ריבוי אנפין בתפילה

גלוי וידוע שהנוסחים השונים של סידור התפילה כיום (והכוונה פה לסידורים האורתודוכסיים דווקא) משקפים מנהגי עדות וקהילות שונים. הבדלים בין המנהגים הם ברוב המקרים פחות במה שקשור בתפילות הקבע והחובה ויותר במה שנוכל לקרוא לו מעטפת התפילה, אם כי, ישנם כידוע גם שינויים מקומיים בברכות העמידה, בברכות השמע ועוד.

אלא שבעבר היה ניכר בתפילות ישראל ריבוי אנפין מעניין מאד.
הייתי רוצה לפתוח את הנושא הזה לדיון -
מה משמעותו של ריבוי האנפין הזה?
מדוע שאפה התפילה בסופו של דבר לניסוח אחיד ככל האפשר, מעבר כאמור, לשינויים מקומיים?
האם יש כיום מקום לריבוי אנפין ולביטוי עצמי?

בתור "סיפתח" לדיון, אני רוצה להביא חלק מפרגמנט מן הגניזה הקהירית, ובו חלק מחטיבת ברכות השחר. הטקסט פה משקף ככל הנראה את נוסח ארץ ישראל הקדום. אתמול מצאתיו בחיפוש במכון לכתבי יד עתיקים בספרייה הלאומית והתרגשתי למדיי:

הערה: בכל מקום שיש: [..] הדבר מראה שהכתב מחוק או לא קריא


בא"י אמ"ה אשר בראת אותי
אדם ולא בהמה
איש ולא אישה
ישראל ולא גוי
מל ולא ערל
[..] ולא [..]

יהי רצון מלפניך [...] חלקי בתורתך
עם עושי רצונך

בא"י אמ"ה אשר ברא אדם הראשון בדמותו בצלמו

י"י הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה

יהי רצון מלפניך [...] שתפתח שערי לבינו לתלמוד תורתך ו[...] בית מקדשך כאשר אמרת בימינו ותכונן היכלך בשנינו
ותעורר ישני עמך ותנחמנו בבית מקדשך]
ברוך אתה י"י בונה ירושלים אמן.

רבון כל העולמים אני חפץ לעשות רצונך
מי מעכב
יצר הרע ועניות ובני אדם הרעים
גלוי וידוע לפניך י"י אלהי,
שאין כוחי ככוחם
ועלי להתפלל ואתה תושיעני
יהי רצון מלפניך ה' אלהי
שתכניעם ותאבדם ותפילם
לפני לעשות רצונך

[כ"י לנינגרד פירקובי. I 145]

מענינת הזיקה בין תחינתם של בית ינאי בירושלמי (ברכות פ"ד, ה"ב) לבין הנוסח פה.

נוסחים דומים פורסמו בעבר ע"י מאן, אסף ווידר (אוכל להביא מראי מקום אם אידרש לכך),אבל הייתי שמחה, כאמור, לשמוע את דעותיכם בנושא שהעליתי מעלה ופחות בשאלות טקסטואליות שהן מרתקות כשלעצמן.

ראוי לציין את המרד הקדוש של תנועת החסידות בקיבוע של התפילה.

במיוחד יש לציין את ר"נ מברסלב שפיתח או לפחות שיכלל ביותר את רעיון ההתבודדות שתכנו שיחה ישרה ממש בין האדם לקונו, וכן את התפילות האישיות הרבות שחוברו על ידו ועל ידי ר"נ מנמירוב תלמידו.

___________________

ואם במנהגי ישיבות עסקינן, באותה מידה בה בישיבות מדלגים על קטעים מסויימים - מוסיפים אחרים תחתיהם. כך, בהרבה ישיבות מקובל לקרוא פרק תהילים אחר התפילה (בד"כ פרק קבוע). זכורני שפעם שאלתי תלמיד ותיק בישיבת 'מרכז הרב' מה פשר קריאת 'שיר המעלות ממעמקים' בסיום כל תפילה ותפילה. הוא השיב לי שהרב צבי יהודהב הורה בעת מלחמת ששת הימים לקרוא פרק זה אחר התפילה, ומאז המנהג נשאר עד ימינו...:)

איפה הלייבוביצ'יסטים של הפורום?

אפרופו אורך התפילה, שמעתי פעם מפרופ' מנחם אלון מי שהיה המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון, שבהיותו בחור בישיבת חברון הייתה לו חברותא מיוחדת ללימוד בין 'ישתבח' ל'יוצר'.

ואוו... פתחתי את האשכול לפני שנכסתי ללמד וכשיצאתי, מצאתי מכל טוב הארץ. ובכן, עם האוכל בא התיאבון...

