שלום לכולם – מוקדש למיימוני
הבאתי את פסק ההלכה ותשובתו של הרב יוסף, וישנה הרגשה כי הדברים אינם ברורים דיים
אז נדון לגופם של הפאלשים כאילו מדובר בשבט לא ידוע שאנו חוקרים אודותיו.
.
אני יוצאת מנקודת הנחה, שהיהדות היא עם, ואילו המצוות הן (לא רק) דרך חיים, אדם יכול להיות יהודי מבלי לקיים מצוות, ואדם יכול לקיים "מצוות" מבלי להיות יהודי. (הוא מקיים מצוות כמי שאינו מצווה ועושה).
שלב א:
אדם הוא בן העם היהודי, ע"י לידה לאם בת העם היהודי, או ע"י הצטרפות (ע"י גיור).
וכאשר אנו דנים בבני שבט לא ידוע, עלינו לשאול מה ידוע לנו על מוצאו, והאם מוצאו יהודי או אינו יהודי.
שלב ב:
אף אם מוצאו יהודי, אלא שבמשך הזמן נתערב בבני עמים אחרים, הוא יצא מכלל העם היהודי, אף אם נתערב באונס.
אם לא נתערב בעמים שמסביבם, הרי הם יהודים, אפילו אם לא שמרו מצוות במשך דורות רבים,.
שלב ג:
אף אם הם יהודים, עדיין ייתכן שהם אסורים "לבוא בקהל", אם נישואיהם היו נישואים הלכתיים, אך גירושיהם לא היו תקפים מבחינת ההלכה, ונשות השבט נהגו להנשא אחרי גירושיהן..
לענין הפלאשים.
ישנן שתי קבוצות:
הפאלאשים הטהורים.
הפאלשמורה.
ההבדל ביניהם:
הטהורים המשיכו במסורתם השבטית, מבלי להתערב בשבטים אחרים, האחרים, קבלו עליהם את הדת הנוצרית- אף אם היה זה בכפייה.
עלי לציין שעצם קבלתם את הדת הנוצרית אין בה כדי להוציאם מכלל העם היהודי, "ישראל שחטא ישראל הוא", ואין הבדל, אם קבלו עליהם את הדת הנוצרית או המוסלמית, אולם מתעורר החשש שאולי נישאו נישואי תערובת, שהוציאם מכלל ישראל.
מצד אחד עדיפים הטהורים, ומצידו השני עדיפים ה"מעורבים".
עדיפות הטהורים: אם הם היו בני העם היהודי, הם נשארו בני העם היהודי, אף אם "תורתם" שונה.
חסרון הטהורים: אם נישואיהן נישואין אך גירושיהם אינם גירושין יש ביניהם פסולי קהל.
עדיפות המעורבים: אין בהם פסולי קהל.
חסרונם: הם אינם יהודים.
ומכאן לתשובתו של הרב עובדיה יוסף מספר תשובותיו "שו"ת יביע אומר חלק ח - אה"ע סימן יא".
מסקנתו שם: " בהא סליקנא ובהא נחיתנא דליכא למיחש לפיסולי חיתון בעדת האתיופים, ומותרים לבוא בקהל ישראל ללא שום גיור אפילו לחומרא"
במלים אחרות: הפאלאשים הם יהודים גמורים, אין ביניהם פסולי חיתון, ואינם צריכים גיור אפילו לחומרא.
הבנתי מדבריו שהתייחסותו בתשובה זו, היא לפאלאשים הטהורים, ולא למעורבים
בתשובתו כותב הרב עובדיה יוסף:
"הנה כאשר כיהנתי כרב ראשי לישראל השבתי לשואלי דבר בענין "הפלשים", ביום ז' אדר א' תשל"ג, בהסתמכי על מ"ש הרדב"ז בשו"ת דברי דוד (הל' אישות סי' ה), שאלו הפלשים בלי ספק הם משבט דן, ורק מפני שלא היו ביניהם חכמים מבעלי הקבלה, תפסו להם פשטי המקראות, ודינם כתינוק שנשבה לבין הגוים, ודינם כישראל, שאנו מצווים לפדותם ולהחיותם. עכת"ד... ועוד. לכן באתי למסקנא שהפלשים הם צאצאים לשבט מישראל שהדרימו לכוש, ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן, חקרו ודרשו והגיעו למסקנא זו ע"פ עדויות וראיות מהימנות ביותר, וקבלה מפי רבותיהם, על קביעה זו, ולאחר שנתבקשתי ממנהיגי הפלשים אשר פנו אלי בבקשה להתחבר עם אחינו בית ישראל ברוח התורה וההלכה, תורה שבכתב ושבעל פה, ללא כל סייג, ולקיים כל מצות התורה הקדושה, ע"פ הוראות חז"ל אשר מפיהם אנו חיים, אמרתי לנפשי לא עת לחשות, וחייבים אנחנו להצילם מהתבוללות וטמיעה, ולהחיש עלייתם ארצה, ולחנכם ברוח תורתינו הקדושה, ולשתפם בבנין ארצנו הקדושה, ושבו בנים לגבולם. לאור הנ"ל פניתי לממשלה ולסוכנות היהודית, ולכל הארגונים בישראל ובתפוצות הגולה לעשות הכל להעלותם לארץ ישראל, לבלתי ידח ממנו נדח. ולחנכם בבתי ספר דתיים ובתלמודי תורה, לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. הפסיקה הנ"ל סללה את הדרך להכרה בעדת הפלשים כיהודים על פי חוק השבות. בישיבת שרי הממשלה ויושב ראש הסוכנות היהודית, ביום ט"ז בשבט תשל"ה, סוכם על הקמת צוות בין משרדי לבדיקת חלות חוק השבות על יהודי אתיופיה, וביום כ' אדר תשל"ה אכן החליטו שיש להחיל את חוק השבות עליהם: "וזאת על יסוד חוות דעתו של הראש"ל הרב הראשי לישראל הרב עובדיה יוסף". היועץ המשפטי לממשלה פרופ' אהרן ברק, הורה, שבעקבות ההחלטה להכיר ביהודי אתיופיה כיהודים ע"פ חוק השבות, אין לעכב את רישומם במירשם האוכלוסיה כיהודים. בעקבות החלטות אלה שהיו גורליות ליהודי אתיופיה, התאפשרו ובאו גלי העלייה לישראל בשנת תשמ"ד ובשנת תשמ"ה, ועד הסתיו של שנת תשמ"ט הגיעו לישראל כששה עשר אלף עולים מאתיופיה. (ראה בספר "מעבר לנהרי כוש", עמוד 275 והלאה. ובספר "יהדות אתיופיה, זהות ומסורת", עמוד 186 והלאה)".
