ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים

מואדיב, סליחה על הסטיה הקלה - אתה מכיר את תרגום ירושלמי על הפס' הזה? מענין ביותר!

אוי לשכן ואוי לשכנו

מואדיב

שאלה טובה. ומבחינה מתודולוגית, בעיני זה קו נכון. אין פרט בתורה שאינו משמעותי (אם כי, לדעתי, ברובד של ה"פשט", כלומר יש כאן מסר: השקפתי, חינוכי וכיו"ב).

נזכור נא שהגר היתה ממצרים (וחז"ל אף הוסיפו על זה, שהיתה בת מלך מצרים).

לפיכך, ניכר שהגר בחרה לבנה ישמעאל, בן אברהם, בת מארץ אבותיה.

פרט כזה אומר הרבה מאד:

א. דרכה של אשה שהיא חוזרת להרגלי בית אביה, ברגע שהיא נפרדת מאישה, ומסתבר שהנטיה קיימת עוד קודם.

ב. הגר לא קיבלה הרבה - מבחינה חינוכית ומוסרית - בבית אברהם. אולי לא קיבלה כלום. כפי מאמר חז"ל, ברגע שעזבה, חזרה אל גילולי בית אביה.

ג. במקום לגדל את בנה על דרך אברהם, בחרה לגדלו על דרך המצרים.
האם היה זה בגלל שהיא היתה רגילה בזה, או שהיה בזה גם צעד של מחאה נגד כל בית אברהם?

איני סבור שמיציתי את מה שכלול כאן, על דרך הפשט (או: הדרש העמוק הפשטי). אילו היינו יודעים מה טיבה של ארץ מצרים בדור ההוא, היה קל לנו יותר לדעת מה אומר משפט כמו "מארץ מצרים". לדור שיצא ממצרים וקיבל את התורה, ודאי שהיה מובן היטב מה תוכנו של חלק משפט קצרצר כזה. ניתן לשער שזה רמז לשלילה.

אחרי שכתבתי את כל התשובות האלו, ספר:
מה ענית אתה בביתך?

תוקנה טעות שלא היתה צריכה להיות

תוקן על ידי - מיימוני - 17/11/2003 9:39:51

.


שכן:

התרגום על פסוק זה מהווה הוכחה לאחת מהשתיים:

או שמחבר התרגום היה נביא לכל דבר ועניין, או שמכאן הוכחה שהתרגום מאוחר, והוא לפחות מהמאה השביעית לספה"נ.

נכון מואדיב. ותרגום זה מיוחס בטעות ליונתן בן עוזיאל, שתרגם בכלל את הנביאים (מגילה ג' ע"א). אבל למה מאה שביעית דווקא? נשיו של מוחמד חיו במאה החמישית, לא?

אוי לשכן ואוי לשכנו

וכי כעורה מה ששנו חז"ל: זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי?

תירגום לדברי חז"ל שהובאו בידי י"י לעיל:

זרוק מקל (ענף?) לאויר, ויפול על עיקרו (שורשו?).

והיא היא מה שבאתי לומר בדברי הראשונים על הגר.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.


שכן:
ההג'רה של האסלאם היתה בשנת 622 לספה"נ - המאה השביעית.

לגבי חשיבותן של עאישה ופאטמה במסורת המסלמית, אין כאן המקום להכנס לכך, ורק אוסיף כי כך נראה שהדרשן רוצה לרמוז לנו כי ישמעאל הוא הוא אביהם של המסלמים, וכי אולי זה מקור אמונתם, ועל כך בהמשך - בדברי למיימוני.



מיימוני:
צר לי, אך אני חולק עליך.

מחצית הפסוק הזה מלמדת אותנו שתי עובדות:
האחת: שהגר היא שלקחה לישמעאל אשה, ולא הוא עצמו עשה כן (והשווה להתנהגות עשו).

השניה: שהאשה היתה מארץ מצרים.


וכך אני רואה זאת:
הגר מגורשת אל המדבר, ושם נגלה אליה מלאך ה', החוזר באוזניה על הבטחת ה' לאברהם - כי לגוי גדול אשימנו.
מדוע לחזור באזניה על ההבטחה? מדוע לא סתם להראות לה באר מים ובכך להסתפק?

אלא שהגר היא חלק חשוב במהלך להגשמת הבטחת ה' לאברהם אודות ישמעאל בנו.

