| נשלח ב-22/11/2003 18:15 |
 |
| |
מדוע נברא האור ביום הראשון
בבר מצוה היום שמעתי סיפור שבבחינה שאלה המורה את הילדים (כיתה ב') מדוע נברא האור ראשון, ביום אחד.
הילד ענה תשובה של ילד (כדי שהקב"ה יוכל לראות מה הוא עושה). כששאלו אותי מה התשובה הנכונה עניתי שאם הייתי יודע מה התשובה הנכונה הייתי ראש ישיבת חברון לפחות...
אבל, לגופו של ענין, השאלה באמת טובה- מדוע ברא השי"ת את האור ראשון?
"ראוי זה לחלל עליו את השבת" (יומא דף לה,ב)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2003 02:26 |
|
| |
למך
נסיון שני לתשובה. הראשון עף עם הייד פארק.
אז ככה.
כדי לענות על השאלה, צריך לענות על שתי שאלות מקדימות, לכל הפחות.
א. מהו אור?
ב. מה הם הקריטריונים להקדמה ואיחור בסדר הבריאה.
א. השאלה אינה כה פשוטה כפי שזה נראה. איני מתכוון לשאלה אם אור זה חלקיקים או אנרגיה. אני מתכוון לשאלה אם אור הוא אור כמו שאנו מכירים באור השמש ובאור הנר, או שזה משהו אחר, ואולי ארשה לעצמי להשתמש במילה הלא ברורה "רוחני". הנה ראיה, שהאור נברא ביום הראשון והמאורות רק ביום הרביעי. וכן אמרו שאור שנברא ראשון נגנז.
ב. כיצד מבררים קריטריונים לבריאה? אילו ידעתיו, הייתיו...
אציע תשובה - אפשרית - לפי ההסבר של שד"ל. שד"ל מסביר שהעיקר בסיפור הבריאה הוא להנחיל לנו את הרעיון שה' ברא את העולם כולו. סדר הבריאה נקבע לפי מה שבני אדם רואים כחשוב. למשל, כיון שבני אדם בימים ההם חשבו שהגשם בא ממים שנמצאים מעל השמים, סופר להם בסיפור הבריאה שיש מים מעל השמים וגם אותם ברא ה'.
לפי זה, הילד צדק. האור הוא הדבר הראשון שמתאים לבני אדם לחשוב שצריך לברוא לפני כל דבר אחר, ולכן זה מה שנזכר ראשון בסיפור הבריאה.
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2003 10:07 |
|
| |
מישהו יהיה חייב לכתוב זאת, אז מדוע לא אני?
התיאוריה הפיזיקלית השלטת קובעת שראשית היקום היתה באנרגיה אין סופית (או סופית ומרוכזת ללא סוף, ואין זה נושא לכאן) שהתפרקה בבת אחת - המפץ הגדול.
התפרקות של אנרגיה מתגלה בכמה מישורים, שהגלוי שבהם - אור. האור גם נע מהר יותר מכל "דבר" אחר (חומר, אנרגיה או מידע).
לכן, לו היה אדם (או חי בעל חושים אחר) בנמצא אז ביקום, הדבר הראשון שהיה חש בו הוא אור.
ועדיין איני סבור שעלינו להתאים את סיפור בראשית למדע העדכני.
אוי לשכן ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2003 17:37 |
|
| |
בהמשך למיימוני, האור הרוחני תפקידו להבדיל בין יום ולילה רוחניים. לפני הבריאה הכל היה מעורבב (ויהי ערב) ובכל יום בבריאה מציב תחומים וגבולות והפרדות בין מימד נוסף של ערבוב ועל ידי הבירור והביקור (ויהי בקר) עוברים למימד הבאים.
לכן צריך להתחיל בבריאה של כח שיכול להבדיל ולהפריד. תחילה ישנה הפרדה בעולם הרוחני (שמים) ולאחר מכן בעולם הגשמי (ארץ) ישנה גם הפרדה בין שמים לארץ ביום השני, והמים תפקידם לקשר בין שמים לארץ.
דברים אלו מבוססים בחלקם על פירושו של המהר"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2003 18:14 |
|
| |
יש לי 2 בעיות עם זה:
א- למה דוקא ההפרדה הזו ראשונה? למה לא להתחיל בהפרדה בין המים למשל? הקב"ה לא מוגבל בסדר פעולותיו
ב- איך אני מסביר את זה לילד בן 7?
"ראוי זה לחלל עליו את השבת" (יומא דף לה,ב)
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2003 19:12 |
|
| |
א- בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
השמים קודמים לארץ, והם הפנימיות של הארץ. הכל מתחיל מהרוח.
ב- כמו שאתה מסביר לו שיש אלהים. כשאבא שלי סיפר לי על אלהים בגיל 5, אני זוכר שהאופן שבו הבנתי את הדבר היה באופן הטהור והפשוט ביותר, ועד היום אני נאחז באותה הבנה. האמת היא שאני זוכר שזה היה ברור.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 19:31 |
|
| |
הדיון בשאלה שכזו אפשרי רק אחר בירור משמעותו של סיפור בריאת העולם המסופר בפרשת בראשית.