בסעיף ב, של תשובתו הוא מתייחס לדברי הרב הרצוג שהיה הרב הראשי לישראל, :
"אולם לא אכחד כי ראיתי להגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, במכתבו מיום כ"ט אדר א' תשי"ד, למחלקה לתרבות תורנית לגולה שע"י הסוכנות היהודית, שכתב לפקפק ביהדותם של הפלשים מפני שראה שהחוקרים מנוי וגמור עמם שהפלשים הם בני גזע לא יהודי שנתגיירו אי פעם, ואם כן הרי ברור שלא נתגיירו על מנת לשמור את היהדות שלנו על פי התורה שבעל פה, אלא יהדות שבדו מלבם, ודינם כמי שנתגייר על מנת לשמור כל התורה חוץ מדקדוק אחד מדברי סופרים, שאין מקבלים אותו (בכורות ל ב), ואם כן שמא אינם יהודים במובן ההלכתי. וחזר על זה במכתבו מיום ג' שבט תשט"ו, כי שמא נתקבלו לגיור בבית דין של צדוקים, ואז יש לומר שאינם גרים, ולכן יש לגיירם בבית דין כשר, ואז תהיה להם תורת יהודים גמורים. עכת"ד. ונוראות נפלאתי מה ראה על ככה לדחות דברי גאוני עולם שקובעים בודאות שאין ספק שהם משבט דן, מפני דבריהם של חוקרים שמטילים ספק ביהדותם, ומי נדחה מפני מי, אתמהה. ומכל מקום היות שראיתי שעשה מעשה וציוה להרה"ג רבי נתן סאלם זצ"ל שיצרף עמו שני תלמידי חכמים, ויעשו הטפת דם ברית וטבילה, לשם גיור לחומרא, והקבוצות של הפלשים שעלו ארצה היו מתי מעט של כמה עשרות בכל פעם, ולא הביעו שום התנגדות להטפת דם ברית וטבילה, לא רציתי לחלוק למעשה על הגריא"ה הרצוג הנ"ל, ואמרתי מהיות טוב אל תקרי רע. אולם לדינא לא כן אנכי עמדי, ודעתי שיש לסמוך על הפוסקים הנ"ל, שהפלשים יהודים לכל דבר, ואינם צריכים גיור אפילו לחומרא.
בסעיף ג, הוא מתייחס לדברי הרב וולדינברג מי שהיה חבר בית הדין לערעורים בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב (סימן סו):
שהביא את דברי הרדב"ז הנ"ל, ואעפ"כ כתב לפקפק ביהדותם של הפלשים, והסתמך על מה שכתב הרדב"ז בתשובה אחרת בדברי דוד (סימן ט'), שכתב, הדבר מפורסם שלעולם יש מלחמה בין מלכי כוש, שיש להם שלש מלכויות, קצתם של ישמעאלים, וקצתם נוצרים, וקצתם ישראלים משבט דן וכו', ולא תשבות המלחמה ביניהם, "ובכל יום שובים אלו מאלו". ע"כ. הרי שכתב שכתות הנוצרים והישמעאלים והישראלים שובים אלו מאלו, ויוצא שיש בין הפלשים תערובת מאומות אחרות. עכ"ד. ולפע"ד במחכ"ת אין דבריו נכונים, שלא נתכוון הרדב"ז לומר שעל ידי ששובים מהגוים מתערבים בהם, אלא שכובשים אותם לעבדים, או שמוכרים אותם, כנהוג בזמנים ההם. ולכן לא הזכיר הרדב"ז אף במלה אחת, כשבא לדון אם מותרים הפלשים לבוא בקהל ה', שיצטרכו לכל הפחות גיור לחומרא, מחשש תערובת גוים בהם, וגם יצטרף לספק ספיקא להקל על נישואיהם עמנו. וכבר הרגיש בזה בציץ אליעזר, ונדחק ליישב קושיא זאת, ובמחכ"ת אין דבריו מחוורים. ומה שכתב עוד בציץ אליעזר להסתמך על חוקרים שונים שלא ברור כלל שהפלשים הם יהודים לפי דין תורה, ושעל כל פנים מעורבים בהם גרים, והביא כן בשם שבילי עולם להרב שמשון בלוך הלוי, תמיהני עליו שבא לדחות עדות גאוני עולם, מפני חוקרים אשר דבריהם מהבל ימעטו, ..., ואי אפשר שתהיה עדות כזאת, לאחר שהרדב"ז והמהריק"ש קבעו במפורש שהם משבט דן בלי ספק, מי הוא זה ואי זה הוא שיוכל לצאת נגד עדה שלמה לפוסלם ולהטיל בהם מום בקדשים, שהרי גדולה חזקה. וכמו שכן כתב הראש"ל המרפ"א זצ"ל בתשובה הנ"ל. וכל שכן שהדבר ידוע שמנהג הפלשים שכל מי שנזקק למשא ומתן עם מי שאינו בן ברית, לא יוכל להכנס לביתו ולמשפחתו עד שיטבול בנהר, וכמו שהעידו בפנינו כמה מגידי אמת מהפלשים, כמסיחים לפי תומם. גם מה שהביא בציץ אליעזר מספר אוצר ישראל ערך פלשים, שבעיני רבים מחוקרי זמנינו הפלשים יושבי ארץ כוש אינם מעדת ישראל, ולבם נוטה לחושבם מכתות הנוצרים המתקרבים לדת ישראל, נוראות נפלאתי שמסתמך על ספר זה (שיש בו כמה דברי מינות) נגד עדות גאוני ישראל. גם עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה, שבאוצר ישראל שם מסיים, ובאמת שכל הנשמע עד הנה על אודות העם ההוא הגיע לנו על ידי נוסעים נוצרים אשר אל בית פלשי לא יבואו, ועל מפתן בתי תפלתם לא ידרכו, כי טמאים הם בעיני הפלשים, וידוע שכל עמי הקדם מעמיקים להסתיר יסודות אמונתם ומנהגיהם מאנשי מדינות אחרות, ולכן לא יעברו דעתם בסיפורים לא נאמנים וכו'. ע"ש. ואם כן האם על מחקר כזה יתכן לסמוך לפקפק ביהדות עדה שלמה אשר מסרו את נפשם על יחוד השם ותורתו לפי קבלת אבותיהם, ולפגום בחזקת יהדותם המיוסדת על פי עדות גאוני קדמאי.
