תכלת בימינו: מצות התורה או שמרנות אי רציונלית?

איני יודע להאריך כמוך- לעניות דעתי -הקובעת בשבילי- עיקר מצוות ציצית היא בפתיל תכלת- אותה צריכים לראות- כפי שכתוב וראיתם אותו ולא אותם,
גם חלק  מחז"ל רואים בתכלת את העיקר.- ר' מאיר אומר מה השתנה תכלת מכל הצבעונים

_________________

מודה ועוזב

בס"ד


http://Oren-ros.blogspot.com

השאלה היא פשוטה- האם אנו מקיימים מצוות ארבע כנפות- ציצית- כמצות עשה מהתורה?

או שאנו מקיימים מצוות עשה מדרבנן? כאמור- כי לא בשמיים היא- והחכמים קבעו תורה חדשה, שמקורה אינה בשמיים!

_________________

מודה ועוזב

מבלי לעבור על שום אחת מתרי"ג מצוות אחרות כפי שמזהירים חז"ל במסכת יבמות שאסור לקיים מצוות ציצית כאשר עוברים על איסורי כלאים.

כאמור יש שניאיסורי כלאים
1]שלא לקשור חוטי פשתן עם צמר.איסור זה נחשב כאחד מחוקותהתורה כמובא בספר במדבר רבה פרשת חקת.
2]האיסור השני הוא להמנע מחמרי גלם לציצית העשויים מצמר כלאים שבהמתו הוקדש לצורך עבודה זרה. ואם קיים חשש כזה או שיש בזה ספק ולא ניתן להוכיח זאת אזי אסור להשתמש בצמר  כזה לצורך קיום מצווה.
3]לפיכך פסקו חז"ל בתלמוד הירושלמי במסכת כלאים פרק ט' משנה א' שחומר גלם הקרוי צמר מהתורה חייב לבוא מזני רחלים שמעולם לא עברו הכלאות. וזאת בכדי שהמצווה תהיה קרויה בין היתר מצוות ציצית מהתורה.
4]לעומת זאת התירו חז"ל מדרבנ"ן שימוש בסוגי סיבים אחרים מדרבנ"ן לצורך שימוש כחוטים לצורך קשירת גדילי ציצית בלבן מדרבנ,ן
6]אבל לצורך קיום מצוותצצית עם פתיל תכלת אסרו כל מיני סוגי חוטים חוץ מחוטי פשן וצמר ככתוב בספר ויקרא. בכל שאר החוטים למיניהם האדם מקיים מצוות ציצית מדרבנ"ן רק כזכר למצוות ציצית מדאורייתא מהתורה. והרי התשובה לך:
7]כפי שכתבת מתוך חז"ל עיקר המצווה בציצית היא התכלת ולא הלבן. וחז"ל כותבים שם שגדול ענשו של לבן יותר מענשו של תכלת
8]ייתכן והדבר הוא כך כי יותר חמור לעבור על דברי התורה וללבוש חוטי לבן מצמר שעבר הכלאות לצורך עבודה זרה מאשר ללבוש חוטי פשתן עם מצר בתור שעטנז.
9]דבר זה ניתן ללמוד מדברים בגמרא במסכת חולין דף קי' וממסכת מנחות דף מב'[עי' שם בתוספות] שכותבים בשם רבינו תם שבטלית שאולה עם ציציות הקשורות בחוטי פשתן וצמר[שם הלשון היא כלאים] אין עוברים על האיסור עד שמחזירים את הטלית לבעליה עד שלושים יום.
10]והסיבה היא שבטלית שאולה אי אפשר להקדיש חוטי תכלתלמקדש בגלל שהיא אינה שייכת לשואל.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3765231,00.html

והטוקבקים..

