מעלותיה וחסרונותיה של האקדמיה [מד"ר]

אקדמאי

כתבת: להיפך, ההיצע הגדול סולל לך את הדרך לפיתוח כלי ניתוח משלך.

אני מסכים לכל מילה. רק הצבעתי על כך, שבאקדמיה כמו בלימוד הנפוץ הישיבתי, יש לא פחות "קידוש הדורות", ואופן הלימוד הוא "מה הם אמרו", ולא מה הנושא אומר, ובוא נעזר על ידי מי שעיין ואמר משהוא, ונסתייע בו ללימודנו האישי. זה גם לא קיים בישיבות, אלא שמטבע לימוד הגמ' יש בה חלק מסויים אישי בהכרח, ששם באה מידה זו של ניתוח אישי [ברמה מסויימת], לביטוי יותר נכבד, מאשר באנשי אקדמיה ממוצעים.

מי דיבר עליך בכלל?

[אגב, אני קורא את הספר של אבי שגיא הנקרא "אתגר השיבה אל המסורת", ולמרות שספרו יכול להוות מסגרת לדיונים רבים בפורום, איני יכול להימנע מלסבול מאריכות ההתמקדות באישים וגווני התנסחויותיהם, המתרבה עד אין קץ יחסית לתוכן הניתוחי האישי, ואכמ"ל]

עכ"פ יישר כוח

אולי אבהיר את עצמי יותר אם אביא את הדבר הבא -

אדם ת"ח ואקדמאי אמר לי פעם כך, למרות שאני מעוניין שהבן שלי יהא קרוב לאופן החשיבה ההשקפתית של האקדמיה, לא אוכל לוותר על רכישת דרך הלימוד הישיבתית, שמהווה לפחות הקדמה הכרחית, ליכולת קליטה ועיבוד נכון של ההשקפה והמושגים הראשיים והמופשטים, הנרכשים ונסללים יותר דרך הידע האקדמי.

על זה אנו מסכימים?

[יש עוד נקודה ממש מהותית, בין שני מקצועות לימוד אלו, והיינו הריאליות שבלימוד, על כך אני מקווה להרחיב יותר בערב]

בתור מישהי שבאה מן האקדמיה הרשה לי לחלוק עליך יהוסף. האקדמיה מעודדת חשיבה עצמית ועצמאית, ונותנת לסטודנט הזדמנות להוכיח ולהראות את ידיעותיו ודעותיו בקשר לפילוסוף זה או אחר ע"י הגשת עבודות, השתתפות בשיעורים, עריכת מחקרים וכו', יש את המושג של קנאת סופרים באקדמיה ,יש תחרות בונה, ויש תמורה בעד האגרה. כל סטודנט שמשקיע, בסופו של דבר, קוצר את הפירות בחיים שבתוך ואחרי האקדמיה .
עולם הישיבות צריך לאמץ את הדפוס האקדמי ולא להיפך.

מדוע א"כ האקדמאים מרשים לעצמם להיות מורי הלכה בתחומי המוסר. לדוגמא פילוסוף החצר שפוסק הלכות בהלכות אתיקה ושופטי בג"צ שמחליטים על הערכים הראויים.

יהוסף, לדעתי להפך, הלימוד באקדמיה (רכישת כלי מחקר) צריך להיות לפני הלימוד בישיבה.

אווווווייייי .. הכללות סוחפות, כואבות, מדאיבות .

גם אני יכולה לבקר את מה שקורה במנזרים בנדיקטיים על ראשי האלפים או באשראמי הודו (הדוגמה החביבה עלי...), השאלה היא מה נותן לי את הזכות המוסרית והאינטלקטואלית לכך.

לכשירחיב, מקווה להתייחס עניינית. כאן רק רציתי להביע מחאתי.