בסעיף ד) הוא מתייחס לדברי הגאון רבי משה פיינשטיין שליט"א,שכתב מכתב לחתנו, הר"מ טנדלר, ביום כ"ז סיון תשמ"ד:
הרב פיינשטיין כתב, שאף שהרדב"ז כתב שאין ספק שהפלשים יהודים משבט דן, לדינא קשה לסמוך על זה, כי לא ברור אם הרדב"ז ידע היטב את המציאות אודותם, וגם לא ברור אם עד זמנינו לא נשתנה מצבם. ע"כ. [וכעת ראיתי שחזר לכתוב כן לנכדו הרב ר' יעקב טנדלר במכתב מיום כ"ח סיון תשמ"ה].
הרב יוסף הגיב על דבריו:
"ומה מאד יש לתמוה על דברים אלו, מאחר שידוע לכל גדולתו של הרדב"ז, ונחשב לפוסק גדול גם בדורו דור דעה של מרן הבית יוסף, ולמפורסמות אין צריך ראיה, והאריכות בזה למותר. ... וגם לאחר דורו של הרדב"ז מוקמינן להו אחזקתייהו, שגדולה חזקה, וכמו שכתבו הגאונים הראש"ל המרפ"א ובית דינו הנ"ל. כשם שנוהגים כן לגבי שאר קהלות שבאו מחוץ לארץ, כגון יהודי קוצ'ין, ויהודי רוסיה וגרמניה, שמחזיקים אותם כיהודים לכל דבר, ורק בשעת נישואיהם חוקרים ודורשים כמדת האפשר, ומביא את החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל, מיום כ"ז כסלו תשמ"ח, אשר בה נאמר בזה"ל: כל האמור בתשובות הרדב"ז ומהריק"ש על יהדותם של עולי אתיופיה, הנקראים עדת "ביתא ישראל", שאין ספק שהם משבט דן, הוא מקובל בכל ישראל, ואין בדורנו מי שיוכל להרהר אחר פסקיהם. אולם מכיון שקיים ספק שמא בגלל ניתוקם מכלל ישראל במשך אלפי שנים, נתערבו בהם גם גוים, אין לשנות ממה שנהגו עד היום על פי הוראת הרבנים הראשיים הקודמים, ויש להצריכם גרות לחומרא, במילה וטבילה בלא ברכה, וקבלת מצות, ובזה יסתלקו כל הספקות. ע"כ, אלא שהוא כותב על החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל, "ודבריהם מרפסן איגרי, שמאחר שכתבו שאין להרהר כלל אחר דברי הרדב"ז ומהריק"ש, איך חזרו לכתוב שיש ספק שמא בגלל ניתוקם מכלל ישראל במשך אלפי שנים נתערבו בהם גוים. והרי אילו היה באמת ספק כזה, לא היו הרדב"ז ומהריק"ש שותקים מלומר כן, כדי לאפרושי מאיסורא. אלא ודאי דליתא, אלא יש להשאירם על חזקת יהדותם, שגדולה חזקה. ודו"ק
בסעיף ה) הוא דן בענין כשרות. עולי אתיופיה לבא בקהל ה', מחשש לגירושין שלא כהלכה ונישואין שניים:
הרדב"ז בתשובה הנ"ל (דברי דוד סוף סימן ה'), אחר שכתב שהפלשים האלו הם משבט דן בלי ספק, ומפני שלא היו ביניהם חכמים בעלי קבלה תפסו להם פשטי הכתובים, ואילו היו מלמדים אותם לא היו כופרים בדברי רז"ל, והם כתינוק שנשבה לבין הגויים, תדע שהרי צדוק וביתוס היו בימי הבית השני, ושבט דן גלה מקודם, ואפילו אם תמצא לומר שהדבר ספק (אם דינם כקראים או לא), מצוה לפדותם, וסיים, אבל לענין יוחסין אני חושש שמא קידושיהם קידושין, וגיטם אינו כתיקון חז"ל, שהרי אינם יודעים בטיב גיטין וקידושין. עכ"ל...
דילגתי על סעיפים ו-ז שהיו סעיפים טכניים.
