מיהו ג'ון גאלט? (לרוני ולוטו)

אינני מבין למה צריך לקרוא לכל סוג של נאיוויות ופשטנות בשם פילוסופיה מהפכנית.

בוגי

עלי להודות שלא קראתי את הספרים של אין ראנד, ולמען האמת גם אין לי כוונה להשקיע בקריאתם.

לפי מה ששמעתי ממי שקרא, ולפי תיאור העלילה, הספר באמת לוקה בשטחיות.

אני חושש - אם כי איני יכול לספק אסמכתאות לדבר - שהתכונות המופלאות שאתה מייחס לגיבור ולגיבורה הן פרי דמיונך. הסופרת הציגה דגם *שטחי* של אדם ברוך כשרונות (ויתכן שהיא נשענת על התפיסה הקלויניסטית של גזירה קדומה, שהWINNER נולד WINNER והLOSER גם הוא נולד כזה). ובתור מנצח, מותר לו הכל.
זה מה שמכנים כתיבה סטריאוטיפית. בגיל מסויים, היא קוסמת לקוראים. לא אחרי גיל זה.

אתה, שצמחת ברקע יהודי תורני (סליחה שאני מתערב בעניניך הפרטיים), יודע כיצד מתפתח אדם וצומח, והשלכת מתוך הכרותך את העולם שמסביבך על עולם השקפתי שונה לגמרי. הגיבור שאתה משבח אינו הגיבור של אין ראנד, אלא הגיבור של בוגי, התוצר שהתפתח אצלך - בגיל צעיר למדי - מתוך הפרשנות שלך לספר.
אבל האם לא יתכן שזה לא ה"פשט ההיסטורי" של העלילה?

ג'ון גאלט שלך זו כבר דמות שונה לגמרי מגאלט של ראנד. על הגאלט הזה, אולי באמת ראוי להמליץ.

כפי שאמר פה מישהו בפורום בהקשר אחר, את הגיבור שלך ראוי להעריך, אבל זה לא הגיבור של אין ראנד!

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני ,

אכן הג'ון גאלט שבוגי מציג הוא משופץ, אבל עמוד השידרה טוב לשיפוץ. כמו שטוען מצו"נ, לא נראה שיש חיוב מדאורייתא [בפרט שבתורה שבכתב כלל לא נאמר לשון "חיוב"] לקרוא לזה "מהפכני", אבל כך דרכה של התפתחות ההבנה, שגילוי האמת הפשוטה העומדת לפני אפינו ועיגונה במילים [ע"ע ויטגנשטיין] יש בה התקדמות הדומה למהפכות הטובות!

מיימוני ווטו

העיקר שיעבור המסר

מציץ, מי אמר ששימוש במילים לעזיות/אקדמיות ורקידה מסביב כל המשתייך לזה, מוכיח על הבנה טובה יותר מאשר על הסתרת ההפך?

ג'ון גאלט הוא בן נח מצוין, אבל לא בן אברהם טוב. אנחנו היהודים מצווים להיות ערבים זה לזה, ולא לנטוש את החברה גם שהיא בשיא שפלותה המוסרית.

אני רואה שהויכוח נדד לפה.
בוגי,
אין ראנד לא רק מתארת איך נראה האדם האידיאלי -(שאגב, בן דמותו טרם נולד). אין ראנד גם בזה לאנשים חלשים שלא זכו להיות אנשים "אידיאלים" וטוענת שאין להם זכות קיום.

על בסיס תאוריות כאלו רצחו לא מזמן ששה מליון.

בוגי

פעמים רבות אנו נתקלים בבורות לגבי עניינים רבים הקשורים ביהדות, אם מהכיוון החילוני ואם מהכיוון החרדי. פורום זה מייחד עצמו בכך שהאמת היא הערך הראשון במעלה, ורבים מהאנשים היקרים הכותבים פה, עושים זאת, כי כאן יש כר דשא להתבוננות אמיתית ורצינית בערכים נעלים ובדרכי ישומם.

לכן מפליא אותי לקרוא דברים מפי אנשים מכובדים וחכמים כמו כמה שכתבו פה ובאשכול המקביל (אגיב שם ב"נ) אשר בעודם מודים בפה מלא ש"לא קראו" ומכאן לא ידעו ולא חקרו בנושא, מבקרים בחומרה נושא שאינם מכירים.

זה לא רציני.

