האם חובה לישמוע לנביא ?

האם חובה לישמוע לנביא במיצוות שבין אדם לחבירו? כגון שהיתנבא לפגוע בנפש או בממון.
ללא שהתקימו כללי הראיות בשני עדים וכד'.
ואגב גררא האם דין יכול להכריע דין לפי היתרשמותו את העובדה או העדים לדוגמה:
עד אחד מעיד שפלוני הוא החיב ועד שני מעיד לא כי אלא אלמוני הוא החיב ולפי היתרשמות הדין
ליבו אומר לו שעד אחד משקר האם לצד העדות יכולה לעמוד לדיין גם מעט מזעיר היתרשמות העין והלב בכדי להכריע בדין.

בשו"ת מהרי"ל דיסקין ח"ב (כתבים ע' 142) בביאור ענין הנבואה וז"ל: אף שמחזות הנבואה בעולמות עליונים, אעפ"כ המחזה שוב יורדת לאט לאט ומתגשמת עד שהפתרון נמצא בהשגת הנביא על מה ירמזון בעולם השפל וכמעט אז רוחו חוזרת אליו כמעט. כל הציורים הארציים מתרשמין בנפש, ואינו ציור חוץ לנפש, והנביא מסתכל בנפשו ויודע הפתרון, ואעפ"כ ה"ז דומה למביט בזכוכית, אם הזכוכית צבועה ירוק, אדום, צהוב, תכלת, כן נראין לו כל המובטין ירוקים וכו', אף שרואה הדברים בלי שינוי - כן הענין בנביא כל שנפשו זכה ובהירה רואה הפתרון צח ומצוחצח וזהו שאמרו במרע"ה שנפשו היתה בעוצם המעלה, ונסתכל באספקלריא מאירה.. ומה"ט מובן דאמרינן גזירת נביא חוזרת, דאורים ותומים אינה חוזרת לפי שכל דבר שיצא מפי הקב"ה מפורש אינו חוזר, רק דבנביא דכח אחר מעורב בו פתרון שכל האנושי כנ"ל ע"כ יתכן להתבטל, משא"כ באו"ת שהם מאירין ומתממין דבריהם, א"א להתבטל עכ"ל.
ואם כן אולי נבואת העקדה פיתרון אחר לה
מאשר פשוטה כמשמעה? כשם שסולם יעקב אינו פשוטו כמשמעו וכמדומני במורה סובר הר"מ שהרבה
מהמיקראות שניתנו בנבואה אינם כפשוטם.
ביאורו של המורה מסור לרב מימוני אם כן באמת
איך הבין אברהם את העקדה פשוטה כמשמעה?

חלמיש,

אחזור על שתי המסקנות מעיקר סיפור העקדה

שהנבואה היא ודאית בלב הנביא, אם השם צווה עליו זה ציוי שצריך להעשות במעשה! והוא לא רק מחשבה העוברת בתודעתו של הנביא כבמקרה סולם יעקב.

ומאחר שהנבואה היא ודאית בלב הנביא , ואהבתו ויראתו לנותן הציוי קרי ה' היא ללא גבול, ילך ויעשה.

זאת אומרת שרק בגלל שנבואה מאומתת בליבו של נביא. מותרת שפיכת דמים?
ואיך היא מאומתת מה משקלי המיבחן להגיע לאמיתות זו. מהו תהליך קבלת ההחלטה?

ועוד....

"לא יפול מדבר ה' ארצה (מלכים ב י/י) ולעניין זה רמז ירמיהו בחולמים שיצדקו במריאתם, שהיו מודיעים מה שיראו להם החלומות על דרך הנבואה, והיה מוכיחם ומשחית טענותם באומר: הנביא אשר איתו חלום יספר חלום, ואשר דברי איתו – ידבר דברי אמת במעשה דברי אמת, ופירשו החכמים שהנבואה היא ברורה ואין בה תערובת מן הכזב, כמו הבר המבורר מן התבן. והחלומות וכיוצא הבם מן הידעונים – רובם כזב,,,"

נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אליו תשמעון(דברים יח/טו) ובאה הקבלה : בכל, אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו, חוץ מעבודה זרה כגון: אם יאמרו לנו היום עבדו הצלם הזה....- יהרג ואין לשמוע ממנו.ואם יחשוב בנפשו שהוא איש צדיק ואיך אקום ביום הזה שהוא יום שבת ואעבור על איסור סקילה ואלך להלחם? ....האיש ההוא מורד ועובר על דברי השם, מפני שעובר על אשר צווה הנביא....ואם יאמר לנו אותו הנביא שתחום שבת הוא אלפים אמה פחות אמה, או אלפים אמה ואמה, ויסמוך הדבר ההוא שעל דרך הנבואה נאמר לו, לא על דרך העיון והסברא- נדע שהוא נביא שקר ויהרג בחנק.. ועל זה העניין יש לך שתהיה סובר כל מה שיצוה אותך בו הנביא וכל מה שתמצא במקרא מעניין הנביא שהוא סותר דבר מן המצוות. *וזה עניין מפתח לכל העניין ההוא* ובזה לבדו יבדל הנביא משאר בני האדם במצוות. אבל בעיון ובסברא ובהשכיל המצוות – הוא כשאר החכמים שהם כמוהו, שאין להם נבואה, (ההבדל בין הנביא השליח, לבין הנביא לכשעצמו) שהנביא כיסבור סברא, ויסבור כמו כן מי שאינו נביא סברא, ויאמר הנביא: כי קדוש ברוך הוא אמר אלי שסברתי אמת – לא תשמע אליו.

רק אלף נביאים כולם כאליהו ואלישע יהיו סוברין סברא אחת, ואלף חכמים וחכם סוברין הפך הסברא ההיא – "אחרי רבים להטות" וההלכה כדברי האלף חכמים ואחד לא כדברי האלף נביאים הנכבדים...."

הרמב"ם הקדמה למשנה ע' כו,כז

חלמיש היקר, הגבתי בטרם הספקתי לקרוא את תגובתך/ שאלתך, אז הנה תשובתי:

– פרשת העקידה באה ללמד עד היכן גבול המסירות לאהבת ה' ויראתו, וללמד עד כמה ודאית היא הנבואה בלב הנביא. אברהם, הוא זה שהחל בפרסום הייחוד וכדי להשריש השקפה זו ולמשוך בני אדם אליה "ניסה" הה' את אברהם – "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" וכשם שהלכו אחרי השקפותיו אשר נשמעו ממנו, כך חובה ללכת אחרי ההשקפות הנלמדות ממעשיו -


"פרשת העקידה כללה שני עניינים גדולים והם מיסודות התורה. העניין האחד הוא להודיענו גבול האהבה לה' יתעלה, והיראה ממנו לאיזה גבול מגעת, לפיכך נצטווה בפרשה זו אשר לא יערכנה לא מסירת ממון ולא מסירת נפש, אלא זה תכלית מה שאפשר להיות במציאות ממה שלא יעלה בדמיון שטבע האדם ישמע לכך, והוא שיהיה אדם ערירי, בתכלית התשוקה לילד,ובעל אושר גדול ונשיאת פנים, וחשוב בעיניו שתהא מזרעו אומה, ובא לו הולד לאחר היאוש,היאך יהיו געגועיו עליו ואהבתו אותו.......אילו חשב לעשות את זה מיד כאשר בא אליו הציווי, היה זה מעשה בהילות ובילבול חושים ללא ישוב דעת מדוקדק, אבל כיון שעשה את זה לאחר כמה ימים משנאמר לו הציווי, הרי היא פעולה מתוך התבוננות ומחשבה נכונה והבחנת אמיתת מצוותו ואהבתו אליו.....לא לתקוות שכר ולא ליראת עונש...כלומר : שבמעשה זה אשר בו ייאמר עליך בהחלט ירא אלוקים, ידעו כל בני האדם גבול יראת ה' מה הוא...והעניין השני...שכל מה שרואה הנביא במראה הנבואה, אמת ונכון אצל הנביא, אין לו ספק בשום דבר ממנו כלל, ודינו אצלו כדין כל הדברים המציאותיים המושגים בחושים או בשכל, והראיה לכך שהרי חש לשחוט את בנו יחידו אשר אהב כפי שנצטווה,ואף על פי שהיה הציווי הזה בחלום או במראה..." (מו"נ חלק ג פ' כ"ד)

שפיכות הדמים איננה מותרת בשום מקרה חלמיש, סיפור העקדה הוא הדרך שמצא ה' ,ללמד בני אדם השקפה נכונה..
המשקל להגיע לאמיתות זו היא בהשגת קירבת ה' שבאה לידי ביטוי בהשגת כל המידות השכליות, ורב מעלות המידות, כשאדם נמצא ב"המלעה" זו של השלמות הוא יודע שעבר את התהליך, מעצם העובדה שהוא הגיע להכרה, והוא יודע/בטוח בקרבתו, היא ודאית בלבו

חלמ"צ,

הרי מעל הנביא יש רק את השם בעצמו וכנראה שזו תחושת שאלתך האם אין השם אומר שלא להישמע לו כמו שאין להישמע לו לגבי ע"ז?