אך בסעיף ח) הוא טוען, שמאחר וקידושיהם לא היו קידושין, אין לחשוש לממזרות:
"והנה לאחר חקירה ודרישה מפי זקני העדה וכהניה, מתברר, שאין לעדה האתיופית קידושין כלל, בנתינה ואמירה כפי שחייבה התורה, והנישואין שביניהם שבדרך כלל נעשים מגיל ארבע עשרה שנה ומעלה לחתן או לכלה, ולפעמים אף בפחות מכן, נערכים באופן זה, הורי הבחור מבקרים אצל הורי הנערה, ואם מצאה חן בעיניהם מביעים את רצונם לנישואי בניהם, וקובעים זמן לנישואיהם, ואילו החתן והכלה אינם רואים זה את זו עד ליום החופה, ויום או יומים לפני טקס החופה שולחים הורי החתן תכשיטים ומתנות להורי הכלה, עבור הכלה, ובמקום הטקס של הנישואין החתן נמצא בין האנשים והכלה בין הנשים, ולא קרב זה אל זה, אך אביו של החתן מכריז בפני הנוכחים ומודיע לאבי הכלה על כריתת ברית הנישואין בין החתן והכלה, ואינו נותן שום דבר, לא הוא ולא החתן, והכהן של העדה אומר פסוקי ברכה באמירה בלבד, ותו לא. ואחר הטקס והסעודה הולכים החתן והכלה יחדיו ומתיחדים זע"ז. נמצא שאין עושים מעשה קידושין באמירה ובנתינה כדת של תורה, כי אין להם מושג מדין קיחה קיחה משדה עפרון. וגם כשהולכים ומתיחדים יחדיו, אין כאן קידושי ביאה, שהרי צריך לומר לה בפני שני עדים הרי את מקודשת לי בביאה זו, ולהתיחד בפניהם...".
ומסקנתו:
"בהא סליקנא ובהא נחיתנא דליכא למיחש לפיסולי חיתון בעדת האתיופים, ומותרים לבוא בקהל ישראל ללא שום גיור אפילו לחומרא".
לפניכם תשובתיו של הציץ אליעזר שאליהן התייחס הרב עובדיה יוסף:
(חלק יב סימן סו )
ג. על הפלשים.
"ובנוגע לפלשים בארץ כוש. הנה מצינו בשו"ת דברי דוד להרדב"ז ז"ל סי' ה' שנשאל במי שקנה עבד חפשי מאותם היהודים הדרים בארץ כוש איך יתנהג עמו אם יוצא בשש או לא וכל הדינים הנוהגים בעבדים אם נוהגים בו ...
ואע"פ שמצדד בזכותם, אעפ"כ מסיים הרדב"ז וכותב: אבל לענין יוחסין אני חושש שמא קדושיהן קדושין וגיטם אינו כתיקון חז"ל שהרי אינם יודעין כלל בטיב גיטין וקדושין עכ"ל.
ובתשובה אחרת (בסי' ט' שם) מגדיר אותם הרדב"ז בכזאת: הדבר מפורסם דלעולם יש מלחמה בין מלכי כוש שיש להם שלשה מלכיות קצתו של ישמעאלים וקצתו נוצרים וקצתם ישראלים משבט דן, וכפי הנראה הם מכת צדוק וביתוס הנקראים קראים שהרי אינם יודעים אלא קצת מצות ואינם יודעים תורה שבע"פ ואינם מדליקים נרות שבת ולא תשבות המלחמה ביניהם ובכל יום שבים אלו מאלו עכ"ל.
למדנו מדברי הרדב"ז כמה הלכתא גבירתא בקשר לאלו הפלשים הגרים בארץ כוש והמה: (א) את זהותם הוא קובע כיהודים משבט דן (ב) הנהגתם הוא קובע כקראים,
כן ראיתי בספר אבן ספיר ח"א שבסיפור דבריו אודותם, וברצותו להלהיב שישלחו אליהם מחכמינו ללמדם ולהשכילם מספר ומסיח לפי תומו איך שהתעורר בזמנו הרב הגאון מו"ה נתן אדלר הכהן האב"ד דק"ק לאנדאן לשלוח אנשים חכמים אל היהודים אלה שבכוש וכתב אל הרב הגאון מו"ה משה חזן ז"ל אב"ד דק"ק אליכסנדרי' להתחבר עמו בזה כי מאלכסנדרי' הדרך יותר קרובה ואנשים מכוש נמצאים שמה ויכול להתברר את הדרך אשר ילכו בה, אך הרב חזן ז"ל לא מילא אחר דעת הרב אדלער, באמרו, שלדעתו הם כולם מכת הקראים ואינו כדאי להטפל עמהם, וע"כ הוסג אחור, ע"כ.
הרי שעד הזמן האחרון המשיכו גדולינו להחזיק את כולם מכת הקראים כפי שהחזיקם והגדירם הרדב"ז ז"ל, ולא עוד אלא דכפי שמתקבל הרושם הוברר ליהודים הסמוכים להם כי גם התדרדרו בהנהגותיהם והושוו גם בזה ממש כהקראים, ולכן ענה האב"ד דאלכסנדרי' הרב חזן ז"ל שלא כדאי להטפל עמהם, והשבית וביטל רעיונו של הרב אדלער מלנדון. (יתר הדברים שכותב עליהם האבן ספיר שם המה ענין יותר להיסטוריה ולדעת בעלי בתים ואין לההלכה ענין בזה).
ובקריאה בספר שבילי עולם ח"ג מאת הרב שמשון בלוך הלוי ז"ל במאמר נדחי ישראל אשר אסף ומביא דעות שונות אדות הפלשים, יוצאים בהרושם כי עדיין לא ברור כלל אם אמנם מוצאם מהיהודים לפי דין תורה, וכי עכ"פ מעורב בתוכם הרבה ממוצא לא יהודי, ובכלל אין להם ספר דברי הימים ממקורותם, וכל עדותם עדות שבע"פ הוא, גם אין להם כתבי קודש בלשון עבר רק בלשון כוש, ואין להם ספרי נביאים, ויש להם ספרי נוצרים ואין ללשונם התיחסות מה עם לשון עברית ערבית וארמית, אין להם קרי וכתיב, מתלמוד תרגום וקבלה לא ידעו כלל, גדילים לא יעשו על כנפות כסותם יעו"ש באריכות. וכותב מזה גם בספר אבן ספיר שם שאין להם ספר תורה בכתב, ויקריבו קרבנות בבמות וכו' עיי"ש.
