| נשלח ב-14/11/2003 00:59 |
 |
| |
ייחוד היהדות - יראת חטא פנימית
היה אשכול בו העלו את הייחוד של היהדות אבל לא הספקתי לכתוב בו. אשתדל כאן.
אין דת או חוקה שאינה מצווה "לא תגזול" ושאינה דוגלת באכיפת ציווי זה.
בכל זאת ביהדות (ליתר דיוק בחלק מסוים ממנה) שני הבדלים.
1. עומלים לעסוק בסוגית לא תגזול (תורת חיים).
2. רואים בלא תגזול ערך עצמי ולא אופורטוניסטי (אהבת חסד).
נראה שאין צורך להסביר את ההבדל הראשון למי שמכיר את עם הספר ואת הישיבות הליטאיות הרציניות.
לגבי ההבדל השני, למרות שהוא די מגדיר את האופי היהודי הכללי, ראוי בכל זאת להסביר אותו.
אמנם כאשר ילד וכל מי שלא התבגר מעבר לילדות לומד "שנים אוחזין בטלית יחלוקו", הוא מתאר מצב של שני בני אדם האוחזים בפני בית דין ושהבית דין פוסק "יחלוקו".
אבל האוירה היהודית נותנת מקום גם לתיאור מצב של שני בני אדם האוחזים ביניהם לבין עצמם ורוצים בכנות לברר מה ראוי להם לעשות ועל זה עונה להם המשנה "יחלוקו". ההבדל נראה סמנטי, אבל הוא מבטא גישה שונה למה שנכון וממילא רמת חיים אחרת לגמרי.
ניקח את המושגים של כרת ומיתה בידי שמיים. הילד יכול לקחת את זה כאיזה איום מפלצתי, אבל המבוגר ישים לב שאיום כזה הוא לא רציני, אלא במה שהוא מעורר שמעשה כזה וכזה כורת את האדם מלהיחשב כחלק מעם ישראל או כמי שזכאי לחיים. זה לא אמור להיות איום אלא העברת מסר בצורה החלטית.
לסיכום; ההבדל הראשון של עמל בסוגית לא תגזול יוצר התעניינות בנושא ועירנות להרבה פרטים שבכללו.
ההבדל השני של מציאת אידיאל במה שנכון כשלעצמו יוצר שמשטרת אלוקים על האדם אינה רק חיצונית ומאיימת על ילדים אלא גם פנימית העוזרת לאדם להתעורר מעצמו לעשות את הטוב והישר.
חשבתם למה בבני ברק ובריכוזי החרדים בכלל, אין צורך במשטרה? אני לא נאיבי לחשוב שזה בגלל שכולם ל"ו צדיקים, אבל בהחלט תורמת לכך העובדה שיש משטרה אישית של פנים האדם המחנכת אותו מעצמו.
אני לא אומר שמי שמתקדם צריך להישאר עם כל הפרוטרוט. על זה יש ויכוחים אחרים בפורום על התפתחות ההלכה. אני רק אומר שאין להתעלם מתרומתה של המערכת הייחודית הזו להתחנכות עצמית של האדם.
לסיכום: החידוש של היהדות הוא לא ה"לא תגזול" אלא יראת ה"שמים" המלווית לכך...
יש לי ויכוח עם ווטו לגבי אם כל אדם צריך לעבור את דרך החרדיות כדי להיות ירא חטא או לא. לדעתו זה לא כה ברור אלא שמספק צריך להחמיר. נדמה לי שמכיון שהוא כה חי את המערכת הזאת לכן הוא חושב שהיא מעוגנת ביסודי כל אדם ולכן ייתכנו כאלה שלא יצטרכו מערכת ומספיק להם חברה טובה ומתורבתת. מניסיוני נראה שבלי לכל הפחות מעבר לתקופה רצינית במערכת שכזו, נמנע מהאדם להתקדם ביושרו כפי שזה היה בלי המעבר הזה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 01:24 |
|
| |
נפלא!
אני משער שלא נכנסת להיבטים ההשקפתיים, של עבודת השם, שגם שם כר נרחב של הבדלי ההשקפות, או שמא אני טועה?
כוונתי, למצוות הקשורות לתקשורת עם אלוקים, כמו תרומות קרבנות ותפילה, שגם בהם לפי הבנתי, יש הבדל מהותי בין היהדות לשאר דתות. והמתחיל במצווה מן הראוי שהוא יגמור ובדרכו ימשיך להבהיר.
תודה תודה
תוקן על ידי - יהוסף - 14/11/2003 1:38:06
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2003 15:00 |
|
| |
יהוסף
גם בדתות אחרות ישנן מצוות כאלו. הנקודה היהודית היא בכלל לא עצם המצוה אלא הדרבון ליראה על כל צעד ושעל.
יראה זו מתחזקת על ידי כל הצטרפות לשמירת תו"מ. השתתפות בחתונה של אנשים רציניים כחלק מהם או להתפלל אתם תפילת שמ"ע בלי כוונה, יכולים לגרום ליותר יראת שמים מאשר המצוות שהזכרת. (אבל ברור שגם בלי תועלת מהמצוות שהזכרת, "לעבור" עליהן, מהווה פרישה אובייקטיבית ממעגל היראה. פרישה זו יכולה להזיק ליראה עבור מי שלא התבשל בה מספיק.)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2003 08:27 |
|
| |
רוני, ענית לי שגם בשאר דתות יש מצוות כאלו. אני תוהה, [מתוך אי ידיעה], האכן יש גם מצוות כמו תרומות ומעשרות? וברכה על כל הסתפקות? או שבת ברמה כ"כ מעשית?