בס"ד

בס"ד
1]יש מפרשים על הרמב"ם שאינם מחייבים בבגדי כהונה בהכרח צביעת תכלת מדם חילזון[ובעניין זה אפשר לסמוך על הלכות כלי מקדש לרמב"ם[שכל כחול כשר למצוות תכלת(בתנאי שלא עוברים על איסורי תורה)-על-פי ספר "מרכבת המשנה",המבוא בספר תפארת ישראל, וב"אור החיים עה"ת-שכל כחול כשר לבגדי כהונה –כפי שאמר לי הרב יעקב רוזנטל שליט"א, וכשם שפסק הרב אברהם דוד רוזנטל זצ"ל בפני שמותר ללבוש תכלת גם מהדיונון כמו חסידי ברסלב]
2]המסורת מעידה שבמשכן צבעו תכלת מהחילזון.
3]אלא שבבגדי כהונה השיעור המינימלי לאריג שדינו תכלת הוא שלוש אצבעות על שלוש אצבעות[מס' כלים]
4]לפיכך אם היו בהשיג ידו חוטי תכלת הצבועים בדם חילזון עבור שיעור אריגה של אצבע על אצבע[שהוא שליש מסוגי החוטים עבור בגדי כהונה]
5] וארגו אותם ביחד עם חוטי תכלת כשרים שאינם צבועים בהכרח מדם חילזון
6]הרי שדין כל הבגד שהתקבל הוא של לבוש תכלת והוא כשר עבור בגדי כהונה.
7]וזאת בתנאי שאם השתמשו בחוטי פשתן שאינם כלאים הצבועים בקלא אילן שנלקח מההפקר או סממנים הנותנים צבעים אחרים'[עי' בסוגיה במס' שביעית]-הרי שדין כל הבגד כלבוש תכלת שיש לו דין של בגד לפי חז"ל במסכת כלים
 8] דבר זה עשוי להסביר גם כיצד עשו בגדי כהונה במדבר.
9] וזאת מתבסס על ההנחה שמשה משח את בגדי הכהונה בשמן המשחה שנתן את מראה הזוהר הזהה שמצוי בדם חילזון
10]ונראה עוד להסתמך על הכותנת פסים של יוסף הצדיק[פר' וישב] הקרוי בלשון ארגוונא[בראשית רבה] שהיה כחול[עי' שם רש"י ע"פ דברי חז"ל במס' שבת].שהרי דין הארגוונא הוא של צבעוני. ונראה שבלשון הפירוש הולך אחרי הרוב בבגד שהוא מחוטי צבעוני ולא מחוטי תכלת. אבל, אין זה מחייב שמעיקר הדין לא הכיל כמות מינימלית של חוטי תכלת[כמובא כאן בפירוש]-בכדי שיהיה כשר כבגד כהונה

בס"ד
1]בגמרא כתוב[שבת עה',א]:"ת"ר הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת רבי יהודה אומר חייב שתים שהיה ר' יהודה אומר פציעה בכלל דישה אמרו לו אין פציעה בכלל דישה אמר רבא מ"ט דרבנן קסברי אין דישה אלא לגדולי קרקע ןלחייב נמי משום נטילת נשמה:
 
2]התוספות כותבים שאין חיוב בצידה כאשר מוציאים חלזון  מן המים כיוון שאין בכך נטילת נשמה כאשר מוציאים אותו מהמים.
 
3]אבל בחילזון הארגמון קהה קוצים כאשר מוציאים מהמים אחרי שמוציאים אותו ופוצאים אותו על-ידי ריסוק הקונחיה שהוא חומר סידני, אזי אמנם על ריסוק הקונחיה אין מתחייבים במלאכת דישה כמו שעושים לחיטה ולגידולי קרקע[עי' במסכת עירובין ע"פ דברי בעלי התוספות על מסכות שבת עג' ע"פ מסורת הש"ס על מסכת מנחות מד',א'.
 
4]אבל "רבנ"ן קסברי"[סוברים] שכאשר פוצעים את החילזון על ידי ריסוק הקונחיה שלו אין בכך מלאכת דישה כי הוא דג הבא מתחת למים, ולפי הריטב"א ופי' "יפה עיניים" מתוך דברי התלמוד הירושלמי כאשר מוציאים את הנרתיק שקרוי בלע"ז HYPOBRONCHIAL GLAND מהחילזון על-ידי חיתוך עדין עם סכין של כירורג אין בכך נטילת נשמה בממוצע.
 
5]אבל בכל-זאת חז"ל אסרו את הפציעה בשבת "קמסברי רבנ"ן" משום שיש חילזונות קטנים בתוך הערימה שמי שפוצע אותם בשבת עלול לחתוך חתיכות נוספות מהחילזון בנוסף לבלוטה עם חומר הצבע ואזי החילזון לא יתאושש כאשר יחזירו אותו לביבר והוא ימות. שאז הפוצע חילזון בשבת יתחייב מן הספק בנטילת נשמה כדברי רבי יהודה ורבנ"ן
 
6]ולכן, אסרו את פציה[אבל לא את הציד לפי דברי בעלי התוספות].
 

בס"ד