שרים לאישה הנכנסת לעולם התורה (רות קלדר

שחרית חן חן

מעולם לא חשבתי בנושא לימוד התורה על מיוחדות הגישה הנשית. תמיד הדבר הראשון הבא למחשבה הוא עצם החידוש שהן לומדות תורה, נהיות רבות ואפילו לומדות בצוותא עם גברים.

אבל יפה הוא החידוש שהעלית כאן. נראה חומר חשוב למחשבה ואולי כדאי שהגברים יאמצו גם גישה נשית בלימודם?!

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/11/2003 14:02:57

סליחה על הבורות,

מי זו גברת רות קלדרון?

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

eco , כמה מפתיע, הפעם אני מסכימה עם מרבית דבריך

רות קלדרון- מיסדת ומנהלת 'עלמא' השתתפה ביסוד וניהול בית מדרש "אלול" המשותף לנשים וגברים, דתיים וחילוניים. דוקטורנטית לתלמוד באוניברסיטה העברית, עוסקת בסיפורת אגדה תלמודית.

אי אפשר בלי להוסיף קצת על עלמא

עלמא ממוקמת במרכז תל אביב ומגדירה את עצמה כ"מכללה עברית". המקום מאוד נעים ולומדים שם דברים רבים, החל משירה מודרנית וכלה בקריאה בתלמוד

זה שאחד הכותבים הנכבדים לא אהב את רות קלדרון (ומה אחיה קשור? מי הוא בכלל?) ניחא, אבל המקום מקיים בית לתרבות עברית על כל רבדיה ומומלץ בחום לכל מי שרוצה להציץ קצת אל מחוץ לקירות המחנה שלו.

גילוי נאות: אני לומד בעלמא

האתר שלהם:
http://www.alma.org.il



"ראוי זה לחלל עליו את השבת" (יומא דף לה,ב)

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/11/2003 14:03:34

אוקיי,
אז מה היה לנו כאן?
ביקרנו את רות קלדרון,
את דעותיה,
את האינטליגציה שלה,
את הבגרות שהיא מגלה,
את המוסד שבו היא מלמדת,
אפילו את אחיה ביקרנו.

נחמד,
על השירים שהובאו לא נאמר דבר.
זכות החברים להצביע בשתיקה,
כמובן,
אבל אולי אפשר להמליץ לקרוא את השירים ולתת להם לדבר (או לא) אל הקורא.
הדיונים המגזריים על גופו של כותב (גופה של כותבת) יכולים להישמר אולי להקשרים אחרים,
כאן אפשר אולי להתייחס לגופם של השירים (ואפשר גם לא).

שבוע נפלא

רבה שחרית,
אם את ממש מתעקשת, הרי שמדובר בשירים סתמיים, דלים בתוכנם, ו(מה לעשות) סקסיסטים בסגנונם - ("היא הנותנת", "אף פעם לא שאלו אותי ברכות כזאת מה קשה לי" ועוד).

מי דיבר על גופה של כותבת? זה לא יועיל לה:)

_____________

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/11/2003 14:04:06

שחרית

צודקת. מה שנכון נכון.
השירים עומדים בפני עצמם.

אז מה היה לנו?

אני שמלתי - אני מניח שהכוונה ל"שמלה שלי"? ההמשך כתוב יפה מאד. ברייתות בורחות אל בין דפי הגמרא, המהרש"א והמהר"ם נבוכים למראה האשה שלומדת גמרא.
זה יפה. לא מדוייק היסטורית, כי היו נשים שלמדו גמרא, ואולי בעצם כן, מפני שבסגנון הזה לא למדו.
מותר לי לבקר? הדימויים יפים, והייתי מעדיף לראותם בשיר אחר.
אנסה לבטא במילים את התחושה שלי. אני מקבל תחושה, מהשיר ומהביוגרפיה הקצרה כאן (מינוס הביקורת הלא ענינית) שהמשוררת מאד מתפעמת מהעובדה שהיא לומדת גמרא בשמלה. והיא נותנת ביטוי לתחושות המאויימות (שהיא סבורה) שיש בוודאי למי שרואה אותה, במיוחד מהציבור האורתודוקסי, על ידי הדימויים שלה.
מה מפריע לי? עדיין איני יודע לומר זאת בדיוק. אולי שהשיר יותר מדי מלא מהמשוררת.

כנ"ל לגבי השיר השני. אם היא רוצה להציג את החידוש בכך שהיא לומדת גמרא עם רש"י, בבקשה. אבל העירוב של מין באינו מינו, שרש"י הקדוש אמור להגיב על העדנה שבליטוף המילולי שלה - סליחה, זה לעשות כמעט פורנוגרפיה מהגמרא. אני מגזים? אולי. אבל ההגזמה עשויה ללמד שבגינת הורדים שלנו מתייחסים אחרת למפרשי הגמרא. נקודה. אולי בעצם סימן קריאה.

לגבי השיר השלישי, אין לי תמונה ברורה. בכל זאת, אני מקבל איזו תחושה של מאבק, של אנטי, של אני לא כמו הגברים. זה אפילו לא ענין יהודי. זה משהו אחר, פמיניסטי אולי.
ואולי אני חוטא ודן את המשוררת לשלילה?

רצית ביקורת, קיבלת בשפע. את מוזמנת לתקן את טעויותי ואת דעותי הקדומות.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

מיימוני

הפלאת לעשות אמנם רק בתחושות אבל, הקליעה שלך לשיר השלישי, הוא בול!


תוקן על ידי - איקה - 23/11/2003 12:22:07

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/11/2003 14:04:47

תוקן על ידי - רב_סיינפלד - 24/11/2003 14:05:18

שחרית,

לענ"ד סוף הודעתי הקודמת עסקה בגופם של שירי קלדרון (לאפוקי מגוף אחר כלשהו).

להווי ידוע כי קלדרון אינה האשה הראשונה העוסקת בלימוד תורה ואף לא במחקר. אינני חושב שקלדרון הגיעה להישגים למדניים ומחקריים העולים על אלו של נחמה ליבוביץ', רבקה שץ-אופנהיימר או רעננה מרידור. הישגה של קלדרון הוא יכולתה להפוך את עיסוקה כאייטם תקשורתי בתרבות הרב ערוצית (ובכך היא אכן 'עולה' על הנ"ל ועל דומות להן).

אף שירים אלו מחזקים את טענתי: מהפיכת לימוד התורה לנשים ו/או לחילונים - תופעות שבעיני חיוביות - מצומצמות לשנינויות סקסיסטיות. בכך, אומרת המשוררת כי חידושה הגדול בעולם הוא חיבור האירוטיקה לתלמוד?

אם כן הוא, היא בעצם מצדיקה את החשש השמרני מלימוד התורה לנשים - נגדו כביכול היא יוצאת. או במילים אחרות, יורה לעצמה ברגליים (היא לבטח הייתה מנסחת את משפט הסיום שלי אחרת).