וכה ראיתי גם בספר אוצר ישראל ערך פלשים , שכותב דאם מגרשים נשותיהם מגרשים אותם בפני קהל ועדה ולא בגט פטורין בכתב, ואינם יודעים מדין יבום, ומקריבים קרבנות בבית מקדש שיש להם שם וכו' וכו' מהנהגות הפוכות מדיני התורה. וכן כי יש בהם תערובת מעמי הנכר, ובכלל הוא מביא שבעיני רבים ושלמים מחוקרי זמננו הפלשים יושבי ארץ כוש אינם מעדת ישראל ולבבם נוטה לחשוב אותם בתוך כתות הנוצרים המתקרבים לדת היהודים. עיי"ש באריכות.
באופן שיוצא לנו שכל כמה שנחוש עליהם שהמה יהודים הבעיה מחמירה מכמה פנים ביותר משום החששא של יחוס בהיות ולא ידעו כל הזמן כלל מטיב גיטין וגירושין, ואם ניתן להם דין תינוק שנשבה כפי שנוטה הרדב"ז לקבוע, הא מבחינה זאת תקנתם היא קלקלתם דיש מקום אזי לומר יותר שאינם פסולי עדות וקדושיהם קדושין, וגיטיהם מיהא אינו גט דהא למעשה לא מסדרים גט כדין, וגם לא יודעים מדיני יבום, וגם לרבות לא מדיני עריות כמקובל עלינו ממדרשם ז"ל, ומספק גוים הא ג"כ לא יצאו מכח התערבות בני נכר בקרבם, ומאידם שמם פלשים עליהם וליכא טמיעה ויש להחיל עליהם איפוא ככל הכתוב מבחינה זאת בקונטרסי על הקראים שם, וגם לרבות מ"ש בספרי שו"ת צ"א חלק עשירי סי' כ"ה פרק ג' אותיות י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו בדיוני שם על אודות בני ישראל יעו"ש באריכות, ומאידך כל כמה שיתברר אצלנו ביותר שבכלל לא מבני ישראל המה תפתח לפנינו הדרך ביותר שנוכל לקבלם ע"י גירות כדת וכדין.
מעתה דעת לנבון נקל להשכיל ולהבין מה דינם של הפלשים, ואם יש מקום לומר שהמה עדיפי מעדת הקראים בנוגע ליחוס ועל ידי גירות כדמו"י, ואין להאריך כעת יותר מזה.
הוא השיב על הפלשים גם בתשובה אחרת, ( חלק יז סימן מח), והרי היא לפניכם:
"אודות כת הפלשים (אתיופים) (תשובה לשואל)
א) מה שהסופר החרדי ר"ב לנדוי פרסם את דעתי אודות הפלשים בהמודיע בתאריך י"ח טבת תשמ"ד בזה"ל: לפני כעשרים שנה ומעלה, כאשר הופיעו ראשוני עולי אתיופיה בישראל, עסק בבירור השאלה בעל "ציץ אליעזר" וציין את הבעיון ההלכתיות הכרוכות בעקבות השמועות השונות על מוצאו ומנהגיהם, מזכיר את דברי הרדב"ז הרואה אותם כתינוקות שנשבו, כן "יש חשש של ספק גוים ומאידך שמם עליהם וליכא טמיעה, ומציין את הדרך הרצויה ביותר לקבלם ע"י ביצוע גירות כדת וכדין".
הנה זה סילוף ומתעה כאילו דעתי היא שאם יבצעו גירות כדת וכדין תרד גם הבעיה של יחוס, וכאשר יראה הרואה בספרי שו"ת צ"א חי"ב סימן ס"ו יווכח לדעת כי לא מיניה ולא מקצתיה, דאחרי הבירור הארוך שכתבתי אודותם העלתי להלכה כי כל כמה שנחוש עליהם שהמה יהודים הבעיה מחמירה מכמה פנים ביותר משום החששא של יחוס בהיות ולא ידעו כל הזמן כלל מטיב גיטין וקידושין, ואם ניתן להם דין תינוק שנשבה כפי שנוטה הרדב"ז לקבוע, הא מבחינה זאת תקנתם היא קלקלתם, דיש מקום אזי לומר יותר שאינם פסולי עדות וקדושיהם קדושין, וגיטיהם מיהא אינו גט דהא למעשה לא מסדרין גט כדין, וגם לא יודעין מדיני יבום, וגם לרבות לא מדיני עריות כמקובל עלינו ממדרשם ז"ל, ומספק גוים הא ג"כ לא יצאו עכ"פ מכח התערבות בני נכר בקרבם, ומאידך שמם "פלשים" עליהם וליכא טמיעה, ויש להחיל עליהם איפוא ככל אשר כתבתי מבחינה זאת בקונטרסי על הקראים, וגם לרבות מ"ש בספרי שו"ת צ"א ח"י סימן כ"ה פ"ג אותיות י"א י"ב י"ג י"ד ט"ו בדיוני שם על אודות "בני ישראל", ומאידך כל כמה שיתברר אצלנו ביותר שבכלל לא מבני ישראל המה תפתח לפנינו הדרך ביותר שנוכל לקבלם ע"י גירות כדת וכדין, מעתה דעת לנבון נקל להשכיל ולהבין מה דינם של הפלשים, ואם יש מקום לומר שהמה עדיפי מעדת הקראים בנוגע ליחוס וע"י גירות כדמו"י עכ"ד.