אם לגוי גדול הוא צריך להיעשות, לא תקח לו אמו אשה מאחד משבטי הנוודים במדבר, אלא מבית המלכות, ממצרים. וישמעאל עצמו, שגורש בשל עבודה זרה, כאן מתחילה חזרתו בתשובה - ולכן הוא מאפשר לאמו להכתיב את מהלך הענינים. קרבתו אל המוות והתגלות המלאך, גורמת לו נטוש את העבודה הזרה ולהזכר בדרכי אביו. ואיך מזכיר לנו התרגום בתחילת עקדת יצחק - ישמעאל הרי מתפאר באזני יצחק על כי היה מוכן להקריב חלק מגופו עבור ה' (ברית המילה) !



למי שראוי להיות מנהיג, ראויה רעיה המתאימה לכזה, והגר מכירה רק אפשרות אחת כזו, בארץ מוצאה - מצרים.

כעת, מי שרוצה, יכול גם לדמיין איך מגיעה הגר עם בנה אל חצר המלכות, ואיך היא מציגה אותו כבנו של אברהם. "אתם זוכרים מה עשה לכם אברהם בפעם האחרונה שביקר אצלכם? זה בנו ואני מחפשת לו אשה הראויה לבן אברהם"... (נא לקרוא במבטא פולני משהו)


וסוף הסיפור, יגיע בסוף פרשת חיי שרה, ברמז על ההיסטוריה המקבילה של ישמעאל. 12 נשיאים העמיד ישמעאל, ונפטר בגיל 137, לאחר שהכיר בבכורת יצחק אחיו.

איפה עוד אני מעמיד המשך לסיפור - אצל יתרו. וכי מהיכן לכהן מדייני להיות מאמין בה'?! אולי אם אצל חלק מצאצאי ישמעאל נשתמרה מסורת - אף אם עמומה - על דרכו של אברהם, האב הקדמון.


ואם נלך מכאן עוד צעד קדימה, אולי זה מה שהדרשן בתרגום מנסה לרמוז לנו בנוסף, כאשר הוא משווה בין ישמעאל לבין מחמד - שגם מחמד לא מציא אמונה אלא "מגלה" מחדש את מסורתו של ישמעאל שקיבל מאברהם.
ובעניין זה, שוב אשוב ואזכיר את דברי הרמב"ם באגרתו לרבי עובדיה הגר.

הלא המדינים עצמם בניו של אברהם מקטורה, ולמה נחוץ להם ישמעאל להעביר את בשורת הייחוד?

מואדיב

ראשית, ניתנה הרשות לחלוק.
ובמיוחד עם דברי טעם כשלך.

לגבי ההערה שהגר היא שבחרה את השידוך, לא שמתי לב לכך בעצמי, והדברים ראויים לתשומת לב, במיוחד לאור ההשוואה למעשה עשו!
דברי פי חכם חן. קיבלתי והשכלתי.

לגבי ההמשך, אולי גם הסגנון הספרותי המשובח, (במבטא פולני משהו) שיכנע אותי - אני מסכים. כמדומה שחז"ל פירשו אחרת, אבל, כאמור, ניתנה הרשות לחלוק. ובהחלט יתכן שאתה צודק.
ועוד הפלאת וקשרת זאת למסגרת היסטורית.



שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

.

יצחק יונתן - חן חן על התיקון.


חז"ל העמידו, לפחות במקרה אחד, את יתרו, איוב ובלעם באותה הקטגוריה.
האם אנו רואים כאן "קואליציה מזרחית" של גויים המאמינים בה' ?

איוב בלעם ויתרו באותה קטיגוריה? אפשר לקבל מקורות?
עד כמה שידוע לי מלבד העובדה שלא היו מישראל, אין שום מכנה משותף בניהם!



תודה

.

איקה:

עייני בבבלי, סנהדרין קו. וכן בסוטה יא. .

הסיפור מופיע, למיטב זכרוני, גם במדרש רבא.

מה המכנה המשותף המצויין שם מואדיב? האם המסקנה שם כי אלו השלושה היו מאמיני ה'? לדעתי לא יתכן.

הסבר גם למען אלה שאינם בקיאים ב"חיפושים".



תוקן על ידי - איקה - 17/11/2003 11:40:49