוש איתמר, עיין בכורות דף ו' שאמרו דחידוש הוא בבהמה טהורה דחלב מותר, כי באמת הוא דם.
למעשה הוא מחלוקת בזה כמבואר בבכורות שם, ושיטה האחרת הוא כי איברי' מתפרקים ואין נפשה חוזרת עליה עד כ"ד חודש.
למעשה איני מתפעל כ"כ מהמדע של היום הסותרת הגמרא. תקח למשל מונח קיים בעולם המדע, כי אשה מתעברת דוקא בשני שבועות קודם הווסת. ותקשה מזה על הגמרא כי אין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה. למעשה נתגלה לאחרונה, כי זה יתכן כי האשה מתעברת לאו דוקא שני שבועות, אלא תמיד יש אפשרית להתעבר. א"כ למה תסמוך על השאר דברים שעדיין אפשר שיתברר אמנם כדברי חז"ל?
היו כבר אשכולות בענין זה, למעשה ס"ל לדידי, כי כל דברי חז"ל אמיתים, ורק במקום שהמציאות מראה ממש להיפוך אז ההלכה משתנה, למשל הראי' שבהמה החולבות כבר ביכרה, כיון שלעינינו בהמה חולבות בעת עיבורה, א"א להביא מזה ראי' וכדומה, וכמוזכר בפוסקים.
ובענין לב, לא ידעתי מה כ"כ רע בדברי הרמב"ם במורה, כאן דוקא סבירא כוותיה, הלב מתפרש על כמה איברים, והוא לשון מושאל על כמה איברים, הרצון, המרכז, וכו', אפשר שכל זה נובעת מפני שהלב במרכז הגוף, וכיון שהמחשבה הוא עיקר האדם לכן כינו למחשבה בלשון לב, אבל מה זה משנה?
|
|
|
|
|
|