ב) הזמנתי את הסופר הנכבד הנז' לביתי, והעמדתי אותו על סילוף דברי והמכשול שיוצא מזה וקיבל עליו לתקן את דבריו, וכאשר קיבל כן קיים ובהמודיע מתאריך י"ז שבט תשמ"ה העתיק וסיכם את דעתי בזה בזה"ל: רבי אליעזר יהודה וולדינברג שנאבק בעוז נגד ההיתר שניתן לגבי בני כת "בני ישראל" מהודו, נזקק גם לשאלת הפלשים, וכך הוא מסכם את דעת הרדב"ז: א) את זהותם הוא קובע כיהודים משבט דן, ב) הנהגתם הוא קובע כקראים, ועל כן היה רוצה לקבוע שגם אין אנו מצווין לא לפדותם ולא להחיותם, ורק מפני שספק בידו דאולי אילו היו ביניהם חכמי בעלי קבלה לא היו פוקרים בדברי רבותינו ז"ל, לכן סובר שיש ליתן להם ליהנות מן הספק ולא חל עליהם הדין של מורידין ולא מעלין כמשפט המשפחה הארורה ששמם קראים. ג) הגם שהוא נותן להם ליהנות מן הספק כנז', חוזר הוא ומדגיש, מיהו זה רק לענין לפדותם ולהחיותם, אבל לענין יוחסין הוא קובע שיש לחשוש שמא קדושיהן קדושין וגיטם אינו כתיקון חז"ל בהיות שאינם יודעין כלל בטיב גיטין וקדושין. ד) שבכל יום ויום שובים כתות הנוצרים, הישמעאלים והישראלים הנז' אלו מאלו, ויוצא שיש בין הפלשים הנ"ל תערובת גם מעמים אחרים.
הוא ממשיך בדבר בעל "אבן ספיר", כי למרות רצונו שישלחו אליהם מחכמינו ללמדם ולהשכילם, הוא מסיח לפי תומו על דעת הר"מ חזן על יחסו הספקני, ומכאן "שעד הזמן האחרון המשיכו גדולינו להחזיק את הפלשים מכת הקראים, כפי שהחזיקם והגדירם הרדב"ז, ולא עוד אלא דכפי שמתקבל הרושם הוברר ליהודים הסמוכים להם כי גם התדרדרו בהנהגותיהם והושוו גם בזה ממש כהקראים".
בעל "ציץ אליעזר" מסתמך בתשובתו על הספר "שבילי עולם" המסתפק בכלל אם הם יהודים, וכן הוא מביא גם "מאוצר ישראל" שאין הם מגרשים נשותיהם בגט פטורין בכתב, ואינם יודעין מדין יבום, מקריבי קרבנות בבית מקדש שיש להם שם הנהגות הפוכות מדיני התורה, וכן יש בהם תערובת מעמי הנכר, וכדבריו "בעיני רבים ושלמים מחוקרי זמננו הפלשים יושבי ארץ כוש אינם מעדת ישראל, ולבבם נוטה לחשוב אותם בתוך כתות הנוצרי' המתקרבי' לדת היהודים, אף לבושי כהניהם כלבושי הנוצרים וכוהניהם מתעטרים בכובע כמו כמרי הנוצרים, ומתעטפים בחגים ובמועדים ב"טלית" כעין הטוגם הרומית.
לדעתו יש חשש רציני שהפלשים הם בגדר קראים, וחששות אלה הם רציניים ביותר, שיש בהם כדי לאסור אותם איסור עולם בחיתון עם בן או בת ישראל משום ממזרות, ובעקבות זה בכדי לגדור גדר הטהרה גם לאסור מלהרשות כלל ליחד את נפשם בקהלנו בכל עניני קדושה ופעולות ציבוריות מחשש שמא יתערבו בכלל ישראל בחיתון ביודעים ובלא יודעים, והדברים באו בהרחבה בספרות ההלכה (צ"א ח"ה סימן ט"ז). ומוסיף "ממקור מוסמך ביותר, כי באסיפת רבנים גדולה בה נדונה הבעיה הזו, הגדיר רבי חיים מבריסק את הקראים בגדר של ספק ממזרים, וגם של ספק גוים, כיון שמקבלים גרים וגירות, ונשארים כמובן בגיותם ומתערבים בהם".
"כל כמה שנחוש עליהם שהמה יהודים - הוא ממשיך - הבעיה מחמירה מכמה פנים ביותר, משום החששא של יחוס, בהיות ולא ידעו כל הזמן מטיב גיטין וגירושין, ואם ניתן להם דין תינוק שנשבה, כפי שנוטה הרדב"ז לקבוע, הוא מבחינה זאת תקנתם היא קלקלתם, דיש מקום אזי לומר יותר שאינם פסולי עדות וקדושיהם קדושין וגיטיהן מיהא אינו גט דהא למעשה לא מסדרים גט כדין, וגם לא יודעים מדיני יבום, וגם לרבות לא מדיני עריות כמקובל עלינו ממדרשם ז"ל, ומספק גוים הא ג"כ לא יצאו מכח התערבות בני נכר בקרבם ומאידך שמם פלשים עליהם וליכא טמיעה, ויש להחיל עליהם איפוא ככל הכתוב מבחינה זאת בקונטרסי על הקראים שם, וכן בתשובותי בנידון, ומאידך כל כמה שיתברר אצלינו ביותר שבכלל לא מבני ישראל המה - תפתח לפנינו הדרך ביותר שנוכל לקבלם על ידי גירות כדת וכדין".
מעתה דעת לנבון נקל להשכיל ולהבין מה דינם של הפלשים והאם יש מקום לומר שהמה עדיפים מעדת הקראים בנוגע ליחוס ועל ידי גירות כדת משה וישראל, שואל בעל ציץ אליעזר בסיום תשובתו, ונוטה לחומרא עכ"ל הסופר הר"ב לנדוי נ"י.
ואפריון נמטייה על השנות הדברים שחזר לשנותם, ואכן לפי כתבו במהדורא שניה השכיל פחות או יותר לשקף את דעתי בזה.
