ההבדל שבין דברי הרמב"ם לתלמוד -קושיא

(שבת דף קכז עמוד א, שבועות דף לה עמוד ב), ששם מצינו: "אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב (בראשית יח) ויאמר (ה') +מסורת הש"ס: [אדני]+ אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'. אך הרמב"ם (הלכות אבל פרק יד הלכה ב), מביא פסוק אחר כמקור , "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים".

ואף שאין לתמוה על כך באופן עקרוני, שהרי הוא דבר ידוע שלפעמים הרמב"ם משנה מהטעמים והמקורות שבתלמוד וכותב טעמים "משלו", עלינו לשאול מדוע שינה הרמב"ם מהנאמר בגמרא, ומה הוסיף.

וטענתי, שמקור התלמוד הם פסוקים העוסקים בסעד פיזי לאחר שראה אותם, כרחיצה, מנוחה, ואכילה,

"אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:

יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:

וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם".

אולם הרמב"ם הרחיב זאת לחיפוש אחרי הזקוקים לעזרה, "לראות את השני", "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא", שייתכן שלכן גם הביא הרמב"ם בסוף ההלכה את "הלויה העולה על כולן", שגם היא דאגה לנצרך, ולא נתינה של דברים פיזיים, ו"שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים".

מדוע ההלוויה היא הגדולה מכולן, ואשאיר לכם להסביר לי מדוע הוא כן, לדעתכם.




תוקן על ידי - איקה - 17/11/2003 11:31:59

בקשר לשאלה שלך - מה מיוחד בלויה : חוץ ממה שהרמב"ם הביא מעגלה ערופה (כאילו שפך דמים שנאמר "ידינו לא שפכו" וכו') אפשר לומר שזה מעין "הכל הולך אחר החתום" - בלויה מסיימים את המעשה ולכן הניסיון בו הכי גדול - האם הוא יכנע לפני הסוף בגישה של 'כבר האכלתי והשקיתי אותו, אפשר לחפף בלויה' או שיתמיד בזה עד הסוף.