ביקורת המכילה קשר בין ראנד לרצח ששה מליון, וכמה מהדברים כמו "פשטנות", "נאיוויות" "שיטחיות" (תמהני אם לעומת הארי פוטר, העמיקה ??) אינה מעידה בחיוב על כותבה, ביחוד אם מודה שלא קרא. אין ראנד קידמה ענפים מסוימים בפילוסופיה בצורה משמעותית במספר תחומים, והגם שניתן לבקר כמה ממסקנותיה, או איפה שעצרה חקירותיה, אין ספק, ואשתדל אם יתיר לי זמני להביא מספר דוגמאות בעתיד, שהיא אחת מהפילוסופים החשובים בתולדות מדע זה, שתרמה רבות להתפתחותו, כפי שקרה בעולם גם בתחומים אחרים ב200 השנים האחרונות.







תוקן על ידי - אורבערפל - 20/11/2003 8:09:51

אור

ברוך השב!

דבריך אור בערפל הויכוחים.

אני מודה: לא קראתי את אין ראנד. לא אקרא את אין ראנד. מי שמסתמך ומצטט אותי על סמך דעות שהבעתי עליה, הרי שהטעיתי אותו.

כל מה שכתבתי הוא על סמך הכרות חלקית למדי עם כתביו הראשונים של מי שראה עצמו כתלמיד שלה, משה קרוי, ועל סמך שמועות על העלילה המרכזית שלה: האם יש זכות לארכיטקט מוכשר שתיכנן בנין מקורי ביותר להרוס את היצירה שנבנתה לפי הרעיונות שלו אך שונתה בידי המשקיעים. ראנד הביעה תמיכה מלאה בזכות היוצר, ומכאן ומפרטים נוספים הסקתי מסקנות על שיטתה, מסקנות שאינן רחוקות מדעת האזרח ק.

***

לפיכך, מי שיכול לענות, מוזמן לענות על שאלות אלו:

א. האם יש מקום לאלטרואיזם, כלומר התעניינות ונתינה לזולת, במשנתה של ראנד?
ב. איך היא היתה מתייחסת לקונטרס החסד של הרב דסלר, אילו היינו מנסים לנהל דיאלוג בין השיטות?
ג. האם היא מאמינה בבחירה חופשית, ביכולת האדם להכריע ולשנות את עצמו ואת גורלו, או שאדם הוא לפי מה שהוא נולד, לפי כישוריו?
ד. לפי מה נקבעים הערכים במשנתה הפילוסופית? מהו טוב?
ה. האם האדם באשר הוא אדם הוא בעל ערך, או רק האישיות התורמת והמוכשרת?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

אני מניח שאורבערפל סמכות גדולה ממני במשנת איין רנד, בכל זאת אתייחס לשאלותיך לפי מיטב ידיעתי.

א-ב שורש הנתינה היא האהבה. שורש האהבה היא ההכרה שהנאהב ראוי לאהבתנו. אזי אם יש ויכוח בין הרב דסלר והרבה רנד, זה על משמעות המילה אלטרואיזם. איין רנד טוענת שאם אני אוהב זה נקרא אגואיזם ורב דסלר טוען שזה עדיין נקרא אלטרואיזם, כי הוא התייחס למעשה ולא לשורש. מסתבר שרנד היתה מודה שאדם הצריך להתחנך לאהוב יותר שיתן למרות שאינו חש עדיין את האהבה הדרושה. אבל כתבתי לעיל שהיא לא נכנסה לחינוך המעשי כמו היהדות, אלא עסקה בשורשים וזו ההשלמה בין רנד ליהדות.

ג. היא מאמינה בבחירה חופשית, אם כיאינני זוכר בדבריה הוכחה פילוסופית לכך.

ד. במשנתה הפילוסופית נקבעים הערכים מהו טוב, על ידי טבעו הפנימי של האדם כמו שתמצא במשלי 'אלוהים עשה את האדם ישר'.

ה. לא הבנתי את שאלתך!

תוקן על ידי - בוגיעלון - 20/11/2003 9:55:52

כמו שכתבתי באשכול המקביל.
לאחר שקראתי מספר ספריה ולמדתי אץ תורתה מאוהד קמין (הפילוסוף הראשי שמפיץ את תורתה בארץ)
הפילוספופיה אכן הגיונית ורציונלית להפליא , היא עולה על קאנט ומרקס בכמה דרגות, אך למרות כל זאת השורש שלה הוא אותו שורש רקוב של אמונה בעולם ללא השגחה, והתעלמותה המופגנת לבדוק את תורת ישראל מטילה פגם מרכזי בישרותה האינטלטואלית.
בתור יהודיה מלידה שעל פי כתביה כלל לא מבחינה בהבדלים בין היהדות לנצרות (אולי אפשר גם להבין על פי פניה של יהדות ארה"ב).
רואים מכתביה התייחסות לאדם השלם כמין אל ממש. והערצה ללא גבולות המזכירה מאד הערצה דתית. וכמו שחז"ל אמרו שיוון הביאה ליהודים את העבודה הזרה הגרועה מכולם, האדם. ומשם כבר אין לזה גבולות.