בגדול, חשבתי שנקודה זו מאפיינת את היהדות, באותה הנקודה שהצגת את ייחודה, והיינו החדרת ההשקפות באופן מעשי ומחדיר יראה, דרך ההתמדה ההיקף והעקביות.
האם באמת כוונתך שיש דמיון לרמת ההתפרטות של מצוות ההשקפה בדתות האחרות ג"כ?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2003 15:17 |
|
| |
יהוסף
בדיוק. יש את המושגים אבל לא ברמה כל כך מעשית. אין ספריה שלימה ופלפולי פלפולים ולבסוף דרך הלכתית על כל פרט והיבט. לא נאמר מה דין עץ אשוח בחג המולד הגבוה מעשרים אמה ושצילתו מרובה מחמתו.
אני מסכים בעיקרון עם אלה הטוענים שזה בדיוק הדבר השלילי ביהדות שכל המיקוד מופנה לפרטים ושלכן הוא משכיח את העיקר. אני רק טוען שעל האדם לעבור כברת דרך זו מהחינוך האובססיבי לפרטים עד שיהיה מסוגל לפסוק לעצמו מתוך העיקרון היושב בקרבו חזק חזק. אז כל אחד לפי דרגתו ידע מה חשוב ומה לא חשוב. הבעיה שלו רק תהיה שלא ילמדו הצעירים מהקלותיו.
תוקן על ידי - רוני_גרין - 16/11/2003 15:19:01
|
|
|
|
| נשלח ב-18/11/2003 08:21 |
|
| |
בוגי, אם נתרגם את דבריך לדברי תורה נמצא שבגמרא (מכות כג ) כהמשך לדברי שמלאי על תרי"ג מצוות, אני מביאה רק את תמצית הרעיון:
'בא דוד המלך והעמידן (את המצוות) על אחת עשרה (תהלים) ואחריו מוזכר ישעיהו הנביא שהעמידן על שש. ואחריו הנביא מיכה ש'העמידן' על שלוש. לבסוף בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר : "צדיק באמונתו יחיה",,,וכפרפרזה על דברים אלה, אפשר להוסיף את הרמב"ם הדברים המרגשים בהם חותם הרמב"ם את ה"מורה" בפרק נד בענין 'חפציו' של ה' כביכול, דהיינו שבנ האדם יעשו ' חסד משפט וצדקה בארץ'
|
|
|
|
| נשלח ב-28/11/2003 13:32 |
|
| |
באשכול סמוך תיאר אריה_שאג בצורה נפלאה את הצורה בה פיתח הווה את ישראל, באנגלית.
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=669560&whichpage=7
Jews are considered the world over very smart and shrewd. This has to do with the consent barrage of bad tidings that was the lot of Jews for millennia. Few people wanted to help Jews, so Jews learned to think creatively, and found a way around their obstacles. In addition, Jews needed to rise above their miserable status, so they invested energy in the word of thought, an area where they could excel without outside help, and which could also serve as a source of pride in a world of hatred. You may argue that the simple learning of Torah is what made the Jews smart, but I have some good evidence, my monitoring the current generation of Torah Jews, that that is not really the case. Persecution made the Jews smart and educated, and yes, Talmidei Chachumim too. There are some other components to the Jewish case as well, such as evolution, in the vein of ''survival of the fittest,'' but that I would leave for another time.
המובן בקיצור הוא שהיהודים הם חכמים וחריפים בעקבות אילוצם להתמודד עם כל הצרות הצרורות שפקדו אותם מימי קדם ועד עתה. העובדה ששלא כ"בלונדיניות הטפשות" שכולם מושיטים להם עזרה, ליהודים לא רצו לעזור ולכן היו חייבים לעזור לעצמם, למצוא ולהמציא דרכים לצאת ממצבם האומלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/12/2003 19:09 |
|
| |
I mentioned that there is another component to the innate nature of the Jewish people, namely the Darwinian component. By the Darwinian account of ''survival of the fittest,'' it was those organisms that due to their hardiness managed to survive, that propagated and contributed to the development of life.
Now, let's look at the Jewish situation throughout millennia of persecution. Which Jews do you think had the best chance to survive (as Jews, not as converts) the onslaught of Christian Crusader armies, Chamilniezki's Cossack hordes, or the Nazi Einzatsgroupen? The answer: most likely those Jews that were either shrewd and clever; who knew how to ''pull the strings'' of the authorities, gentile neighbors, or even their oppressors, or those Jews that were of an especially tenacious nature, which provided them with the endurance to persevere. Those of weak character, or of lower ingenuity had a far smaller chance of survival. As a result, the Jewish community always had a larger percentage of smart and ambitious people, which in the long course of their history contributed to the development of a race with a much higher level of ambition, intelligence and ingenuity.
|
|
|
|
|
|
.
עם הקפידה ה'חניוקית' של החרדי הממוצע.