העמדה הנפוצה, הרואה בסיפור בריאת העולם תיאור היסטורי-פיסיקאלי, של התהוות היקום וסדר התהוותו, אינה יכולה לראות בשאלה זו שאלה של ממש, [למך, זוהי התשובה לילדך בן ה7] שכן שאלה זו היא שאלה על 'עובדה' נתונה. [שאלות על עובדות לעולם יגיעו למבוי סתום, בו ניאלץ או לעצור, או לעבור למישור מטאפיסי, תיאולוגי, מיסטי, דתי] (אף הרמח"ל, שהוא נציג מובהק של ה'קבלה' שמנסה להתחקות על משמעותו של הטבע והיקום, מבהיר, [בכמה מקומות, הבולט שבהם הוא בקל"ח פתחי חכמה] כי אין לשאול, למה ה'ספירות' (שהן המקבילות ל'עובדות' במשנתם של מוקבלים) הן כאלה ולא כאלה.)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 19:40 |
|
| |
לעומת זאת, לפי העמדה האחרת, [זו שעולה מפירושו של רש"י, ואכ"מ] לפיה, אין בסיפור בריאת העולם, משום 'ידע' אינפורמטיבי על התהוות העולם, או לכל הפחות אין זו משמעותו של סיפור בריאת העולם. והמשמעויות שלצרכם נכתב סיפור זה הן שונות לחלוטין, כשהמכנה המשותף בין הפרשנויות האחרות, היא זו שהסיפור מלמד את האדם אודות עצמו במעמדו כלפי העולם או הא-ל, ולא מלמדת את האדם אודות העולם או הא-ל לכשעצמם.
לפי עמדה זו, אכן יש מקום לשאלתו של למך, מה טעם קדם ה'אור' לכל שאר הברואים.
מכאן, שאופיה של התשובה אמור להתבסס על תפיסתו של האדם את מכלול המציאות האנושית, ובתפיסה זו, הרי שהיה צריך להקדים את בריאתם של הזמן, המקום, והתנועה, לבריאת האור, שכן שלשת התפיסות שהוזכרו קודמות לתפיסת ה'אור'.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 23:23 |
|
| |
אפשרי
התאמה לתפישה החושית ולא המופשטת. 3 אלו שציינת זוקקים הבנה מופשטת.
וביחס לדברי מימוני
ברוח רג"ן - האור הוא גם ביטוי לדבר הראשוני במישור האסטתי המקפל בתוכו הרגשה אתית - נעימות הבריאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 23:45 |
|
| |
הלך,
למה לדעתך ה'זמן' , ה'מרחב' או ה'תנועה' מופשטים. איני רואה שום יכולת להבין שום דבר שאינו מופשט בלי להיזקק לאחד המושגים הנזכרים או לשלשתם.
נ.ב. אולי התכוונת 'בלתי ניתנים לתפיסה מושלמת או לתיאור'?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 00:54 |
|
| |
מה וממה היה האור שלפני בריאת השמש הירח והכוכבים?
תוקן על ידי נישטאיך ב- 18/10/2009 0:55:35
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 01:08 |
|
| |
נישט,
הפיזיקה המודרנית טוענת שבראשית היה אור, הרבה הרבה לפני שנבראו השמש, הירח והכוכבים.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 02:43 |
|
| |
האם גם היו ימים?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 09:03 |
|
| |
כאן אנחנו נכנסים לסמנטיקה, וקצת אפולוגטיקה. מהו יום? אם יום הוא מזריחת השמש בכדור הארץ ועד זריחתה למחרת, הרי שעד שלא נוצרו שני אלה, השמש וכדור הארץ, לא היו ימים. אבל "יום" ניתן להגדיר גם באופן אחר. למשל - סיבוב שלם של כדור הארץ סביב צירו. אם זו ההגדרה, הרי שאין צורך כלל בשמש. "יום" הוא יחידת מידה לזמן, וככל יחידת מידה, ברגע שיש לי למה להשוותו, אני יכול למדוד אותו. למשל, לקבוע ש"יום" הוא משך הזמן שלוקח לאור לעבור 25,902,068,371.2 קילומטרים בקירוב*.
ראשית הזמן היא ביצירה עצמה. אין "לפני" הבריאה, כי הבריאה כללה גם את הזמן. אבל מרגע שנברא הזמן, יש "ימים" במובן של יחידת מידה.
כמובן, שהדברים אינם מהוים פירוש של פשט לימים שבפרשת בראשית, בשום אופן.
* אמת מידה שמצריכה גודל מסויים של היקום, ויש להניח שזה היה גודלו של היקום בקירוב בתום היום הראשון לבריאה, ואכמ"ל.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2009 12:38 |
|
| |
במהות הזמן ראו במאמרו של הרב מנחם כשר "מושג הזמן בתורה, בספרי חז"ל והראשונים", תלפיות ה [ג-ד] עמודים 799-815.
|
|
|
|
|
