|
|
| נשלח ב-17/11/2003 08:58 |
|
| |
מואדיב, לענ"ד בחסידות יש כלל "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", היינו שאמונה בצדיק היא חלק מהאמונה בשי"ת, ועל זה יצא קצף המנגדים, והשאר - הסטוריה...
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 09:04 |
|
| |
.
שכן טוב:
לסיפוריו של רבי נחמן אני מתייחס ברצינות יתרה, וכך גם לכל פרט בהם.
יש כאן הדגשה על כי מדובר ב"בעל שם" , לא באדמור ולא ב"צדיק" במושגים הכלליים שלו.
והרי בעלי מופתים אנו מכירים מקדמת דנא, כולל את הבדיחות עליהם. אלא שכאן, מודגש בעל השם, שיש לו כוחות להלחם עם השד, ואילו החכמים אינם מתפללים לה' (שהרי אינם מאמינים בקיום המלך בסיפור), וכך, היחיד היכול לסייע למי שאיבדו את אמונתם הוא בעל השם, אדם בעל כוחות מיסטיים, העוסק בקבלה למעשה. אדם המגרש שדים בכוחו.
ההעמדה של האמונה בכוחו של בעל השם על אותו המישור של האמונה בקיום המלך, מאד מאד מעניינת, לדעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 09:12 |
|
| |
מואדיב,
לר' נחמן יש את הגישה, שלא רק שאין צריך האדם להסתתר מהיצר הרע, אלא אדרבה, להזמין את היצר הרע ולהלחם בו, יכול להיות שלזה מתכונים בבעל שם?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 09:14 |
|
| |
מואדיב, מדוע חשבת שאיני רציני?
מכל מקום, בעל שם הוא כינוי לעושה מופתים, כמו סבו-זקנו של ר' נחמן, שנקרא כזכור, ר' ישראל בעל שם.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/11/2003 09:23 |
|
| |
.
שכן, לא התכוונתי לרמוז כי אינך רציני, ואני מתנצל על שכך נשמעו דברי.
תקן אותי אם אני טועה, אך "צדיק" ו"בעל מופת" זה בהכרח אותו הדבר?
============================
ואני לא יכול בלי סיפור ליטאי קטן:
פגע מתנגד בשכנו החסיד ברחוב, ואמר לו:
"מה שאתה אומר על הצדיק שגר בקצה השטעטל שלנו שהוא בעל מופתים - צודק אתה! במו עיני ראיתי!
אתמול, עברתי ליד ביתו, ודרך חלונו ראיתי כי המשרתת הגישה לפניו מגש כסף גדול ועליו תרנגולת צלויה,
ונתן בה הצדיק עיניו - ומייד נעשתה גל עצמות! "
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 00:54 |
|
| |
אם יורשה לי לחזור לנקודה שהועלתה לעיל ונזנחה:
יש בחסידות אישים שדוגלים ב"אמונת דעת" (חב"ד, למשל), ויש שדוגלים ב"אמונה תמימה" (ר' אברהם קאלסיקער, למשל, בויכוחו על בעל התניא). המעניין הוא, שיש כאלה שדוגלים באמונה תמימה ומטיפים אותה לחסידיהם, אבל בפועל כל דברי תורתם מקרינים "אמונת דעת" (ר"נ מברסלב, ר"א מסלונים בעל יסוד העבודה).
במקרה של ר"נ - קל, יחסית לתרץ: לחסידים נועדה האמונה התמימה, ואילו הצדיק צריך להתחיל את דרכו באמונה תמימה, לעבור דרך כל ה"קושיות" וה"מחקרים" ולחזור אל האמונה התמימה בריא ושלם, כמעט כמו כאשר יצא לדרכו, בבחינת "תמימות שנייה". ומכל מקום, אילו נדרשתי לסווג את החסידויות של היום על פי המפתח הנ"ל עדיין הייתי אומר שברסלב שייכת יותר לחסידויות של "אמונת הדעת" (עיסוק בכתבי ר"נ, לרבות ההיבטים המטאפיסיים של תורתו), גם במישור של החסידים.
