אלוקים עושה סתם כך?

טוהר היקר

אני חושב שניתן לומר שההנחה הרווחת היא, שכל דבר שאלוקים עושה או משאיר, יש לו סיבה טובה לכך.

אבל ברור שכדאי לחכות לדבר הציבור... על ידי נוכחות ציבורית.

גם אם נניח שלכל דבר יש סיבה, הרי גם לסיבה יש סיבה וא"כ מהי הסבה הראשונה?

טוהר

שאלת, ואני, כמנהג יהודים, עונה בשאלה:

איך אפשר לענות עליה?

אם נענה עליה: כן, אזי נצטרך להתמודד עם השאלה מה הקב"ה רצה להשיג. ואז אנו עלולים להיקלע למצב שבו ננסה להחיל את העיקרון (הבעייתי מאד מבחינה פילוסופית, למרות ההיסטוריה הארוכה שלו) שאין רצון אלא אם יש חסרון.

ואם נענה: לא, האלקים יצטייר כשרירותי, כחסר הגיון, כרשע אפילו.

אני הייתי נזהר משאלות תמימות או "תמימות" כאלו. במיוחד כאשר מבקשים "אפילו תשובה סתמית כמו כן או לא".

גם סוקרטס התחיל עם שאלות תמימות לכאורה, והוביל את הנשאלים למצב של מבוכה שבו שוב לא ידעו מה הם יודעים ומה לא.

איני אומר שנוהג כזה הוא פסול או לא בריא, אך צריך לדעת בידי מי אנו מפקידים את עצמנו כשאנו פותחים בתהליך סוקרטי של בירור אמונותינו. לא בגלל שאני חושש מסוף התהליך, אלא בגלל שאני רוצה לדעת אם המדריך של הטיול הפילוסופי מחזיק במתודולוגיה שמקובלת עלי, וכוונתו לברר את האמת ולא להגיע למטרות אחרות.

סליחה אם יש בדברים ביקורת, ואשמח על הבהרה.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

טוהר,

ראשית, אם בשאלה שלך מסתתרת הנחה שהא-ל הוא ישות ה"מבצעת פעולות" [אני יודע שאתה אינך סובר כך] אז עליך להגדיר אם האדם הוא גם בעל יכולת לתת ציונים לפעולתיו של הא-ל ולשפוט אם קיימת בהן תכלית מועילה או שהן "סתם".

מיימוני,
מדוע אם נענה לא הא-ל יצטייר כרשע?

לטעמי, לא ניתן להשיב על שאלה זו באופן פילוסופי, מאחר והיא שואלת שאלה עובדתית פוזיטיבית אודות האל; אין לנו יכולת לתת תשובה עובדתית, מאחר ואין לנו השגה בו ובמהותו. לעומת זאת, השאלה "האם אתם מאמינים שהאל פועל באופן תכליתי, או שאתם סבורים שהוא פועל באופן שרירותי" היא בעלת משמעות: בדרך כלל אדם המאמין באל מקבל את ההנחה שהאל פועל באופן תכליתי, גם אם הדבר אינו ניתן (להבנתי הצנועה) להוכחה. אם אין הוא מקבל את ההנחה הזו, יהיה זה פתח לדיון מעניין.

רוח

אם השואל והמשיב מסכימים שאיננו מסוגלים לחלק ציונים לאלקים, שהוא נשגב מהבנתנו, אזי אין בעיה.

אך אם אנו מניחים שקיפות כלשהי של פעולותיו עבורנו, אזי כיצד נוכל להימנע ממשפטי ערך שיש להם תחולה מיידית על משפטי עובדה?
כלומר, אם אנו נותנים את התשובה שאנו מסוגלים לומר משהו משמעותי על האלקים באמרנו שאין לו טעם למעשיו, אזי אנו מעמידים אותו, לצורך הדיון, במצב של מי שפועל לא מתוך טעם.
כלומר - שרירותי.
ואם בידו להיות לא שרירותי, אלא הגיוני, מיטיב, והוא אינו מצטייר ככזה, הדרך אינה רחוקה לקבוע שהוא רע (חלילה).

לכן, לדעתי - ואני מניח שהיא אינה רחוקה מדעתך ומדעת טוהר האמת - לא ניתן לייחס לאלקים פעולות באופן דומה לזה שהשאלה מניחה.

(יש לי רושם שכתבתי הרבה כדי לומר דבר פשוט, אבל האם יש דרך אחרת?)

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

אפשר, וצריך, להסכים שכבני אדם אין לנו כל אפשרות, אנחנו חסרים את הכלים, להבין איך פועל הקב"ה, ובודאי מה מניע אותו.

וכאנשים מאמינים לקבל שפעולתו לטובה, בהגדרה, כדבר שנובע ממוחלטותו.