מעשה מחכם ומתם / רבי נחמן מברסלב

מואדיב, לענ"ד בחסידות יש כלל "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", היינו שאמונה בצדיק היא חלק מהאמונה בשי"ת, ועל זה יצא קצף המנגדים, והשאר - הסטוריה...

אוי לשכן ואוי לשכנו

.


שכן טוב:

לסיפוריו של רבי נחמן אני מתייחס ברצינות יתרה, וכך גם לכל פרט בהם.

יש כאן הדגשה על כי מדובר ב"בעל שם" , לא באדמור ולא ב"צדיק" במושגים הכלליים שלו.

והרי בעלי מופתים אנו מכירים מקדמת דנא, כולל את הבדיחות עליהם. אלא שכאן, מודגש בעל השם, שיש לו כוחות להלחם עם השד, ואילו החכמים אינם מתפללים לה' (שהרי אינם מאמינים בקיום המלך בסיפור), וכך, היחיד היכול לסייע למי שאיבדו את אמונתם הוא בעל השם, אדם בעל כוחות מיסטיים, העוסק בקבלה למעשה. אדם המגרש שדים בכוחו.

ההעמדה של האמונה בכוחו של בעל השם על אותו המישור של האמונה בקיום המלך, מאד מאד מעניינת, לדעתי.

מואדיב,

לר' נחמן יש את הגישה, שלא רק שאין צריך האדם להסתתר מהיצר הרע, אלא אדרבה, להזמין את היצר הרע ולהלחם בו, יכול להיות שלזה מתכונים בבעל שם?

מואדיב, מדוע חשבת שאיני רציני?

מכל מקום, בעל שם הוא כינוי לעושה מופתים, כמו סבו-זקנו של ר' נחמן, שנקרא כזכור, ר' ישראל בעל שם.

אוי לשכן ואוי לשכנו

.

שכן, לא התכוונתי לרמוז כי אינך רציני, ואני מתנצל על שכך נשמעו דברי.


תקן אותי אם אני טועה, אך "צדיק" ו"בעל מופת" זה בהכרח אותו הדבר?



============================


ואני לא יכול בלי סיפור ליטאי קטן:

פגע מתנגד בשכנו החסיד ברחוב, ואמר לו:
"מה שאתה אומר על הצדיק שגר בקצה השטעטל שלנו שהוא בעל מופתים - צודק אתה! במו עיני ראיתי!

אתמול, עברתי ליד ביתו, ודרך חלונו ראיתי כי המשרתת הגישה לפניו מגש כסף גדול ועליו תרנגולת צלויה,
ונתן בה הצדיק עיניו - ומייד נעשתה גל עצמות! "

אם יורשה לי לחזור לנקודה שהועלתה לעיל ונזנחה:
יש בחסידות אישים שדוגלים ב"אמונת דעת" (חב"ד, למשל), ויש שדוגלים ב"אמונה תמימה" (ר' אברהם קאלסיקער, למשל, בויכוחו על בעל התניא). המעניין הוא, שיש כאלה שדוגלים באמונה תמימה ומטיפים אותה לחסידיהם, אבל בפועל כל דברי תורתם מקרינים "אמונת דעת" (ר"נ מברסלב, ר"א מסלונים בעל יסוד העבודה).

במקרה של ר"נ - קל, יחסית לתרץ: לחסידים נועדה האמונה התמימה, ואילו הצדיק צריך להתחיל את דרכו באמונה תמימה, לעבור דרך כל ה"קושיות" וה"מחקרים" ולחזור אל האמונה התמימה בריא ושלם, כמעט כמו כאשר יצא לדרכו, בבחינת "תמימות שנייה". ומכל מקום, אילו נדרשתי לסווג את החסידויות של היום על פי המפתח הנ"ל עדיין הייתי אומר שברסלב שייכת יותר לחסידויות של "אמונת הדעת" (עיסוק בכתבי ר"נ, לרבות ההיבטים המטאפיסיים של תורתו), גם במישור של החסידים.

זאב טורף, גרררר...