לפי הרעיון המובע על ידי הנביא מיכה שהשם דורש משפט וחסד, יש לעגן בו את הצעתך!

נביא יכול לצוות לצאת למלחמה ולשפוך דם. בהקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות כתב
"וזה מפורש לחכמים בתלמוד. והוא מה שאמרו (סנהדרין דף צ), בכל אשר יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים. אבל על תנאי שלא יעמוד הדבר ההוא לעד, ולא שיאמר כי הקב"ה צוה לבטל המצוה הזאת כל ימי עולם, אבל יצוה לבטל המצוה לסבה וצורך שעה. והנביא בעצמו, כשישאלוהו בצוותו לעבור על מצוה מכל המצות אשר צוה ה' אותנו על ידי משה, תהיה תשובתו שביטול זאת המצוה אינו קיים, אבל ראוי לעשותה עתה בלבד, לפי שעה, כגון מה שיעשו ב"ד בהוראת שעה, וכמו שעשה אליהו בהר הכרמל (מלכים א, יח) שהקריב עולה בחוץ וירושלים עומדת, ובה בית המקדש בנוי. וזה מעשה כל העושה אותו בלא מצות הנביא חייב כרת, והקב"ה הזהיר עליה בתורה (דברים יב) ואמר, השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. ועושהו חייב כרת, כמו שאמר על המקריב בחוץ (ויקרא יז), דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת. אבל הוא ע"ה, אולי ישאלוהו בשעת הקרבתו בהר הכרמל ויאמרו לו, הנוכל לעשות כמעשה הזה כל ימי עולם, היה אומר שאינו מותר וכל המקריב בחוץ חייב כרת, אבל זה המעשה הוא לפי שעה, לגלות בו שקרות נביאי הבעל ולהשבית מה שבידם. וכמו שעשה אלישע, בצוותו להלחם עם מואב, להכרית כל עץ עושה פרי, כמו שאמר (מלכים ב, ג), וכל עץ טוב תפילו. והשם מנענו מלעשות כן, באמרו (דברים כ), לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן. ואילו שאלו את אלישע אם בטלה המצוה הזאת, ואם הותר לנו בעתיד לכרוה האילנות העושות פרי כשנצור על עיר, היה אומר שאינו מותר, אבל זה המעשה נעשה עתה לענין צורך:


ואני אביא לך משל, יתבאר בו זה העיקר בכל המצות. אילו איש נביא שנתבררה אצלנו נבואתו, כמו שאמרנו, יאמר לנו ביום שבת שנקום כולנו, נשים ואנשים, ונבעיר אש ונתקן בה כלי מלחמה, ונחגור איש את כלי מלחמתו, ונלחם עם אנשי מקום פלוני ביום זה, שהוא יום שבת, ונשלל שללם, ונכבוש נשיהם, היה חובה עלינו, אנחנו המצטוים בתורת משה, לקום מיד ולא נתעכב, כאשר צונו, ונעשה כל מה שצוה בזריזות ובחבה יתירה, בלא ספק ובלא עכוב, ונאמין בכל מה שנעשה ביום ההוא, ואע"ג שהוא יום שבת, מהדלקת האש ועשיית המלאכות וההריגה והמלחמה, שהיא מצוה, ונקוה עליה גמול טוב מהקב"ה, בשביל שעשינו מצות הנביא, שהיא מצות עשה לעשות דברו, כמו שנאמר על ידי משה (דברים יח), נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלקיך, אליו תשמעון. ובאה הקבלה (סנהדרין דף צ), בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים"
ויתכן שלא לחנם הביא דוגמא זאת.
המצווה היחידה שנביא אינו יכול לצוות לעבור עליה היא ע"ז.
מעניין לציין (ואין ספרי תחת ידי) ששיטת תוספות ביבמות היא שיכולת הנביא להורות לעבור על מצווה היא בגלל שהוא חכם ולא בגלל שהוא נביא.

מיימוני,

ייתכן ולכך כיוון הרמב"ם בהל' יסודי התורה, פ"ט ה"ד:

"וכן אם ציוונו בדברי הרשות, כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו, עשו מלחמה היום או אל תעשו, בנו חומה זו או אל תבנוה--מצוה לשמוע לו; והעובר על דבריו--חייב מיתה בידי שמיים, שנאמר "והיה, האיש אשר לא ישמע אל דבריי, אשר ידבר, בשמי--אנוכי, אדרוש מעימו" (דברים יח,יט)".