ג) והניין לי כאשר נוכחתי לדעת כי גם דעת מכובדי הגדול הגאון הגרי"י וויס שליט"א ובית דינו, המה בזה ג"כ כדעתי, וז"ל ה"דעת תורה" שפירסמו בזה בשבועון "העדה" בטאון העדה החרדית מתאריך כ"ג כסלו תשמ"ו. מטעם כ"ק מרן הגאב"ד שליט"א והרבנים הגאונים הביד"צ שליט"א בנוגע להפאלאשים שהביאו ארצה מארץ חבש, דעתינו עפ"י דעת תוה"ק, הנה פשיטא שהם צריכים כל אחד ואחד בפרטיות גיורת גמורה בקבלת עול מצות והטפת דם ברית כדת וכדין וטבילה במקוה, כדי להוציא מחשש גויות, אבל בנוגע לענין יוחסין עדיין יש לחוש כמש"כ הרדב"ז ח"ז סוס"י ה'. כ"ב כסלו תשמ"ו. נאם: משה אריה פריינד ראב"ד פה עיה"ק ת"ו. נאם: ישראל משה בלאאמו"ר הגה"ק מהרי"צ זצוק"ל דושינסקי. נאם: ישראל יעקב פישר. נאם: בנימין ראבינאוויטש. נאם: אברהם דוד הורוויץ. גם אני מצטרף לדברי הרבנים הגאונים הביד"צ שליט"א יצחק יעקב ווייס רב ואב"ד פעיה"ק ת"ו.
ד) וכפי שהדגשתי בדברי, אלה הפלשים שברצונם להמנות על קהל ישראל הוודאים מחויבים המה להתגייר כדת וכדין, הנשים בטבילה וקבלת מצות, והאנשים במילה וטבילה, ואם נימולו כבר בהטד"ב וקבלת המצוות, והכל בדייקא ובבל ישונה.
ככה פרסם בשעתו גם הגאון הגר"מ פיינשטיין ז"ל בזה"ל: "כיון שנתעורר מחדש על דבר ה"פאלשעס" כבר כתבתי דעתי שמחוייבים לגיירם בהטפת דם ברית וטבילה וקבלת עול מצוות כדת משה וישראל. ואין מקום לפשרות בזה" עכ"ל. וכך פרסמו הגאונים הגרא"מ שך והגרי"ש אלישיב והגרש"ז אויערבאך שליט"א ואתם עמם עוד כמה גדולים ובזה"ל: "הננו בזאת להודיע כי עפ"י ההלכה וכפי שנהגו בארה"ק מאז ומתמיד, הפאלשים הבאים מאתיופיה הינם בכלל ספק יהודים, וצריכים לעבור גיור כדין, והיינו, קבלת מצוות, הטפת דם ברית, וטבילה, ואין לאף אחד לשנות את הדבר" עכ"ל.
+/מלואים/ אני מוצא לנכון ולמועיל להוסיף לפרסם בזה חילופי מכתבים בין ידי"נ המנוח הגאון מוהר"ר ישראל וועלץ זצ"ל גאב"ד פעסט, לביני שאבלח"ט, שהיו בשנת תשל"ג אודות כת הפלשים ודומיהן, ופורסמו ע"ג דפי "המודיע" בתאריך י"ב אד"א תשל"ג.
הנה על של עתה באתי על מעכת"ר הרמה אשר זה רבות בשנים עומד לנס על משמרת הקודש ועיניו כיונים לתקן ולהיות מגודרי גדר המתפרצים בחומת דדת קדשנו, אשר פלצות אחזתני משועלים קטנים מחבלים בכרם בית ישראל לעשות תורה פלסתר ולהמציא בה חדשות כחפצם ושרירות לבם הרע, וכל זה כאילו בשם התורה הקדושה להתיר פסולי קהל לבוא בקהל ה' ועוד ידם נטויה ה' יצילנו אוי לדור שכך עלתה בימיו ה' יגדור פרצתיו ופרצות עמו בית ישראל במהרה, אך זאת ועוד אחרת אשר רפו ידינו נאלמנו דומיה ומחשים אנחנו בראותינו תורה נקרעת לגזרים ואין לאל ידינו, ועל זאת סוער הלב הומה כאחד כי אם המוטל עלינו עכ"פ מחובתינו עשות להרים קול צעקה גדולה למען ידעו בית ישראל אשר לבם רד עוד עם קל כי לא אלו המורים לעם ה' דעת תורה ודבר הלכה, כי אם את אשר בידינו לא נעשה מי יודע לאן דברים יגיעו, כי הרי כבר עתה רבים חללים הפילה ובמה נציל נפשנו בבואנו אל המלך ביום תוכחה, כי הרי לא עשינו די לזעוק ולהתריע בזה ועל זאת מאד ידוה לבי כי טרם ראיתי להמורים בעם דייני ישראל לצאת חוצץ כיאות נגד השערוריות הנוראות אשר קמו ונהיו להרוס אשיות תורתינו הק' ומה נענה ליום דין ותוכחה.
אי לזאת מאד עז רצוני לידע דעת ידי"נ וידי"ע בזה, כי הרי ידעתיו מאד לוחם מלחמת ה' בגבורים, וכת"ר הי' מהראשונים בארה"ק לצאת נגד כת הריפורם שורש פורה ראש ולענה, ונגד היתר פסולי חיתון הקראים ושאר כיתות דומות כ"בני ישראל" "פלשים" וכדו', כידוע ומבואר כ"ז בספריו היקרים ועל כן יבוא בזה דבריו לכבדני להרגיע רוחי ההומיה אשר לא תדע מנוח.
והנה חפצתי להאריך לבוא כתבים כרגיל אך לא עת האסף לגודל חולשתי כידוע גם זה היה לי למעמסה רבה, ועל כן היו דברי קצרים הפעם. אקוה כי מעכ"ת הרמה ידידי שליט"א ימהר להשיבני ולהניח דעתי. ישראל וועלץ
והרי תשובתי! יקרת מכתבו הסוער על סערות הזמן ופגעיו הרוחניים בארצנו הקדושה, לנכון קבלתי, קראתיו ברגש רב ובלב מלא חרדות, יען כי כל דבריו נאמרים באמת וצדק.