כמה התייחסויות למה שנאמר:
מיימוני תיאר את התהליך של התגבשות התפילה ושל מעבר מספונטני ופרטי אל ציבורי ומחייב (אם תמצי לומר, מכוונה לקבע) ומן הקצר לארוך, אחריו בא אריק וטען שהמהלך הוא לא רק חד סיטרי והביא כמה דוגמאות.

על כך הייתי רוצה לומר שאמנם במקרים מקומיים מוצאים בתפילה המסורתיח גיוונים חדשים, אבל ברוב המקרים נראה לי שיש להתסכל על התפילה כאולם שעד תקופה מסוימת שער הכניסה שלו היה פתוח לרווחה ואילו שער היציאה היה סגור ונעול כמעט ברוב המקרים.
תפילת ישראל הורחבה ועובתה, אמנם פחות בתפילות הקבע והחובה ובחטיבות העיקריות של התפילה - העמידה וק"ש והוזכרו כאן הפיוטים, קריאת מזמורי תהלים ופסוקי מקרא וכיוב'. כעת, עפ"ר גם שער הכניסה חתום.

במקרים מסוימים ההוספות שבאו להדגיש את חשיבות התפילה כפעולה חיה הנובעת מן הלב (כפי שתבע ממללא) ולא כמצוות אנשים מלומדה, כמו תופעת הפיוט, יצרו בסופו של דבר את התופעה הנגדית: מה שהיה חי ומפעים בתקופה מסוימת, הפך ארכני ואולי לא מובן ברבות הימים.

חוקר התפילה יעקב פטוחובסקי, הגדיר זאת כך:

"תפילת הכוונה של דור אחד היא תפילת הקבע של הדור שאחריו"
ובלשונו: One generation's Kavana is the next generation's Keva

האם אתם מסכימים עם טענות שהועלו פה לגבי ארכנותה של התפילה?
האם נראה לכם שיש בה אלמנטים שאינם רלבנטיים לימינו ? (לדוגמה - תפילה לשלום ראשי הישיבות בבבל ב'יקום פורקן')
האם יש מה לעשות בנדון? ואם כן, מה?

האם נראה לכם סביר, ששני האירועים הענקיים שעברו על עמנו במאה שעברה ושעיצבו את חיינו בכל דרך אפשרית: השואה ולהבדיל הקמת מדינת ישראל, אינם מוזכרים כלל בגוף התפילה, שעליה נאמר פעם שהיא יומן חייו של עם ישראל?

(נכון, יש התפילה לשלום מדינת ישראל, אבל היא אינה מקובלת על הכול ושוליותה ברורה)

מואדיב,
האם תוכל להביא דוגמאות לתופעת המטוטלת שציינת?
כאמור, אני רואה את המטוטלת נעה בדורות האחרונים (לא רק מאז מלה"ע) לכיוון אחד באופן כמעט בלעדי.

לגבי כתב היד, לפי המידע במכון לכתבי יד הוא מתאורך למאות ה 13-12, דהיינו די מאוחר, הכתב שלו הוא כתב ספרדי טיפוסי.

ולגבי סריקתו כדי לאפשר לעמוד על מאפיינים פלאוגרפיים ואחרים... עוד אין בידי הציוד המשוכלל הזה, אבל מקווה שלא ירחק היום ויהיה בידי סורק.

ו... אכן בדיקת סידורי הגאונים ונוסח הרמב"ם היא מרתקת ויכולה להאיר עיניים. לענ"ד מרגש לא פחות לנסות ולדלות נוסחים שיאירו את עינינו לגבי מנהג ארץ ישראל הקדמון. ריבוי האנפין של המנהגים ועושר הנוסחאות שבהם הוא מאופין, כבש את לבי.

תוקן על ידי - שחרית - 11/11/2003 12:52:44

שחרית, אני חושב ששורש הבלבול פה הוא במשמעות המושג תפילה (וע' הקדמת הרמב"ם למו"נ בעניין 'שיתוף שמות').

המושג תפילה כפי שאת מבינה אותו לענ"ד, הוא המושג המקראי והכלל אנושי. כלומר, תפילה ספונטנית שבאה מעומק הלב.

המושג ההלכתי של תפילת החובה, שורשו לדעתי בחורבן הבית שהביא את חז"ל לראות בתפילת החובה תחליף לקרבנות. ודוק, הללו לא המציאו את מושג התפילה אלא טבעו נוסח של תפילת קבע בזמנים קבועים וכו' - כמעין תחליף לקרבנות.

גם הקרבן נתפס בעבר כפעולה טבעית קמאית. ואולם, התורה מיסגרה את פעולת הקרבנות והפכה אותם לעניין לא ספונטני, אם כי יש בו גם צדדים ספונטניים.