קולהתור

למה שתבדוק את תורת ישראל?

לא התברכה בנסיבות כמו שלך ולא היה מי שיתפוס אותה בכותל וישטוף לה את המוח!

בוגי,

בגלל שהצהרות כה יומרניות דורשות שלילה של כל הדעות הסותרות ובדיקתן.
בעיקר בדיקה של מקורותיה כפי שחסידיה עשו זאת בארץ.

http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1742605

וזאת למודעי.

הלינק של ספרן מוליך למאמר על "ניסוי הרודן" שבודק אנוכיות. לא העתקתי. כמדומה שזה נושא עתיק יחסית.

עוד לגבי אן ראנד.

הספר או הספרים המפורסמים שלה תורגמו מחדש לעברית. אני עדיין עומד על דעתי שלא אקרא אותם. ארוכים מדי ואין בהם חדש לדעתי. אבל כל אחד לשיקולו. ראיתי את המהדורות החדשות בשבוע הספר. למי שיש סבלנות ופחות כסף, אפשר לחכות לשנה הבאה או ללכת לספריה.

ואילו אחד מן הנושאים המפורסמים שלה, זכותו של האמן על יצירותיו, למרות שקיבל עליהן כסף ומכר אותן, אומץ בידי בית המשפט הישראלי.

כדלהלן:

הגברת האדריכלית תיכננה בנין. תלו שם וילון נגד רצונה ודעתה. היא השחיתה את הוילון. נתבעה וקיבלה פיצויים על שפגעו ביצירת האדריכלית.

לי היתה תחושה של עיוות. ערך זה ערך ויופי זה יופי, אם גם הוא בעיני המתבונן, אבל כאשר משלמים לאמן כסף, ההבנה היא שהיצירה של הקונה לעשות בה כטוב בעיניו. (זה חלק מדיני חוזים, אבל יש כאן משפטנים שייטיבו לדעת ממני).

ובכל זאת.

פסק דין תקדימי // זכויות היוצרים של האדריכל

פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט מחזק את זכויות היוצרים של אדריכל על יצירותיו. 

במשפט נדונו תביעות הדדיות של עמותת פליציה בלומנטל, שמפעילה את בנין מרכז המוסיקה והספריה ע''ש פליציה בלומנטל בכיכר ביאליק בתל אביב, מול האדריכלית נילי פורטוגלי. 

עירית תל אביב באמצעות קרן תל אביב לפיתוח, הפקידה בידיה של נילי פורטוגלי את תכנון המבנה ופרטי הפנים שבו לרבות פרטי הרהוט במערכת הוליסטית אחת, גם במהלך הקמתו, וגם לאחר מכן במהלך תפעולו השוטף.

המחלוקת בין האדריכלית לעמותת פליציה בלומנטל התגלעה כאשר העמותה התקינה על דעת עצמה וילון במבואה, לצורך שיפור האקוסטיקה של המבנה וכן כדי לאפשר פונקציה של החשכה בשעות היום.

וילון זה היווה את סלע המחלוקת בין האדריכלית לעמותה. פורטוגלי טענה כי הוילון משנה את חלוקת החלל ומהווה הטלת פגם ביצירתה ועל כן דרשה להסירו או לתלות וילון אחר תחתיו- לפי עיצובה.

בית המשפט פסק לטובת פורטוגלי, וזוהי לשונו בסעיף הפרת הזכות המוסרית וסוגיית הפיצויים:

''הגעתי למסקנה כי התקנת הוילון על ידי התובעת באופן שהדבר נעשה.. עולה כדי סילוף או פגם ביצירה... המחייב התייחסות לשאלה האם יש בכך כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר- נחה דעתי כי תצורת הוילון, מיקומו האסטרטגי במבנה והתקנתו המרושלת עולים כדי שינוי משמעותי הפוגע במאפיינים היצירתיים של המבנה''

זהו פסק דין תקדימי אשר קבע שהבנין, על כל פרטי הפנים שלו, הם ''יצירת אמנות אדריכלית'' ובכך מהווה חיזוק למעמד האדריכלים מול הלקוחות ומחזק את העובדה כי העבודה האדריכלית הנה מוגנת בזכויות יוצרים.