ועוד דבר אחד קטן,

יהוסף, באקדמיה אין ממש "קידוש הדורות" אדרבא, אם נשתמש במונחים פרוידיאניים יש מן צורך של החוקרים לבצע בכל דור מן "רצח אב" ולמרוד בדיסציפלינות ומסורות מחקריות של הדור הקודם. ועל עניין תנועת המטוטלת באופנות מחקריות דובר בלי די.

אדרבא, אם במקום אחד מקלקלים כי מקדשים כל מה שנאמר בעבר, במקום השני מקלקלים כי רבים מנתצים את כל מקדשי העבר כדי לאשש את עצמם כחוקרים.

שחרית יקרה

המרידה הזאת נעשית כמו הבורח מהכבוד ומציץ אחורה אם בכל זאת הכבוד בא אחריו.

חוסר המוצקות (מדבר בדרך כלל כמובן) לא מרשה לדורות החדשים להמציא לקסיקון חדש שהוא יותר חד וחלק. השימוש במונחים שבעצם כבר שמו לב שמשמעותם היתה מוטעית, ממשיך למרות זאת לקפוץ בראש - בפרט בפילוסופיה!

מה שחשוב בדברי יהוסף (בלי להיכנס אם יש כאן הכללה פוליטית גורפת וכדומה) הוא לשים לב שלא מלמדים שתהיה 'בהירותו קודמת לדיבורו'. כוונתי שכמו שאדם לא אמור לדבר על שולחן לפני שהוא יודע ברור על מה הוא מדבר, כך במדעים. אל לאדם להישאר כתינוק הממלל וקורא לכל דבר עגול 'עוגה' או לכל מה שזז 'כלב'.

נו, שונא אקדמאים [לא אקדמאי שלנו, כמובן] יחיה

אפשר דוגמה לדבריך בוגי?

שחרית

איני שונא אקדמאים (איני חוטא בשנאה עצמית )

אני מאד מקוה להביא לך דוגמא או דוגמאות בקרוב.

הנה סיפקת משל. את כתבת 'דוגמה' עם האות ה' בסוץ כמקובל 'לפי חוקי האקדמיה'. אבל מבחינה מציאותית לא ראוי שזה יטושטש עם dogma ובלשון רבים הרי גם האקדמיה נשארת עם דוגמאות ולא דוגמהות!

[שחרית היקרה, הקידוש, כיוונתי לקידוש הכתב מעבר לנושא, גם אם דנים על נכונותו או אי נכונותו]

בדעתי להמשיך

אך קודם בכדי שאהא מקוון יותר, אבקש, מאקדמאי שנגעת בחילוק, אם תוכל להבהיר יותר את ההבדל בין חוקר והוגה ולאפיין אותם עם אישה דוגמא קלה, זה יועיל כנראה לכולנו, אבל לי בטוח, תוכל גם לתפוס נושא קצרצר ולאפיין עליו את הביטים אלו, של ההגות והחקירה?

נ.ב, עיקר כוונת האשכול, מבחינתי, לא להשוות בין אקדמיה לישיבות ליטא, אלא לבחון את האקדמיה בהביטיה המועילים והמסכנים.

בוגי, רק הערה קטנטונת, ויהוסף אנא אל תכעס:

המילה example נכתבת: דוגמה על דרך העברית או: דוגמא בכתיב הישן על דרך הארמית.

אמור מעתה: דוגמא - דוגמאות
או דוגמה - דוגמות

כמו פסקא - פסקאות או פסקה - פסקות

בדיוק, אבל כאן ראוי לוותר על הייקיות של 'דרך העברית' למען לא יטעו (הבאתי מלשון רבים לומר שבמקרה זה הסטייה עוד פחות נוראה). בדקדוק התנכי יש מלא סטיות מהכללים בגלל נסיבות כאלו!

אדרבא, לך לאורו של איתמר בן אב"י (=אליעזר בן יהודה) שהציע לכתוב את העברית באותיות לטיניות.

KAKHA BIKHLAL LO YIHIYU BILBULIM