ולכאורה מניין לנביא סמכות להורות להוציא למלחמת הרשות אשר מסתמא יהרגו בה אנשים.

אגב, לכאורה לשיטת הרמב"ם הנבואה לא 'פסקה' מישראל גם בימינו (ונא העמידוני על מקורות הסותרים זאת, באם אתם מכירים).

האם לשיטת הרמב"ם עלינו להתייחס לאנשים מסויימים כנביאים (באם יש בהם את סממני הנביא המוגדרים על ידו)?

ממללא

סמכות הנביא היא מעצם ידיעתו כי דבריו הם דבר ה', שכפי שאומר הרמב"ם

הנבואה היא ודאית בלב הנביא, ומזה בטחונו העצמי, ותוקף סמכותו.

ממללא

גם בזמננו אנו,יתכן ויגיע אדם למעלת ברוך בן נריה, שהיה "מוכן" לנבואה. אך האדם הנדחף לנבואה, הנביא השליח, תלוי ברצון השם, שהשם ירצה שהאדם ירצה להידחף לשליחות!

ההמממ...מקוה שמובן

איקה,

א. אינני מקבל את הקריטריון ש'מובן' שלנביא שהנבואה מעם השם. האם חסרים הוזים המשוכנעים ששכינה מדברת מפי גרונם? האם אין אנשים המאמינים ששכינה מדברת מפי גרונם של מי שמוחזק בעיניהם כנביא? איך אפשר לבחון קריטריון כזה בכלל?

ב. לפחות לפי הבנה אחת בדברי הרמב"ם (שיש לה על מה לסמוך אם כי יש בה גם פירכות, ואישית אינני משוכנע בה) הנבואה היא מעלה שהאדם מגיע אליה בכוחות עצמו ולא בהתערותא דלעילא (והרחיב בכך ליבוביץ' ב'שיחות על פרקי הנבואה').

בין אם כן הוא ובין אם לאו, עדיין חוזרת השאלה איך ניתן ל'זהות' נביא (ולשאלה כאמור נפקויות הלכתיות רבות).

ואגב, אכן בחב"ד יש המסתמכים על הרמב"ם ורואים באדמו"רם האחרון נביא.

ממללא

כשאני אומרת שהנבואה היא ודאית בלב הנביא, אני נסמכת על מסקנת/דברי הרמב"ם, אלה לא דברים מקוריים שלי. ואכן הרבה הוזים התחזו לנביאים, ו"הוכח" שהיו נביאי שקר! בגלל זה אומר הרמב"ם בהלכות מלכים: "שאדם לא ידע איך שיהיו, עד שיהיו"

הנביא מזוהה רק בדיאבד ולא מלכתחילה, אין ראוי שאדם "יראה" סימנים, ויחליט שזהו נביא! משיח! הרי זו מהות חישוב הקיצין שנאסר על המאמין היהודי! יחכה לו למשיח, יהיה פסיבי בהמתנתו להוכחות שהאדם המתיימר להיות נביא יוכיח!

המאמץ היחידי שמוטל על האדם ב"הבאת" המשיח, הוא שיעבוד האדם, האינדיוידואל, על מידותיו שלו. שידע שביאת המשיח תלויה בהשגת מעלותיו שלו, ולא שהמשיח זה איזה מין קוסם שיבוא יביא גאולה ויבואו כל בעיות היהדות והמדינה על פיתרונן! המשיח/הגאולה יבואו רק בתנאי שבני האדם יעבדו על מידותיהם ולא כפי שיש החושבים שהגאולה פוטרת את בני האדם/ המאמינים מחובתם.

הוא ידאג...הוא יעשה... הוא יתן....הוא יביא... ובא לציון גואל.

קודם יעשה האדם ככל יכולתו לקיים את מחויבתו, ואחר כך יצפה למחויבות מהאל!


על הנביא/ המשיח ההוכחה! עליו להוכיח כי הוא הנביא/משיח!




תוקן על ידי - איקה - 19/11/2003 12:54:20

ודברים אלה שאומר כעת, ראוי להם שיבואו בתגובה נפרדת:
דבריך על שיש בחב"ד המסתמכים על דברי הרמב"ם ורואים באדמור"ם האחרון נביא/משיח.

איך יתכן והם מסתמכים על דברי הרמב"ם, הם סותרים אותו מלכתחילה, שהרי את הנביא/ המשיח האמת מזהים רק בדיאבד ולא מלכתחילה.

הם יכולים לטעון, השאלה היא אם הטענה שלהם עומדת במבחן הרמב"ם והמציאות!