ומה שפונה אלי לשמוע חות דעתי על השערוריות אשר קמו ונהיו להרוס אשיות תורתנו הקדושה - וכאילו השם התורה. הנה מה כחי כי ייחל, הן אמנם כפי שמדגיש במכתבו "הייתי מהראשונים בארה"ק לצאת נגד כת הריפורם שורש פורה ראש ולענה ונגד היתר פסולי חיתון הקראים ושאר כיתות דומות כ"בני ישראל", "פלשים" וכדומה כידוע ומבואר כ"ז בספרי". וב"ה לא נשתנתי וככחי ודעתי אז כן כחי ודעתי עתה, אבל דא עקא דאז חיו אתנו אנשי אמנה גבורים לעמוד בפרץ ובראשם האחד המיוחד שהתייצב לימיני לתמכני בכל תוקף ועוז ה"ה הגאון עמוד ההוראה רבה של ירושלים הגרצ"פ פרנק זצ"ל, כאשר ג"כ ידוע ומפורסם כ"ז ותבלט בספרי שחנני ה' להו"ל. וכעת מרוב עוונינו אבדנום "המה סעו למנוחות ואותנו עזבו לאנחות" ונוצר מצב עגום שכזה עד שכל אחד שאך מקלו יגיד לו מכריז ואומר אנכי - הרואה ולפני נגלו פתחי - התורה, ולכן נתהוה מצב כזה שקשה פי שבעה ויותר לצאת במלחמת תנופה רוחנית מוצלחת, ושבים על כן בבושת פנים לשחר פני ה' בעת צרותינו וד"ל, והלואי שאתבדה במה שאומר, שבקרוב יתירו רשמית לא רק "פסולי חיתון" "בני ישראל" "פלשים", כי אם גם את "הקראים".
אולם אע"פ שכאמור נמצאים אנו לדאבוננו במצב של "בשעת המפזרים כנס", אבל את פני אהובי ידיד נפשי כתר"ה שליט"א לא אוכל בשום פנים להשיב ריקם, ולכן אשיב לו בקצרה, דלדעתי מקור הרעה איננו בפרט פלוני או במקרה אלמוני, אלא נובע הוא מזה שלמגינת לבנו הותרה הרצועה לצאת אל ההמונים ולדבר דבר בשם אשר יקראו להם תורת - ההיתרים, ולהשמיע מליצות ושדופות כאילו זו היתה דרכם של תנאים קדושי עליון - ובנימה אחת כאילו משמיעים שתנאים קדושים אחרים לא היתה דרכם בכזאת, ובוחרים בראשונים, ולא חלים ולא מרגישים את עלבון התורה הגדול והנורא שנוצר מזה, הלא אמות הסיפים של מקדשינו התלמודי נעים ומזדעזעים מזה, והקול נשמע מסוף העולם ועד סופו, והתורה חגרת שק ומתפלשת באפרים.
וכמו כן מדברים על רבותינו ומאורינו הגדולים בעלי השו"ע ונו"כ מסוללי מסילות ההלכה בשפה הנשמעת כדבר איש אל רעהו, ולא חשים ומרגישים אפסיותם כלפי ענקי דורות אלה, ואת ה"דע הפני מי אתה עומד". ומה איפוא הפלא אם המוני העם של המחנה החילוני עונים אחריהם אמן. וקוראים כלפי נושאי דגל התורה האמיתיים את הקריאה האפיקורסית של "מאי אהני לן הנהו רבנן מעולם לא שרו לן עורבא". ואיל לא תכסנו בושה בשמענו כמעט השכם והערב כבלע את הקודש בהשתמשות בשמותיהם הקדושים של רבי - החובלים של מקדשנו התלמודי לצורך הכרזותיהם לכבוד עצמם ועושים אותם ממש כאסקופה נדרסת רח"ל.
על דא הוא דבעינן למיכבא, על כי נוטל כובד הראש של ההוראה מבית חיינו, ומורא שמים לרבות תלמידי חכמים המה "ארזי הלבנון אדירי התורה" לא יעלה על ראש, וקויים בנו ממש את הנאמר בחז"ל על דור עקבתא דמשיחא: "חכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת" וקטיגוריא בתלמידי חכמים וכפירש"י ז"ל (בסוף כתובות) "הרבה מסטינים ומלמדים חובה יעמדו עליהם".
לכן נגד כל האמור צריכים לצאת במלחמתינו הרוחנית, ובהשכל ודעת, ולשוב להחדיר בין ההמונים הרחבים דעת - תורה - האמיתית, ובדברים היוצאים מן הלב דלמעשה ייעשו בסופו של דבר המכריזים על "היתרים" זולים גם בעיני שומעיהם השותים כעת בצמא את דבריהם, בבחינה של "סהדי שקרי אאוגרייהו זילי", ולצאת בקריאה גדולה ונלהבת ובקול נגיד מצוה לאסור איסור להוציא את התורה לרחובה של עיר, ומלצאת אל ההמונים - כאילו בחסותה - בהכרזות נבובות ושדופות קדים של הראשונים כמלאכים. ומזקנם נתבונן, דמעולם אל ראינו מפוסקים אמיתיים חדורי דעת תורה שיקלו ראשם להעלות על שפתותיהם נוסחאות צורמות כאלה.
התורה היא תורת חיים שנתנה לנו מן השמים באור פני ה' ולנצחים, ומקפת את כל החיים ובעיותיה בכל הדורות, ויש לשומרה בטהרה בנרתיק - קדושה, ולהשתמש בה ברתת ובזיע מדי בואנו לפתור לאורה בעיות החיים, ובאופן שירגישו במוחש שההוראות ממקום קדוש יהלכון, לכן כל זר לא יקרב אליה, ואז רק אז חפץ ה' בידינו יצליח להחדירה בקרב כל המוני בית ישראל די בכל אתר ואתר, ולהעמיק בקרבם את ההכרה הברורה כי אמנם אין אומתנו אומה אלא בתורתיה.
הכואב כאב עלבון התורה ומצפה לרוממותה ידידו נצח אליעזר יהודה וולדינברג+
-------------------------------------------
שווה קריאה!
כ"ט
תוקן על ידי - איקה - 20/11/2003 5:43:17
 |
|
|