זאב טורף, גרררר...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 09:17 |
|
| |
זאב טורף
איך מתרצים החסידים לעצמם את הסתירה בין ההטפה לאמונה תמימה עם העיסוק באמונת דעת, כדבריך? האם הם אינם מודעים לכך, או שהם מכחישים את המציאות? אשמח על הבהרה, גם אם היא מגיעה ממי שסוקר את התופעה מבחוץ.
(הברלסבים שאני מכיר יכחישו בכל תוקף שהם עוסקים ב"אמונת דעת". אני משער שהם יסכימו לכל היותר שהם משרטטים את טיב האמונה הראויה מבפנים, אך בזהירות מירבית, שכן יש שאלות שאסור להציג).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 09:23 |
|
| |
מה הקושיא ? הרי בשבחי מוהר"ן כתוב בפירוש שלצדיק האמת מותר לפעמים לעיין בספרי המחקרים , שלא כמו שאר עם ישראל .
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 17:39 |
|
| |
חיי מוהר"ן, מציץ (אין בכלל "שבחי מוהר"ן"; יש "שבחי הר"ן"). וראה גם בתורה "בוא אל פרעה" הידועה (ליקו"מ א, סד).
זאב טורף, גרררר...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 18:55 |
|
| |
בחייאת , אולי תפסיק כבר להיתפס לזוטות ?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2003 20:51 |
|
| |
.
זאב טורף:
כמובן שאם דנים במעשה מחכם ומתם, נוכל להשוות למאמר בוא אל פרעה.
אך אני כרגע רוצה דוקא לנסות ולהתמקד במסר שרבי נחמן מעביר דרך הסיפור:
מהסיפור, לא עולה שלצדיק דוקא מותר להתעסק בחוכמות, אלא לכל מי שאמונתו תמימה, ששכלו "פשוט". שהרי התם, ברגע בו נזקק לחכמה, למדה, ואף הפליא בה, אלא שלא איבד את אמונתו התמימה מתוך כך שהתעסק בחכמה. אדרבא, לא רק את אמונתו בקיום המלך לא איבד, אלא אף המשיך להזקק לבעל השם.
ואותי, ההעמדה על אותו המישור של האמונה במלך והאמונה בבעל השם, מפתיעה מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2003 00:18 |
|
| |
לא קראתי את האשכול מחוסר זמן, רק רפרפתי והגעתי לשאלתו של ר' מיימוני.
החסידים לא צריכים לתרץ את השאלה, מאחר ומדובר בזרמים שונים בתוך החסידות.
חב"ד התייחדה בעבר בהיותה חסידות ההשכלה, היא זכתה על כך לקיתונות של שופכין מזרמים אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2003 09:32 |
|
| |
.
תפקיד הבתים, או ה"בית" , בסיפור:
"...ושני בעלי-הבתים, אבותיהם של אלו שני הבנים, מתו באותו הזמן שהיה החכם משוטט במדינות, ונשארו הבתים שלהם.
התם, שהיה במקומו, נכנס לבית אביו וירשו. והחכם, שהיה במדינות, לא היה מי לקבל הבית,
ונעשה כלה ואבוד בית החכם, ולא נשאר ממנו כלום, ולא היה לחכם מקום להיכנס בו בבואו.
ונסע לאכסניה אחת, והיו לו שם ייסורים, כי לא הייתה האכסניה כרצונו."
מישהו רוצה להתחיל ?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2003 09:34 |
|
| |
בית=מסורת.
כמאמר הגמרא: כל תורה שאין לה בית אב וכו'.
עצה טובה לחכמים: אל תזנחו את הבית שלכם בשעה שאתם תרים אחרי החכמות!
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-27/11/2003 12:40 |
|
| |
בהמשך לקו של מיימוני .
התם מחובר לשרשיו . החכם מתגלגל בעולם והוא תלוש ומנוכר וממילא אינו מסוגל להרגיש תחושה של ביתיות .
|
|
|
|
|