לכן, תמיד יהיה פער בין האלמנט של תפילה ספונטנית לתפילה הלכתית - לא ניתן לשנות את נוסח התפילה כל יומיים, ומצד שני, ביטול הנוסח יקעקע את אלמנט הציבור והאחידות שגם הוא בר עצמה לדעתי (ואינה דומה תפילת רבים לתפילת היחיד).

לגבי בעיית העדכון של התפילה, באופן אישי בתור ציוני המתפלל לשלום המדינה, אני מרגיש דווקא יותר חיבור לטקסטים הקמאיים של התפילה. אין לי הסבר לזה, ואולם אני חושב שהמשמעות הדתית של הטקסט בעיני היא פרי של המשמעות הדתית שדורות של יהודים העמיסו על הטקסט. לכן התפילה לשלום המדינה נראית לי לעיתים כמו איזו תעלול ציוני דתי ולא כתפילה.

אטול כדוגמא את תפילת הקדיש: בידוע שעניין קדיש יתום אינו מופיע אצל הרמב"ם. ואולם, דומינ שהמשמעות שיהודים נתנו לתפילה הזו במשך הדורות נתנו בה כוח שאין בתפילות אחרות. לא משנה מה המקור לתפילה או הכוח שלה בעיני מי שהגה את אמריתה. מה שחשוב הוא שדורות של יהודים קידשו אותו בדמעותיהם.

.



לגבי תנועה של הוצאת תפילות, אין לי צורך להרחיק, שתי עדויות מהסידורים שלנו כיום:


הראשונה: הפכתי והפכתי בסידורי, ולא מצאתי בו את "הנותן תשועה למלכים" , לא לקייזר ירום הודו (הקיר"ה) , לא לצאר ולצארינה וליורש העצר, ולא כל אחד אחר מאלו שרגיל הייתי לראותם בסידורים האירופיים הישנים.
ואל תנופפו לי עם התפילה לשלום המדינה כמחליפת הנותן תשועה למלכים, שאין מה להשוות, ואכמ"ל.


השניה: פיוטים רבים ממחזורי התפילות שנכנסו – ויוצאים בעצם ימים אלו. במחזורים החדשים שיוצאים בארץ בשנים האחרונות, אותם פיוטים שאינם נאמרים, ולא כל-כך מזמן נדחקו לסוף המחזור עם הפניה אליהם, נדחקים לגמרי אל מחוץ לו. השוו את המחזור משנות הארבעים שהוציא מר זיסרמן (מפי עוללים) שהיה המסודר והטוב בזמנו, לאלו שיוצאים בחמש השנים האחרונות. זיסרמן, חלק מהפיוטים שאינם נאמרים העביר לסוף התפילה במחזור, וחלקם, עדיין השאיר (למשל – הפיוטים שבין "המלך" לבין קריאת שמע). מחזורים כמו אלו של רינת ישראל, או אלו שנערכו על ידי גולדשמידט (הוצאת קורן) , כבר השמיטו את הפיוטים שלאחר המלך והוציאום לגמרי.

פיוטים אלו נכנסו מתישהו, ובאשכנז, שכן אין מקבילות להם במחזורי עדות המזרח. מתי נכנסו, אנו משערים בערך. מתי הם יוצאים – אנו רואים מול עינינו.


הסיבות להשמטת פיוטים אלו מגוונות, ולא בתחתית הרשימה נמצאת בעיית טירחא דציבורא. כאשר עומד אדם בן שבעים בבית הכנסת, מצוות היום היא צום, או שופר, אך בתפילה ארוכה מדי, כוחו אינו עומד לו. וכך גם האם הצעירה, או האב הצעיר, שילדיו לידו, ומידת יכולתם לשהות בבית הכנסת מוגבלת, וטבע העולם שההורה נדחק לצאת החוצה עמם, כדי שלא יפריעו.





אין לי אלא לחזק את ידיו של ממללא לגבי הערך שתפילה מקבלת בשל מה שייחסו לה דורות של מתפללים, ופיוט "ונתנה תוקף" יוכיח (ראיתם פעם מישהו שהעלה בדמיונו לוותר על הפיוט הזה? ).
אלא שבכך, אני גם חולק עליו לגבי התפילה לשלום המדינה הנהוגה בקהילות "הסרוגות". הדור שייסד תפילה זו, ייחס ומייחס לה חשיבות מהותית, ולא בכדי קמים בה. עוד דור או שניים, גם גושפנקת הוותיקות תודבק בה, וככל דבר שעצם העובדה שדורות עשוהו הופכו לחלק מהמקובל, כך יהיה גם עמה. בראשית המאה העשרים, כשסבי ז"ל עלה ארצה, על פי הגמרא, אמר הלל שלם בברכה במשך חודש ימים, בשל עלייתו לארה"ק. נסה לדמיין כיצד הרגיש הוא בעת אמירת תפילה לשלום המדינה?